חוסני מובארכ – הבדלי גרסאות

מוחמד חסני מובארכ
حُسني مُبارك
לידה	4 במאי 1928; אל-מוסולוחה שבמצרים
פטירה	25 בפברואר 2020 (בגיל 91); קהיר, מצרים
מדינה	מצרים
מקום קבורה	הליופוליס
השכלה	האקדמיה הצבאית המצרית (1949); המכון הצבאי העליון של צבא הרפובליקה הקירגיזית; האקדמיה הצבאית של המטכ"ל של צבא רוסיה; אקדמיית פרונזה ;
מפלגה	המפלגה הלאומית דמוקרטית, האיחוד הסוציאליסטי הערבי
בן או בת זוג	סוזאן מובארכ (1959–25 בפברואר 2020)
פרסים והוקרה
	פרס ג'ווהרלל נהרו להבנה בינלאומית (1995); מסדר הפיל (1986); מסדר איזבלה הקתולית (1985); מסדר סטרה פלנינה; מסדר אומיה; עיטור ד'ולפקאר; מסדר אבן סעוד; אביר הצלב הגדול של המסדר הלאומי של מלי; עיטור ההכרה; המסדר הלאומי של הנמר; מסדר עומאן; המסדר הלאומי של ניז'ר; מסדר החרצית; כוכב הרפובליקה של אינדונזיה; מסדר הרפובליקה של טורקיה; אביר הצלב הגדול עם חגורה של מסדר ההצטיינות של הרפובליקה האיטלקית; מסדר רפובליקת מצרים; מסדר ההצטיינות; מסדר הנילוס; אביר הצלב הגדול במסדר מיכאל הקדוש וג'ורג' הקדוש; מסדר ברוניי; צווארון מסדר הנסיך אנריקה; Knight of the Seraphim; הצלב הגדול של מסדר ההערכה של הרפובליקה של פולין; מסדר העיט הזהוב; צווארון מסדר התקווה הטובה; מסדר הדגל הלאומי; מסדר ה-7 בנובמבר 1987 ;
חתימה

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה

→ העריכה הקודמת העריכה הבאה ←

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

חזותיקוד ויקי

בשורה

גרסה מ־13:47, 17 בפברואר 2011

המונח "מובארכ" מפנה לכאן. לערך העוסק באישים אחרים ששם משפחתם מובארכ, ראו מובארכ (פירושונים).

שגיאות פרמטריות בתבנית:מנהיג
פרמטרים [ למניין, מנהיג קודם, תחילת כהונה, סוג, סוף כהונה, אישה, לידה ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
פרמטרים ריקים [ 1 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

מוחמד חוסני סייד סייד אבראהים מובארכ (כתיב נפוץ: מובארק, ערבית: محمد حسني سيد سيد إبراهيم مبارك, תעתיק מדויק: מחמד חסני סיד סיד אבראהים מבארכ; נולד ב-4 במאי 1928). נשיא מצרים מ-14 באוקטובר 1981 עד 11 בפברואר 2011. הוא ירש את מקומו של הנשיא הקודם, אנואר סאדאת, שנרצח שבוע קודם לכן על ידי הג'יהאד המצרי. מובארכ נחשב לאחד המנהיגים החזקים והמשפיעים ביותר במזרח התיכון ובעולם הערבי. מובארכ התפטר מכהונתו בעקבות ההפגנות העממיות נגדו.

חייו

נעוריו ותחילת דרכו

חוסני מובארכ נולד ב-4 במאי 1928 בכפר אל-מוסולוחה שבמחוז אל-מונופייה, צפונית לקהיר. הוא נולד למשפחת איכרים. אביו, עבד במחלקה המשפטית של משרדי הפרובינציה, חלם שבנו ילמד באוניברסיטת קהיר ויהיה מורה, אולם מובארכ הצעיר נמשך לקריירה צבאית. בגיל 19, עם סיום לימודיו בתיכון, החל את לימודיו באקדמיה הצבאית הלאומית של מצרים, שם רכש תואר ראשון במדעי הצבא.

