חאסקובו
 סמל חאסקובו | |
 | |
| מרכז העיר חאסקובו | |
| מדינה |
 בולגריה |
|---|---|
| מחוז | חאסקובו |
| חבל ארץ | הרי רודופי |
| ראש העיר | גאורגי איוואנוב |
| תאריך ייסוד | 985 |
| שטח | 95.182 קמ"ר |
| גובה | 196 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 90,906 (15 במרץ 2024) |
| ‑ צפיפות | 54.08 נפש לקמ"ר (2001) |
| קואורדינטות | 41°56′N 25°34′E / 41.933°N 25.567°E |
| אזור זמן | UTC +2 |
| http://www.haskovo.bg | |
חָאסְקוֹבוֹ (בבולגרית: Хасково) היא עיר בדרום בולגריה, בירת מחוז חאסקובו, סמוכה לגבולות יוון וטורקיה ושוכנת 203 קילומטרים דרומית מזרחית לבירה סופיה.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ראשית ההתיישבות האנושית באזור מתוארכת לתקופת האבן החדשה והתיישבות מאורגנת של שבטים תראקים החלה במהלך תקופת הברונזה המאוחרת. במהלך המאה ה-9 נבנתה במקום מצודת דרכים כחלק ממערך מצודות ששימשו להגנת שטחי האימפריה הבולגרית הראשונה. תיעוד כתוב לעיר מצוי בתעודות עותמאניות מהמאה ה-14 המציינות את המקום כנקודת מסחר והארחה על צומת הדרכים בין פלובדיב לאדירנה ומרוסה לים האגאי. במהלך המאה ה-19 הייתה הגירה נרחבת של בולגרים לעיר, כחלק מעידן התחייה הלאומית הבולגרית. בראשית 1878 במהלך המלחמה העות'מאנית-רוסית (1877–1878), נכבשה העיר על ידי צבא האימפריה הרוסית והפכה מתוקף סיכומי קונגרס ברלין חלק מהמחוז העות'מאני האוטונומי רומליה המזרחית. ב-1885 הכריז אלכסנדר בטנברג, נסיך בולגריה על איחוד בין המחוז לנסיכות הבולגרית ומאז נותרה העיר בחזקת הבולגרים[1].
כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשטח הרשות המקומית קיימת חקלאות מפותחת. הגידולים העיקריים הם חיטה, שעורה, תירס, שבולת שועל, חמניות, תפוחי אדמה, תפוחי עץ וענבים לתעשיית היין. כמו כן מגדלים צאן, בקר וחזירים לתעשיות החלב והבשר. קיימת כוונה להגדיל באופן משמעותי את התוצר המקומי הגולמי מענף התיירות ובכלל זה בנייתם של בתי מלון ובתי הארחה באזור. כמו כן הולך ומוקם מרכז מסחרי ותעשייתי בפאתי העיר, שממוקם בהצטלבות עורקי התחבורה מס' 4 ומס' 9 של נתיבי התעבורה הפאן-אירופיים.
דמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אוכלוסיית חאסקובו מצויה במגמת קיטון בשל שיעור תמותה העולה על ילודה ובשל הגירה שלילית, בעיקר הגירת עבודה. 36% הם בעלי השכלה יסודית, 34% בעלי השכלה תיכונית ו-30% בעלי השכלה על תיכונית. 51.45% מאוכלוסיית חאסקובו הן נשים ו-48.55% הם גברים. מבחינת התמהיל האתני של האוכלוסייה עולה, כי 80.9% הם בולגרים, 11.26% הם טורקים ו-6.13% צוענים.
אקלים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בחאסקובו שורר אקלים ממוזג עם השפעות רבות של אקלים ים תיכוני והטמפרטורה השנתית הממוצעת היא 12.6oc.
