מורן החורש

מורן החורש
מצב שימור
	conservation status: least concern ללא חשש (LC)‏
מיון מדעי
ממלכה:	צומח
מערכה:	צמחים וסקולריים
מחלקה:	דו־פסיגיים
סדרה:	שלמונאים
משפחה:	Viburnaceae
סוג:	מורן
מין:	מורן החורש
שם מדעי
	Viburnum tinus; ‏ליניאוס, 1753

מוֹרַן הַחֹרֶשׁ (שם מדעי: Viburnum tinus שם נפוץ: Laurestine) הוא שיח יְרוֹק־עַד זקוף, צפוף, בעל עלים נגדיים וגדולים ופרחים הערוּכים במעֵין סוככים ופרי ענבה. מין זה משויך לסוג מורן (Viburnum) ממשפחת המורניים (.Viburnaceae Raf)^[2]. הוא גדל כצמח בר בחורש ים-תיכוני לח סביב אגן הים התיכון, ונפוץ כצמח תרבות ברחבי העולם. לפי הטקסונומיה העכשווית (2023) בשנת 2016 הועבר הסוג מורן ממשפחת היערתיים למשפחת המורניים^[3]^[4]. כריתת מורן החורש נאסרה לפי פקודת היערות בכל שטח מדינת ישראל בשנת 1996^[5]^[6]^[7]. הוא הוכרז בישראל כצמח מוגן, כערך טבע מוגן, בגליל העליון ובכרמל בשנת 1970 ובכל הארץ בשנת 2005^[8]^[9]^[10].

מאפיינים

מורן החורש הוא שיח יְרוֹק־עַד זקוף, גבוה, סבוך, גזעו מחוספס ועלוותו צפופה וצבעה ירוק כהה. לעיתים רחוקות הוא עץ נמוך. גובהו שניים עד חמישה מטרים. בדרך כלל מופע הנוף הוא גוש שיח כדורי בלתי חדיר בקוטר של עד שלושה מטרים. קצב הצימוח שלו איטי, והוא נזקק לשמש מלאה או חלקית ולחות, אם כי הוא עמיד ליובש ולקרה כיאה לצמח ים-תיכוני. פליטי תרבות, ללא תוספת השקיה בתקופת הקיץ, סובלים מעָקַת יובש שניכרת מאוד בעלווה ובפירות.

מורן החורש שגדל בתרבות, נפוץ בכל האזורים בישראל פרט לבקעת הירדן והערבה. הוא גדל ברוב הקרקעות, אך גדל היטב בקרקע עשירה וזקוק להשקיה מועטה עד בינונית ולפרקים. הוא נזקק לשמש מלאה או חלקית ורגיש בצל למזיקים (תריפס). הוא משמש בגינה ובחצרות בתים כצמח יחיד או כגדר חיה. שתילה נעשית, אך ורק בתקופות קרירות, בסתיו ובחורף, והגיזום נעשה בסתיו ובשום אופן לא בקיץ.

מורן החורש הוא אחד הגידולים המכניסים בענף הפרחים באזורי ההר המרכזי ובשפלת החוף. ישראל מייצאת מורן החורש כענפי קישוט, כענפים נושא פירות, ובמיוחד כפרח קטיף עם פקעי פרחים בצבע אדום עשיר מנובמבר ועד למחצית פברואר. תקופה שבה ישנה דרישה רבה למורן והספקיות העיקריות כמו הולנד וצרפת אינן משווקות אותו בגלל תנאי גידול^[11].

ענפים ועלים

למורן החורש עלים פשוטים, תמימים, אליפטיים עם קצה מחודד, גִּלְדָּנִיִּים, משתיירים (שנתיים עד שלוש שנים), נגדיים (שני עלים במפרק) וערוכים לאורך הענף כולו. ענף בעל צימוח נמרץ הוא שעיר. למורן החורש עלה גדול (אורכו עד 8 ס"מ) ששפתו תמימה ושעירה (פלומה עדינה לאורך השפה). הפטוטרת קצרה ושעירה, והעורק ראשי בולט ואף הוא שעיר בצדו התחתי של העלה. שעירות העלה, ובמיוחד בעלים צעירים, היא סימן היכר וסימן מבחין בין מורן החורש לער אציל (דפנה). העורקים המשניים מסורגים ובולטים בצבעם הלבן-ירקרק. מפגשם האחד עם השני יוצרים לעלה מראה של גבעות קמורות וערוצים העוברים ביניהן. החלק התחתון של העלה מחוספס יותר והעורקים בולטים אף יותר.