שירות צבאי

עם סיום לימודיו ב-1949, הצטרף לשורות חיל האוויר המצרי. במסגרת הכשרתו כטייס סיים תואר נוסף באווירונאוטיקה ועבר השתלמות ארוכה בבית הספר הסובייטי לטיסה בעיר פרונזה (כיום בישקק, קירגיזסטן). במהלך השנים התקדם בסולם הדרגות, ושימש בין היתר טייס, מדריך טיסה, מפקד טייסת ובגיל 31 מונה להיות מפקד בסיס. ב-1964 מונה לנספח הצבאי המצרי בברית המועצות.

עם פרוץ מלחמת ההתשה נגד ישראל, מונה מובארכ למפקד האקדמיה של חיל האוויר המצרי, שם למד בצעירותו. בעקבות ההפסד הצורב במלחמת ששת הימים ב-1967, שגרם לאובדן רוב מטוסי חיל האוויר המצרי, הכין מובארכ תוכניות מרחיקות לכת בעניין הכשרת טייסי העתיד של החיל. הוא קיצר את משך ההכשרה של הטייסים הצעירים והפך את ההכשרה לקשה, אינטנסיבית ומקיפה הרבה יותר. עבודתו הניבה פירות, וב-1969 מינה אותו נשיא מצרים, גמאל עבד אל נאצר, לראש מטה חיל האוויר המצרי.

ב-1972 מונה מובארכ למפקד חיל האוויר המצרי, ועמד בראשו במלחמת יום הכיפורים נגד ישראל. ב-1975, שנתיים לאחר המלחמה,^[1] קודם לדרגת Air Chief Marshall.^[2]

קריירה פוליטית

עם סיום שירותו הצבאי באפריל 1975, מונה מובארכ לסגנו של נשיא מצרים, אנואר סאדאת. במהלך שש שנות כהונתו כסגן נשיא, לקח חלק פעיל בחתימת הסכם השלום עם ישראל ב-1979. עם הירצחו של סאדאת ב-6 באוקטובר 1981, מונה מובארכ ליו"ר המפלגה הלאומית הדמוקרטית של מצרים. שבוע מאוחר יותר מונה לנשיא. הוא כיהן בתפקיד זה מאז, לאחר שנבחר בארבע מערכות בחירות נוספות בהן היה המועמד היחיד (אורכה של כל כהונה הוא שש שנים). הוא ניצח ברוב של 88% בבחירות דמוקרטיות לכאורה לנשיאות, בשנת 2005. עם תחילתה של מלחמת לבנון בשנת 1982, הקפיא מובארכ את יחסיו עם ישראל. למרות לחצים חוזרים ונשנים מצד מדינות ערב סירב מובארכ לבטל את הסכם השלום עם ישראל. ארבע שנים לאחר מלחמת לבנון החזיר את שגריר מצרים לתל אביב. צעד נוסף שמיוחס לרצונו להצטייר כמנהיג כלל-ערבי, הוא הימנעותו מביקור בישראל לאורך כל שנות שלטונו. מלבד ביקור אחד, בהלווייתו של ראש ממשלת ישראל יצחק רבין, ביקור שהגדיר "חברי".

בשנת 1993 היה שותף לשיחות השלום החשאיות בין ישראל לאש"ף. בעקבות אינתיפאדת אל-אקצא הנהיג שורה של צעדים לצינון היחסים בין שתי המדינות, ובהם החזרת השגריר המצרי בחודש אוקטובר 2000.

ניסיון ההתנקשות

ב-7 ביולי 1995 הגיע מובארכ לבירת אתיופיה, אדיס אבבה, על מנת להשתתף בכנס של ארגון אחדות אפריקה. בדרכו למרכז העיר, חדרה חוליית טרוריסטים, ככל הנראה מארגון הג'יהאד האסלאמי המצרי (אימן א-זוואהירי סגנו של בן לאדן נמנה בעבר עם ראשי הארגון), לכביש בו נסעה שיירת המכוניות של הנשיא. הטרוריסטים החלו לירות באמצעות רובי קלצ'ניקוב לכיוון אחת מלימוזינות המרצדס של השיירה. במהרה התעשתו מאבטחיו של הנשיא ההמום, פגעו בחלק מחברי החוליה והניסו את היתר. ההתנקשות בנשיא המצרי נכשלה, ככל הנראה בגלל שהטרוריסטים לא הספיקו להפעיל את מטולי האר.פי.ג'י שהביאו עמם, או שהם ירו על כלי הרכב הלא נכון. בעיצומם של חילופי האש הצליחה השיירה לשוב על עקבותיה לכיוון שדה התעופה הבינלאומי של הבירה האתיופית. מובארכ שב למצרים ולא השתתף בכינוס לשמו הגיע לאתיופיה.

