לחיות את הרגע
 | |
| כרזת הסרט | |
| מבוסס על | "The Spectacular Now" (ספר) |
|---|---|
| בימוי | ג'יימס פונסולדט |
| הופק בידי |
טום מקנולטי שון לוי מישל קרום אנדרו לורן |
| תסריט | סקוט ניוסטדטר ומייקל ה. וובר |
| עריכה | דרין נבארו |
| שחקנים ראשיים |
מיילס טלר שיילין וודלי |
| מוזיקה | רוב סימונסן |
| צילום | ג'ס הול |
| מדינה |
 ארצות הברית |
| חברת הפקה |
Andrew Lauren Productions 21 Laps Entertainment Global Produce |
| חברה מפיצה | A24 |
| שיטת הפצה |
וידאו על פי דרישה  |
| הקרנת בכורה |
2 באוגוסט 2013 |
| משך הקרנה | 95 דקות |
| שפת הסרט | אנגלית |
| תקציב | $2,500,000[1] |
| הכנסות | $6,854,611[2] |
| הכנסות באתר מוג'ו | spectacularnow |
| פרסים | ראו רשימה |
| דף הסרט ב־IMDb | |
  | |
לחיות את הרגע[א] (באנגלית: The Spectacular Now, בתרגום חופשי לעברית: העכשיו המדהים) הוא סרט דרמה רומנטית אמריקאי בלייב אקשן מ-2013. הסרט בוים על ידי ג'יימס פונסולדט, כשאת התסריט כתבו סקוט ניוסטדטר ומייקל ה. וובר בהתבסס על ספר של טים תארפ.
העלילה מביאה את סיפור היכרותם והתאהבותם של המתבגרים סאטר קילי ואיימי פינקי, בשנה האחרונה ללימודיהם בתיכון.
עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]
סאטר קילי הוא בן נוער בשנה האחרונה ללימודיו בתיכון, והוא נחשב לאחד התלמידים הפופולריים ביותר. את מירב זמנו הוא מבלה במסיבות ובשתיית אלכוהול, יחד עם בת זוגו קאסידי. עם זאת, לאחר זוגיות ארוכה היא נפרדת ממנו. במכתב לנשיא האוניברסיטה אליה הוא מגיש מועמדות לקבלה, סאטר מצהיר כי פרידה זו היא המצוקה הגדולה ביותר בחייו. בדיכאון, הוא מתנגב אל בר ומשתכר עד אובדן חושים.
בבוקר למחרת, סאטר נמצא שרוע על מדשאה של בית מגורים אשר הוא איננו מכיר. איימי פינקי, עמיתתו הביישנית והמופנמת לספסל הלימודים, מעירה אותו, והוא מצטרף אליה בקו חלוקת העיתונים של אימה ברחבי השכונה במטרה לאתר את מכוניתו. במהלך שיחה של השניים זה עם זו, איימי מסכימה לסייע לסאטר בלימודי גאומטריה. במהלך השיעור הפרטי עם איימי, סאטר מגלה כי היא חכמה ומצחיקה ומתעניינת במדע בדיוני וקומיקס. השניים יוצאים יחד למסיבה ספונטנית בפארק ומשוחחים על חייהם. איימי מספרת לסאטר כי היא איננה מתכוונת ללמוד באוניברסיטה מתוך מחויבות לעזרה בעבודת אימה, וכן מודה כי היא מעולם לא שתתה אלכוהול ומעולם לא הייתה בזוגיות. בתגובה, סאטר מעניק לאיימי מחמאות, נותן לה לשתות אלכוהול ומנשק אותה.
בהנגאובר בבוקר לאחר המסיבה, סאטר מבין כי הוא הזמין את איימי להתלוות אליו כבת זוג בנשף הסיום. לאחר שהתחמק מאיימי לאורך כל יום הלימודים, סאטר הולך בלילה לביתה של קאסידי. השניים מעלים זיכרונות חיוביים מזוגיותם ומביעים את אהבתם זה כלפי זו, אך הרגשות הופכים לעצב כשסאטר מסרב להתחייב בפני קאסידי כי הוא יטפל בהרגלי השתייה המגונים שלו ויתחיל להתייחס ברצינות לעתיד שלו ושל מערכת היחסים שלהם. כמעין "ריבאונד", סאטר מזמין את איימי להצטרף אליו לארוחת ערב בבית אחותו הולי. שם, היא מספרת בכנות על מות אביה ממנת יתר של אופיואיד וחלומותיה על נישואים מושלמים.