כשמורן החורש גדל בסבך מוצל העלים גדולים יותר (עד 12 ס"מ) ומפוזרים בדלילות לאורך הענף ומגעם רך. בשיחים הגדלים באור מלא (בקרינה מלאה) העלווה צפופה, צבעה ירוק עז יותר מאשר בצמחי הסבך והעלה נוקשה ומעט מחוספס למגע. משק מים מיטבי וטמפרטורות גבוהות (באביב ובקיץ) גורמים לצמיחה מהירה מאוד ללא התמיינות פקעי פריחה בקודקוד הצמיחה. עקת יובש גורמת לעצירת הצימוח ולהתמיינות לפריחה, ולקבלת צבע עשיר (בעל תכולת אנטוציאן גבוה) בפקעים. התמיינות לפריחה מותנה בקיום טמפרטורות נמוכות בלילה וקרינה גבוה ביום.

פרחים ופריחה

פריחת מורן החורש באביב, כחודש ימים במהלך מרץ אפריל. היא שופעת ומרהיבה ומכסה את כל העלווה בפרחים קטנים וריחניים. הפרחים הקטנים מכונסים בתפרחות צפופות דמויות סוכך בראשי הענפים. לעיתים קרובות פרחי התפרחת ההיקפיים אינם פוריים, הם גדולים משאר הפרחים ומבניהם אסימטרי. צורתם המוגדלת מדגישה את לובן התפרחת על רקע העלווה הכהה.

כותרת הפרח נכונה, צבעה לבן או ארגמן-ורוד בכפתורי הפרח (הפקעים) הצעירים והסגורים ובעלת ריח נעים ועדין. קוטר הפרח 6 עד 9 מ"מ, והוא בעל גביע זעיר וכותרת גלגלית דהיינו כותרת מאוחה בעלת צינור קצרצר ואוגן פרוש (החלק המורחב בראשה דמוי גלגל שטוח) מחולק ל-5 אונות מעוגלות^[12].

הפרח דו-מיני, בכל פרח חמישה אבקנים בולטים בסירוגין לעלי הכותרת, שחלה תחתית ושלוש צלקות יושבות. לשחלה שלושה מגורות ורק אחת פורייה עם ביצית אחת והנותרות עקרות. הצוף מופרש על השחלה בתוך צינור הפרח. ההאבקה נעשית על ידי דבורים.

פירות והפצה

הפרי ענבה קטנה, כדור לא מושלם, בגוון שחור-כחלחל כהה ובעלת זרע אחד ^[13]. הפירות הבשלים קטנים (אורך 5 עד 7 מ"מ) ומותאמים לרוחב מפתח המקור של ציפורים קטנות שניזונות מהן ומפיצות את הזרעים. הפרי הבשל אינו מתוק ומתלווה אליו בעת ההבשלה גם טעם מריר במידת מה, שעדיין אין לו הסבר אקולוגי מניח את הדעת. הציפה אינה עסיסית ומכילה כמויות גדולות יחסית של שומן (עולה על 20%) ותאית. פירות כאלה מעניקים תמורה אנרגטית גבוהה לציפורים האוכלות אותם. ומאידך נדרשת השקעת אנרגיה לא מעטה בייצור השומן (ליפידים). ייתכן שתכונה זו מוסברת על ידי מוצאם הפאליאוטרופי (פירות שומניים באזורים הטרופיים מותאמים לאכילה על ידי יונקים), אף-על-פי שבאזור הים-תיכוני הם נאכלים ומופצים על ידי ציפורים.

