אנה סוקולוב – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

בשורה

גרסה מ־20:07, 25 במרץ 2018

אנה סוקולוב (Anna Sokolow; ‏ 9 בפברואר 1910, הרטפורד, קונטיקט – 29 במרץ 2000, ניו יורק) הייתה רקדנית וכוריאוגרפית יהודייה-אמריקאית.

ביוגרפיה

סוקולוב החלה את הכשרתה בריקוד אצל לואיס הורסט ומרתה גרהם בבית אמנויות הבמה השכונתי. בשנות השלושים הייתה חברת להקת הריקוד של גראהם במשך שמונה שנים, ובמקביל שימשה מתמחה מדגימה בשיעורי הכוריאוגרפיה של הורסט. באותה תקופה, במהלך השפל הכלכלי הגדול בארצות הברית, הקימה סוקולוב להקה משלה, אשר הייתה קשורה לאיגודים המקצועיים, ויצרה עבורה עבודות אנסמבל וסולו. דמותה של איזדורה דנקן היוותה מקור השראה מרכזי עבורה.

בסוף שנות השלושים סוקולוב הוזמנה עם להקתה, וכן המנהל המוזיקלי אלכס נורת', למקסיקו ובשנות הארבעים ייסדה להקת מחול מודרני ראשונה במקסיקו.

כרקדנית בלטו עבודותיה המקוריות "קדיש" (1945), כתגובה למאורעות השואה, ו"הדיבוק" (1951), בהשראת המחזה. זהו גם היה תפקידה האחרון בריקוד.

בשנת 1953 שיכנע ג'רום רובינס את סוקולוב להירתם לביסוס מקצועיותה של להקת ענבל הישראלית. השניים סייעו יחדיו להכנת מסעה המוצלח של להקת ענבל באירופה ובארצות הברית. קשריה עם המחול בישראל התהדקו וסוקולוב עבדה בארץ עם להקות המחול המרכזיות, בהן: להקת בת שבע, להקת ענבל והתיאטרון הלירי אותו ייסדה. בעבודתה עם התיאטראות בארץ בלטה עבודתה על עיצוב התנועה במחזה "שלמה המלך ושלמי הסנדלר" (1964).

סוקולוב הביאה את המחול המודרני לברודוויי ועבדה עם טנסי ויליאמס, איליה קאזאן (סוקולוב שימשה עוזרת במאי בקמינו ריאל), קורט וייל (תמונת רחוב), ברטולד ברכט (גליליאו), מארק בליצשטיין (רג'ינה) וליאונרד ברנשטיין (קנדיד). בניו יורק הייתה חברה בקבוצה המייסדת של בית הספר למשחק "אולפן השחקנים", שפעל על בסיס שיטת סטניסלבסקי. כארבעים שנה לימדה במחלקות למחול ולדרמה בג'וליארד.

סוקולוב חיפשה את הקשר בין צורות האמנות השונות והייתה הראשונה שהשתמשה בג'אז לעבודת מחול רציני. חרף השתייכותה למחול המודרני בלטו יצירותיה הכוריאוגרפיות בלהקות בלט חשובות ובאופרה. בין מקורות ההשראה שלה להקמת תיאטראות מחול הייתה אמנות פלסטית.

לשיטתה, צעדי מחול מכילים בתוכם משמעות פנימית ולכל צעד בודד זכות קיום רק כחלק מהמבנה הכוריאוגרפי. סוקולוב נודעה ביכולת האבחון שלה לתנועות וביכולתה להוביל רקדנים משימוש בתנועות "חסרות משמעות" לתנועות "אמינות".

עיסוקה בכוריאוגרפיה, כמרצה וכיוצרת, נמשך עד סמוך לפטירתה, בגיל תשעים. רבות מעבודותיה צולמו ונכתבו בשפת תנועה.

