טיעון התכנון הלקוי

טיעון התכנון הלקוי (באנגלית: Argument from poor design), המכונה גם הטיעון הדיסטלולוגי, הוא טיעון נגד ההנחה על קיומו של אל בורא או יוצר של העולם, המבוסס על ההנמקה שאל שהוא "כל יכול", "כל-יודע" ו"נוכח בכל" ושחפץ להיטיב, לא יברא יצורים שאינם אופטימליים, כפי שלכאורה קיימים בטבע.

הטיעון בנוי כמודוס טולנס בסיסי: אם היצירה מכילה ליקויים רבים, הרי שעיצוב או תכנון נראה כתיאוריה בלתי סבירה למקור הקיום הארצי. התומכים בטיעון בדרך כלל משתמשים בו לא במטרה להפריך את קיומו של אלוהים, אלא כרדוקציה לאבסורד של טיעון התכנון התבוני (והטיעון הטלאולוגי), לפיו קיימת אלוהות משום שטבע המציאות, מורכבותה ושלמותה מעידים על קיומו של מתכנן ובורא.

הטיעון מהתכנון הלקוי קודם פעמים רבות תוך שימוש במילים וביטויים נוספים, כגון: "עיצוב לקוי", "עיצוב לא אופטימלי", "עיצוב לא אינטליגנטי", "דיסטלולוגיה או דיסטליאולוגיה". הביולוג בן המאה ה-19, ארנסט הקל, יישם את המונח "דיסטלולוגיה" לתאר איברים כה ראשוניים, עד שהם חסרי תועלת לחייו של אורגניזם. בספרו מ-1868 Natürliche Schöpfungsgeschichte ("תולדות הבריאה"), הקדיש הקל פרק שלם לטיעון מהתכנון הלקוי. פרק שהסתיים בהצעה (מעיין הלצה) ל"תיאוריה על אי התאמתם של חלקים באורגניזמים, כנגד הדוקטרינה העממית בדבר התאמתם המשולמת של כל יצירי הבריאה". בשנת 2005, הגאולוג דונלד ווייז מאוניברסיטת מסצ'וסטס אמהרסט, טבע את המונח "עיצוב לא מוכשר" ("incompetent design" כמשחק מילים על "intelligent design"), כדי לתאר את כל ההיבטים של הטבע בעלי עיצוב לא מוצלח או פגום.

תגובות דתיות לטיעון

תגובות תאולוגיות נוצריות מסורתיות גורסות כי אלוהים בנה יקום מושלם, אך שימוש לרעה של האנושות ברצונה החופשי למרוד באלוהים, הביא להשחתת העיצוב האלוהי הטוב והמושלם.

תגובות תאולוגיות יהודיות טוענות כי העולם עשוי שלא להיות מושלם, כיון שהוא מקום תיקון זמני שאינו משקף את תכליתו הסופית של האל שהיא עולם הבא או ימות המשיח.

תזות נוספות ביהדות טוענות כי הליקויים הנראים לנו נובעים מחוסר הבנה אנושית, או תגליות מדעיות שטרם נחשפו. כדוגמה לכך, מקובל להביא את התוספתן ששימש את תומכי הטיעון לזמן ממושך כדוגמה לאיבר נטול מטרה, אך משנת 2007 ואילך התגלה כי הוא מהווה מקלט לחיידקים מועילים.

עיקרי הטיעון

תיאור של הכושר האדפטיבי . החצים מציינים את זרימת האוכלוסייה המועדפת על ה"נוף", והנקודות A ו-C הן אופטימה מקומית. הכדור האדום מציין אוכלוסייה שעברה מערך כושר נמוך מאוד לראש הפסגה

הטענה גורסת כי:

1. אל יוצר כל-יכול, יודע-כל, שכולו טוב היה בורא יצורים בעלי עיצוב אופטימלי.
2. ליצורים בטבע יש תכונות שאינן מיטביות.
3. לכן, האל הוא לא זה שיצר אותם או שהוא לא כל-יכול, יודע-כל, וכולו-טוב.