מערכת היחסים של סאטר ואיימי הופכת אט אט לזוגיות רצינית, ואיימי מאבדת את בתוליה לסאטר כשהשניים מקיימים יחסי מין. עם משיכה רומנטית אליה, סאטר מרגיש מספיק בטוח ופתוח עם איימי על מנת לספר לה כי אימו שרה גירשה את אביו מביתם בצעירותו ואוסרת עליו לראותו. השניים כורתים מעין "ברית" ביניהם, וכחלק ממנה איימי תציב כעובדה בפני אימה את הליכתה ללימודים באוניברסיטה וסאטר ידרוש לפגוש מאימו לפגוש את אביו. בערב נשף הסיום, איימי מספרת לסאטר כי עמדה בחלקה – היא תעבור לגור בפילדלפיה, לצד אחותה, ושם תלמד ותעבוד. איימי מבקשת מסאטר להצטרף אליה, בהצעה כי יתגורר איתה ויילמד ויעבוד שם. בהיסוס, ותחת השפעת אלכוהול, סאטר מסכים להצעה זו. כמו כן, הוא מתחייב לדרוש מפגש עם אביו.
סאטר משיג את מספר הטלפון של אביו טומי מהולי, והשניים קובעים להיפגש למשחק בייסבול. סאטר מביא את איימי יחד איתו, אך בבואם אל טומי הם מגלים כי הוא שכח מתוכניותם. השלושה הולכים במקום זאת לבר מקומי, ושם סאטר וטומי משוחחים לאחר נתק של שנים. להפתעתו של סאטר, טומי מתוודה על כך שבגד בשרה ומגלה כי הוא עזב את הבית מרצונו לאחר שהבין כי איננו מתאים להיות איש משפחה. כאשר טומי מבחין באישה בה הוא חושק, הוא קוטע את המפגש עם סאטר ואיימי ומבקש מהם לפגוש אותו מאוחר יותר במלון הדרכים בו הוא מתאחסן. לאחר שעות המתנה, טומי איננו מגיע וסאטר ואיימי מגלים כי הוא שב להשתכר עם חבריו בבר המקומי. שבורי לב, השניים עוזבים.
בנסיעה בחזרה לביתם, איימי מנסה לנחם את סאטר ואומרת לו כי היא אוהבת אותו. סאטר, כועס ושתוי, תוקף מילולית את איימי ודורש ממנה לצאת ממכוניתו, באמצע הכביש, לאחר האשמות אישיות קשות שהטיח בה. איימי נענית לבקשתו בבכי, ובחוסר תשומת לב מכונית חולפת מתנגשת בה. זרועה של איימי נשברת, אך היא סולחת לסאטר. בטקס סיום הלימודים, סאטר מסרב לשתות אלכוהול עם איימי. הוא משוחח עם קאסידי, שמספרת לו כי היא מתקדמת הלאה בחייה ועוברת להתגורר בקליפורניה יחד עם בן זוגה מרקוס. מאוחר יותר, דן, הבעלים של החנות בה סאטר עובד, מציע לו לנהל את המקום, לאור חיבת הלקוחות כלפיו, אם כי אך ורק בתנאי שהוא יתחייב לא להגיע לעבודה תחת השפעת אלכוהול. חסר יכולת להבטיח את פיכחותו, סאטר נאלץ להתפטר.
