נחליאלי לבן

ערך מומלץ
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קריאת טבלת מיוןנחליאלי לבן
נחליאלי לבן
נחליאלי לבן
מצב שימור
conservation status: least concernנכחדנכחד בטבעסכנת הכחדה חמורהסכנת הכחדהפגיעקרוב לסיכוןללא חשש
conservation status: least concern
ללא חשש (LC)‏[2][1]
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
על־מחלקה: בעלי ארבע רגליים
מחלקה: עופות
סדרה: ציפורי שיר
תת־סדרה: דמויי־דרור
משפחה: נחליאליים
סוג: נחליאלי
מין: נחליאלי לבן
שם מדעי
Motacilla alba
‏ליניאוס, 1758
תחום תפוצה
מקרא: צהוב - קיץ, ירוק - יציב לאורך השנה, כחול - חורף
     מצוי בקיץ
     יציב לאורך השנה
     מצוי בחורף
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

נַחֲלִיאֵלִי לָבָן (שם מדעי: Motacilla alba) הוא מין ציפור שיר קטנה ממשפחת הנחליאליים. מין זה נפוץ ברוב חלקי אירופה ואסיה ובחלקים מצפון אמריקה, והוא ניזון מחרקים וחי באזורים פתוחים, בעיקר סמוך למקורות מים ונחלים (ומכאן שמו בעברית). הנחליאלי מקנן בתוך קירות אבן טבעיים או מלאכותיים. הנחליאלי הוא ציפור קטנה. צבעיו הם לבן, אפור ושחור. אורך גופו כ-20 סנטימטר, אורך זנבו כ-9 סנטימטר, משקלו נע בין 18 ל-28 גרם ומוטת כנפיו 26 עד 30 סנטימטר. זנבו ארוך יחסית לגופו, בצבעי שחור ולבן. בממוצע, הנחליאלי הזכר גדול במקצת מהנקבה. קריאתו האופיינית היא דו או תלת-הברתית. שירת הזכר פשוטה יחסית, וכוללת רצף הברות חדגוניות, הפסקה, עוד רצף הברות, עוד הפסקה וכן הלאה.

הנחליאלי הוא ציפור ידידותית מאוד, והוא נפוץ במשכנות האדם. לנחליאלי המצוי השפעה תרבותית רבה: הוא נבחר לציפור השנה של שנת 2011 על ידי איגוד שימור הציפורים הרוסי (רו'), וכן הוא הציפור הלאומית של לטביה. הוא מוכר בישראל כמבשר בואה של עונת הסתיו.

הנחליאלי הלבן סווג לראשונה טקסונומית על ידי קארולוס לינאוס בשנת 1758 במהדורה העשירית של ספרו "סיסטמה נטוראה" (Systema Naturæ, "מערכת הטבע") תחת השם Motacilla alba. השם Motacilla, "נחליאלי" בלטינית, שאול מהפועל Motare, שמשמעותו "לנוע", עם צורת הקטנה, ההופכת את משמעות שמו של הנחליאלי בשפה הלטינית ל"(יצור) נע קטן". המילה Alba משמעותה בלטינית "לבן". מספר פרשנים מימי הביניים פירשו את cilla כזנב, ובכך, שמו המדעי של הנחליאלי הוא זנב-נוע בדומה לשמותיו בשפות רבות ולכינויו העברי זנבנוע. השם העברי "נחליאלי" נטבע לראשונה על ידי מנדלי מוכר ספרים ב"ספר תולדות הטבע", והוא ניתן לו על שום שהוא חי במקומות לחים כנחלים, שם נוהגים פרטי הנחליאלי לסמן לעצמם טריטוריה ולאתר מזון על גדת הנחל. הנחליאלי מגן על נחלתו בקנאות ואף תוקף את בבואתו בשלוליות ובחפצי מתכת.

אף שאוכלוסייתו מצטמצמת באירופה, הנחליאלי איננו מוגדר כמין בסכנת הכחדה. הנחליאלי נפגע משינוי, מהרס ומזיהום מקומות המחיה הלחים. בעבר נפגע גם משימוש נרחב בחומרי הדברה רעילים בחקלאות, אך נכון לראשית המאה ה-21 הצטמצמה השפעתו של גורם זה.

אטימולוגיה ושמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

השם נחליאלי נטבע לראשונה על ידי מנדלי מוכר ספרים ב"ספר תולדות הטבע".[3] שמו של הנחליאלי ניתן לו כיוון שהוא חי במקומות לחים, לרבות נחלים. לנחליאלי כינוי עברי נוסף, זנבנוע,[4] שייתכן ונוצר על ידי מנדלי מוכר ספרים[5] או אברהם שלונסקי,[6] ודומה במשמעותו לשמותיו בשפות אחרות, כגון אנגלית (White Wagtail). לתת-המין Motacilla alba yarrellii יש שני שמות נוספים באנגלית, Pied Wagtail ו-Water Wagtail.[7] בערבית נקראת הציפור בשם ذُعَرَة بَيْضَاء (בתעתוק מדויק: דֻ'עַרַה בַּיְצָ'אא). החלק הראשון בשם הציפור שאול, ככל הנראה, מהפועל הערבי ذَعِرَ (בתעתוק מדויק: דַ'עִרַ), שמשמעותו '"לפחוד".[8] שמו המדעי של הנחליאלי הלבן הוא Motacilla alba (בתעתיק מדויק: מוׁטַצִילָּה אָלְבַּה). השם Motacilla, "נחליאלי" בלטינית, שאול מהפועל Motare, שמשמעותו "לנוע", עם צורת הקטנה, ההופכת את משמעות שמו של הנחליאלי בלטינית ל"(יצור) נע קטן". המילה Alba משמעותה בלטינית "לבן".[5] מספר פרשנים מימי הביניים פירשו את cilla כזנב, ובכך, שמו המדעי של הנחליאלי גם הוא זנב-נוע.[9] לנחליאלי ישנם אף כמה כינויים ישנים באנגלית, כגון “Polly dishwasher” ו-“Peggy dishwasher” עקב קרבתם למים.[10] בלטבית, הנחליאלי נקרא Cielava (תעתיק: צִיֶלָאבָֿה).[11] המקור מזרח-בלטי, במילה keilas (זה שנוהג לנוע) הנגזרת מהשורש ההודו-אירופי לתזוזה, kei-. המילה הלטבית לנחליאלי נגזרה מהמילה ciels וסיומת -ava.[12] דומה לה מאוד היא המילה הלטגלית לנחליאלי, cīlova (תעתיק: צִילוֹבָֿה).[13] המילים בשפות ליטאית (kielė, תעתיק: קִיֶלֵה) ופרוסית עתיקה (אנ') (Kylo, תעתיק: קִילוֹ) נגזרו מאותו המקור.[14]

טקסונומיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נחליאלי לבן ונחליאלי יפני ביפן
מפת תפוצה של תת-מיני הנחליאלי

ב-1758, סווג לראשונה טקסונומית הנחליאלי הלבן על ידי קארולוס לינאוס במהדורה העשירית של ספרו, "סיסטמה נטוראה" (Systema Naturæ, "מערכת הטבע"), תחת השם Motacilla alba.[15] מין זה הוא מין הטיפוס של הסוג נחליאלי.[16]

