המהפכה המהוללת
במהפכה המהוללת (באנגלית: Glorious Revolution; 1688–1689) הודח המלך האנגלי הקתולי ג'יימס השני, והומלכו בתו מרי השנייה ובעלה ויליאם השלישי (לבית אוראנז'), הפרוטסטנטים. לאירוע זה מתייחסים לעיתים כ"מהפכה ללא שפיכות דמים", אף שהשתוללו בסקוטלנד ובאירלנד קרבות קשים לאחר שג'יימס השני עזב את אנגליה. במובן הצר מדובר בהפיכה ולא במהפכה, אף כי השלכותיה המדיניות מרחיקות מעבר לחילופי הריבונים בזמן ההוא.
רקע היסטורי
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר שובו של בית סטיוארט לכס המלכות באנגליה, שנלקח מצ'ארלס הראשון על ידי אוליבר קרומוול, שלט באנגליה המלך צ'ארלס השני לבית סטיוארט, קל הדעת וההולל. למלך לא היו ילדים חוקיים שיכולים היו להמשיך את שושלת המלוכה הפרוטסטנטית, ועל פי חוקי אנגליה היה היורש אחיו, ג'יימס, דוכס יורק, אשר היה קתולי. ג'יימס היה איש עקרונות אמיץ ותקיף, שעוד בשנת 1673 ויתר על כהונתו כמפקד הצי האנגלי, וזאת בשל חוק שהצהיר כי אין אדם יכול לשאת בתפקיד כלשהו אלא אם כן יצהיר שאינו מאמין כי במהלך אכילת לחם הקודש (בזמן טקס המיסה) משתנים (טרנסובסטנציאציה) הלחם והיין לבשרו ודמו של ישו (אמונה בסיסית בדת הקתולית). ג'יימס העדיף לוותר על משרתו, ולא להתכחש לאמונתו.
בה בעת הגיע בצרפת לואי ה־14 לשיא עוצמתו. מלחמה התחוללה ביבשת בין צרפת להולנד, ובהולנד עלה מנהיג חדש, ויליאם מאוראנז', והוא הושיע את הולנד מכיבוש צרפתי כאשר פתח את הסכרים ומנע את התקדמות הפולשים אל תוך ארצו. ויליאם מאוראנז', הנשוי לבתו של ג'יימס, מרי, נעשה עתה האיש שכל פרוטסטנטי ברחבי היבשת נשא אליו את עיניו.
ב־1685 שכב המלך צ'ארלס על ערש דווי. לפני העם האנגלי עמדו שתי אפשרויות: להכתיר עליהם מלך קתולי (בניגוד לאמונה הבסיסית של רוב העם, ובניגוד לנטייה ההיסטורית באנגליה ולבריתותיה של אנגליה ברחבי אירופה), או להידרדר למלחמת אזרחים, וזאת דור אחד לאחר מלחמת אזרחים עקובה מדם. היה ידוע כי עם מותו של ג'יימס תירשנה אותו בנותיו, מרי (הנשואה לוויליאם מאוראנז') ואן, בעלות הנטייה הפרוטסטנטית. נראה כי אם יעלה ג'יימס לכס המלוכה, כי אז תהיה זו אך תקופה קצרה של שלטון מלך קתולי, ועם מותו ישוב לכס מלך (או מלכה) פרוטסטנטים. צ'ארלס עשה ככל יכולתו בימיו האחרונים כדי להרגיע את הרוחות, והטיל את מלוא כובד משקלו על מנת שאחיו יירש אותו. כאשר מת צ'ארלס משבץ פתאומי בפברואר 1685 לא היה כל ספק כי יורשו הטבעי הוא ג'יימס.
שלטונו של ג'יימס
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ג'יימס עלה לכס המלכות כשברקע הדברים מאבק בין הקתולים והפרוטסטנטים, ובין הזכות האלוהית של המלכים לשלוט (בנוסח דודנו לואי ה־14) ובין הזכויות הפוליטיות של הפרלמנט שהוקנו לעם בימי קרומוול. כאשר עלה לשלטון הצהיר הצהרות מתונות שהפיגו את החששות. הוא הצהיר כי ברצונו לשלוט על פי הדין והמנהגים, לכבד את החירויות ואת החוק, ובאשר לדעותיו הפרטיות בנושאי אמונה "איש לא יבחין כי הוא מחזיק בהן".