בשנת 1956 הייתה מועמדת לפרס טוני על כוריאוגרפיה להצגה Red Roses for Me של המחזאי שון או'קייסי. בשנת 1991 הוענק לסוקולוב פרס אמריקן דאנס פסטיבל לשנת 1991. (Samuel H. Scripps American Dance Festival Award). כאות הוקרה על עבודתה נקרא בשנת 2004 רחוב במנהטן על שמה.^[1]

יצירותיה

לוויה אמריקאית מוזרה (1935) אודות פועל מתכת שנספה בעבודה.
טבח החפים מפשע (1937) למוזיקה של אלכס נורת'.
חדרים (1955) שביטא את הבדידות והניכור בכרך הגדול, למוזיקת ג'אז של קניון הופקינס.
חלומות (1961) שצמח על רקע זוועות השואה.
סוויטה לירית (1954) למוזיקה אטונלית של אלבן ברג.
אודס (1965) מוזיקה: אדגר וארז
מדבריות (1967) מוזיקה: אדגר וארז
אופוס 65 (1965). מוזיקה: תיאו מסרו.
מעשה בחייל (1954) מוזיקה: איגור סטרווינסקי
האוצר מאת י"ל פרץ (1962)(בימוי) מוזיקה: נתן מישורי.
צעדי הדממה (1968)
פעולה ללא מילים (1969) על בסיס המחזה של סמואל בקט.
מגריט, מגריט (1970) בהשראת הצייר
שיר השירים (1976) מוזיקה: בן ציון אורגד
מתוך יומניו של פרנץ קפקא (בימוי) - מחזה (1980) בהשראת הסופר
הערכה לגרטרוד (1978) - לזכרה של המורה והרקדנית גרטרוד קראוס.
כנפיים (1979) (בימוי וכוריאוגרפיה) - מחזה מאת ישראל אלירז מוזיקה: מרק קופיטמן.
הכל חיב ללכת (1982) אודות חסרי הבית בכרך הגדול מוזיקה: תיאו מסרו.
החתונה (כלולות) (1982) מוזיקה: איגור סטרווינסקי

ראו גם

ספריית בית אריאלה - ספריה למחול: קלטות וידאו כתבי עת וספרים.
Anna Sokolow The Rebellious Spirit by Larry Warren - ביוגרפיה של אנה סוקולוב
The Modern Dance :Seven Statements of Belief edited by Selma Jeanne Cohen
Dance Magazine-Transitions By Don McDonagh- July, 2000
מחול עכשיו- כתב עת למחול - גיליון 2, יולי 2000 - דברים לזכרה מאת גיורא מנור, גליה גת ומשה רומנו.
דרכה הכוריאוגרפית של שרה לוי תנאי, גיורא מנור
להקת מחול בת-שבע, רינה גלוק, הוצאת כרמל, 2006

קישורים חיצוניים

רוני דורי, הכישרון של אנה סוקולוב, עכבר העיר, 9 בפברואר 2010
אנה סוקולוב במסד הנתונים IBDB (באנגלית)
ג'ואנה הריס, אנה סוקולוב, באנציקלופדיה לנשים יהודיות (באנגלית), מאמר ביוגרפי
מבחר כתבות על אנה סוקולוב באנצ נשים יהודיות
הניה רוטנברג, "רשימת עבודותיה של אנה סוקולוב בישראל." באתר קולות המחול, 6 בפברואר 2010.
הניה רוטנברג, "מאה שנה להולדתה של אנה סוקולוב – הפרק הישראלי." באתר קולות המחול, 10 באוגוסט 2013.

הערות שוליים

^ Choreographer gets her way, The Villager, Volume 73, Number 49 | April 7 - 13, 2004

[1] Choreographer gets her way, The Villager, Volume 73, Number 49 | April 7 - 13, 2004

[1]