קית' ואח' (1992) קשרו בין מיני הנחליאלי השונים, על בסיס הבדלים מורפולוגיים בנוצותיהם, וחילקו אותם לשלושה על-מינים עיקריים: הראשון כולל את המינים הצהבהבים flava, citreola, capensis, ו-flaviventris, השני את המינים clara ו-cinerea, והאחרון מאגד את alba, lugens, aguimp, madaraspatensis, ו-grandis.[17] לפי גארי (2002), ארבעה מינים (flava, citreola, alba, ו-lugens[א]) היו פוליפילטיים, כפי שהוכרו בתחילת שנות האלפיים. המינים הקרובים אל הנחליאלי הלבן ביותר הם נחליאלים שחורים ולבנים גם כן, נחליאלי יפני (Motacilla grandis), ו-נחליאלי לבן גבה (Motacilla madaraspatensis)[18], נחליאלי המקונג (Motacilla samveasnae) ונחליאלי עקוד (Motacilla aguimp) אשר בסבירות גבוהה הוא מין אח[ב] לנחליאלי הלבן.[19] מחקר פילוגנטי אחר שהשתמש בדנ"א מיטוכונדרי, מציע כי קיימת זרימת גנים ניכרת בין האוכלוסיות והקרבה שנוצרה הופכת את הנחליאלי הלבן למין יחיד.[20] עם זאת, הקשרים המיטוכונדריים בין המינים אינם תואמים לטקסונומיה ולקשרים הגרעיניים. לפיכך, ייתכן שה-DNA המיטוכונדרי (mtDNA) משקף בצורה גרועה את הקשרים האמיתיים בין המינים.[21] הנחליאלי היפני נחשב בעבר לחלק מהמין נחליאלי לבן, אך הוא פוצל ממנו בשל הבדלים פיזיולוגיים, קוליים וגנטיים. המינים האירואסייתיים מראים שונות בדו-צורתיות זוויגית, גודל, ניצוי עונתי והבדלים הקשורים לגיל, בעוד המינים האפריקאיים אינם. זה מצביע על פוטנציאל גדול יותר לברירה מינית אצל המינים האירואסייתיים. אף על פי כן, ניסויים בשטח נחוצים כדי לאשר את תפקידן של הנוצות בהעדפת בן הזוג.[19]

תת-מינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לנחליאלי הלבן תשעה תת-מינים המוכרים, נכון ל-2022, על ידי איגוד האורניתולוגים הבינלאומי (ה-IUO, לשעבר ה-IOC):[22]

שם מדעי תמונה תפוצה
Motacilla alba yarrellii מצוי בבריטניה, באירלנד ולאורך חופי מערב אירופה
Motacilla alba alba תחום תפוצתו משתרע החל מדרום-מזרח גרינלנד, איסלנד, איי פארו, דרך אירופה היבשתית וכלה בהרי אורל, הרי הקווקז, מרכז אסיה והמזרח התיכון
Motacilla alba subpersonata מצוי במערב מרוקו
Motacilla alba personata תחום תפוצתו משתרע החל מצפון איראן וכלה בדרום-מערב סיביר, מערב מונגוליה, דרום-מערב סין ומערב ההימלאיה
Motacilla alba baicalensis תחום תפוצתו משתרע החל מדרום סיביר, לרבות אגם באיקל, וכלה בצפון-מזרח סין
Motacilla alba ocularis תחום תפוצתו משתרע החל מצפון סיביר וכלה בצפון-מזרח אלסקה
Motacilla alba lugens מצוי במזרח רוסיה (לאורך חופי ים אוחוצק, חצי האי קמצ'טקה והאי סחלין), בצפון קוריאה וביפן (החל בהוקאידו שבצפון המדינה וכלה בקיושו שבדרום המדינה)
Motacilla alba leucopsis מצוי במרכז ובמזרח סין, ברוסיה (באזור ולדיווסטוק), בחצי האי הקוריאני וביפן (החל בדרום-מערב הונשו שבמרכז המדינה וכלה בצפון קיושו שבדרום-מערב המדינה)
Motacilla alba alboides תחום תפוצתו משתרע החל ממרכז ומזרח ההימלאיה וכלה בדרום סין, צפון הודו-סין וצפון מיאנמר

מאפיינים פיזיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לנחליאלי הלבן 10 אברות יד, 9 אברות אמה ו-12 אברות זנב.
נחליאלי לבן מתת המין leucopsis בקולקטה, הודו.

(מולטימדיה)

שיר של נחליאלי לבן
לעזרה בהפעלת הקבצים

הנחליאלי הוא קטן ממדים, וצבעיו הם לבן, אפור ושחור. אורך גופו הוא כ-20 סנטימטר, אורך זנבו הוא כ-9 סנטימטר, משקלו נע בין 18 ל-28 גרם ואורך מוטת כנפיו נע בין 26 ל-30 סנטימטר. הוא בעל מראה ייחודי, ארוך-זנב וקצר-כנף. הוא עף בגלים ומשמיע קול ציוץ טיפוסי. אורך אברת היד הפנימית נע בין 53 ל-58.5 מילימטר, וממנה האברות מתארכות עד אברת היד השלישית מהקיצון, שאורכה נע בין 69.5 ל-78 מילימטר. אורך אברת היד השנייה מהקיצון נע בין 67 ל-77.5 מילימטר ואורך אברת היד הקיצונית נע בין 6 ל-11 מילימטר. נוסף על כך, לציפור ישנן תשע אברות אמה רחבות ועגולות: אורך אברת האמה הקיצונית נע בין 51 ל-57.5 מילימטר, אורך אמת האמה יד הפנימית נע בין 34.5 ל-40.5 מילימטר, והארוכה באברות האמה היא אברת האמה השלישית מהפנים, שאורכה נע בין 63.5 ל-70.5 מילימטר. לנחליאלי יש גם 12 אברות זנב ארוכות היוצרות מניפה עגולה עד ממוזלגת קלות.[23]

תת-המינים השונים נבדלים במראם. בענות הרבייה, תת-המין הטיפוסי M. a. alba הוא בעל ראש בצבעי שחור לבן. הוא קרוי בשמו משום שעורפו, כיפתו, סנטרו וגרונו שחורים, ואילו שאר ראשו לבן. על חזהו כתם שחור גדול דמוי סינר, הממשיך את גרונו השחור. עינו כהה ואילו מקורו שחור. גבו ושכמותיו בצבע אפור כאפר. כנפיו אפורות וצבען בהיר יותר, בהשוואה לשאר חלקי גופו. הסוככות שחורות ושוליהן לבנים. דבר זה יוצר שני פסים דהויים במרכז הכנף. בטנו ותת-השת לבנים וזנבו שחור. ירכיו אפרפרות בהירות ופיסת הרגל שחורה. אצל הנקבה, הראש יותר לבן, וישנו מעבר הדרגתי משחור לאפור בעורף. בהשוואה לזכר בעת השרת הנוצות ובחורף, הראש לבן הרבה יותר והגרון הופך לבן לגמרי. הפרט הצעיר הוא בעל ניצוי דהוי יותר.[24]

בעונת הרבייה, לתת-המין M. a. leucopsis ראש לבן יותר מאשר שאר תת-המינים. זאת, בעוד חלקים נרחבים מגרונו ומכיפתו לבנים אף הם. גבו שחור החל מאמצע הכיפה ועד השת, והגוף אפרפר יותר אצל הנקבה. הסוככות הגדולות והאמצעיות לבנות, והן יוצרות כתם לבן גדול על הכנפיים. כתם החזה השחור בצורת מגן, והוא לא מחובר לגב השחור, ושאר הגחון לבן. לאחר לעונת הרבייה, כתם החזה הופך קטן יותר. דומה לו בצורתו בעת עונת הרבייה הוא תת-המין baicalensis, מלבד ששכמותיו אפורות, וכתם החזה ארוך יותר. בעונת הרבייה, לתת-המין personata ראש שחור מאוד עם כמה כתמים לבנים על המצח, הגבות, ומתחת למקור. טבעת העין שלו לבנה, כתם החזה מחובר לראש השחור, גבו שחור, ושכמותיו וכנפיו אפורות. דומה לו הוא תת-המין alboides, לו שכמות שחורות. לתת-המינים ocularis ו-lugens גבת עין שחורה, ושכמותיהם אפורות, למעט זכר lugens לו שכמות שחורות וסוככות יד לבנות. לשני תת-המינים חזה מוכתם בשחור, אבל ל-lugens יש סנטר לבן, ואילו אצל ocularis הסנטר שחור.[25] תת-המין yarrellii שחרחר יותר מזה הטיפוסי, וכתם החזה שלו מחובר אל הגב השחור.[26]

