חטיבה 679 במלחמת יום הכיפורים – הבדלי גרסאות
←הקרב על נפח: תקלדה |
|||
| שורה 74: | שורה 74: | ||
ההתקפה הסורית הייתה קשה. בנוסף למטחי הארטילריה הבלתי פוסקים, התקדמו הסורים בשטף גדול של טנקים לעבר עמדות החטיבה כאשר למרות היפגעות רבים מהם אחרים המשיכו לזרום באומץ לעבר השריון הישראלי. בין הטנקים הישראלים שנפגעו היה גם הטנק של המג"ד החדש אמנון רימון שנהרג יחד עם אנשי צוותו, פרט לנהג שנחלץ מהטנק. את מקומו תפס עמוס בן-דוד שהיה אחד המ"פים. |
ההתקפה הסורית הייתה קשה. בנוסף למטחי הארטילריה הבלתי פוסקים, התקדמו הסורים בשטף גדול של טנקים לעבר עמדות החטיבה כאשר למרות היפגעות רבים מהם אחרים המשיכו לזרום באומץ לעבר השריון הישראלי. בין הטנקים הישראלים שנפגעו היה גם הטנק של המג"ד החדש אמנון רימון שנהרג יחד עם אנשי צוותו, פרט לנהג שנחלץ מהטנק. את מקומו תפס עמוס בן-דוד שהיה אחד המ"פים. |
||
המתקפה הסורית נערכה מול שני הגדודים הדרומיים של החטיבה, אשר התקשו לבלום את הסורים. אור המח"ט פקד על הגדוד השלישי של משה הראל שהיה מצפון לנטוש את עמדותיו, |
המתקפה הסורית נערכה מול שני הגדודים הדרומיים של החטיבה, אשר התקשו לבלום את הסורים. אור המח"ט פקד על הגדוד השלישי של משה הראל שהיה מצפון לנטוש את עמדותיו, אליהן לא ניסו הסורים לפרוץ, ולנוע באיגוף מערבי כדי לסייע לגדוד של רימון. במקביל, נשלחה פלוגת טנקים מחטיבה 7 בפיקוד צ'סנר, לתגבר את החטיבה ולסייע בסתימת הפירצה מול הסורים. המהלך היה מוצלח והסורים, שכבר כמעט והגיעו שוב לנפח, החלו לסגת. החטיבה החלה להתקדם ועד סוף היום הצליחה להתקדם מספר קילומטרים מזרחה, תפסה את הרכסים עליהם ישבו הסורים בתחילת היום, והסירה את האיום המיידי על מחנה נפח.{{הערה|אור, עמ' 123-127.}} |
||
===9 באוקטובר=== |
===9 באוקטובר=== |
||
גרסה מ־19:19, 27 במרץ 2018
שגיאות פרמטריות בתבנית:יחידה במלחמה
פרמטרים [ אבידות ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
פרמטרים ריקים [ תקופת פעילות ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
 | |
| האנדרטה לזכר לוחמי החטיבה שנהרגו, סמוך לנפח, רמת הגולן. | |
| סוג היחידה | חטיבה |
|---|---|
| שייכות חיילית | חיל השריון |
| מפקדים | אל"ם אורי אור |
| יחידת האם | אוגדה 36 |
| עימות | מלחמת יום הכיפורים |
| גזרת פעילות | רמת הגולן |
| אמל"ח עיקרי | טנקי שוט |
חטיבה 679 היא חטיבה שריון במילואים אשר לחמה במלחמת יום הכיפורים ברמת הגולן והשתתפה בקרבות בחזית הסורית. החטיבה הוקמה בשנת 1970 וצוידה בטנקי שוט עם מנוע בנזין. החטיבה הייתה חלק מאוגדה 36, ומפקדה היה אל"מ אורי אור, שמונה חודשיים קודם.
נלחמה בקרבות הבלימה והתקפת הנגד הישראלית ברמת הגולן, בקרב על נפח ואחר כך לקחה חלק בהבקעה לסוריה ובלחימה במובלעת הסורית.