לעיתים הטענה משמשת כרדוקציה לאבסורד של הטיעון מהעיצוב (הטיעון הטלאולוגי):

1. יצורים חיים מעוצבים מדי מכדי שמקורם יהיה במקריות.
2. לכן, החיים לבטח נוצרו על ידי יוצר אינטליגנטי.
3. היוצר הזה הוא אלוהים.

אך "תכנון לקוי" תואם את התחזיות של תאוריית האבולוציה המדעית באמצעות הברירה הטבעית. זה צופה שתכונות שהתפתחו לשימושים מסוימים, עושות שימוש חוזר או נבחרות לשימושים שונים, או ננטשות כליל. מצב לא אופטימלי זה, נובע מחוסר יכולתו של המנגנון התורשתי לחסל את שרידיו המסוימים של התהליך האבולוציוני.

במונחי הכושר האדפטיבי , הברירה הטבעית תמיד תדחוף "במעלה הגבעה", אך בדרך כלל לא ניתן יהיה להגיע למין מפסגה נמוכה יותר לשיא גבוה יותר מבלי לעבור קודם ב"עמק".

הטיעון מהתכנון הלקוי הוא אחד הטיעונים ששימש את צ'ארלס דרווין. תומכים מודרניים של הטיעון כוללים את סטיבן ג'יי גולד וריצ'רד דוקינס. לטענתם, ניתן להסביר תכונות כאלה כתוצאה מהאופי ההדרגתי, המצטבר של התהליך האבולוציוני. אבולוציוניסטים תיאיסטיים בדרך כלל דוחים את טיעון התכנון התבוני, אך עדיין שומרים על האמונה בקיומו של אלוהים.

דוגמאות

האנטומיה האנושית

פגמים הגורמים לסכנת מוות

כמה פגמים באנטומיה האנושית עלולים לגרום למוות, במיוחד ללא טיפול רפואי מודרני:

• אצל האישה, ביצית מופרית יכולה להתפתח בחצוצרה, בצוואר הרחם או בשחלה ולא ברחם, דבר הגורם להריון חוץ רחמי. קיומו של חלל בין השחלה לחצוצרה יכול להצביע על תכנון לקוי במערכת הרבייה הנשית. לפני מחקר היסטורי, הריון חוץ רחמי גרם בעבר תמיד למותם של האם והתינוק. גם בתקופה המודרנית, כמעט בכל המקרים יש להפיל את ההריון כדי להציל את חיי האם.
• אצל האישה, תעלת הלידה עוברת דרך האגן. הגולגולת שלפני הלידה תתעוות במידה מפתיעה. עם זאת, אם ראש התינוק גדול משמעותית מפתח האגן, התינוק לא יכול להיוולד באופן טבעי. לפני התפתחות הניתוח המודרני (ניתוח קיסרי), סיבוך כזה יוביל למות האם, התינוק או שניהם. סיבוכים אחרים בלידה כמו לידת עכוז מחמירים על ידי מיקום זה של תעלת הלידה.
• אצל הגבר, האשכים מתפתחים בתחילה בתוך הבטן. מאוחר יותר במהלך ההיריון, הם נודדים דרך דופן הבטן לשק האשכים. דבר זה גורם לשתי נקודות תורפה בדופן הבטן בהן בקע יכול להיווצר מאוחר יותר. לפני שפותחו טכניקות כירורגיות מודרניות, סיבוכים מבקעים, כמו חסימת מעיים וגנגרנה, הביאו בדרך כלל למוות.
• מבנה הלוע של האדם, בו קטע המשמש גם לבליעה ולנשימה, מביא לעלייה דרסטית בסיכון לחנק.
• רפלקס הנשימה מגורה לא ישירות על ידי היעדר חמצן, אלא בעקיפין על ידי נוכחות של פחמן דו-חמצני. התוצאה היא שבמקומות גבוהים מעל פני הים, חסר חמצן יכול להתרחש אצל אנשים שלא הסתגלו לסביבה, ושאינם מגבירים במודע את קצב הנשימה שלהם.
• התוספתן אצל האדם הוא איבר שאינו משרת שום מטרה ידועה. דלקת התוספתן, זיהום של איבר זה, היא מוות בטוח ללא התערבות רפואית (אם כי בשנת 2007 חוקרים מאוניברסיטת דיוק הציעו כי התוספתן משמש כמקום מקלט לחיידקים שימושיים, במקרה בו מחלה קוטלת את אוכלוסיית החיידקים בשאר חלקי המעיים).