איימי מחכה לסאטר בתחנת האוטובוס לקראת נסיעתם המשותפת לפילדלפיה, אך הוא לא מגיע ומותיר אותה שבורת לב. סאטר יוצא להשתכר בבר, ולאחר מכן מנהל בביתו ויכוח קולני עם אימו בדבר דמיונו לאביו. סאטר משלים, באיחור, את המכתב לנשיא האוניברסיטה אליה הוא הגיש מועמדות לקבלה, ובו הוא מצהיר כי המצוקה הגדולה ביותר בחייו היא הוא עצמו והתעקשותו "לחיות את הרגע". סאטר נוסע לפילדלפיה במטרה לחדש את הקשר עם איימי, ופוגש בה בדיוק כשהיא יוצאת מכיתה. סאטר ואיימי יוצרים קשר עין, כשאיימי מדכאת את החיוך הראשוני שלה אליו.
שחקנים ודמויות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מיילס טלר - סאטר קילי
- שיילין וודלי - איימי פינקי
- ברי לארסון - קאסידי רוי
- ג'ניפר ג'ייסון לי - שרה קילי
- קייל צ'נדלר - טומי קילי
- בוב אודנקירק - דן
- דאיו אוקניי - מרקוס ווסט
הפצה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הצגת הבכורה של "לחיות את הרגע" התקיימה ב-18 בינואר 2013 בפסטיבל "סאנדנס". מיד לאחר מכן, חברת "A24" רכשה את זכויות ההפצה של הסרט.[3] בצפון אמריקה, החלו הקרנות הסרט באופן רשמי, בהפצה מוגבלת לבתי הקולנוע, ב-2 באוגוסט, ולאחר מכן בהפצה רחבה במהלך ספטמבר.[1] בישראל, כמו שאר שוקי העולם, הסרט לא זכה להפצה קולנועית מקומית, ושודר בסינדיקציה בערוצי הטלוויזיה רק ב-2015.[4]
ביקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]
"לחיות את הרגע" זכה לשבחים ממבקרי הקולנוע, וגם לאהדת הקהל. אתר הסקירה "Rotten Tomatoes" העניק לסרט ציון של 91%, על פי ציון ממוצע של 7.8/10 בהתבסס על 169 ביקורות (154 "טריות" ו-15 "רקובות").[5] באתר הסקירה "Metacritic" הוא זכה לציון של 82, בהתבסס על 42 ביקורות (41 חיוביות ואחת שלילית).[6]
מבקר הקולנוע רוג'ר איברט, באחת הביקורות האחרונות בחייו, כתב על הסרט:
הנה סרט מקסים על שני בוגרי תיכון שנראים, מדברים ומרגישים כמו בני 18 אמריקאים אמיתיים. יש לכם מושג עד כמה זה נדיר? הם לא נכים באירוניה. הם לא מואצים כמו דמויות מצוירות. חיי המין שלהם לא מועלבים על ידי סצנות שמתייחסות אליהם בזול... איזה סרט משפיע זה. הוא מכבד את הדמויות שלו ולא משתמש בהן עבור מטרות עלובות. כמה עמוק אכפת לנו מהם. מיילס טלר ושיילין וודלי כל כך שם. להיות צעיר זה עסק חגיגי כשממש אכפת לך ממישהו. לטלר יש נגיעה של ג'ון קיוזאק בתקופת "אמרי לי כן". וודלין יפהפייה כאדם אמיתי, אותה אנו לומדים בדאגה ונהנים מחיוכה החם. עברנו את השנה האחרונה בתיכון עם השניים האלו. הכרנו אותם. היינו הם.[7]
טוד מקארתי, בכתבו למגזין "The Hollywood Reporter", כינה את הסרט כ"מבט כנה, מרענן ובלתי מושפע על בני נוער ועמדותיהם בנוגע לעתיד", וכתב עליו כי הוא "רגיל במובנים מסוימים ויוצא דופן באחרים, ונהנה כיתרון מהתחושות יוצאות הדופן של הדמויות הראשיות והבמאי".[8] אוון גלייברמן, בסיקורו עבור המגזין "Entertainment Weekly", תיאר את הסרט כ"אחד מסרטי ההתבגרות מלאי הרגש, המציאותיים והאותנטיים הנדירים", והשווה אותו לסרטים "אמרי לי כן" ו"כמה טוב להיות פרח קיר" בציינו כי "כמוהם, זה סרט העוסק בחוויה של להיתפס על הקצה מבלי לדעת באמת באיזו דרך תנחת".