צבעו הייחודי של פרי בשל, שחור-כחול כהה בעל גוון מתכתי, אינו נוצר מבליעת אורכי גל מסוימים והחזרה של הכחול על ידי צבען כברוב הצמחים, אלא מהשתקפות והחזרה של אורכי גל כחול בעוצמה גדולה יותר מאחרים ממבנה של מקבצים כדוריים של ליפידים. מבנה זה מצוי בדופן החיצוני (epicarp) של הפרי מתחת לתאי האפידרמיס המצופים בשכבת שעווה. צבע מעין זה, הנוצר מיחסי גומלין של האור עם מבנים מחזוריים זעירים שגודלם כמה מאות ננומטרים (מיליארדיות המטר), מכונה צבעוניות מבנית (structural coloration). מבנהו המיוחד של פרי המורן הוא האחראי לצבע המבני. בדופן החיצונית של הפרי קיים מבנה עבה יחסית של 30 עד 10 מיקרומטר, העשוי משכבות משני סוגים שונים, שעוביין נע בין 30 ל-200 ננומטר. השכבה החיצונית היא שכבת תאי אפידרמיס מצופה קוטיקולה, והשנייה, פנימית יותר, מורכבת ממבנים מחזוריים זעירים של ליפידים המוטבעים ללא סדר, שגורמות להחזרת הצבע השחור-כחול. מתחת לשכבת הליפידים נמצא צבען אדום, אנתוציאנין, המקיף את הזרע. אור שאינו מוחזר ממבנה הליפידים נבלע בצבען האדום הכהה שמתחתיו. בליעה זו מונעת את פיזורו של האור, ומבליטה את ההשתקפות הכחולה מדפנות התאים השקופים של האיפדרמיס. לסיכום, צבעו המתכתי של הפרי הוא פרי השפעה של כל שכבותיו^[14]^[15]. תופעה זו נפוצה אצל בעלי חיים, ואפשר למצוא אותם בכנפי פרפרים, נוצות טווסים וקשקשי דגים. לעומת זאת, היא נדירה מאוד בצמחים. יתר על כן, לעת עתה לא ידועה שום צבעוניות מבנית (לעיתים היא מכונה צבע פיזיקלי) המבוססת על שכבה ליפידית – לא בצמחים, לא בבעלי חיים ולא בשום מקום אחר.

בתי גידול ותפוצה

בית הגידול של מורן החורש הוא חורש לח ויער ים-תיכוני. צמח זה גדל בסוגי קרקע שונים, בקרקע בסיסית נייטרלית וחומצית, אך לא מלוחות. מורן נחשב לנדיר, וניתן למוצאו במעבי החורש, בסתרי חורשי האלון המפותחים בגולן, בגוש מירון וחבל תפן שבגליל העליון ובכרמל, שמהווה את גבול תפוצתו הדרומי של הצמח. הוא נצפה לפני 120 שנים גם בהר תבור. מורן החורש הוא חלק מהרכב המינים בחברת אלון מצוי, אלה ארצישראלית וער אציל, אך לא בהרי יהודה ולא בחרמון. מורן החורש ייחודי לבית גידול לח מוצל וקריר במיוחד, בגיאיות העמוקים של כמה נחלים בכרמל, שמהלכם תלול במיוחד והם חתורים בתוך סלעי גיר ודולומיט ובהם גדל חורש סבוך ומפותח של אלון מצוי. דוגמאות לכך הם נחל כלח, נחל נשר, נחל יגור ונחל חיק.

התפוצה של מורן החורש הצומח בר היא בעיקר בארצות השוכנות לחופי אגן הים התיכון (מלבד מצרים) בארצות צפון אפריקה: לוב, תוניסיה אלג'יריה, מרוקו. באירופה: פורטוגל וספרד (גם לחופי האוקיינוס האטלנטי), צרפת, איטליה, סלובניה, קרואטיה, מונטנגרו יוון עם חדירה אל תוך היבשת בשווייץ. בארצות מזרח התיכון: סוריה, לבנון, ישראל. האיים הבלאריים (ספרד), האי קורסיקה (צרפת), והאיים סרדיניה וסיציליה (איטליה).

תפוצת מורן החורש רחבה ביותר ויציבה ואין חשש להישרדותו. לא נמצאו איומים חמורים על מין זה, אם כי קיים סיכון של אובדן ופיצול בתי גידול עקב עיור מוגבר ופגיעה של חיפושית העלים Pyrrhalta viburni^[16].