החטיבה ערב המלחמה
ערב המלחמה היתה חטיבה 679 חטיבת מילואים צעירה שהוקמה ארבע שנים קודם. החטיבה היתה שייכת לאוגדה 36 הסדירה של פיקוד הצפון. באוגוסט 1973, כחודשיים לפני המלחמה, מונה אורי אור, שחזר זמן קצר קודם לכן מקורס שריון מתקדם בארצות הברית, למפקד החטיבה.[1] סגנו היה סא"ל לוי מן, סמח"ט ותיק יחסית בחטיבה. החטיבה כללה 3 גדודי טנקים: גדוד 57 בפיקוד משה הראל, גדוד 93 בפיקוד רן גוטפריד, וגדוד 289 בפיקוד רפאל שפר. בחודשיים מאז מינויו טרם הספיק המח"ט החדש להכיר את אנשי החטיבה ואת סגל הפיקוד.
החטיבה הייתה מצוידת בטנקים מסוג שוט מטאור, דגם חלש ופגיע יותר מאשר הדגמים המשודרגים של טנק זה הידועים בשם "שוט קל". טנקים אלה היו מהדגם המיושן של טנק הצנטוריון הבריטי, והיה להם מנוע בנזין (שנטה להתלקח בקלות) ותיבת הילוכים מיושנת שעשתה בעיות.
מחסני החירום החדשים של החטיבה במחנה יפתח (סמוך לאליפלט) היו עדיין בשלבי בנייה. בסככות הטנקים טרם חובר החשמל ובכל מקום היו תעלות פתוחות. הטנקים אף הם, לא היו מסודרים לפי הציוות הקרבי, לא מזוודים, מתודלקים או חמושים. התחמושת עצמה הייתה מאוחסנת בבונקר באזור עין זיתים (מרחק של כ-20 ק"מ)[2] והבאתה בזמן גיוס החירום עיכבה את התארגנות החטיבה.
התייצבות והכנות לקרב
היות שהייתה זו חטיבת גיוס רגיל (ללא עדיפות בהסעות וציוד כמו חטיבה 179), היה מקובל שהזמן שעובר מרגע הקריאה ועד התייצבות רוב האנשים הוא לפחות 12 שעות, כאשר שעות נוספות עוברות עד שהצוותים מתארגנים (מזוודים, מתדלקים ומתחמשים) ויוצאים לקרב. המודיעין הלקוי של אמ"ן שהתריע על המלחמה רק לפנות בוקר ה-6 באוקטובר, הביא לכך שגיוס המילואים החל רק בסביבות 10:00 ביום הכיפורים. אי לכך, רק בשעות הצהריים המאוחרות החלו להגיע ראשוני חיילי החטיבה אל המחנה בצפון כאשר מרביתם הגיעו רק במהלך הלילה.
ככל שחלפו השעות גברה ההתייצבות כמו גם הלחץ הסורי על הכוחות הסדירים והדרישה של הפיקוד להעלות כוחות לרמה. בעקבות קוצר הזמן יצאו צוותי טנקים מעורבבים (צוותים שלא התאמנו יחדיו בטנק אחד) ופעמים רבות האנשים כלל לא ידעו את שמותיהם של אנשי הצוות האחרים.
כוחות החטיבה עולים לרמת גולן
לאחר חצות הלילה בין ה-6 ל-7 באוקטובר החלו לעלות ראשוני הטנקים של החטיבה לרמת הגולן. הכוח הראשון היה בן 4 טנקים בפיקודו הסמ"פ ניצן יוצר במטרה לחבור לכוחות חטיבה 188 שנלחמה בשריון הסורי שחדר למרכז הרמה. הכוח נתקל בטנקים סורים באזור צומת קצביה.[3]
בסביבות 4:30 עלה הכוח השני לרמה. היה זה כוח המח"ט שכלל 25 טנקים ואת זחל"ם הפיקוד של המח"ט. עם המח"ט עלו שני מג"דים, רפול שפר ומשה הראל, כאשר הסמח"ט לוי מן והמג"ד השלישי רן גוטפריד נשארו בימ"ח וחיכו לחיילים נוספים, תחמושת וטנקים נוספים שיגיעו, ושאיתם יעלו לרמה מאוחר יותר.
ב-7:30 לערך פגש אור המח"ט את מפקד אוגדה 36, רפול, מחוץ למחנה נפח. במפקדת האוגדה שרר בלבול רב ולכן חשבו בטעות שכוחות חטיבה 188 בלמו את הסורים בגזרה הדרומית ויש צורך להגן צפונה יותר, באזור קוניטרה שהיה פרוץ כביכול. לכן הורה רפול לאור להתקדם לכיוון פתחת קוניטרה, בקצה הצפוני של גזרת הלחימה הדרומית.[4]
בסביבות השעה 10:00 החל הכוח של המג"ד השלישי רן גוטפריד לעלות לרמה, הכוח מנה 22 טנקים ונקרא על ידי רפול להגיע להגנה על נפח ולא להצטרף לכוח המח"ט.