עד מהרה החל הפולחן הקתולי הגלוי שבו עסק להשפיע על הארץ כולה. ג'יימס החל במסע של שוויון זכויות לקתולים (אשר הופלו בחוק, ונאסר עליהם לשאת במשרות אם לא יתכחשו לאמונתם), קידם אצילים קתולים למשרות בכירות, וניצל את תפקידו כראש הכנסייה האנגליקנית כדי למנוע ממטיפים להטיף כנגד הקתוליות. היה כאן ניצול לרעה של סמכויותיו כמלך (אשר עורר חשש מפני הבאות), ופגיעה בציפור נפשו של העם האנגלי. המלך השקיע עתה את כל מאמציו בניסיון ליצור פרלמנט שיהיה כפוף למרותו, ויבטל כליל את החקיקה כנגד הקתולים.
לכאורה, במקרה של מלחמת אזרחים, צפוי לעמוד לטובת המלך צבא, מן החזקים באירופה, הצי המובחר בעולם, ועזרה העומדת לרשותו מאירלנד ומצרפת, והאצולה אשר לחמה בימי קרומוול ולאחריו בעד השבת המלוכה. ממול עמדה רק התנגדותם של יחידים, גם אם רמי מעלה. היה ברור כי אם תפרוץ מלחמה, והעם לא יתאחד כנגד מלכו, יישפך דם רב.
המהפכה המהוללת
[עריכת קוד מקור | עריכה]| ” | שישי ושמחי בריטניא ברוב תפארת/
האל פדות שלח לעמנו ויד גוברת/ הן לא בְחרב או בחצים גברה שוררת/ נפלאת בעינינו וגם היא מאנוש נסתרת/ אראה הדר שמשי ואור יומי והוא שוקע/ יום גברה יד אויבי נפשי ומר השביע/ זרח כאור נוגה וגם האיר פני רקיע/ קצין ושר גדול גאלנו והוא מושיע/ אומר מליצת חן כליל יופי תהלות מלך/ הן הוא מאור עיני משוש לבי ובצלו אלך/ על כן בשירים יענו עשיר וגם ההלך/ יודו בכל לבם לעולמים יחי המלך/ מלכה בעוז יפיה תכס בגדי צבעים רקמה/ חסדך שלח לה אל אלוהי עוז והממלכה/ הן היא עטרת בעלה מרים בנועם טעמה/ ארץ וכל עם יאמרו לעד תחי המלכה/ |
“ |
– ג'ון בָּגְווֶל, פרופסור ללשון עבר באוני' אוקספורד, מתוך: Vota Oxoniensia pro serenissimis Guilhelmo Rege et Maria Regina, 1689. למקור נגיש: Transactions (Jewish Historical Society of England. כרך 5, 1905, עמ' 91, 109-110. | ||
ב־10 ביוני 1688 ילדה אשתו של ג'יימס השני בן, ג'יימס פרנסיס אדוארד סטיוארט. לידתו של בן זה, אשר נועדו לו חיי מאבק וגלות (ויהיה ידוע בשם "הטוען לכתר הזקן") הגדישה את הסאה. מי שסבר שהמלוכה הקתולית ימיה כימי חייו הטבעיים של ג'יימס, ראה עתה למול עיניו שושלת קתולית שולטת בממלכת אנגליה לנצח. רבים הם שהטילו ספק אם הבן הוא בנו של ג'יימס, או אף בנה של המלכה, והפרוטסטנטים הנאמנים עדיין לעקרון הירושה החוקית הפיצו את האגדה כאילו הוברח התינוק לארמון בתוך סיר גדול.
מעבר לים השקיף על התפתחויות אלו ויליאם מאוראנז'. זה שנים היה הוא תקוות הפרוטסטנטים באנגליה, ואלה הזמינו אותו פעמים רבות לבוא ולהדיח את המלך הקתולי השנוא. עתה הגיעה שעתו. ב־5 בנובמבר 1688 נחת על חופה של אנגליה ועמו כארבעה עשר אלף איש, פרוטסטנטים מכל רחבי היבשת.
