לדלג לתוכן

טיציאן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
טיציאן
Tiziano Vecellio
לידה בין 1477 ל-1490
Pieve di Cadore, הרפובליקה של ונציה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 27 באוגוסט 1576
ונציה, הרפובליקה של ונציה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בזיליקת סנטה מריה גלוריוזה דיי פרארי עריכת הנתון בוויקינתונים
תחום יצירה ציור עריכת הנתון בוויקינתונים
זרם באמנות האסכולה הוונציאנית, הרנסנס הגבוה עריכת הנתון בוויקינתונים
הושפע על ידי ג'ובאני בליני, ג'נטילה בליני עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות ידועות Woman with a Mirror, Equestrian Portrait of Charles V, פאולוס השלישי ונכדיו אלסאנדרו ואוטאביו פארנזה, ונוס מאורבינו, ההכתרה עם קוצים, Madonna of the Rabbit, Tarquin and Lucretia עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה מסדר הדרבן המוזהב עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג Cecilia Soldano (15256 באוגוסט 1530) עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים Orazio Vecellio, Tizianello, Lavinia Vecellio עריכת הנתון בוויקינתונים
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
דיוקן עצמי

טיציאנו וֶצֶ'לי או וֶצֶ'ליואיטלקית: Tiziano Vecelli או Tiziano Vecellio;‏ נולד בין 1477 ל-1490 – נפטר ב-27 באוגוסט 1576), הידוע בשם טיציאן, היה צייר איטלקי, מהמפורסמים ביותר באירופה בימיו, והגדול שבאמני ונציה לאחר מותו של ג'ובאני בליני.

משפחות האצילים באיטליה, מלכי אירופה ואף הקיסר קרל החמישיבית הבסבורג) התגאו ברכישת תמונותיו. נושאי ציוריו היו מגוונים - נושאים דתיים, תמונות מאגדות יוון ופורטרטים. ציוריו הצטיינו בצבעיהם העשירים, שהעניקו להם זוהר וחיות. טיציאן הביא גישה אנושית חדשה לתמונות הדתיות, והדמויות בהן נראות טבעיות וקרובות למציאות (כגון דמותו של האפיפיור פאולוס השלישי ביצירה "פאולוס השלישי ואחייניו אלסאנדרו ואוטאביו פארנזה").

טיציאנו וצ'לי נולד בפייבה די קאדורה, בן לאיש צבא וחבר חשוב במועצת העיר. כשהיה בן תשע, נשלח אל דודו בוונציה כדי ללמוד ציור אצל אחד מציירי העיר המפורסמים. היה לתלמידו של ג'ובאני בליני ועבד בשותפות עם ג'ורג'ונה, שהשפיע על עבודותיו המוקדמות. בין עבודותיו הבשלות הראשונות היו פרסקות (ציורי קיר) שעשה בפדובה. לאחר מכן הוזמן לסיים את הציורים בחדר המועצה של ארמון הדוכסות בוונציה, שבהם החל מורו לשעבר, בליני. לאחר מותו של סבסטיאנו דה פיומבו ואחריו מותו של ג'ורג'ונה נותר טיציאן הגדול והבכיר בציירי ונציה ושלט ללא עוררין על עולם האמנות הוונציאני במשך כ-60 שנה.

כשהיה בן 40, בעל משפחה ואב לילדים, כבר היה מפורסם בכל אירופה, ואצילים ומלכים הזמינו אצלו את ציורי דיוקנותיהם. לפי הזמנתו של אלפונזו הראשון ד'אסטה, דוכס פרארה הוא צייר סדרת תמונות צבעוניות ורבות הבעה. יצירתו "בכחוס ואריאדנה" (1523, לונדון, הגלריה הלאומית), היא פסגה של הבחנה מדויקת בכל קשת ומרקם הצבעים בטבע תוך תיאור חושני, פראי ומסתורי.

ב-1530 צייר את דיוקנו של הקיסר קרל החמישי, ולאחריו דיוקנאות נוספים של אנשי החצר. קארל החמישי גמל לו בתואר אצולה, לו ולילדיו.

בציוריו הוא מפליא לחדור להלכי הנפש של המצוירים וחושף אותם ללא כחל ושרק. בולט ציורו "קארל החמישי במילברג" (1548, מדריד, מוזיאון פראדו) שבו הוא מפגין את כושר ההבחנה המדהים שלו לפרטי הלבוש והאביזרים של הרוכב וסוסו.

בעת ביקורו ברומא ב-1545 התרשם משרידי האדריכלות הקלאסית ומיצירותיהם של רפאל ומיכלאנג'לו, אך מיכלאנג'לו הסתייג מיצירותיו.

בשנת 1550 לערך, קיבל טיציאן הזמנה מפליפה השני, מלך ספרד, עבור סדרה בת שישה ציורים על בסיס השיר האפי מטמורפוזות מאת המשורר הרומי אובידיוס. הסדרה כונתה על ידי טיציאן "poesie" ("פיוטים").[1] הציורים סופקו בין השנים 1553 ל-1562. הראשון שסופק היה דנאה, ולאחר מכן סופקו ונוס ואדוניס, דיאנה ואקטיון, דיאנה וקליסטו, פרסאוס ואנדרומדה, וחטיפת אירופה.

בשנים שלאחר מכן הרבה טיציאן במסעות, כדי לעשות ציורים שהוזמנו אצלו - מדיוקן האפיפיור פאולוס השלישי ועד דיוקן של פליפה השני מלך ספרד. הוא אף שב לעיר מולדתו, פייבה, כדי לתכנן ציורים לכנסייתה. הוא הוסיף לצייר כל ימיו, ובין ציוריו המאוחרים מצויות כמה מעבודותיו היפות ביותר. לדבריו, החל רק באחרית ימיו להבין מה משמעותו של הציור. הוא מת בגיל 90, ב-27 באוגוסט 1576 כתוצאה ממחלת הדבר בוונציה[2], ונקבר בבזיליקת סנטה מריה גלוריוזה דיי פרארי המעוטרת באחד מציוריו המפורסמים "עלייתה של הבתולה השמיימה".

עד רגעיו האחרונים שקד על ציור ה"פייטה" (המוצגת כיום בגלריית האקדמיה בוונציה) שנועדה לקבר שלו עצמו, כמעין צוואה רבת עצמה ומעוררת יראה. הוא לא זכה לסיים את יצירתו זו.

בארץ ניתן למצוא את אחד מציוריו - סצנת הורדת ישו מהצלב בידי יוסף הרמתי, בכנסייה הפרנציסקנית שבעיר רמלה[3].

בין יצירותיו הידועות הנוספות ניתן למנות את "מדונת פזארו", "מותו של אקטאון" ואת "ונוס מאורבינו".

ביוגרפיה של טיציאן נכללת בספרו של ג'ורג'ו וזארי חיי הציירים, הפסלים והאדריכלים הדגולים ביותר.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא טיציאן בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ "Titian's 'poesie': The commission". The National Gallary.
  2. ^ טיציאן באתר הגלריה הלאומית בלונדון.
  3. ^ המנזר הפרנציסקני - אתר התיירות של רמלה, באתר www.goramla.com