כוח של שלושה טנקים נוספים עלה בפיקודו של חיים תירוש בשעות הצהריים לאזור נפח, מאוחר יותר עלה כוח נוסף בפיקוד חנן אנדרסון גם הוא של שלושה טנקים היישר לנפח.
הקרב על נפח
ערך מורחב – הקרב על נפח
כבר משעות הבוקר, באותו הזמן בו פגש המח"ט אור את רפול מחוץ לנפח, היה חשש שכוחות סוריים התקדמו לעבר המחנה. בסביבות 7:00 ניתנה פקודה לפינוי המחנה, אולם החיילים חזרו אליו לאחר שעה. בסביבות 12:30 יצאה פקודת פינוי נוספת, בעקבות טנקים סוריים שנצפו ברכסים השולטים על נפח.
שתי חטיבות שריון סוריות בתקן מלא (51 העצמאית ו-91 מדיוויזיה 1) נעו במגמה לכבוש את המחנה האוגדתי בנפח אשר ממנו קצרה הדרך לירדן. הכוחות הישראליים כללו טנקים מחטיבה 188 בפיקוד המח"ט יצחק בן שהם והסמח"ט דוד ישראלי (שנפלו בקרב), ואיתם גם כמה טנקים מחטיבה 179 וכוח צביקה (סה"כ כ-15 טנקים). היו אלה הכוחות היחידים שעמדו בפני 100 ויותר טנקים סורים. הטנקים של 188 החלו להיפגע ולבסוף נסוגו מערבה, ובשטח כמעט ולא נותרו כוחות ישראלים שיבלמו את הסורים. חטיבה 679 שהגיעה לאזור הביאה חיזוק משמעותי לכוחות שנלחמו עוד מהלילה או מצהרי היום הקודם וסייעה בהדיפת השריון הסורי מסביבות נפח.
כוח גוטפריד היה הכוח הראשון מהחטיבה להיתקל בטנקים סוריים. הכוח, שכלל 22 טנקי שוט מגדוד 93 בפיקוד המג"ד רן גוטפריד, הגיע לאזור נפח בין השעות 13:00-12:00, ועצר להתארגנות ולתיאום כוונות כ-2 ק"מ מדרום-מערב לצומת נפח. רפול, שעדיין היה במחנה נפח, קרא אליו את המג"ד והורה לו לנוע לכיוון חושניה דרך "ציר פלא", כנראה לפני שנודע לו על נוכחות כוחות שריון סוריים סמוך לנפח. ביציאה מצומת נפח, במקום שנקרא "המחצבה", נתקל הכוח מטווח קצר בעשרות טנקים סוריים מהגדוד המוביל של חטיבת שריון 91. הכוח מצא עצמו בשטח נחות, כשהוא מנהל קרב נגד טנקים סורים עדיפים מדגם T-62. שני טנקים נפגעו מיד, ושניות אחר כך נפגע טנק המג"ד, ואחריו הטנק הרביעי וגם החמישי. הטנקים של גוטפריד שהספיקו להתפרס פגעו ב-4 טנקים סוריים. שרידי כוח גוטפריד המשיכו להילחם ובלמו את המשך ההתקדמות הסורית לכיוון צומת נפח.הטנק של תירוש שהגיע זמן קצר לאחר ההיתקלות של כוח גוטפריד, נפגע גם הוא וארבעת אנשי הצוות נפצעו.[5]
עם תחילת הקרב על נפח קיבל המח"ט אור הוראה לנוע חזרה במהירות מפתחת קונטרה לאזור נפח, ראשית מאלוף פיקוד צפון, יצחק חופי (חקה), וזמן קצר לאחר מכן מרפול, לאחר השעה 13:00. אור השאיר 4 טנקים באזור רכס הבוסטר ופיצל את שאר כוחו הקטן לשני כוחות משנה. כוח אחד, שכלל 7 טנקים, בפיקוד המג"ד רפול שפר, נועד לנוע היישר לנפח דרך הכביש מעין זיוון, ואילו הכוח העיקרי, שכלל 13–15 טנקים כולל חפ"ק המח"ט, נועד לנוע לעבר נפח באיגוף דרומי עמוק, בשטח סלעי ומשובש, במטרה לתקוף מהאגף את כוח השריון הסורי המתקדם אל נפח.