הנחליאלי הלבן דומה מאוד למינים נחליאלי זנבתן (Motacilla cinerea) ונחליאלי צהוב (Motacilla flava), איתם הוא חולק את בתי הגידול ברוב תפוצתו. עם זאת, הוא נבדל מהם בצבע כסותו, שאינו מכיל צהוב.[26]

הקריאה האופיינית, המושמעת במנוחה ובתעופה, מורכבת משתי הברות, הנשמעת כ-"צי וויט" או "טי-פיט".[24] היא מופיע גם כקריאה תלת-הברתית הנשמעת דומה ל-"צי-צ-ליט". שיר הנחליאלי הזכר פשוט יחסית וכולל רצף הברות חדגוניות, הפסקה, עוד רצף הברות, עוד הפסקה וכן הלאה. כאשר הוא מאוים, הנחליאלי עלול להשמיע קריאת אזהרה, שהיא סדרה מהירה של הברות.[27]

מאפיינים התנהגותיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

התנהגות[עריכת קוד מקור | עריכה]

נחליאלי לבן בעכו.
הנחליאלי הוא טריטוריאלי מאוד ואף תוקף את בבואתו בשלוליות ובחפצי מתכת.
שני נחליאלים נלחמים.

הנחליאלי הלבן חברותי מאוד, ונכנס לערים לעיתים תכופות. תוחלת החיים המקסימלית שלו עומדת על 12 שנים ושלושה חודשים.[28] ניתן למצוא אותו בלהקות על כרי דשא, על אנטנות ועל גגות בתים, בייחוד במהלך עונת הנדידה. אף על פי כן, בסיום החורף, עם תום עונת הנדידה, מתפצלות חלק מלהקות הנחליאלי הלבן. בקבוצות כאלה כל אחד מהפרטים עובר לשכון בטריטוריה משלו, בת כמה דונמים, עם בן או בת זוג,[29] שם תרים שניהם אחר מזונם. הטריטוריה משמשת לאיתור מזון גרידא: לקראת השקיעה יתכנסו פרטי הנחליאלי מהטריטוריות השונות לשינה במקום לינה משותף,[24] שם הם שוהים בצפיפות יחסית, מסרקים את נוצותיהם ומחפשים מזון.[5] דוחל והנחליאלי הן שתי הציפורים היחידות השוכנות בטריטוריה מסוימת במהלך החורף עם בן זוג בישראל. הנחליאלי הלבן עשוי לשוב לטריטוריה שאליה פלש, למשך שנים מספר לכל היותר. הוא נוטה להגן על הטריטוריה שלו בקנאות מול פרטים אחרים, באמצעות נענוע גופו, השמעת קול מאיים ולעיתים אף בתקיפה. עם זאת, לא כל להקות הנחליאלי הלבן מתפצלות בתום עונת הנדידה, וחלקן אף נשארות מאוחדות כדי לחפש מזון במשכנות האדם.[30] כאשר נחליאלי זכר פולש לטריטוריה, יתקוף אותו הזכר השוהה בטריטוריה, וכאשר פולשת נקבה, תתקוף אותה הנקבה בת הזוג. התנהגות טריטוריאלית זו לעיתים גורמת לנחליאלים לתקוף את השתקפותם בשלוליות ועל גבי חפצי מתכת.[5]

הנחליאלי מניע את זנבו תדיר ומזיז את ראשו מעלה ומטה תוך כדי הליכה. לעיתים הוא מתפרץ בריצה ורודף אחרי חרקים, עוצר בפתאומיות, ואז מניע את זנבו בתנועות ארוכות ומהירות. מעופו גלי מאוד, ובכל גל משמיע הנחליאלי קריאה טיפוסית, בת הברה אחת.[5] במעופו הגלי הוא מחליף בין טפיחות כנף קצרות ומהירות בטיפוס מעלה ואז קיפול הכנפיים בצלילה.[24]

אוכלוסייה מטובעת נחקרה באוניברסיטת תל אביב מאז חורף 1966 ועד 1971. תצפיות על האוכלוסייה המטובעת הראו כי ציפורי האוכלוסייה חוזרות בכל שנה לטריטוריות בהן הן חיו בשנות שפע. מתוך 27 הפרטים שהיו בעלי טריטוריה עד לנדידתם האביב, 11 חזרו לאותה הטריטוריה בסתיו הבא. ציפורים המגיעות בסתיו מנסות להקים טריטוריות, ולדחוק זו את זו מאתרים מתאימים. לאחר כמה שינויים ראשוניים של בעלות טריטוריאלית, המנצח בסופו של דבר עשוי לשמור על הטריטוריה שלו לשארית העונה. לפיכך, דפוס הטריטוריות נשאר יציב יחסית לאחר אמצע נובמבר. הגבולות בין השטחים הסמוכים היו מוגדרים בבירור.[29] ניתן היה לראות לחימה ומצגי איום לאורך אותם גבולות לאורך תקופות ארוכות. ציפורים נלחמות באוויר, ושתי הציפורים מנסות לאחוז זו בזו עם המקורים והרגליים. תצוגת האיום מורכבת מהטיית ראש, המתרחשת, בדרך כלל, כאשר ציפורים צועדות בהליכה מתוחה במקביל זו לזו, משני צידי הגבול. מעת לעת הם יקטעו את מצג האיום בקפיצה לגובה של כחצי מטר. ההגנה הטריטוריאלית מלווה ב"קריאה טריטוריאלית", ציוץ גס חסרת הברות המושמעת לעיתים קרובות בתגובה להופעתם של ציפורים זרות.[29]

טריטוריות קטנות יותר נמצאו בגן החיות המחקרי של אוניברסיטת תל אביב וסביב רפתות במשקים. שטחים קטנים במיוחד, בקוטר של פחות מ-10 מטרים, נמצאו במזבלה שבה היה אוכל בשפע. לא ניתן היה לשתי ציפורים להקים טריטוריות בכלוב של 3X4 מטרים, אם כי בכלובים כאלה הוחזקו בכ-20 הזדמנויות. אם הוכנסו לכלובים אלה שתי ציפורים או יותר, נוצרה היררכיה, אחת מהן שולטת בשאר. במקביל, הזכר הדומיננטי הראה "הצגת איום גבול" לציפורי בר מחוץ לכלוב. בכלובים גדולים (7X11 מ') הצליחו יותר מנחליאלי אחד מקבוצה להקים טריטוריה; במקרה אחד נוצרו עד ארבע טריטוריות. תצפיות בשבי מצביעות על כך שיש גודל מינימלי לשטחים.[29]

