אמוץ זהבי – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הסרת מחרוזת מיותרת בתבנית:TheMarker (תג) (דיון)
שורה 22: שורה 22:
אמוץ הוביל את המהלך להקמת [[המכון לחקר שמירת הטבע]] במחלקה ל[[זואולוגיה]] ב[[אוניברסיטת תל אביב]], והתחיל את לימודי הדוקטורט על התנהגות החורף של ה[[נחליאלי לבן|נחליאלי הלבן]] בישראל. בשנת 1969 החליף [[עזריה אלון]] את אמוץ כמזכיר [[החברה להגנת הטבע]]. בשנת 1970 חזר אמוץ אל [[אוניברסיטת אוקספורד]] כמדען אורח אצל פרופ' [[דיוויד לאק]]. בשנת 1971 אמוץ קיבל משרה באוניברסיטת תל אביב. בשנה זו החל לחקור את [[זנבניים|הזנבנים]] ב[[חצבה]].
אמוץ הוביל את המהלך להקמת [[המכון לחקר שמירת הטבע]] במחלקה ל[[זואולוגיה]] ב[[אוניברסיטת תל אביב]], והתחיל את לימודי הדוקטורט על התנהגות החורף של ה[[נחליאלי לבן|נחליאלי הלבן]] בישראל. בשנת 1969 החליף [[עזריה אלון]] את אמוץ כמזכיר [[החברה להגנת הטבע]]. בשנת 1970 חזר אמוץ אל [[אוניברסיטת אוקספורד]] כמדען אורח אצל פרופ' [[דיוויד לאק]]. בשנת 1971 אמוץ קיבל משרה באוניברסיטת תל אביב. בשנה זו החל לחקור את [[זנבניים|הזנבנים]] ב[[חצבה]].


אמוץ זהבי היה נשוי לביולוגית [[אבישג זהבי]], שעמה כתב על תאוריית ההכבדה. לזוג שתי בנות.
אמוץ זהבי היה נשוי לביולוגית [[אבישג זהבי]], שעמה כתב על תאוריית ההכבדה. לזוג שתי בנות ושני נכדים.


=== קריירה מחקרית ===
=== קריירה מחקרית ===

גרסה מ־17:56, 27 במרץ 2018


שגיאות פרמטריות בתבנית:מדען

פרמטרים [ פרסים והנצחה, ארצות מגורים ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

אמוץ זהבי
לידה 1928
פתח תקווה, פלשתינה (א"י) עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 12 במאי 2017 (בגיל 89 בערך)
תל אביב-יפו, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי זואולוגיה, ביולוגיה
מקום לימודים אוניברסיטת תל אביב עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות אוניברסיטת תל אביב עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • פרס ישראל (1980)
  • הפרס הבינלאומי של קרן פייסן (2010)
  • פרס מפעל חיים מטעם האגודה הישראלית לאקולוגיה ומדעי הסביבה (2016) עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג אבישג זהבי עריכת הנתון בוויקינתונים
תרומות עיקריות
תאוריה של עקרון ההכבדה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אָמוֹץ זהָבִי (1928 - 12 במאי 2017) היה זואולוג וביולוג אבולוציוני ישראלי, פרופסור באוניברסיטת תל אביב ואחד ממייסדי החברה להגנת הטבע. הוא נודע בעולם בעיקר בזכות תאוריית עקרון ההכבדה שהגה ופיתח בשנת 1975. בשנת 1985 זכה זהבי יחד עם עזריה אלון, בשם החברה להגנת הטבע, בפרס ישראל.

ביוגרפיה

זהבי נולד בפתח תקווה ולמד בבית הספר "אחד העם" בעיר.[1]

בגיל 12 פגש אמוץ לראשונה את פרופ' היינריך מנדלסון, שנחשב לאבי שמירת הטבע בישראל. והוא הגדיל את אהבת אמוץ לטבע. בשנת 1947 שכנע פרופ' מנדלסון את אמוץ להתחיל ללמוד לתואר ראשון בביולוגיה באוניברסיטה העברית. עם תום מלחמת העצמאות המשיך אמוץ בלימודיו והשתלב בצוות של פרופ' יעקוב בן-תור שיצא לסקר מיפוי גאולוגי של הנגב. במהלך הסקר הכיר אמוץ את אביתר נבו, אשר הקים לימים את החוג לביולוגיה במכללת אורנים ואת המכון לאבולוציה באוניברסיטת חיפה, ואת עמירם שקולניק, מראשוני הפיזיולוגים בישראל. פרופ' מנדלסון שרק חיכה להזדמנות, שלח את אמוץ ללימודי תואר שני תוך מחקר בביצת החולה.