הכוח בפיקוד רפול שפר, שהחל לגלוש במורד הכביש מעין זיוון לכיוון תל שיפון, נתקל תוך זמן קצר באש טנקים סוריים שתפסו עמדות על רכס דלווה, ומטנקים נוספים שנעו צפונה משני עברי הכביש. הוא הצליח לפגוע במספר טנקים סוריים, אך שלושת הטנקים המובילים שלו נפגעו, ושפר עצמו והמ"פ שלו נפצעו. אורי אור הורה לשארית הכוח לסגת לרכס סמוך לקיבוץ עין זיוון, לתפוס שם עמדות ולמנוע מהסורים לנוע צפונה על הכביש ולאגף מדרום את עמדות חטיבה 7 בצפון רמת הגולן. בינתיים, הכוח העיקרי בפיקוד המח"ט, תפס עמדות בין תל שיפון לתל יוסיפון, ופתח באש מהאגף על הכוח העיקרי של חטיבה 91, שנע במקביל לחזיתו. הפעם, כוח השריון הישראלי נמצא בעמדות שולטות, ואילו השריון הסורי נתפס בהפתעה. תוך זמן קצר נפגעו 20–30 טנקים סוריים מאש כוח אור. הכוח המשיך להתקדם מערבה באיטיות וללחוץ על האגף החשוף של הכוח הסורי התוקף את נפח. בשלב מאוחר יותר, שלח אור מספר טנקים כדי לתגבר את הכוח הבולם את הסורים בציר נפח-עין זיוון. הם תפסו עמדות על השלוחה הצפונית של תל שיפון, פגעו במספר טנקים סוריים ומנעו מהם לנוע צפונה בציר הכביש הראשי.
במקביל ללחימה מצפון-מזרח לצומת נפח, הגיעו לאזור נפח מספר כוחות קטנים נוספים של החטיבה: כוח אחד, שכלל 3 טנקים בפיקוד חנן אנדרסון, הועבר תחת פיקוד חטיבה 188, וקיבל הוראה לנוע דרומה לחבור לכוחות החטיבה על "ציר הנפט". במהלך תנועתו זיהה הכוח מספר טנקים סורים סמוך לגדר הדרומית של מחנה נפח ופגע בחלקם. הטנקים הסוריים היו חלק מכוח החלוץ של חטיבת שריון 51, שאיגף את כוח הבלימה של מח"ט 188, והתקדם לכיוון נפח ממזרח וממערב לציר הנפט, לאחר שהשמיד בדרכו כוח ישראלי מאולתר (שכלל מספר טנקים מחטיבה 679) בפיקוד סמג"ד 82 (מחטיבה 7). כוח אנדרסון, ביחד עם טנקים נוספים משרידי חטיבה 188 וגדוד 266 מחטיבה 179, ניהל קרב עם טנקים סוריים שניסו להתקדם לצומת נפח מכיוון דרום-מזרח והצליח להדוף אותם.
3 טנקים נוספים של החטיבה, בפיקוד הסמג"ד חיים דנון, קיבלו אף הם פקודה לנוע אל ציר הנפט מדרום לנפח. הכוח ירד מהכביש ונע לכיוון ציר הנפט ומחנה נפח באיגוף דרומי עמוק. הוא נתקל בטנקים של חטיבה 51 שהתקדמו מדרום לכיוון נפח, וניהל איתם חילופי אש. תוך כדי לחימה הצליח דנון לצרף לכוחו 5–6 טנקים בודדים מיחידות אחרות, ויצר כוח משמעותי יותר מדרום-מזרח לנפח, שבלם את ההתקדמות הסורית בגזרה זו.
לקראת רדת החשיכה נואשו הסורים מהמאמצים לכבוש את צומת נפח, לאחר שספגו אבדות כבדות במהלך היום, ומפקד חטיבת שריון 91 הורה לכוחותיו לסגת 2–3 ק"מ מזרחה ולתפוס עמדות על רכס סינדיאנה. חטיבה 679 ספגה אף היא אבדות כבדות, ונותרה בתום יום הלחימה עם כ-25 טנקים מבצעיים בלבד[6] (אם כי חלק מהטנקים שיצאו מכלל פעולה לא נפגעו בלחימה, אלא הושבתו עקב תקלות טכניות שונות). שני מג"דים נפצעו (שפר וגוטפריד) וקצינים וחיילים נוספים נפגעו בקרבות.
