חנוך רוזן
 | |
| חנוך רוזן | |
| לידה |
8 בדצמבר 1959 (בן 64) לונדון, הממלכה המאוחדת  |
|---|---|
| מדינה |
 ישראל |
| עיסוק | שחקן תיאטרון, פנטומימאי, במאי, מפיק |
| צאצאים |
דריה רוזן |
| http://www.tamirshow.com/ | |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
חנוך טמיר רוזן (נולד ב-8 בדצמבר 1959) הוא שחקן, פנטומימאי, מפיק ובמאי ישראלי.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]רוזן נולד בלונדון ועלה בינקותו לארץ. הוא גדל בירושלים ולמד בבית הספר הדתי מעלה. אביו, יוסף רוזן, היה שדרן רדיו ומתורגמן סימולטני, שבין השאר תרגם את משפט אייכמן. אימו מרים, בתו של הרב יעקב חנוך סנקביץ', כתבה ספרי לימוד עברית לאולפנים, ואף ספר שירי ילדים בשיתוף עם חנוך ("הפרצופים של השירים"). לרוזן עוד שלוש אחיות ואח אחד.
רוזן למד בתיכון ליד האוניברסיטה בירושלים ושירת בצבא כחבר בלהקת פיקוד הדרום. מורו הראשון לפנטומימה היה עמוס ארבל, ואחריו למד אצל קלוד שגרן (רעייתו הראשונה של ג'וליאן שגרן), בוריס סבידנסקי, יורם בוקר, ואלה מרסו, שהייתה אשתו של מרסל מרסו. בנוסף למד פנטומימה עם אטיין דקרו, שהיה המורה של מרסל מרסו.
משחק והוראה
[עריכת קוד מקור | עריכה]רוזן שיחק את דמותו של "פנטו", עליה זכה ב"פרס כינור דוד".
בשנת 1988 עיבד יחד עם אורי פסטר את המחזמר "פיטר פן", בכיכובם של חני נחמיאס וששון גבאי. במחזמר הופיע רוזן בדמותו של פיטר פן.
בין השנים 1981–1987 רוזן לימד פנטומימה בבית הספר למשחק "בית צבי".
פנטומימה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
חנוך רוזן החל את הופעותיו הראשונות בפני קהל בגיל 17 בלבד, בתיאטרון פרגוד הירושלמי. בהופעה זו השתמש רוזן בטכניקה של הפנטומימה הקלאסית, פניו צבועות לבן, והקטעים היו בדממה מוחלטת. עם גיוסו לצה"ל, ומפגשו של רוזן עם קהל של חיילים צמאי בידור, הוסיף רוזן לקטעים מוזיקה ואפקטים, ושכלל את המימד התקשורתי-בידורי במופעי הפנטומימה שלו.
עם שחרורו מצה"ל, יצא בתוכנית פנטומימה ראשונה, אשר כללה כבר פסקול מוזיקלי מתוחכם. רוזן היה מהראשונים שידע לשלב פנטומימה קלאסית עם עכשוויות תוך שימוש וירטואוזי במוזיקה ואפקטים. תוך כדי הופעות היחיד הללו הרבה רוזן להופיע בטלוויזיה הישראלית, והפך תוך זמן קצר להיות מוכר בכל בית בישראל. השם חנוך רוזן הפך למילה נרדפת לפנטומימאי בישראל.
מופע היחיד השני של חנוך רוזן היה "חנוך רוזן – פנטומימה". אחריו באו "אל תתפוס אותי במילה", "דיבורים זה לא הקול", "בידור ללא מילים", ו"שומר על זכות השתיקה".
במופעים הבאים שילב רוזן אמצעים ויזואליים מתקדמים, והיה מהראשונים ששילב מסך וידאו על הבמה. הוא נכנס ויצא מתוך המסך ויצר אשליות ויזואליות חדשניות ומקוריות. בתוכניותיו הבאות שילב רוזן אפקטים בימתיים ייחודיים כגון מעוף, אביזרי ענק, ועוד. בהופעות אלו פיתח רוזן ושיכלל את נושא שיתוף הקהל במופעי פנטומימה, תוך שבירת המחיצות בין הבמה לקהל ויצירת קטעים קומיים בשיתוף הקהל.
לקראת פסטיבל ישראל 2009 יצא רוזן במופע יחיד חדש – "מדבר בעד עצמו". המופע החדש משלב באופן ייחודי את הפנטומימה הקלאסית עם אפקטים בימתיים כמו מסך ענק בו משולבים בין השאר קטעי פנטומימה של רוזן עצמו. המופע זכה בפרס התיאטרון הישראלי כמופע הבידור של שנת 2009. החל משנת 2009 מופיע רוזן בארץ ובעולם עם מופע היחיד "speechless".