מלכותו של ג'יימס התמוטטה כבניין קלפים. סדרה של מרידות בצבא ובצי הראתה לג'יימס כי אין לו כל סיכוי להחזיק בכס המלוכה. כאשר התברר כי הדוכס ממרלבורו, מפקד הצבא, עמד בסוד הקשר שהביא את ויליאם לארץ, נפלה רוחו של ג'יימס והוא נמלט לצרפת. הפרלמנט התכנס והכריז כי עזיבתו של ג'יימס שקולה לוויתור על הכס, והזמין את בתו מרי ואת בעלה ויליאם לשלוט באנגליה. ב־5 באפריל 1689 הומלכו ויליאם מאוראנז' ואשתו מרי – ויליאם השלישי ומרי השנייה – למלכי אנגליה, לאחר מכן הם אישרו את חוק הזכויות, המצמצם את סמכויותיו של הכתר, בין השאר בהגבלה על הטלת מיסים ללא אישור הפרלמנט. האצולה ויתר האליטות קידמו את השליטים החדשים בברכה; אוניברסיטאות אוקספורד וקיימברידג' אף הוציאו כרכי שירה מיוחדים לכבוד ויליאם ומרי.
קרבות נוספים נמשכו באירלנד ובסקוטלנד בין נאמני ג'יימס ובין צבאותיו של ויליאם. בקרב ליד הנהר בוין באירלנד, ביולי 1690, עמד המלך ג'יימס בראשם של אלפי אירים קתולים נאמנים למלוכה, אך הובס ושב ונמלט לצרפת. כך לבסוף נכונה המלוכה בידי ויליאם ומרי, אשר שלטו יחדיו.
הבטים כלכליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הנרטיב המקובל מתאר את המהפיכה המהוללת כמהפיכה חסרת שפיכות דמים ומבטאת את עלייתה של התפיסה הדמוקרטית. כך, למשל, אדמונד ברק הבריטי השמרן ביקר את המהפכה הצרפתית רווית שפיכות הדמים והשווה אותה למהפכה המהוללת הבריטית שלא הייתה אלימה כזו הצרפתית. אולם במקביל לסיפור הדמוקרטי והדתי קיימים גם מרכיבים כלכליים, שהביאו סבל לא יתואר לאוכלוסייה. הניצחון של הפרלמנט הביא להעמקת חוקי הגידור (שהפרלמנט היה בעדן ואילו המלך התנגד מחשש שהדבר יצור משבר חברתי). לאחר שהבורגנות השתלטה על הפרלמנט היא הובילה לסדרת חוקי גידור שהובילו להפקעה מהירה של קרקעות. הדבר הוביל לעוני, רעב וירידה חדה בתוחלת החיים.[1]
גורם משמעותי בהזמנת ויליאם מאוראנז' הייתה קבוצה של סוחרים משפיעים מלונדון, שנודעה בשם "שבעת בני האלמוות" (immortal seven). הללו התקנאו בהשגים הכלכליים של הולנד.[2] אכן, לאחר ההפיכה התקבלו באנגליה שינויים פיננסיים ברוח הגישה ההולנדית. אלו נקראו המהפכה הפיננסית. היא שמה דגש רב יותר על מדיניות כלכלית מונעת שוק, שבה תהליך הגידור היה חלק ממגמה רחבה יותר של מודרניזציה חקלאית והגדלת הפריון ששרתה את האינטרסים של מעמד בעלי הקרקעות שהיו מעוניינים על-כן בגידור. גישה זו עמדה בהתאמה לפילוסופיות הכלכליות שזכו להכרה באותה תקופה.
הגידור שינה את פני החברה האנגלית - הוא הוביל לעקירת חקלאים קטנים והגברת ההגירה מהכפר לערים לצורך עבודה. התהליך סיפק כח עבודה זול ובמקביל הגדיל את ההון של בעלי הקרקעות מה שאפשר להם להשקיע ולהניע את הקפיטליזם.
מורשת המהפכה
[עריכת קוד מקור | עריכה]המהפכה המהוללת הייתה אחד המאורעות החשובים בהיסטוריה של אנגליה. היא סימנה כי מלך לא ימשול ללא רצון העם, וכי כל ניסיון לכפות על אנגליה מונרכיה אבסולוטית בסגנונו של לואי ה־14 נדון לכישלון.
חוק הזכויות נחשב לציון דרך בחיזוק כוחו של הפרלמנט והקביעה החד־משמעית כי אנגליה היא מדינה פרוטסטנטית, והמסמך משמש עד היום אבן יסוד בחוק הבריטי. העובדה שהישגיה של המהפכה עברו ללא שפיכות דמים העניקה לה את כינויה – "המהוללת".
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- המהפכה המהוללת, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
בריטניה, היסטוריה, מהפכת 1688, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ ג'ייסון היקל, פחות זה יותר, רדיקל, 2022, עמ' 56-58
- ^ John David Angle, Glorious Revolution as Financial Revolution