מורן החורש אינו צומח רק בחורש ים תיכוני, שני זנים שלו נפוצים במקרונזיה (באיים הקנריים ובאיים האזוריים). ברם, הוא אופייני לנוף הצמחי של החורש והיער הים תיכוני אסיה^[17].

למורן החורש שני זנים במקרונזיה שבאוקיינוס האטלנטי: הזן Viburnum tinus subsp. rigidum (Vent.) P.Silva האנדמי לאיים הקנריים והזן Viburnum tinus subsp. subcordatum (Trel.) P.Silva האנדמי לאיים האזוריים^[3].

מורן החורש נפוץ מאוד כצמח גינה בשל פריחה נהדרת של תפרחות גדולות, מרובות פרחים לבנים ועלווה ירוקת-עד. הוא נפוץ במערב אירופה, בריטניה, צפון אמריקה ובקולומביה הבריטית.

טקסונומיה

לסוג מורן משויכים כ-202 מינים, מהם נשירים ומהם ירוקי עד. בשנת 2016 הועבר הסוג מורן ממשפחת היערתיים למשפחת המורניים. שמה העברי המוצע של המשפחה, על שם הסוג מורן, אינו רשמי והוא ממתין לאישור ועד הלשון העברית. לפי הטַקְסוֹנוֹמְיָה (תורת המיון) העכשווית משפחת השלמוניים (Dipsacaceae) בוטלה ואוחדה עם משפחת היערתיים (Caprifoliaceae) וזאת האחרונה המורחבת פוצלה למשפחת היערתיים ולמשפחת המורניים (Adoxaceae) ושתיהן שייכות לסדרה שלמונאים (Dipsacales)^[3]^[4].

למשפחת המורניים שלשה מינים הגדלים בר בישראל: מורן החורש (Viburnum tinus) הפורח ממרץ עד אפריל; סמבוק שחור (Sambucus nigra) הוא צמח נדיר עד נדיר מאוד הפורח באפריל עד מאי; וסמבוק אמיתי (Sambucus ebulus) הוא צמח נדיר מאוד הגדל בחרמון ופורח במאי עד יולי^[18].

שמות

השם מורן ניתן במילון "ילקוט הצמחים" (עמוד 24, הערה 411) משנת 1930 לעץ בר הגדל בדרום אירופה ובדרום מערב אסיה, הקרוי היום קַרְנִית נֶאֱכֶלֶת (שם מדעי: Cornus mas, שם נפוץ: cornel) - עץ גדול וחזק. כנראה, השם ניתן בגלל שבשירה היוונית הקלאסית (במאות הרביעית והשלישית לפני הספירה) הפך שמו של העץ לשם נרדף לחנית. ומאידך המילה העברית "חנית" תורגמה בארמית ל"מוּרְנִיתָא"^[19]. העץ "קרנית נאכלת" שימש חניתות ורמחים עוד מהמאה השביעית לפני הספירה ועם חלוף הזמן החלו לבנות גם חניתות וקשתות מעץ זה.

השם "מוֹרָן" כשמו העברי של הסוג המוכר לנו כיום בשם זה הובא במילון "צמחי ארץ ישראל – שמות המשפחות והסוגים" משנת 1946 בסעיף 955^[20]. עברות של השם הערבי - "מוראן" (Murran, مرّان). בשנת 2003 השם "מוֹרַן הַחֹרֶשׁ" נוסף למילון זה על ידי ועדה שכוננה האקדמיה ללשון העברית בשנת 1993 ואושר בילקוט הרשומות 5281.

הבוטנאי מיכאל זהרי סבר שהצמח תדהר המוזכר בספר ישעיהו הוא מורן החורש ויש לקבל את התרגום הארמי האמין של תרגום יונתן המפרש תדהר בתור mornian הזהה ל-murran בערבית – השם הערבי היחיד למורן החורש ומתואר בתור "הדר הכרמל". אם כי חשוב להדגיש שרבו הפרושים וההצעות והמחלוקות לזיהוי של הצמח תדהר המוזכר בשני פסוקים בלבד בתנ"ך. פסוקים המבטאים את התחייה והגאולה: בספר ישעיהו, פרק ס', פסוק י"ג: "כְּבוֹד הַלְּבָנוֹן אֵלַיִךְ יָבוֹא בְּרוֹשׁ תִּדְהָר וּתְאַשּׁוּר יַחְדָּו לְפָאֵר מְקוֹם מִקְדָּשִׁי וּמְקוֹם רַגְלַי אֲכַבֵּד". ובישעיהו, מ"א, י"ט: "אֶתֵּן בַּמִּדְבָּר אֶרֶז שִׁטָּה וַהֲדַס וְעֵץ שָׁמֶן אָשִׂים בָּעֲרָבָה בְּרוֹשׁ תִּדְהָר וּתְאַשּׁוּר יַחְדָּו"^[21]^[22].