הדיפה מזרחה והתייצבות על הקו הסגול
8 באוקטובר
במהלך הלילה התארגנה החטיבה להמשך הלחימה. פצועים שנשארו בשטח פונו לאחור ושדרת הפיקוד בגדודים נבנתה מחדש. הטנקים הקיימים תודלקו וחומשו, וטנקים נוספים תוקנו בשטח והוחזרו לכשירות. עד שעות הבוקר מנתה החטיבה 55-57 טנקים[7] בשלושה גדודים מוקטנים: אחד של משה הראל המג"ד, ושניים נוספים תחת פיקודם של חיים דנון ואמנון רימון שהחליפו את גוטפריד ושפר שנפצעו. החטיבה היתה כעת כוח השריון העיקרי בגזרה המרכזית ברמת הגולן, והיא התארגנה להמשך הגנה במרחב נפח מפני התקפות סוריות נוספות ביום המחרת. שלושת הגדודים נערכו להגנה על ציר נפח-עין זיוון כלפי דרום-מזרח באופן הבא: הגדוד של אמנון רימון נערך באזור מחנה נפח וציר הנפט, הגדוד של חיים דנון נערך באזור הר שיפון, ומצפון לו הגדוד השלישי של משה הראל.
בשעות הבוקר פתחו הסורים במתקפה מחודשת על נפח. הבוקר נתן יתרון לסורים התוקפים ממזרח מכיוון שהשמש הזורחת סינוורה את עיני השריונרים הישראליים וזו הייתה הזדמנות טובה להפתיע בירי מבלי שיהיה ניתן לזהות את מקורו. מענה חלקי לבעיה נתנו מגיני שמש על עדשות הפריטלסקופים (המראות דרכן צופים המפקד והתותחן על סביבתם), כמו גם טקטיקה שהותאמה לבעיה שכבר הייתה מוכרת.
ההתקפה הסורית הייתה קשה. בנוסף למטחי הארטילריה הבלתי פוסקים, התקדמו הסורים בשטף גדול של טנקים לעבר עמדות החטיבה כאשר למרות היפגעות רבים מהם אחרים המשיכו לזרום באומץ לעבר השריון הישראלי. בין הטנקים הישראלים שנפגעו היה גם הטנק של המג"ד החדש אמנון רימון שנהרג יחד עם אנשי צוותו, פרט לנהג שנחלץ מהטנק. את מקומו תפס עמוס בן-דוד שהיה אחד המ"פים.
המתקפה הסורית נערכה מול שני הגדודים הדרומיים של החטיבה, אשר התקשו לבלום את הסורים. אור המח"ט פקד על הגדוד השלישי של משה הראל שהיה מצפון לנטוש את עמדותיו, אליהן לא ניסו הסורים לפרוץ, ולנוע באיגוף מערבי כדי לסייע לגדוד של רימון. במקביל, נשלחה פלוגת טנקים מחטיבה 7 בפיקוד צ'סנר, לתגבר את החטיבה ולסייע בסתימת הפירצה מול הסורים. המהלך היה מוצלח והסורים, שכבר כמעט והגיעו שוב לנפח, החלו לסגת. החטיבה החלה להתקדם ועד סוף היום הצליחה להתקדם מספר קילומטרים מזרחה, תפסה את הרכסים עליהם ישבו הסורים בתחילת היום, והסירה את האיום המיידי על מחנה נפח.[8]
9 באוקטובר
בדומה ללילה הקודם, נפסקה הלחימה לאחר החשיכה והחטיבה התארגנה מחדש. שיירות אספקה של החטיבה הגיעו אל הטנקים לתדלוק ואספקה מחדש. תקלות תוקנו וטנקים הוחזרו לכשירות. כ-20 טנקים נוספים שתוקנו הגיעו מהסדנה החטיבתית, חלקם מדגם שוט-קל המשופר. יחד עם פלוגת צ'סנר מחטיבה 7 והטנקים החדשים שהגיעו מהסדנה, עד אור הבוקר עמדו לרשות החטיבה כ-60 טנקים. ישראל פרלוב מונה למג"ד במקומו של אמנון רימון שנהרג. ההערכה היתה כי עם הזריחה ינסו שוב הסורים לתקוף לכיוון נפח. החטיבה נערכה כאשר גדודו של הראל מצפון, על מורדות הרי שיפון ויוסיפון, חיים דנון על רכס סינדיאנה במרכז, ופרלוב מדרום, על ציר הנפט.[9]
יום זה היה היום האחרון בו ניסו הסורים ליזום מתקפה רצינית על כוחות צה"ל ברמה. בגזרת נפח חידשו הסורים את מתקפתם, כשלחטיבות 51 ו-91 אשר כבר היו שחוקות מקרבות הימים הקודמים, צורפה חטיבה 76 הסורית. המתקפה הסורית החלה בהפגזה ארטילרית על כוחות החטיבה ותחת חסותה יצאו הטנקים סוריים מעמדותיהם ברכס רמת'ניה, כשהשמש בגבם. טנקי חטיבה 679 ניצלו את עמדותיהם הטובות ובמהלך היום בלמו בהצלחה את ניסיונות ההתקדמות הסוריים. פרלוב, שמונה למג"ד נפצע ופונה לאחור.