ההתנקשות עוררה הד גדול בעולם בכלל ובעולם הערבי בפרט. ההתנקשות הייתה למעשה פיגוע אסטרטגי, אחת מהתקפות הטרור הראשונות שבוצעה על ידי מה שכונה לימים "הג'יהאד העולמי".^[3]

סיום שלטונו

ערך מורחב – ההפיכה במצרים (2011)

בחודש ינואר 2011 החלו, בהשראת המהפכה בתוניסיה, הפגנות ברחבי מצרים נגד מובארכ ושלטונו, בטענה לכישלון בתחום החברתי, המדיני והכלכלי. בהפגנות נהרגו עשרות אזרחים מירי של הצבא והמשטרה. בעקבות המהומות פיזר מובארכ את ממשלתו והרכיב ממשלה חדשה, ומינה את עומר סולימאן לסגן הנשיא.

ב-1 בפברואר הודיע מובארכ כי יסיים כהונתו בספטמבר 2011 ולא יתמודד בבחירות. ב-10 בפברואר הודיע מובראכ בנאומו כי יעביר את סמכויותיו לסגנו סולימאן. יום לאחר מכן, הודיע סגן הנשיא סולימאן כי מובארכ העביר את כל סמכויותיו לידי הצבא ובכך התפטר למעשה מתפקידו כנשיא מצרים לאחר 30 שנה.

משפחה

חוסני מובארכ נשוי לסוזן (נולדה ב-28 בפברואר 1941) בת לאם סקוטית ואב מצרי. ולהם שני בנים - גמאל ועלאא'.

סוזן מובארכ למדה לתואר ראשון במדע המדינה באוניברסיטה האמריקאית בקהיר, ולאחר מכן השלימה תואר שני בסוציולוגיה. את רוב זמנה היא מקדישה לפעילות בעמותות צדקה ופיתוח של החברה המצרית.

גמאל מובארכ, בנו הצעיר, קרוי על שמו של גמאל עבד אל נאצר, נשיא מצרים לשעבר, שהיה מושא הערצתו של אביו.

קישורים חיצוניים

צבי מזאל, מצרים: המרוץ לנשיאות מתלהט, המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, 25/10/09.
תבנית:וידאופדיה
תבנית:אנציקלופדיה ynet
פרופיל של מובארכ במברק סודי של שגרירות ארצות הברית בקהיר, אתר ויקיליקס (באנגלית)

הערות שוליים

^ במצרים נחשבות תוצאות מלחמת יום הכיפורים כניצחון גדול על צה"ל, למרות האבידות הכבדות שספג הצבא המצרי.
^ הדרגה השנייה בחשיבותה בחיל האוויר המלכותי של בריטניה, שסולם הדרגות בצבא המצרי מבוסס עליו.
^ חלק מהמידע נלקח מספרו של ד"ר רונן ברגמן, "נקודת האל חזור". (בהוצאת כנרת זמורה-ביתן, 2007)

שגיאות פרמטריות בתבנית:סדרה
פרמטרים ריקים [ 1 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

הקודם: אנואר סאדאת	נשיא מצרים	הבא: (נוכחי)

[1] במצרים נחשבות תוצאות מלחמת יום הכיפורים כניצחון גדול על צה"ל, למרות האבידות הכבדות שספג הצבא המצרי.

[2] הדרגה השנייה בחשיבותה בחיל האוויר המלכותי של בריטניה, שסולם הדרגות בצבא המצרי מבוסס עליו.