הקהילה היהודית[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – יהדות בולגריה
ייסוד הקהילה והתבססותה[עריכת קוד מקור | עריכה]
תיעוד לקהילה יהודית בעיר קיים מראשית המאה ה-19. ב-1840 נבנה בית הכנסת המרכזי וב-1879, עם סיום המלחמה העות'מאנית-רוסית, נמנו בחאסקובו 250 יהודים[2]. לאחר המלחמה החלה הגירת יהודים מבולגריה לחבל רומליה המזרחית שהיה נתון רשמית עד 1885 תחת שלטון עות'מאני. ב-1900 נכללה הקהילה ברשימת 34 הקהילות המאורגנות בבולגריה ומנתה כ-500 נפשות[3]. ב-29 באוגוסט 1920 יוצגה קהילת חאסקובו בכנס הקהילות היהודיות המאורגנות בממלכת בולגריה שהתקיים בסופיה, על ידי מנחם ניסים גֶרוֹן ראש הקהילה[4]. ב-1920 למדו כל 121 תלמידי הקהילה במערכת החינוך היהודית בעיר, וב-1925 עלה מספרם ל-139. ידע העברית בקרב יהודיה הביא לכינויה של העיר "ארץ ישראל של בולגריה"[5].
הממשלה הבולגרית מימנה 2% מתקציב מערכת החינוך ועיריית חאסקובו 11% נוספים. ב-1927 ירד מספר התלמידים ל-123 והם למדו בארבע כיתות בית ספר יסודי ושתי כיתות גן[6]. ב-1928 אירעה רעידת אדמה חזקה בדרום בולגריה ונגרמו נזקים כבדים גם בעיר חאסקובו ובכלל זה למבני הציבור והמגורים של בני הקהילה.
בחאסקובו נרשמה פעילות ציונית ענפה עוד מראשית המאה ה-20. בבחירות לוועד הקהילה שנערכו ב-1923 וב-1926 ניגשה רשימה אחת ציונית מאוחדת. בבחירות שנערכו ב-1932 זכתה רשימת פשרה של הציונים הכלליים ופועלי ציון ב-150 קולות לעומת 36 קולות למפלגה הקומוניסטית[7].
מלחמת העולם השנייה והעלייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בפרוץ מלחמת העולם השנייה מנתה קהילת יהודי העיר 1,865 נפשות[2] ורבה של העיר היה דוד בן בסט[8]. על יהודי העיר הוחל החוק להגנת האומה, והגברים בגילאי 20–40 נלקחו לעבודות כפייה. ב-22 בפברואר 1943 חתם אלכסנדר בלב ראש הקומיסריון לענייני יהודים הסכם עם תיאודור דנקר נציג גרמניה הנאצית על שילוח מכסה ראשונית של 20,000 יהודים המצויים בחזקת בולגריה אל מחנות ההשמדה. ב-4 במרץ עצרו חיילים ושוטרים בולגרים את 11,343 יהודי תראקיה ומקדוניה ו-188 יהודי פירוט ובהמשך גירשו אותם אל מחנות ההשמדה. כדי להשלים את המכסה הראשונית הוחלט לגרש 6,365 יהודים מ"בולגריה הישנה". הגירוש נקבע ל-10 במרץ לפנות בוקר, וברישומי משרד הפנים הבולגרי נרשמו 117 יהודים שיועדו לגירוש מחאסקובו[9]. ב-9 במרץ הוטל עוצר על חאסקובו, ושוטרים וחיילים בולגרים פקדו את בתי היהודים והורו להם להכין ערכות לבוש לקראת גירושם. ב-10 במרץ לפנות בוקר נערכה אקציה בעיר. מספר לא ידוע של יהודים נעצרו ורוכזו בחצר בית הספר היהודי שבעיר. בצהרי 10 במרץ הגיעה מסופיה פקודה לביטול הגירוש, ובני הקהילה שוחררו לבתיהם[10].
בשלהי 1943, במקביל להרעת מצב הגרמנים בחזית הרוסית, התגברה מגמת הצטרפות בני הקהילה היהודית בבולגריה לשורות הפרטיזנים. השלטונות הבולגרים הרבו לבצע מעצרים בקרב יהודי פלובדיב, רוסה וחאסקובו שהיו סמוכות למרכזי פעילותם של הפרטיזנים. חלק מיהודי העיר, ובכלל זה הנהגת הקהילה, גורשו למחנה הריכוז בסומוביט שליד פלבן. כדי לשחרר את העצורים נאלצו פרנסי הקהילה לשלם שוחד רב למשטרה הבולגרית[11]. לאחר מלחמת העולם השנייה מנו בני הקהילה 700 נפשות[2] ורובם עלו למדינת ישראל לאחר הקמתה. ב-28 במאי 1949, בשלהי גל העלייה, ערכה הקונסיסטוריה היהודית של בולגריה מפקד אוכלוסין, ובחאסקובו נמנו 122 יהודים[12]. ב-2022 התגוררו בחאסקובו 50 יהודים[13].