@@ שורה 3: / שורה 3: @@
 ==ביוגרפיה==
 סוקולוב החלה את הכשרתה ב[[ריקוד]] אצל [[לואיס הורסט]] ו[[מרתה גרהם]] בבית אמנויות הבמה השכונתי.
-ב[[שנות השלושים]] הייתה חברת להקת הריקוד של גראהם במשך שמונה שנים, ובמקביל שימשה מתמחה מדגימה בשיעורי הכוריאוגרפיה של הורסט. באותה תקופה, במהלך [[השפל הכלכלי הגדול]] בארצות הברית, הקימה סוקולוב להקה משלה, אשר הייתה קשורה לאיגודים המקצועיים, ויצרה עבורה עבודות אנסמבל וסולו. דמותה של [[איזדורה דנקן]] היוותה מקור השראה מרכזי עבורה.
+ב[[שנות ה-30 של המאה ה-20|שנות השלושים]] הייתה חברת להקת הריקוד של גראהם במשך שמונה שנים, ובמקביל שימשה מתמחה מדגימה בשיעורי הכוריאוגרפיה של הורסט. באותה תקופה, במהלך [[השפל הכלכלי הגדול]] בארצות הברית, הקימה סוקולוב להקה משלה, אשר הייתה קשורה לאיגודים המקצועיים, ויצרה עבורה עבודות אנסמבל וסולו. דמותה של [[איזדורה דנקן]] היוותה מקור השראה מרכזי עבורה.
 בסוף שנות השלושים סוקולוב הוזמנה עם להקתה, וכן המנהל המוזיקלי [[אלכס נורת']], ל[[מקסיקו]] ובשנות הארבעים ייסדה להקת [[מחול מודרני]] ראשונה במקסיקו.
 כרקדנית בלטו עבודותיה המקוריות "קדיש" (1945), כתגובה למאורעות [[השואה]], ו"הדיבוק" (1951), בהשראת המחזה. זהו גם היה תפקידה האחרון בריקוד.
@@ שורה 11: / שורה 11: @@
 בשנת [[1953]] שיכנע [[ג'רום רובינס]] את סוקולוב להירתם לביסוס מקצועיותה של [[להקת ענבל]] הישראלית. השניים סייעו יחדיו להכנת מסעה המוצלח של להקת ענבל ב[[אירופה]] ובארצות הברית. קשריה עם המחול ב[[ישראל]] התהדקו וסוקולוב עבדה בארץ עם להקות המחול המרכזיות, בהן: [[להקת בת שבע]], להקת ענבל והתיאטרון הלירי אותו ייסדה. בעבודתה עם התיאטראות בארץ בלטה עבודתה על עיצוב התנועה במחזה "[[שלמה המלך ושלמי הסנדלר]]" (1964).
 סוקולוב הביאה את המחול המודרני ל[[תיאטראות ברודוויי|ברודוויי]] ועבדה עם [[טנסי ויליאמס]], [[איליה קאזאן]] (סוקולוב שימשה עוזרת במאי ב[[קמינו ריאל]]), [[קורט וייל]] (תמונת רחוב), [[ברטולד ברכט]] (גליליאו), [[מארק בליצשטיין]] (רג'ינה) ו[[ליאונרד ברנשטיין]] ([[קנדיד (מחזה)|קנדיד]]). בניו יורק הייתה חברה בקבוצה המייסדת של [[בית ספר למשחק|בית הספר למשחק]] "[[אולפן השחקנים]]", שפעל על בסיס [[שיטת סטניסלבסקי]]. כארבעים שנה לימדה במחלקות למחול ולדרמה ב[[ג'וליארד]].
 סוקולוב חיפשה את הקשר בין צורות האמנות השונות והייתה הראשונה שהשתמשה ב[[ג'אז]] לעבודת מחול רציני. חרף השתייכותה למחול המודרני בלטו יצירותיה הכוריאוגרפיות בלהקות בלט חשובות וב[[אופרה]]. בין מקורות ההשראה שלה להקמת תיאטראות מחול הייתה [[אמנות פלסטית]].
 לשיטתה, צעדי מחול מכילים בתוכם משמעות פנימית ולכל צעד בודד זכות קיום רק כחלק מהמבנה הכוריאוגרפי. סוקולוב נודעה ביכולת האבחון שלה לתנועות וביכולתה להוביל רקדנים משימוש בתנועות "חסרות משמעות" לתנועות "אמינות".
 עיסוקה בכוריאוגרפיה, כמרצה וכיוצרת, נמשך עד סמוך לפטירתה, בגיל תשעים. רבות מעבודותיה צולמו ונכתבו בשפת תנועה.
 בשנת 1956 הייתה מועמדת ל[[פרס טוני]] על [[כוריאוגרפיה]] להצגה Red Roses for Me של המחזאי [[שון או'קייסי]].
@@ שורה 58: / שורה 58: @@
 * [http://jwa.org/womenofvalor/sokolow מבחר כתבות על אנה סוקולוב באנצ נשים יהודיות]
 * הניה רוטנברג, "[http://www.dancevoices.com/he/dance-in-israel/129-2010-02-06-21-02-54 רשימת עבודותיה של אנה סוקולוב בישראל.]" באתר [http://www.dancevoices.com/index.php?lang=he קולות המחול], 6 בפברואר 2010.
 * הניה רוטנברג, "[http://www.dancevoices.com/index.php?option=com_content&view=article&id=216:2013-08-10-13-45-46&catid=28&lang=he&Itemid=167 מאה שנה להולדתה של אנה סוקולוב – הפרק הישראלי.]" באתר [http://www.dancevoices.com/index.php?lang=he '''קולות המחול'''], 10 באוגוסט 2013.
 ==הערות שוליים==