לדלג לתוכן

התערוכה העולמית של וינה (1873)

התערוכה העולמית של וינה
פרטים
מקום תצוגה האימפריה האוסטרו-הונגרית עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 48°12′58″N 16°23′44″E / 48.216111°N 16.395556°E / 48.216111; 16.395556
תאריך פתיחה 1 במאי 1873 עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך סגירה 1 בנובמבר 1873 עריכת הנתון בוויקינתונים
שנה 1873
מפה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
שער הכניסה הראשי, עם הרוטונדה ברקע
הרוטונדה
מפת התערוכה
ביתן העיתון "נויה פרייה פרסה"
דגם ירושלים במאה ה-19

התערוכה העולמית של וינהגרמנית: Weltausstellung 1873 Wien) נערכה בין 2 במאי ל-1 בנובמבר 1873 בפראטר, הפארק הציבורי הגדול בעיר וינה. סיסמת התערוכה הייתה קידום החינוך. במרכז התערוכה, שמנתה 194 ביתנים, ניצב מבנה עגול שנקרא הרוטונדה. טקס הפתיחה התקיים במעמד פרנץ יוזף הראשון, קיסר אוסטריה.

ביתני התערוכה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרוטונדה הייתה בנויה משלד פלדה בגובה 84 מטרים ובקוטר 108 מטרים. היא תוכננה על ידי האדריכל האוסטרי קארל פון האוזנר ונבנתה על ידי חברה גרמנית. המבנה עלה באש ונהרס בשנת 1937.

ביתנים נוספים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

באזור התצוגה האדריכלי הוצגו מבנים כפריים מרחבי האימפריה האוסטרו-הונגרית, מטרנסילבניה, קרואטיה, אלזס וגליציה ומבנים עירוניים מגרמניה, הולנד ונורווגיה. כמו כן הוצג צריף אפריקאי.

ביתנים נוספים הראויים לציון הם ביתן התעשייה, היכל המכונות, ביתן העיתון נויה פרייה פרסה, ביתני הכרייה והרכבת וביתני האמנות.

בין 35 ביתני האומות שהשתתפו בתערוכה בלטו ביתני האומות המתעוררות, כגון האימפריה היפנית העולה של תקופת מייג'י, ביתנה של מצרים שמוקם בדגם בגודל טבעי של ארמונו של המשנה למלך מצרים, איסמעיל פאשא, ביתן האימפריה הברזילאית, ביתן סיאם, ביתן ממלכת פרס וכן ביתני האימפריה הרוסית, והאימפריה ההולנדית שהציגו מוצגים מאזורי סיביר והמזרח הרחוק וביתן האימפריה הקולוניאלית הצרפתית.

בביתני המכונות והתעשייה בלטה שליטתה של פרוסיה ובראשה תאגיד הפלדה קרופ.

בביתן האימפריה העות'מאנית הוצגו ארבעה דגמים של ירושלים ואתריה, ובהם דגם אחד עשוי אבץ של העיר, כפי שנראתה באותה עת ביחס 1:500, מעשה ידי הקרטוגרף ההונגרי סטפן אילש. הדגם נדד לאחר התצוגה בתערוכה לתצוגה בבירות אירופה ובשנת 1878 נרכש על ידי פרנסי העיר ז'נבה והוצג בה במשך למעלה מ-40 שנה בסאל דה לה רפורמסיון. לאחר מכן נשכח והתגלה רק ב-1984, אז שוחזר והוא מוצג מאז במגדל דוד[1].

ביקורים מלכותיים ומגעים דיפלומטיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתערוכה ביקרו מספר רב של מלכים וקיסרים בהם וילהלם הראשון, קיסר גרמניה, מלווה בקנצלר שלו, אוטו פון ביסמרק; אלכסנדר השני, קיסר רוסיה; לאופולד השני, מלך הבלגים; ויטוריו אמנואלה השני, מלך איטליה; נאסר א-דין שאה קאג'אר, השאה הפרסי; הנסיך מוויילס, אלברט אדוארד ואחרים.

בשל נוכחות זו הייתה התערוכה גם כר למפגשים דיפלומטיים חשובים ובראשם חתימת ברית שלושת הקיסרים בין קיסרי גרמניה, אוסטרו-הונגריה ורוסיה (ששימשה כדי לבלום את המדיניות הליברלית של צרפת ובריטניה.)

הכנות ולוגיסטיקה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחד החידושים בתחום הלוגיסטיקה של הקמת התערוכה היה הכנת מערכת לאספקת מים זורמים ומגדלי מים שסיפקו זרם מים בלחץ לכל הצרכים.

עבור התערוכה הורחבה תחנת הרכבת הצפונית, הוקמו מלון מטרופול בעיר וגשר מריה תרזה על הדנובה, נחנך קו "אוטובוס קיטור", קו סדיר של ספינות על הדנובה והוסדרו גדות הנהר ליד הפראטר, כדי למנוע הצפות.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]