ערים תאומות[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- סטיבן סייג', חאסקובו, אנציקלופדיה של המחנות והגטאות (כרך III, עמ' 20–21), מוזיאון ארצות הברית לזכר השואה והוצאת אוניברסיטת אינדיאנה, בלומינגטון ואינדיאנפוליס (באנגלית)
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של חאסקובו- חאסקובו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
חאסקובו (בולגריה), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ תקציר ההיסטוריה של חאסקובו, באתר bulgaria.domino.bg (באנגלית).
- ^ 1 2 3 הקהילה היהודית בחאסקובו, באתר "כולנו בולגרים", אתר הבית של יהדות בולגריה.
- ^ חיים קשלס, היהודים בבולגריה בעשרים השנים הראשונות לאחר שחרורה מעול העותומנים (1878-1898), בתוך:אנצקלופדיה של גלויות-יהדות בולגריה, ירושלים, 1967, עמוד 65.
- ^ אלברט רומנו, תקנון הקהילות והקונסיסטוריון, בתוך: אנציקלופדיה של גלויות-יהדות בולגריה, ירושלים, 1967, עמוד 439.
- ^ היהודים בבולגריה, דואר היום, 15 במרץ 1920
- ^ לוחות סטאטיסטיים, בתוך:אנצקלופדיה של גלויות-יהדות בולגריה, ירושלים, 1967, עמודים 645-662.
- ^ אלברט רומנו, תקופת המשבר והפילוג 1930-1940, בתוך:אנצקלופדיה של גלויות-יהדות בולגריה, ירושלים, 1967, עמודים 583-588.
- ^ אלברט רומנו, אישים, בתוך:אנצקלופדיה של גלויות-יהדות בולגריה, ירושלים, 1967, עמודים 635-636.
- ^ חיים קשלס, תעודות ומסמכים, בתוך:אנצקלופדיה של גלויות-יהדות בולגריה, ירושלים, 1967, עמוד 849.
- ^ מיכאל בר-זוהר, הרכבות יצאו ריקות, הוצאת הד ארצי, אור יהודה, 1999, עמוד 118.
- ^ חיים קשלס, המצב אחרי הגירוש, בתוך:אנצקלופדיה של גלויות-יהדות בולגריה, ירושלים, 1967, עמוד 890.
- ^ חיים קשלס, קורות יהודי בולגריה - כרך ד', מאחורי מסך הברזל, הוצאת דבר, תל אביב, 1969, עמוד 296.
- ^ לפי התכתבות עם ארגון שלום. המשיב אלכסנדר (אלק) אוסקר נשיא ארגון שלום בבולגריה.
| רשויות מקומיות וערי מחוז חאסקובו שבבולגריה | ||
|---|---|---|
|
| דירוג | שם | מחוז | אוכלוסייה | דירוג | שם | מחוז | אוכלוסייה | ||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
 סופיה .jpg) פלובדיב | |||||||||
| 1 | סופיה | סופיה | 1,183,454 | 11 | שומן | שומן | 67,971 |  וארנה  בורגס | |
| 2 | פלובדיב | פלובדיב | 319,612 | 12 | חאסקובו | חאסקובו | 65,829 | ||
| 3 | וארנה | וארנה | 310,664 | 13 | בלגואבגרד | בלגואבגרד | 62,534 | ||
| 4 | בורגס | בורגס | 189,741 | 14 | ימבול | ימבול | 61,766 | ||
| 5 | רוסה | רוסה | 124,787 | 15 | וליקו טרנובו | וליקו טרנובו | 58,507 | ||
| 6 | סטארה זאגורה | סטארה זאגורה | 122,536 | 16 | פאזארדז'יק | פאזארדז'יק | 55,716 | ||
| 7 | פלבן | פלבן | 92,101 | 17 | וראצה | וראצה | 50,666 | ||
| 8 | סליבן | סליבן | 80,467 | 18 | אסנובגראד | פלובדיב | 45,943 | ||
| 9 | דובריץ' | דובריץ' | 73,895 | 19 | גברובו | גברובו | 45,940 | ||
| 10 | פרניק | פרניק | 68,259 | 20 | קאזאנלק | סטארה זאגורה | 42,208 | ||