לפי מחקר שנערך באנגליה בין 1973 ל-1974, שביקש לבחון את התנהגותו של הנחליאלי הלבן בעונת החורף ואת דרכיו להשגת מזון, נמצא כי רבות מהטריטוריה היו בעלות קוטר של למעלה מ-100 מ'. המחקר, שנערך ביישוב פורט מידוו (אנ'), הנמצא בסמוך לאוניברסיטת אוקספורד.[31] עוד נמצא במחקר כי בתקופת הסתיו הנחליאלי נוהג להתמקם בקרב נחלים; ובחפשו אוכל הוא לא יתרחק למעלה מ-50 מטר מהנחל או מכל מקור מים אחר. הנחליאלים התפרשו בטריטוריות בגודל של שלושה קילומטרים רבועים לכל היותר, ולגבול בין הטריטוריה של כל אחד מהפרטים ניתן היה לשים לב בבירור.[32] כל פרט החזיק בטריטוריה, שאורכה היה כ-125 מטרים לאורך גדת הנהר. טריטוריות של זוגות היו, בדרך כלל, בגודל הטריטוריות של פרט בודד, וגודל הטריטוריות לא השתנה כאשר אחד הפרטים השיג בן או בת זוג. במהלך חודשי הסתיו, נהגו הפרטים להישאר בטריטוריות שלהם במהלך כל היום, כך שניתן היה לעקוב אחריהם למשך זמן רב בלי שהם יאבדו לצופה. עם זאת, לעיתים נדירות עזבו הפרטים את הטריטוריות כדי לתור אחרי אוכל במזבלות. בממוצע, הפרטים נשארו כ-90% משעות הערנות שלהם בתחומי הטריטוריות. בקצוות הטריטוריה שלהם, אם הם מצאו פרטים מתחרים, הם נהגו לאיים עליהם באמצעות מחווה גופנית, ואז נפרדו - כל ציפור לדרכה.[33]

בהמשך המחקר, נמצא כי אחרי תחילת החורף החלו פרטי הנחליאלי המצוי להתמקם בסביבותיהם של שלוליות חורף. תחילה, נוהגים הפרטים להתכנס בתחום מצומצם, תוך שמירת מרחק של מטרים בודדים אחד מהשני. עם זאת, ככל שיורדים גשמים מרובים יותר וכמות האוכל שהם צורכים גדלה, כך יתרחב המרחק שהם שומרים אחד מהשני, לכעשרה עד שלושים מטרים. עם התייבשות השלוליות שבה, והם מתחילים להיאבק זה מול זה על טריטוריה.[34]

תזונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נחליאלי אוכל שפירית בסיליפקה, טורקיה.

הנחליאלי הלבן הוא אינסקטיבור במובן הרחב, וניזון ממגוון של חסרי חוליות קטנים. בין סוגי תזונתו הנפוצה של הנחליאלי נמנים חרקים,[35] לרבות זבובים וחיפושיות. הנחליאלי משתמש בשלוש שיטות לשם איתור מזונו: הראשונה היא באמצעות דידוי על פני הקרקע, שם הוא מלקט מזון מזדמן, לרבות חרקים. השנייה מעוף על פני המים או האדמה ותפיסת חרקים הנמצאים בתוכו באמצעות המקור שלו. כיוון שמזונו העיקרי קטן, לנחליאלי מתאפשר לתפוס אותו מהמים ולאוכלו בבליעה אחת. השלישית היא מציאת חרקים במטמנות.[24] בחודשים אוקטובר ונובמבר נצפו במטמנות שבישראל להקות נחליאלי רבות התרות אחר חרקים מזדמנים במטמנות אשפה. בעונת החורף, לעומת זאת, הנחליאלי מתקשה באיתור אוכל, עקב ריבוי הגשמים, ולכן עוברים פרטי הנחליאלי לאכול כל מזון אחר שישביע אותם, דוגמת זרעים ופירורי לחם. בשל הקושי בהשגת מזון, בעונה זו אף נצפו פרטים של הציפור רבים על פירורים שנמצאו על הקרקע. יתר על כן, רק עם בוא האביב שב הנחליאלי לתפוס חרקים בדרך שבה הוא נוהג לעשות.[36] על פי המחקר שנערך באוניברסיטת אוקספורד ב-1974, נצפו פרטי הנחליאלי מלקטים חתיכות אוכל קטנות על גדת הנהר או בשטח הבוצי בסמיכות אליו. במקומות שבהם ירד הגובה של גדת הנהר במידה ניכרת, לא התאפשר לפרטי הנחליאלי שנצפו לבצע פעולות אלה. עוד נמצא במחקר כי הפרטים הטריטוריאליים נהגו לפסוע על גדת הנחל בצידה האחד, ומשסיימו עברו לגדה השנייה של הנחל.[33]

רבייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביצי נחליאלי לבן (מימין) לצד ביצת קוקייה אירופית (משמאל); מאוסף מוזיאון טולוז
גוזלי נחליאלי לבן
פרט בוגר וצעיר בקזחסטן

עונת הקינון של הנחליאלי הלבן מתחילה מסוף מרץ ונגמרת בראשית יולי, אם כי התאריכים משתנים בהתאם לקו הרוחב. לעיתים, באזורים בעלי מזג אוויר נוח, הנחליאלי ישלים שניים[5] או אף שלושה מחזורי קינון. זאת, בניגוד לאזורים צפוניים יותר, שבהם ייערך לרוב מחזור קינון אחד בעונה. מקומות דגירתו של הנחליאלי מגוונים הם: הוא יכול לקנן על פני הקרקע או בתיבות קינון, אם כי מקום הדגירה הנפוץ הוא בנקיקים. הזכר פותח את עונת הקינון על ידי בחירת טריטוריה וסימונה על ידי שירה ממקומות גבוהים וחשופים כגון גגות וענפים, ואז מוצא נקבה. מספר זכרים יכולים להילחם על אותה הנקבה, שבוחרת את הזכר. לאחר מספר ימים של חיים משותפים הם מזדווגים ומקימים את קינם.[24]

הנחליאלי בונה את קינו בחללים רבים ומגוונים: לרוב על גדות וגבעות סלעיות, במבנים מעשי ידי אדם, בסדקים ועל קורות, ולעיתים רחוקות יותר גם על גשרים. במקרים נדירים במיוחד, הנחליאלי יקים את קינו בערמות עץ, מעזבות ומזבלות ואף בקן של מין אחר. קיני הציפורים נבנים, לרוב, מסיבים צמחיים כעשבים וקש, זרדים ושורשים, וטחב, ומרופדים בחומרים רכים כנוצות וצמר. שני בני הזוג בונים את הקן, אם כי לרוב הנקבה מבצעת תפקיד רב יותר בבנייה. על פי מחקר שנערך סמוך לאגם קאורוסלקה (אנ') שבפינלנד בשלהי שנות ה-60 של המאה ה-20, הנקבה הייתה מעורבת יותר מהזכר בנושא בחירת המיקום לבניית הקן ולבנייתו. רק בארבעה מקרים מתוך עשרים ושבעה שנבחנו, הזכר היה מעורב באופן פעיל בבניית הקן. ברוב הקינים הזכר סייע בבנייתם רק עם תחילת הדגירה, ואילו את שאר העבודה השלימה הנקבה.[37] גודל התטולה הממוצע של נקבת הנחליאלי מונה כחמש או שש ביצים, בצבע לבן-אפור, ועליהם פסים וכתמים קטנים בצבעים חום או שחור. גודלן הממוצע הוא 21×15 מילימטרים.[38]