שם מדעי: Viburnum tinus, שם נרדף נוסף: ובצרפתית Viorne-tin ובאנגלית Laurestine, Laurustinus Viburnum. ראשית המילה Laurus משמעותה עלה שדומה לעלה דפנה (ער אציל).

שם המין בלטינית tinus ופירושו (tenth born) יליד העשירי שמשמעותו "הגעה מאוחרת", ייתכן שהוא נקרא על שם פריחתו המאוחרת כל כך בשנה.

שם הסוג המדעי "Viburnum" ניתן מהכינוי הלטיני למין שיח נפוץ לאורך דרכים ושבילים בקרקע גיר יבשה בדרום אירופה המכונה Viburnum lantana, Wayfaring Tree.

שם המשפחה "Adoxaceae" ניתן מן המילה a-doxa דהיינו חסר תהילה.

תמונות מישראל^[22]

פרחים ופקעי פריחה במטלה בינואר 2022
פריחה לצד פירות במטולה בינואר 2022
Viburnum tinus - Museum specimen

תמונות מהעולם

לקריאה נוספת

מיכאל זהרי, נופי הצומח של הארץ, הוצאת "עם עובד", תל אביב, 1980, עמוד 175

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מורן החורש בוויקישיתוף

מורן החורש, באתר ITIS (באנגלית)
מורן החורש, באתר NCBI (באנגלית)
מורן החורש, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
מורן החורש, באתר צמח השדה
מורן החורש, באתר צמחיית ישראל וסביבתה
מורן החורש, באתר Tropicos (באנגלית)
מורן החורש, באתר GBIF (באנגלית)
מורן החורש, באתר The Plant List (באנגלית)
מורן החורש, באתר IPNI (באנגלית)

הערות שוליים

^ מורן החורש באתר הרשימה האדומה של IUCN
^ .Viburnum tinus L, POWO plants of the World Online. Published on the Internet
^ ¹ ² ³ Classification, World Flora Online (באמגלית)
^ ¹ ² דרור מלמד, עדכונים בטקסונומיה של מכוסי הזרע - APG IV, באתר צמח השדה, ‏1-6-2016
^ צבי אבני, התפתחות הגנת האילנות בחוק הישראלי (חלק ראשון), יער גליון 8, קק"ל, 9-2006, עמ' 9-13
^ פקודת היערות, באתר נבו
^ צו היערות (אכרזה על אילנות מוגנים) (מס' 2), תשנ"ז-1997, באתר נבו
^ חוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה, תשנ"ח-1998, באתר נבו
^ אכרזת גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה (ערכי טבע מוגנים), התשס"ה-2005, באתר נבו
^ צבי אבני, התפתחות הגנת האילנות בחוק הישראלי (חלק שני), יער גיליון 9, עמ' 3-8
^ נירית ברנשטיין, הרחבת עונת הייצוא של ענפי פקעי פריחה במורן החורש ע"י טיפולי הצמאה, ושימוש במגוון זנים, באתר מרכז וולקני, ‏2006
^ נעמי פינברון-דותן, אבינעם דנין, המגדיר לצמחי בר בארץ ישראל, ירושלים: כנה, 1998, עמ' 642
^ מיכאלי זהרי, מגדיר חדש לצמחי ישראל, מהדורה חדשה ומורחבת, תל אביב: עם עובד, 1998, עמ' 423-424
^ יפתח דיבון, סוד הפרי הכחול, באתר מכון דוידסון - הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע, ‏11-10-2020
^ Rox Middleton, Miranda Sinnott-Armstrong, Yu Ogawa, ..., Beverley J. Glover, Michael J. Donoghue, Silvia Vignolini, Viburnum tinus Fruits Use Lipids to Produce Metallic Blue Structural Color, current biology, VOLUME 30, ISSUE 19, ‏6-10-2020
^ הדס מצוי, באתר The IUCN Red List of Threatened Species. Version 2021-1
^ מקור:מיכאל זהרי, נופי הצומח
^ פרופ’ אבינעם דנין, סמבוק אמיתי, באתר צמחיית ישראל ברשת
^ [1]
^ צמחי ארץ ישראל (תש"ו), באתר האקדמיה ללשון העברית, ‏1946
^ גדעון ביגר ונילי ליפשיץ, ‘אתן במדבר ארז, שטה והדס ועץ שמן, אשים בערבה ברוש, תדהר ותאשור יחדיו’ — על נס הפרחת השממה במקרא, במקרא בית מקרא: כתב-עת לחקר המקרא ועולמו מג, מוסד ביאליק, ירושלים, תשנ"ח, עמ' 161-174
^ ¹ ² Zohary.M, plants of the Bible, Cambridge