פגמים נוספים

• עצבים ושרירים שאין בהם שימוש ידוע, דוגמת שריר הרגל פלנטריאס (Plantaris muscle), שחסרים בחלק מהאוכלוסייה האנושית ונקצרים באופן שגרתי כ"חלקי חילוף" במידת הצורך במהלך הניתוחים. דוגמה נוספת היא השרירים המניעים את האוזניים, אשר אנשים מסוימים יכולים ללמוד לשלוט בהם במידה מסוימת, אך אינם משרתים שום מטרה ידועה בכל מקרה.
• המום השכיח של עמוד השדרה האנושי, שמוביל לעקמת, לסיאטיקה וליישור מולד של החוליות. חוט השדרה לא יכול לרפא כראוי אם הוא ניזוק, מכיוון שהנוירונים שבו נעשו כל כך מותאמים, שהם כבר לא מסוגלים לצמוח מחדש ברגע שהם מגיעים למצב בוגר. חוט השדרה, אם נשבר, לעולם לא יתקן את עצמו ויגרום לשיתוק קבוע.
• כמעט כל בעלי החיים והצמחים מסנתזים בעצמם ויטמין C, אך בני אדם אינם יכולים מכיוון שהגן לאנזים זה לקוי (Pseudogen ΨGULO). מחסור בוויטמין C מביא לצפדינה ולבסוף למוות. הגן אינו פונקציונלי גם בפרימטים אחרים ובחזירי ים, אך הוא פועל ברוב בעלי החיים האחרים.
• השכיחות של מחלות מולדות והפרעות גנטיות כמו מחלת הנטינגטון.
• שיניים צפופות וניקוז סינוסים ירוד, עקב כך שהפנים האנושיים שטוחים משמעותית מאלו של פרימטים אחרים, אף על פי שבני אדם חולקים את אותה מערכת שיניים. כתוצאה מכך נוצרות מספר בעיות, בעיקר בשיני בינה, העלולות לפגוע בשיניים שכנות או לגרום לזיהומים בפה.
• מבנה העיניים האנושיות (כמו גם של כל בעלי החוליות) בהם הרשתית בנויה 'מבפנים החוצה'. העצבים וכלי הדם שוכבים על פני הרשתית במקום מאחוריה כפי שקורה אצל מינים חסרי חוליות רבים. הסדר זה מאלץ מספר התאמות מורכבות ומעניק ליונקים נקודה עיוורת. היות שעצב הראיה מחובר לצד הרשתית שאינו מקבל את האור, כפי שקורה אצל סילוניות, ימנע מבעיות אלו. עם זאת, רשתית 'הפוכה' משפרת למעשה את איכות התמונה, באמצעות תאי מולר, על ידי הפחתת עיוות. ההשפעות של הכתמים העיוורים הנובעים מהרשתית ההפוכה מבוטלות על ידי ראייה דו-עינית, מכיוון שהכתמים העיוורים בשתי העיניים הם בזווית הפוכה.
• בני אדם נמשכים למרכיבים הלא מזינים של ג'אנק פוד, ואפילו לחומרים פסיכואקטיבים, ויכולים לחוות התאמות פיזיולוגיות להעדיף אותם על פני חומרים מזינים.