משך הדגירה על הביצה, החל מהטלתה ועד לבקיעת הגוזלים, כמעט שבועיים, והיא מבוצעת בעיקר על ידי הנקבה. הגוזלים בוקעים עיוורים ובעלי פרווה דלילה, והנקבה דוגרת ושומרת עליהם בחמשת הימים הראשונים. הגוזלים מואכלים על ידי שני הוריהם, ופורחים מהקן לאחר שבועיים. אפילו אם עדיין נשארים גוזלים בקן, הנקבה עדיין יכולה לפתוח במחזור קינון נוסף באותו המקום.[24] בתעופה הראשונה, הזנב של הפרחונים עדיין קצר מהרגיל, ויצמח לאחר זמן קצר לאורכו הרגיל.[26] במקרים רבים, הזוגות ישובו לקנן באותו המקום בחלוף שנה.[5]

עוד על פי המחקר הפיני, חלק מהנחליאלים שהגיעו לקנן באגמים במדינה פעלו למצוא בני זוג במטרה לקנן, ואילו חלק אחר - לא. מבין הזוגות שהתחילו לקנן יחדיו, חלק מהם עשו זאת עוד כשהאגם היה עדיין קפוא.[39]

אף על פי שידוע שהוא מין פונדקאי של הקוקייה האירופית, הנחליאלי הלבן נוטש בדרך כלל את הקן שלו אם הוא עבר טפילות. משערים שהדבר קורה כיוון שהנחליאלי קטן מכדי לדחוף את הביצה הפולשת אל מחוץ לקן, ומקורו חלש מכדי להרוס את הביצה על ידי ניקובה.[40]

בית גידול ותפוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נחליאלי לבן במקסיקופוסטה, הונגריה

הנחליאלי הלבן מצוי במגוון בתי גידול, בין אם יבשים או לחים, אם כי באזורים לחים הוא נפוץ יותר.[26] בית הגידול האופייני צריך להיות פתוח עם גישה קלה לקרקע, ולחללים וחרכים בהם הנחליאלי מקנן; על כן הוא מצוי בשדות פתוחים ולחים, גנים עירוניים, דרכים, מעזבות וכו'. בטבע, הנחליאלי מצוי במיוחד בבתרונות ואזורים שעברו בליה ממקור מימי. טווח הקינון של הנחליאלי הלבן נרחב ונמצא באקלימים קרים וממוזגים באירואסיה ואף באזורים סובטרופיים, מגרינלנד במערב ועד חלקים מאלסקה במזרח, ממרוקו בדרום ועד נובאיה זמליה ברוסיה בצפון, החל מגובה פני הים ועד למעלה מ-5,000 מטרים מעל פני הים בהימלאיה. בעת החריפה האוכלוסיות הנודדות באזורים הקוטביים נודדות למקומות חמים יותר בעלי אקלים ים תיכוני וטרופי. באפריקה, תחום החריפה מגיע עד לקו המשווה במזרח היבשת. באסיה, תחום החריפה עובר דרך חצי האי ערב וכל דרום אסיה, ועד לבורניאו והפיליפינים. באזורים בעלי אקלים חמים יותר, האוכלוסיות לא נוהגות לנדוד.[24][5] בבריטניה, הנחליאלי יציב באיים הבריטיים, למעט אזורים גבוהים בסקוטלנד, בהם הוא מקייץ.[41] התיעוד האמין הראשון של הנחליאלי הלבן באמריקה הצפונית הוא מ-10 ביולי 1953, כאשר פרנסיס פיי אסף חמישה פרטים באי סנט לורנס שבים ברינג, אם כי יש טענה כי הוא נצפה לראשונה כבר ב-14 במאי 1881, אז תועד באי אטו שבאלסקה.[38]

בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

נחליאלי לבן בבית ינאי

החוקר הבריטי הנרי בייקר טריסטראם, שסייר בארץ ישראל באמצע המאה ה-19, ציין ברשומותיו כי צפה בנחליאלי הלבן מקנן בארץ. עם זאת, לא נמצאה כל עדות לקיומו של מין זה כדוגר עד 1951, אז נצפו שני קינים של הנחליאלי הלבן: אחד סמוך לראש הנקרה, והשני בקיבוץ חולתה.[5]

בישראל הנחליאלי הלבן נפוץ מאוד בכל רחבי הארץ כציפור חולפת. גם כציפור חורפת ניתן למצוא את הנחליאלי במרבית חלקי הארץ, לבד מאזורי המדבר, אך בנגב ובמדבר יהודה הוא מצוי בתחומי יישובים ובנאות המדבר. כמקייץ ודוגר, הנחליאלי נדיר בעמק החולה, בבקעת כינרות ובגליל המערבי. אזור המחיה המועדף עליו הוא נופים פתוחים, שדות, ביצות ושטחים חקלאיים - בעיקר במישורים ובעמקים. בעיר הנחליאלי בוחר בחצרות בתים וגינות עירוניות.

נדידה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נחליאלי לבן עף מעל אדנה, טורקיה.

נדידת הסתיו של הנחליאלי הלבן מתחילה בספטמבר עד סוף נובמבר. ישנה גם נדידת אביב בין פברואר למאי, אך היא בהיקף מצומצם מנדידת הסתיו, וגודלן של הלהקות הנודדות קטן יותר. האוכלוסייה החורפת מגיעה בדרך כלל בגל אחד בין סוף ספטמבר לתחילת נובמבר. החל מחודש פברואר עד לשבוע הראשון של אפריל האוכלוסייה החורפת מתחילה להתדלדל. האוכלוסייה הנשארת לקיץ לדגור מונה עשרות זוגות בלבד. הנדידה של הנחליאלי הלבן משתנה בין תת-המינים שלו: תת-מינים הנוהגים להימצא באזורים צפוניים יותר ינדדו דרומה במשך זמן ממושך יותר ולאורך דרך ארוכה, ואילו תת-מינים הנוהגים להימצא באזורים דרומיים יותר ינדדו אך מעט.[31]

שימור[עריכת קוד מקור | עריכה]

על אף שאוכלוסייתו מצטמצמת באירופה, הוא אינו מוגדר כמין בסכנת הכחדה. הנחליאלי נפגע משינוי, הרס וזיהום מקומות המחיה הלחים. בעבר, הנחליאלי נפגע גם משימוש נרחב בחומרים רעילים בחקלאות, אם כי בתחילת המאה ה-21 השפעת גורם זה הצטמצמה.[5] הערכת טווח התפוצה (37,800,000 קמ"ר, תחום הקינון, 101,000,000 קמ"ר תחום תפוצה כולל) גדולה, ולכן המין אינו מתקרב לסף סכנת הכחדה לפי קריטריון גודל הטווח. גודל האוכלוסייה מוערך גם כן במספרים גדולים מאוד (135,000,000-221,000,000 פרטים), ולכן המין לא עומד בקריטריון גודל האוכלוסייה. מגמת האוכלוסייה העולמית יציבה, ולכן היא אינה בירידה תלולה דיה בכדי להתקרב לסף סכנת הכחדה לפי קריטריון מגמת האוכלוסייה. כתוצאה מכך, הנחליאלי הלבן מסווג כמין ללא חשש. גודל האוכלוסייה המקננת באירופה הוערך בשנת 2013 בכ-16.9-27.6 מיליון זוגות. הנחליאלי הלבן מוגן על ידי אמנת ברן (אנ'), ככל בני משפחתו.[42][43] בבריטניה, הנחליאלי מוגדר כמין ברשימה הירוקה, כלומר במצב שימור ללא חשש, עם אוכלוסייה מקננת של 470,000 זוגות.[ג][41] נוסף על כך, הנחליאלי מוגן על ידי חוק חיות הבר והכפר (1981), וציד, החזקה ללא אישור, הפרעה לקינון, סחר, הרס קינים וביצים או איסופם אינם חוקיים ויש עליהם עונש מאסר.[45][41]

בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנחליאלי הלבן מקנן נדיר בגליל ובגולן, חורף וחולף שכיח בכל חלקי הארץ. מעריכים כי 15–25 זוגות דוגרים בישראל בשנה, רובם באצבע הגליל, בגולן, בצפון הכנרת ובגליל המערבי. בישראל, האוכלוסייה המקננת של הנחליאלי הלבן מצויות במצב השימור פגיע בשל גודלה המזערי, המוערך בפחות מ־50 פרטים בוגרים, יחד עם היותה אוכלוסייה שולית בקצה גבול התפוצה העולמית של המין. בעבר (2002) הוגדר הנחליאלי הלבן כמין במצב שימור קרוב לסיכון. ההחמרה במעמד המין נובעת מירידה בגודל האוכלוסייה ובתחום תפוצת הקינון, וגם הבדלים בשיטות ההערכה. הגורמים המאיימים על הישרדותו בארץ הם שינוי, הרס וזיהום מקומות המחיה הלחים, וייתכן שגם שימוש נרחב בקוטלי חרקים. נכון לעשור השני של המאה ה-21, לא בוצעו פעולות שימור בישראל הממוקדות במין זה.[46] עם זאת, הוא מוגן מתוקף החוק להגנת חיית הבר (1955).[47]

אבולוציה של הנחליאלי הלבן[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסוג נחליאלי התפתח לפני כארבעה מיליון שנים, ככל הנראה במזרח אירואסיה.[18] המינים האפריקאיים והאירואסייתיים התפצלו לפני כ-3 מיליון שנים.[19] הקלייד המכיל את הנחליאלי הלבן והנחליאלי לבן-הגבה התפצל לפני מיליון ו-700 אלף שנים מהקלייד המכיל את הנחליאלי הצהוב והנחליאלי הזנבתן.[18] הנחליאלי הלבן התפצל מקרובו, נחליאלי עקוד, לפני פחות מ-500 אלף שנים.[19] לי וחב'. (2015) הראו כי תת-המינים מתחלקים לארבעה קליידים: צפון אירואסיה (קלייד N), דרום-מערב אסיה והאיים הבריטיים (קלייד SW), מרכז ומזרח אסיה (קלייד SE) ומרוקו (קלייד M), אשר התפצלו במהלך הפלייסטוקן. המאובנים העתיקים ביותר שהתגלו של הסוג נחליאלי קשורים לאזור הים-תיכוני (הונגריה בתקופת המיוקן המאוחר ובולגריה בשלהי הפליוקן). הפיצול בין הקליידים N ו-SE+SW התרחש לפני כ-400 אלף שנה, ככל הנראה באיראן של ימינו, והפיצול בין SW ו-SE התרחש לפני 220 אלף שנה. נחליאלים לבנים מקלייד N התיישבו במזרח האזור הפלארקטי לפני כ-220 אלף שנה.[48] לאחר תום עידן הקרח, אוכלוסיית הנחליאלי הלבן גדלה והתפשטה, והחלו הכלאות אינטרוגרסיביות[ד] מאוחרות יחסית בקצה תחום התפוצה.[19] ההתפשטות של קלייד N, לאחר הצטמצמות האוכלוסייה בעידן הקרח, התרחשה לפני 28 אלף שנה. תפוצת הקלייד SE התרחבה לפני כ-134 אלף שנה, לפני עידן הקרח האחרון, והתפשטות תפוצת הקלייד SW הייתה המאוחרת מביניהם, והתרחשה לפני כ-19 אלף שנים, לאחר שחי באיראן במהלך עידן הקרח האחרון.[48]

עץ פילוגנטי של הסוג נחליאלי, לפי האריס ואחרים (2018), כולל מינים המוכרים על ידי איגוד האורניתולוגים הבינלאומי:[19]
נחליאלי





נחליאלי לבן (Motacilla alba)



נחליאלי עקוד (Motacilla aguimp)




נחליאלי יפני (Motacilla grandis)





נחליאלי המקונג (Motacilla samveasnae)



נחליאלי לבן גבה (Motacilla madaraspatensis)







נחליאלי לימוני (Motacilla citreola)




נחליאלי צהוב (Motacilla flava)



נחליאלי צהוב-מזרחי (Motacilla tschutschensis)





נחליאלי זנבתן (Motacilla cinerea)







נחליאלי הכף (Motacilla capensis)



נחליאלי ארוך-זנב (Motacilla clara)





נחליאלי מדגסקרי (Motacilla flaviventris)



נחליאלי בוקאגי (Motacilla bocagii)





מאובנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ידועים מספר מאובנים של נחליאלי לבן מתקופת הרביעון:[49]

הנחליאלי הלבן והאדם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנחליאלי חי לעיתים קרובות בקרבת האדם. לא נדיר לראות אותו מנקר פירורים מדלתות או הולך על גגות בחיפוש אחר חרקים, או מתאסף בקבוצות בלילות החורף הקרים על יד בתי מגור בכדי להתחמם.[26] כרוב אוכלי החרקים, הנחליאלי ניזון מחרקים מזיקים ובכך מועיל למטעים ולחקלאות.[54] במספר ערים, בהן דבלין, להקות גדולות מתאספות בחורף כדי ללון. הנחליאלים ניצודים לעיתים כספורט ולעיתים קרובות לאחר מכן מוכנסים לאוספים. הם גם נשמרים כחיות מחמד ונאכלים כמזון.[1]

הנחליאלי הלבן נבחר לציפור השנה של רוסיה על ידי איגוד שימור הציפורים הרוסי (רו') בשנת 2011.[55]

הנחליאלי הלבן בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מילות השיר "נחליאלי קטן"[56][57]

נַחֲלִיאֵלִי קָטָן
רָאִיתִי בַּגַּן
זָנָב לוֹ אָרֹךְ וְיָפֶה
סִנּוֹר שָׁחֹר קָטָן עַל הֶחָזֶה.
לֹא נִתֵּר, לֹא קָפַץ,
רַק רָץ רָץ רָץ רָץ רָץ.

קטע קול להאזנה באתר יוטיוב

הנחליאלי הלבן ידוע בישראל כמבשר על בוא הסתיו והחורף,[58][5] ותפקיד הנחליאלי כמבשר החורף מוזכר במספר שירים ישראליים. כך, לדוגמה, בשיר "נחליאלי" מאת סמדר שיר ומשה דץ הוא מוזכר כסימן לתחילת הגשמים.[59] שיר נוסף, בו נזכר הנחליאלי כמבשר הסתיו, הוא "נחליאלי", שנכתב על ידי אהוד מנור והולחן על ידי מתי כספי.[60] משמאל מובא השיר "נחליאלי קטן". לא ידוע מקור השיר, אם כי ייתכן והוא מבוסס על העפרוני (Lerchengesang),[61] שמחבר המילים שלו לא ידוע, והוא שיר למקהלה מעורבת אופוס 48 מס' 4 מאת פליקס מנדלסון.[62]