[IucnRedList-1] מורן החורש באתר הרשימה האדומה של IUCN

[2] .Viburnum tinus L, POWO plants of the World Online. Published on the Internet

[:1-3] ¹ ² ³ Classification, World Flora Online (באמגלית)

[:2-4] ¹ ² דרור מלמד, עדכונים בטקסונומיה של מכוסי הזרע - APG IV, באתר צמח השדה, ‏1-6-2016

[5] צבי אבני, התפתחות הגנת האילנות בחוק הישראלי (חלק ראשון), יער גליון 8, קק"ל, 9-2006, עמ' 9-13

[6] פקודת היערות, באתר נבו

[7] צו היערות (אכרזה על אילנות מוגנים) (מס' 2), תשנ"ז-1997, באתר נבו

[8] חוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה, תשנ"ח-1998, באתר נבו

[9] אכרזת גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה (ערכי טבע מוגנים), התשס"ה-2005, באתר נבו

[10] צבי אבני, התפתחות הגנת האילנות בחוק הישראלי (חלק שני), יער גיליון 9, עמ' 3-8

[11] נירית ברנשטיין, הרחבת עונת הייצוא של ענפי פקעי פריחה במורן החורש ע"י טיפולי הצמאה, ושימוש במגוון זנים, באתר מרכז וולקני, ‏2006

[12] נעמי פינברון-דותן, אבינעם דנין, המגדיר לצמחי בר בארץ ישראל, ירושלים: כנה, 1998, עמ' 642

[13] מיכאלי זהרי, מגדיר חדש לצמחי ישראל, מהדורה חדשה ומורחבת, תל אביב: עם עובד, 1998, עמ' 423-424

[14] יפתח דיבון, סוד הפרי הכחול, באתר מכון דוידסון - הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע, ‏11-10-2020

[15] Rox Middleton, Miranda Sinnott-Armstrong, Yu Ogawa, ..., Beverley J. Glover, Michael J. Donoghue, Silvia Vignolini, Viburnum tinus Fruits Use Lipids to Produce Metallic Blue Structural Color, current biology, VOLUME 30, ISSUE 19, ‏6-10-2020

[16] הדס מצוי, באתר The IUCN Red List of Threatened Species. Version 2021-1

[17] מקור:מיכאל זהרי, נופי הצומח

[18] פרופ’ אבינעם דנין, סמבוק אמיתי, באתר צמחיית ישראל ברשת

[19] [1]

[20] צמחי ארץ ישראל (תש"ו), באתר האקדמיה ללשון העברית, ‏1946

[21] גדעון ביגר ונילי ליפשיץ, ‘אתן במדבר ארז, שטה והדס ועץ שמן, אשים בערבה ברוש, תדהר ותאשור יחדיו’ — על נס הפרחת השממה במקרא, במקרא בית מקרא: כתב-עת לחקר המקרא ועולמו מג, מוסד ביאליק, ירושלים, תשנ"ח, עמ' 161-174

[:0-22] ¹ ² Zohary.M, plants of the Bible, Cambridge

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]