רוזן הופיע עם תוכניותיו בכל רחבי העולם, זכה לביקורות מהללות, והוגדר על ידי העיתונות העולמית כ"נסיך הפנטומימה – היורש של מרסל מרסו". רוזן הופיע בפסטיבלים רבים, ביניהם פסטיבל אדינבורו המפורסם, פסטיבל מילאנו, פסטיבל התיאטרון בקולומביה, פסטיבל הפנטומימה בלונדון, ועוד. הוא הופיע במשך חצי שנה בניו יורק ב-Off Broadway. רוזן הופיע במדינות רבות וביניהן: אנגליה, צרפת, גרמניה, יוון, איטליה, שווייץ, אוסטריה, ורוסיה ומדינות רבות נוספות.
חנוך רוזן כבמאי
[עריכת קוד מקור | עריכה]
רוזן כתב וביים את "סיפורו של זרע" בתיאטרון בית צבי ובתיאטרון בית ליסין.
בשנת 1996 כתב (יחד עם אפרים סידון) וביים את המחזמר ספר הג'ונגל, אחד ממחזות הזמר המצליחים ביותר בישראל, אשר זכה בפרס התיאטרון הישראלי לשנת 1996. בשנת 1998 יצר וביים את סרט הילדים "סופר בוי" בכיכובו של תום אבני.
החל משנת 1997 ועד לשנת 2024, שימש רוזן במאי מופעי ה"פסטיגל" (מלבד הפסטיגלים בשנים 1998, 2002 ו-2003), ואף הופיע בחלקם כשחקן אורח.
בשנת 2001 ביים בתיאטרון באר שבע את המחזה "משרתן של שתי אדונות, שם זמני", שכתב אפרים סידון, בכיכובה של חני נחמיאס.
בשנת 2003 ביים את המחזמר "ספיד וגלגלי הקסם", בכיכובם של אמיר פיי גוטמן, עומר ברנע ואפרת בוימולד. בשנת 2004 ביים את "טרזן וג'יין" בכיבובם של יעל בר-זוהר ויהודה לוי.
ב-2006 עסק בבימוי המופע של ריטה. ב-2007 ביים את תוכנית הטלוויזיה "הדבר הגדול הבא" וביים גם את טקס בחירת מלכת היופי של ישראל.
החל משנת 2014 מביים רוזן את המופע הבין-לאומי "WOW". כל שנה וחצי מתחלפת התוכנית ועולה מופע חדש. רוזן ביים 11 תוכניות שונות של המופע WOW המוצג בתיאטרון "ישרוטל" באילת. בימים אלו מביים רוזן את התוכנית WOW BELLISSIMO[1].
בשנת 2024, חזר רוזן לביים את העלייה המחודשת של המחזמר ״ספר הג׳ונגל״ המקורי משנת 1996.
חיים אישיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]רוזן מבקר ילדים חולי סרטן בבתי חולים, באופן קבוע, במסגרת התנדבותו בעמותת חיים.
נשוי בשנית לרוחה שני, ולהם שתי בנות. הוא אב לבת מאשתו הראשונה ולשני ילדיה של רוחה מנישואיה הקודמים. מתגורר בשכונת כוכב הצפון בתל אביב[2].
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מרים רוזן, הפרצופים של השירים כותרת משנה: פרצף חנוך רוזן, דני ספרים, 1997.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של חנוך רוזן- חנוך רוזן, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
חנוך רוזן, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)- חנוך רוזן, דף שער בספרייה הלאומית
- חנוך רוזן, באתר "הבמה"
- ציפי שוחט, עכבר העיר אונליין, חנוך רוזן רק רוצה לגעת, באתר הארץ, 15 במאי 2009
- רונית מזרחי, מושיק לין, בגובה העיניים עם חנוך רוזן, באתר nrg, 5 ביוני 2009
- יובל אברמוביץ', משחק השקט של חנוך רוזן, באתר ישראל היום, 29 בנובמבר 2013
- ליאת רון, חנוך רוזן: "יש הרבה אמנים שחיים טוב אם לא בזבזו המון פעם", באתר גלובס, 15 בפברואר 2014
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ מאיה נחום שחל, חנוך רוזן: "הצלחתי להיות אמן שלא משתגע", באתר כלכליסט, 26 באוגוסט 2024
- ^ "הבית של הפנטומימאי חנוך רוזן". ynet. אורכב מ-המקור ב-2018-01-28. נבדק ב-2016-10-21.
| הקודם: 2019: ציפי שביט |
פרסי נבחרי השנה של פרוגי – אייקון הביצה 2020: חנוך רוזן |
הבא: 2021: גיורא חמיצר |
| בקרת זהויות |
|
|---|