[3] חלק מהמידע נלקח מספרו של ד"ר רונן ברגמן, "נקודת האל חזור". (בהוצאת כנרת זמורה-ביתן, 2007)

[1]

[2]

[3]

@@ שורה 27: / שורה 27: @@
 === קריירה פוליטית ===
-[[קובץ:Sharm El Sheikh, Egypt, on September 14, 2010.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מובארכ מארח ב[[שארם א-שייח']] את מזכירת המדינה [[הילארי קלינטון]], ראש ממשלת ישראל [[בנימין נתניהו]], וראש הרשות הפלסטינית [[מחמוד עבאס]], ספטמבר 2010]]
+[[קובץ:Sharm El Sheikh, Egypt, on September 14, 2010.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מובארכ מארח ב[[שארם א-שייח']] את מזכירת המדינה [[ליייייק דעע אני הכי כוסית שיש]], ראש ממשלת ישראל [[חחחחח מלכה שכמותי]], וראש הרשות הפלסטינית [[מחמוד עבאס]], ספטמבר 2010]]
-[[קובץ:Army Truck and Soldiers in Tahrir Square, Cairo.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מפגינים וחיילים בקהיר, [[29 בינואר]] [[2011]]]]
+[[קובץ:Army Truck and Soldiers in Tahrir Square, Cairo.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מפגינים וחיילים בקהיר, [[ליקקקקקקקקקקקק]] [[2011]]]]
 עם סיום שירותו הצבאי באפריל [[1975]], מונה מובארכ לסגנו של נשיא מצרים, [[אנואר סאדאת]]. במהלך שש שנות כהונתו כ[[סגן נשיא מצרים|סגן נשיא]], לקח חלק פעיל בחתימת [[הסכם השלום בין ישראל למצרים|הסכם השלום עם ישראל]] ב-[[1979]]. עם הירצחו של סאדאת ב-[[6 באוקטובר]] [[1981]], מונה מובארכ ליו"ר המפלגה הלאומית הדמוקרטית של מצרים. שבוע מאוחר יותר מונה לנשיא. הוא כיהן בתפקיד זה מאז, לאחר שנבחר בארבע מערכות בחירות נוספות בהן היה המועמד היחיד (אורכה של כל כהונה הוא שש שנים). הוא ניצח ברוב של 88% בבחירות דמוקרטיות לכאורה לנשיאות, בשנת [[2005]]. עם תחילתה של [[מלחמת לבנון]] בשנת [[1982]], הקפיא מובארכ את יחסיו עם [[ישראל]]. למרות לחצים חוזרים ונשנים מצד מדינות ערב סירב מובארכ לבטל את הסכם השלום עם ישראל. ארבע שנים לאחר מלחמת לבנון החזיר את [[שגריר]] מצרים ל[[תל אביב]].
 צעד נוסף שמיוחס לרצונו להצטייר כמנהיג כלל-ערבי, הוא הימנעותו מביקור בישראל לאורך כל שנות שלטונו. מלבד ביקור אחד, בהלווייתו של ראש ממשלת ישראל [[יצחק רבין]], ביקור שהגדיר "חברי".

שליטי מצרים המודרנית
שושלת מוחמד עלי	מוחמד עלי (1805–1848) • אבראהים פאשא (1848) • עבאס חלמי הראשון (1848–1854) • מוחמד סעיד פאשא (1854–1863) • אסמאעיל פאשא (1863–1879) • תאופיק פאשא (1879–1892) • עבאס חלמי השני (1892–1914) • חוסיין כאמל (1914–1917) • פואד הראשון (1917–1936) • פארוק (1936–1952) • פואד השני (1952–1953)
נשיאי מצרים המודרנית	מוחמד נגיב (1952–1954) • גמאל עבד אל נאצר (1954–1970) • אנואר סאדאת (1970–1981) • חוסני מובארכ (1981–2011) • מוחמד חוסיין טנטאווי (שליט בפועל, 2011–2012) • מוחמד מורסי (2012–2013) • עדלי מנסור (נשיא זמני, 2013–2014) • עבד אל-פתאח א-סיסי (2014 ואילך)