[9] במגזין "Slate" צוין כי הסרט "לוכד את היופי, הפחד, הפגיעות והעצמה של אהבה ראשונה", ומשחקם של טלר ו-וודלין זכה לשבחים בכתיבתה של דנה סטיבנס כי "לשניים יש קשר כל כך ישיר, שובה לב וספונטני כשחקנים כך שסאטר ואיימי מיד נראים כמו זוג שהכרתם (או הייתם חלק ממנו) בשלב כלשהו בחייכם".[10] גם במגזין "Variety" הורעפו על הסרט שבחים, בטיעונו של רוב נלסון כי "הצלקות והפגמים על פניהם של אוהבי התיכון בסרט מסמלים בצורה יפהפייה את הצעתו של הבמאי ג'יימס פונסולדט להחזיר את סרטי הנעורים האמריקאים לחזות מציאותית".[11]
הכנסות[עריכת קוד מקור | עריכה]
מהקרנותיו המסחריות בבתי קולנוע בצפון אמריקה, "לחיות את הרגע" גרף הכנסות של $6,854,611.[2] תקציבו נאמד בכ-$2,500,000, כך שבחישוב גס ניתן להעריך כי הוא הגיע לרווח.[1]
בנוסף, מהדורות המדיה הביתית של הסרט הניבו עוד הכנסות, הנעמדות על כ-$3,240,235 - כ-$2,593,755 מעותקי DVD, וכ-$646,480 מעותקי Blu-Ray.[1]
פרסים ומועמדויות[עריכת קוד מקור | עריכה]
| פרס | קטגוריה | מועמד | תוצאה |
|---|---|---|---|
| פרס גות'הם | השחקנית הטובה ביותר | שיילין וודלי | מועמדות |
| פרס אינדפנדנט ספיריט | התסריט הטוב ביותר | סקוט ניוסטדטר ומייקל ה. וובר | מועמדות |
| השחקנית הטובה ביותר | שיילין וודלי | מועמדות | |
| פרסי סאנדנס | פרס השופטים המיוחד למשחק | מיילס טלר ושיילין וודלי | זכייה |
| פרס חבר השופטים הגדול לדרמה אמריקאית | ג'יימס פונסולדט | מועמדות |
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
לחיות את הרגע, ברשת החברתית פייסבוק
"לחיות את הרגע", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
"לחיות את הרגע", באתר נטפליקס
"לחיות את הרגע", באתר AllMovie (באנגלית)
"לחיות את הרגע", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
"לחיות את הרגע", באתר Box Office Mojo (באנגלית)- "לחיות את הרגע", באתר Metacritic (באנגלית)
- "לחיות את הרגע", באתר דיסני+ סרטים (באנגלית)
"לחיות את הרגע", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 4 לחיות את הרגע, The Numbers
- ^ 1 2 לחיות את הרגע, Box Office Mojo
- ^ Mike Fleming Jr., Sundance: A24 Buys ‘The Spectacular Now’, Deadline, 21 בינואר 2013
- ^ לחיות את הרגע, אידיבי
- ^ לחיות את הרגע, Rotten Tomatoes
- ^ לחיות את הרגע, באתר Metacritic
- ^ Roger Ebert, The Spectacular Now, RogerEbert.com, 2 באוגוסט 2013
- ^ Todd McCarthy, The Spectacular Now: Sundance Review, The Hollywood Reporter, 20 בינואר 2013
- ^ Owen Gleiberman, Sundance: 'The Spectacular Now', Entertainment Weekly, 25 בינואר 2013
- ^ Dana Stevens, The Spectacular Now, Slate, 1 באוגוסט 2013
- ^ Rob Nelson, The Spectacular Now, Variety, 19 בינואר 2013
ביאורים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ הסרט איננו זכה להפצה ישראלית, ולכן לא הוענק לו שם רשמי בשפה העברית. מקור אחד מתייחס אליו כאל "ההווה הנהדר" ומקור אחר מתייחס אליו כאל "לחיות את הרגע", אך הוא שודר בערוצי הטלוויזיה כ"לחיות את הרגע".