הנחליאלי הלבן הוא הציפור הלאומית בלטביה;[63] בוועידה ה-12 של המועצה הבינלאומית לשימור הציפורים[ה] שנערכה בטוקיו שביפן ב-1960, נקראו מדינות העולם לבחור ציפור לאומית משלהן, לשם חיזוק ערכי הגנה על הטבע וההגנה על הציפורים במדינותיהם. לקריאה זו נענו בעיקר מדינות מאירופה. לטביה, שהייתה אז עדיין רפובליקה סובייטית, בחרה בנחליאלי הלבן כציפור הלאומית שלה ב-1965. לאחר שלטביה הכריזה על עצמאותה מברית המועצות ב-1991, הפך הנחליאלי לציפור הלאומית של לטביה החופשית. בין הנימוקים לבחירתו כציפור הלאומית הלטבית נמנו עובדת היותו מוזכר בלמעלה מ-230 שירי עם לטביים.[65] דוגמה לשיר לטבי על הנחליאלי הוא "Cielaviņa (לט')" שנכתב על ידי לאונס בריידיס (לט') והולחן על ידי ריימונד פאולס, וזכה במקום הראשון ב-Mikrofona aptauja (אנ') בשנת 1982.[66] בשל היותו ציפור לאומית, הוא מופיע על סמלה של החברה הלטבית לאורניתולוגיה.[67] העוגה הלטבית Cielaviņa קרויה על שם הנחליאלי; שמה הוא המילה בלטבית לנחליאלי עם סיומת הקטנה.[68] עוגת שוקולד ואגוזים זו נאפית על ידי חברת "Staburadze" מאז 1984, אז נקראה החברה "17. jūnijs" (תרגום מילולי: 17 ביוני). שם העוגה רשום כסימן מסחרי של חברה זו.[69][70] בשנת 1964 יצא לאקרנים הסרט הסובייטי "צבא הנחליאלי (אנ')".[71]

הנחליאלי הלבן נמצא במרכז מיתוס הבריאה של האיינו: תחילה הייתה תערבות של בוץ ומים ללא חיים. ואז האל הבורא, שחי בגן העדן שבשמיים, שלח נחליאלי כדי ליצור את היבשה. הציפור הקטנה פרפרה על פני המים, התיזה מים הצידה, ויצר מספר חלקי אדמה, הם האיים עליהם בני האיינו חיו.[72] במיתולוגיה של האיינו, הנחליאלי תפקד כמקביל של ארוס, וידוע גם בכינוי "ציפור התשוקה". הוא נודע גם כמביא מזל טוב.[73] באירלנד, הנחליאלי נודע כסימן למזל רע בשל תנועות הזנב התכופות שלו, ונחשב למשרת השטן, כאשר הוא הואשם כנושא את דם השטן על זנבו. האירים האמינו כי כדי ללכוד את הנחליאלי יש לשפוך מלח על זנבו.[74] הנחליאלי נזכר בפתגם הפולני ”Każda pliszka swój ogonek chwali”, מילולית: "כל נחליאלי משבח את זנבו", שמשמעותו היא כי אנשים נוטים להתפאר ולקחת קרדיט לעצמם, לעיתים קרובות ללא בסיס.[75]

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא נחליאלי לבן בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביאורים והסברים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אשר אינו מוכר, נכון לראשית המאה ה-21, על ידי איגוד האורניתולוגים הבינלאומי כמין עצמאי אלא כתת-מין של הנחליאלי הלבן
  2. ^ מינים אחים - מינים אשר מהווים קליידים אחים, כלומר שהקלייד הכולל אותם הוא מונפילטי.
  3. ^ בשיטת הסימון של BTO, אוכלוסייה ברשימה הירוקה היא ללא חשש, אוכלוסיית ברשימת הענבר נמצאת בסיכון ואוכלוסייה ברשימה האדומה היא בסכנת הכחדה קריטית[44]
  4. ^ הכלאה אינטרוגרסיבית היא העברה של חומר גנטי מקלייד אחד למאגר הגנים של קלייד אחר על ידי רבייה חוזרת ונשנית בין פרטים בני כלאיים ואחד מפרטי קלייד האב שלו לאורך זמן רב.
  5. ^ ששינתה את שמה ל-Birdlife International ב-1994.[64]

מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 BirdLife International (2019). "נחליאלי לבן". הרשימה האדומה של IUCN. doi:10.2305/IUCN.UK.2019-3.RLTS.T22718348A137417893.en. נבדק ב-11 ביוני 2022.
  2. ^ נחליאלי לבן באתר הרשימה האדומה של IUCN
  3. ^ תולדות הטבע ב - שלום יעקב אברמוביץ (מנדלי מוכר ספרים) | מפעל המילון ההיסטורי, באתר maagarim.hebrew-academy.org.il
  4. ^ זנבנוע במילון אבניאון
  5. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 נחליאלי לבן, ב"אתר הצפרות הישראלי"
  6. ^ רוביק רוזנטל, חשבז זבריר צועד במרעול בבלוג מילון רב מילים, 14.5.2016
  7. ^ Pied and Water wagtail, Collins dictionary
  8. ^ אברהם שרוני, מילון ערבי-עברי שימושי, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 1991, עמ' 396
  9. ^ Jobling, James A. (2010). The Helm Dictionary of Scientific Bird Names. London: Christopher Helm. p. 261. ISBN 978-1-4081-2501-4.
  10. ^ The English Garden, April 2019 bird of the month: Pied Wagtail, The English Garden, ‏2019-03-27 (באנגלית)
  11. ^ cielava | Tēzaurs, tezaurs.lv
  12. ^ K. Karulis, Latviešu etimoloģijas vārdnīca. a-o, "cielava", עמ' 170–171, הוצאת Avots, 1992
  13. ^ cīlova, Latviešu-latgaliešu vārdnīca
  14. ^ אוניברסיטת וילנה, kielė, Lietuvių kalbos etimologinio žodyno duomenų bazė
  15. ^ Carl von Linné, Lars Salvius, Caroli Linnaei...Systema naturae per regna tria naturae :secundum classes, ordines, genera, species, cum characteribus, differentiis, synonymis, locis., כרך 1, Holmiae :: Impensis Direct. Laurentii Salvii,, 1758
  16. ^ Mayr, Ernst; Greenway, James C. Jr, eds. (1960). Check-list of Birds of the World. Vol. 9. Cambridge, Massachusetts: Museum of Comparative Zoology. p. 130.
  17. ^ Keith, S., E. K.Urban, and C. H.Fry. 1992. The birds of Africa. Vol. 4.Academic Press, London.
  18. ^ 1 2 3 Voelker, Gary (2002). "Systematics and historical biogeography of wagtails: Dispersal versus vicariance revisited". Condor. 104 (4): 725–739. doi:10.1650/0010-5422(2002)104[0725:SAHBOW]2.0.CO;2.
  19. ^ 1 2 3 4 5 6 Rebecca B. Harris, Per Alström, Anders Ödeen, Adam D. Leaché, Discordance between genomic divergence and phenotypic variation in a rapidly evolving avian genus (Motacilla), Molecular Phylogenetics and Evolution 120, 2018-03-01, עמ' 183–195 doi: 10.1016/j.ympev.2017.11.020
  20. ^ Pavlova, A.; Zink, R. M.; Rohwer, S.; Koblik, E. A.; Red'kin, Y. A.; Fadeev, I. V. & Nesterov, E. V. (2005). "Mitochondrial DNA and plumage evolution in the white wagtail Motacilla alba". Journal of Avian Biology. 36 (4): 322–336. doi:10.1111/j.0908-8857.2005.03373.x.
  21. ^ Pavlova A, Zink RM, Rohwer S, Koblik EA, Red’kin YA, Fadeev IV, et al. Ödeen A, Björklund M. Voelker G. . Pavlova A, Zink RM, Drovetski SV, Red’kin Y, Rohwer S. Li X, Dong F, Lei F, Alström P, Zhang R, Ödeen A, et al. Alström P, Ödeen A. Ödeen A.
  22. ^ Waxbills, parrotfinches, munias, whydahs, Olive Warbler, accentors, pipits, באתר "IOC World Bird List" (באנגלית)
  23. ^ White Wagtail (Motacilla alba) - Feathers on featherbase.info, www.featherbase.info
  24. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 Bergeronnette grise, באתר "OISEAUX" (בצרפתית)
  25. ^ White Wagtail in China, Shanghai Birding 上海观鸟 (באנגלית אמריקאית)
  26. ^ 1 2 3 4 5 Dr. Gianfranco Colombo, "Mitacilla alba", Monaco Nature Encyclopedia, translated by Mario Beltramini
  27. ^ קיליאן מולארני, לארס סוונסון, דן צטרסטרום, פיטר ג'. גרנט, דן אלון, יוסי לשם, אבי ארבל (ע), לקסיקון מפה: הציפורים - המדריך השלם לציפורי אירופה וישראל, מפה הוצאה לאור, 2003
  28. ^ Wasser, D. E.; Sherman, P. W. (2010). "Avian longevities and their interpretation under evolutionary theories of senescence". Journal of Zoology. 280 (2): 103. doi:10.1111/j.1469-7998.2009.00671.x.
  29. ^ 1 2 3 4 Zahavi, pp. 203–204
  30. ^ נחליאלי לבן, באתר "המרכז לטיפוח ציפורי הבר בחצר ובגינה"
  31. ^ 1 2 Davis, p. 235
  32. ^ Davis, p. 237
  33. ^ 1 2 Davis, p. 238
  34. ^ Davis, p. 239
  35. ^ Davis and Huston, p. 157
  36. ^ Zahavi, p. 207
  37. ^ Leinonen, p. 55
  38. ^ 1 2 Peyton, Leonard J. (במאי 1963). "Nesting and occurrence of White Wagtail in Alaska" (PDF). Condor. 65 (3): 232–235. doi:10.2307/1365667. JSTOR 1365667. {{cite journal}}: (עזרה)
  39. ^ Leinonen, p. 54
  40. ^ Moksnes, Arne; Eivin Roskaft; Anders T. Braa (1991). "Rejection Behavior by Common Cuckoo Hosts Towards Artificial Brood Parasite Eggs" (PDF). Auk. 108 (2): 248–254.
  41. ^ 1 2 3 Pied Wagtail Bird Facts | Motacilla Alba, The RSPB (באנגלית בריטית)
  42. ^ הערכת מצב השימור של הנחליאלי הלבן באתר Birdlife International
  43. ^ מועצת אירופה, אמנה אירופית מס' 104, אמנת ברן, נספח שני, עמ' 10, 19 בספטמבר 1979
  44. ^ ביאור סימוני שימור באתר BTO
  45. ^ Parliament of the United Kingdom, Wildlife and Countryside Act 1981, UK Public General Acts, 1981
  46. ^ ליאור כסלו, אבנר רינות, יואב פרלמן, אסף מירוז; נחליאלי לבן, הספר האדום לעופות המקננים בישראל; רשות הטבע והגנים. נבדק לאחרונה בתאריך 16 ביוני 2022.
  47. ^ כנסת ישראל, חוק להגנת חיית הבר, תשט"ו-1955, מאגר החקיקה הלאומי, 1955
  48. ^ 1 2 Shirazinejad et. al., The evolutionary history of the white wagtail species complex, (Passeriformes: Motacillidae: Motacilla alba), Contributions to Zoology, 24 Sep 2019
  49. ^ עמוד המין נחליאלי לבן באתר Fossilworks
  50. ^ Leonid Gorobets et Vadym Yanenko, Late Pleistocene Birds from Binagada (Azerbaijan) in Collection of the National Museum of Natural History (Kyiv, Ukraine), Vestnik Zoologii 52, Schmalhausen Institute of Zoology, National Academy of Sciences of Ukraine, 2018, עמ' 31-36 doi: 10.2478/vzoo-2018-0004
  51. ^ Harrison C. J. O., Pleistocene and prehistoric birds of South-west Britain, Proceedings University of Bristol Spelaeological Society 18, 1987, עמ' 81-104
  52. ^ Stimpson et. al., Middle Pleistocene vertebrate fossils from the Nefud Desert, Saudi Arabia: Implications for biogeography and palaeoecology, Quaternary Science Reviews 143, Elsevier, 2016, עמ' 13-36 doi: 10.1016/j.quascirev.2016.05.016
  53. ^ Bartomeu Seguí, Avifauna fossil del jaciment plistoholocenic de la Cova des Moro (Manacor, Mallorca), Bolletí de la Societat d'História Natural de les Balears 40, 1997, עמ' 71-89
  54. ^ אליעזר שמאלי, ציפורים בישראל, חלק א', הוצאת מסדה, עמ' 51
  55. ^ Союз охраны птиц России объявил птицу 2011 года (איגוד שימור הציפורים הרוסי הכריז על ציפור השנה 2011), באתר איגוד שימור הציפורים הרוסי
  56. ^ מקור למילים בהקלטה מסחרית בביצוע מזי כהן, הספרייה הלאומית של ישראל, 1981
  57. ^ דף השיר באתר הספרייה הלאומית של ישראל
  58. ^ איך יודעים שבא הסתיו? באתר קק"ל לצעירים, ייעוץ מדעי: גלילה אלדאג, 11.6.2018
  59. ^ דף השיר נחליאלי באתר שירונט
  60. ^ דף השיר נחליאלי באתר שירונט
  61. ^ השיר נחליאלי קטן באתר זמרשת
  62. ^ השיר העפרוני (בתרגום טשרניחובסקי) באתר זמרשת
  63. ^ "Symbols". [Latvia.eu] (באנגלית). 2015-01-13. נבדק ב-2022-06-23.
  64. ^ Birdlife International באנציקלופדיה בריטניקה.
  65. ^ Latvijas nacionālais putns – baltā cielava, באתר "Valmieras Pārgaujas Sākumskola" (בלטבית)
    Latvijas nacionālais putns – baltā cielava, באתר "Vides Vēstis", מאורכב מתאריך 4 ביולי 2014 (בלטבית)
  66. ^ "השירים הטובים ביותר של המאה". מאורכב, תאריך: 31 בדצמבר 2018. (בלטבית)
  67. ^ Par Latvijas Ornitoloģijas biedrību, באתר "Latvijas Ornitoloģijas biedrība", מאורכב מתאריך 10 בפברואר 2010 (בלטבית)
  68. ^ cielaviņa | Tēzaurs, tezaurs.lv
  69. ^ VINETA VILCĀNE, Torte “Cielaviņa” svētku galdā kopš 1984. gada, ĒDIENKARTĒ VĒSTURE, Dec 2, 2020
  70. ^ Ilze Žaime, Kā top? Torte Cielaviņa, Dienas Bizness, ‏2020. gada 14. februāris (בלטבית)
  71. ^ דף הסרט Армия «Трясогузки» באתר IMDb
  72. ^ David Adams Leeming, David Adams (Professor of English and Comparative Literature Leeming, University of Connecticut), A Dictionary of Creation Myths, Oxford University Press, 1994, ISBN 978-0-19-510275-8. (באנגלית)
  73. ^ John Batchelor, The Ainu and their folk-lore, London : Religious Tract Society, 1901, ISBN 978-0-524-04857-3
  74. ^ Rachel Warren Chadd, Marianne Taylor, Birds: Myth, Lore and Legend, Bloomsbury Publishing, 2016-08-25, עמ' 44-45, ISBN 978-1-4729-2288-5. (באנגלית)
  75. ^ Każda pliszka swój ogonek chwali ב-Wielki słownik języka polskiego, Instytut Języka Polskiego PAN
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=נחליאלי_לבן&oldid=37993765"