בבעלי חיים

• לחרק הארבה האפריקאי, תאי עצב המתחילים בבטן אך מתחברים לכנף. עיצוב זה מוביל לכאורה לשימוש מיותר באנרגיה ומשאבים חומריים.
• לדובי הפנדה מבנה האצבעות והאגודל אינו מאפשר אחיזה של עצמים, במקום זאת הם משתמשים בעצמות הססמואידית הרדיאליות המוגדלות שלהם, באופן דומה לאופן שבו יצורים אחרים משתמשים באגודלים.
• קיומם של כנפיים מיותרות לכאורה, בעופות חסרי יכולת תעופה, למשל יענים.
• המסלול של עצב הגרון החוזר, היוצא מהמוח, יורד דרך בסיס הגולגולת לצוואר, נכנס לתוך בית החזה, באמצעות לולאה סביב קשת אבי העורקים וחוזר לצוואר שם הוא נכנס לגרון. תצורה זו קיימת בבעלי חיים רבים; במקרה של הג'ירפה, התוצאה היא כעשרים מטרים של עצב נוסף, מיותר לכאורה.
• אובדן הראייה הטטרכרומטית על ידי יונקים בהשוואה לטטרפודים אחרים.
• האנזים RuBisCO שמתואר כאנזים "לא יעיל לשמצה", מכיוון שהוא מעוכב על ידי חמצן, מתחלף באופן איטי מאוד ואינו רווי ברמות הנוכחיות של פחמן דו-חמצני באטמוספירה. האנזים מעוכב מכיוון שאינו מסוגל להבחין בין פחמן דו-חמצני לחמצן מולקולרי, כאשר חמצן משמש כמעכב אנזים תחרותי. עם זאת, RuBisCO נותר האנזים המרכזי בקיבוע הפחמן, וצמחים מתגברים על הפעילות הירודה שלו בכך שהם מכילים כמויות אדירות ממנו בתוך התאים שלהם, מה שהופך אותו לחלבון השופע ביותר על פני כדור הארץ.
• עצמות יציבות אך כבדות, שאינן מתאימות לתעופה, המופיעות בבעלי חיים כמו עטלפים. או, להפך: עצמות לא יציבות, קלות, חלולות, המתאימות לטיסה, הקיימות אצל ציפורים כמו פינגווינים ויענים, שאינן יכולות לעוף.
• חלקי גוף משניים מיותרים לכאורה (איבר וסטיגאלי), כמו עצם הירך והאגן אצל לווייתנאים. מאחר שהאב הקדמון של הלווייתנאים חי ביבשה במקור, עם התפתחות האבולוציה שלהם עצמות אלו נותרו לא שימוש.
• להמדוזה בת האלמוות ולמינים מהמין הידרה יש אלמוות ביולוגי, אך לרוב בעלי החיים אין.
• למינים רבים יש אינסטינקטים חזקים להגיב לגירויים מסוימים. הברירה הטבעית יכולה להותיר בעלי חיים שמתנהגים בדרכים מזיקות, כאשר הם נתקלים בגירוי חיצוני מזיק או מסוכן, כמו עש שעף לתוך להבה למרות הסכנה.
• אלבטרוסיים מתקשים להמריא או לנחות בקלות.
• לווייתנים ודולפינים נושמים אוויר, אך חיים במים, כלומר עליהם לשחות אל פני השטח לעיתים קרובות כדי לנשום.

בצמחים

• הצמחים הם ירוקים ולא שחורים, שכן כלורופיל הוא סופג גרוע של אור ירוק, אף על פי שצמחים שחורים היו סופגים יותר אנרגיית אור ההכרחית לתהליך הפוטוסינתזה.

קישורים חיצוניים

• אהוד אמיר, ‏על אקראיותה של האבולוציה, על חוסר התכנון ועל הפגמים בגוף האדם, באתר "הידען", 27 בספטמבר 2014