אמוץ הוביל את המהלך להקמת המכון לחקר שמירת הטבע במחלקה לזואולוגיה באוניברסיטת תל אביב, והתחיל את לימודי הדוקטורט על התנהגות החורף של הנחליאלי הלבן בישראל. בשנת 1969 החליף עזריה אלון את אמוץ כמזכיר החברה להגנת הטבע. בשנת 1970 חזר אמוץ אל אוניברסיטת אוקספורד כמדען אורח אצל פרופ' דיוויד לאק. בשנת 1971 אמוץ קיבל משרה באוניברסיטת תל אביב. בשנה זו החל לחקור את הזנבנים בחצבה.

אמוץ זהבי היה נשוי לביולוגית אבישג זהבי, שעמה כתב על תאוריית ההכבדה. לזוג שתי בנות ושני נכדים.

קריירה מחקרית

זהבי ידוע בעיקר הודות לתאוריה של עקרון ההכבדה, שאותה פרסם ב-1975 בעקבות מחקר על זנבנים, ואשר מסבירה את ההתפתחות של מאפיינים, התנהגויות או מבנים שנראה כי הם מסכנים את הפרט. לדוגמה, הטווס מטפח זנב צבעוני שעלול להקשות עליו להסתתר מפני חיות טרף. התאוריה של זהבי טוענת שמאפיינים אלו התפתחו על ידי ברירה מינית, כאיתות לבנות המין המחוזר. ההתבלטות בשעת סכנה הנובעת מהתכונה המכבידה מהווה סימן שהפרט בטוח בעצמו. באופן פרדוקסלי, הביטחון העצמי המשודר על ידי מאפיינים אלה מרתיע תוקפים פוטנציאליים, ומגדיל את סיכויי ההישרדות של הפרט.

אמוץ זהבי, יחד עם עזריה אלון, יזמו והקימו את החברה להגנת הטבע בשנת 1953, מתוך מחשבה כי יש להקים חברה ציבורית, בעלת תשתית רחבה, שתרכז את הפעילויות השונות בתחום שמירת הטבע. זהבי שימש במשך שנים ארוכות כמזכיר החברה להגנת הטבע. בשנות ה-60 דחף זהבי להקמתו של מרכז למחקר מדעי בנושא שמירת טבע. הוא קיבל תמיכה לכך מהיינריך מנדלסון, שהיה דיקן הפקולטה למדעי החיים, וב-1965 הוקם "המכון לחקר שמירת הטבע" (INCR), אשר זהבי כיהן כראשו עד שנת 1984.

לאחר פרישתו לגמלאות כיהן כפרופסור אמריטוס של המחלקה לזואולוגיה באוניברסיטת תל אביב,[2] וניהל את בית-ספר שדה חצבה של החברה להגנת הטבע.

בשנת 1996 פרסמו אמוץ ואבישג זהבי את ספרם "טווסים, אלטרואיזם, ועיקרון ההכבדה". הספר מתאר את התאוריה ומביא דוגמאות רבות החל מעולם החיידקים והחד תאים, ועד לבני האדם.

הוקרה

כשזכתה החברה להגנת הטבע בפרס ישראל בשנת 1980 על תרומה מיוחדת לטובת המדינה והחברה בכללה,[3] צוינו במיוחד שניים ממייסדיה: אמוץ זהבי ועזריה אלון ויואב שגיא.

באוגוסט 2008 קיבל, במסגרת חגיגות שנת ה-60 למדינת ישראל, פרס על מפעל חיים בשל תרומתו לאיכות הסביבה.[4] ב-2016 הוענק לו פרס על מפעל חיים מטעם האגודה הישראלית לאקולוגיה ומדעי הסביבה.[5]

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אמוץ זהבי בוויקישיתוף

בעקבות מותו:

הערות שוליים

  1. ^ אליהו הכהן, "השפן הקטן" – אחרית דבר : בעקבות מכתבה של מרית פינקל (חב"ע 618), חדשות בן עזר גיליון מס' 620, 24 בפברואר 2011: "... היא זכרה כי בפורים תרצ"ד, בהיותה תלמידת כיתה א' בבית הספר אחד העם בפתח תקווה, החליט המורה בנימין כספי לעודד את תלמידיו להתחפש לבעלי חיים ואף חיבר לכל ילד שיר על התחפושת שלו על פי הלחן של נחום נרדי לשירו של לוין קיפניס "אני פורים". בין הילדים המחופשים היו חבריה לכיתה: אמוץ זהבי, מי שהיה לימים חוקר טבע נודע, והציירת המנוחה רות צרפתי."
  2. ^ רשימת חברי המחלקה לזואולוגיה בפקולטה למדעי החיים באוניברסיטת תל אביב
  3. ^ נוסח ההודעה על הענקת הפרס, באתר החברה להגנת הטבע
  4. ^ צפריר רינת, אות מפעל חיים ל-12 "אבירי הסביבה", באתר הארץ, 5 באוגוסט 2008
  5. ^ אתר למנויים בלבד צפריר רינת, פרס מפעל חיים לפרופ' אמוץ זהבי על שמירת הטבע, באתר הארץ, 15 ביוני 2016