בסביבות ארבע אחר הצהריים החלה החטיבה במתקפת נגד משלה כדי להדוף את הסורים מזרחה. הטנקים התקדמו באיטיות תוך שהם סופגים אש טנקים ונ"ט מתילי רמתנייה. משה הראל, המג"ד היחיד שנותר משלושת המג"דים המקוריים של החטיבה, נפצע גם הוא במתקפה ופונה לאחור. במהלך המתקפה הצטרף לכוח של החטיבה כוח נוסף בן 17 טנקים בפיקוד ששי קרן שהורכב מחיילי החטיבה ומיחידות אחרות/ כוח בן-דוד חזר גם הוא מסיוע לפלס"ר 7 ליד בוקעתא. עד סוף היום הצליחה החטיבה לכבוש את אזור רמת'ניה.
בסוף היום חלשה חטיבה 679 על כל שטח רכס רמת'ניה. הכוחות הסורים, שרק יום וחצי קודם היו צמודים לנפח, נסוגו מזרחה לרכס שאפ א-סינדין שהיה צמוד לקו הסגול (הגבול הבינלאומי עם סוריה).
10 באוקטובר
הסורים החליטו ביום הזה לוותר על המתקפה שלהם בדרום רמה (גזרת חושניה), לחימתם התרכזה בעיקר בכוחות חי"ר שירו טילי נ"ט ובהפגזות ארטילריות. האיום על טנקי החטיבה היה מצומצם והוחלט לנוע בזהירות. בשעה 15:00 לערך כבר עמדו טנקי החטיבה על הקו הסגול.
היה רצון של אנשי החטיבה להמשיך ולהבקיע לשטח סוריה כאשר הסורים עוד לא התארגנו בעמדותיהם הקבועות, אך לא היה אישור. בערב כאשר אור המח"ט נפגש עם מפקד האוגדה דן לנר שלקחה את הפיקוד על הגזרה הדרומית, הבין כי ביום שלמחרת תתחיל הפריצה לסוריה אך באזור הצפוני.
ההבקעה
11 באוקטובר
במטכ"ל הייתה הסכמה כי כדי לשמור על ההרתעה הישראלית לא מספיק להדוף את הסורים מרמת הגולן, וכי צריך לעשות מאמץ לתפוס שטח סורי נוסף. ברמת הגולן פעלו בשלב זה 3 אוגדות: אוגדה 146 בפיקודו של משה פלד בדרום הרמה (היכן שחטיבות 188, 179 ו-679 הדפו את הסורים), ושתי האוגדות הנוספות 210 ו-36 שלכוחותיהן יועדה הפריצה לסוריה. תחת פיקוד הכוח הפורץ הייתה גם חטיבה 679 שהייתה אמורה להיכנס אחרי חטיבה 179 והיחידות הסדירות.
החטיבה יצאה לדרכה בשעה 12:40, כאשר היא מחולקת ל-4 כוחות בפיקוד: ששי קרן, משה הראל, עמוס בן-דוד ודנון. הסורים המשיכו לירות מטחי ארטילריה מאסיביים על כוחות צה"ל המתקדמים. בשלב מסוים נפגע זחל"ם הפיקוד של המח"ט והקשר נתן קפלן נהרג. מ"פ הסיור אסף את המח"ט וצוותו על נגמ"ש. דנון איתר את הטנק של סגן זהר יואב וממנו פעל אורי בשטח עד תום הפריצה.
בסוף היום התקדמה החטיבה חרף האבדות שספגה (ביניהם מפקד הכוח בן-דוד שנהרג והמג"ד הראל שנפצע), המטרות שהוצבו בראשית היום הושגו והחטיבה התכוננה ליום המחרת.
12-13 באוקטובר
30 טנקים כשירים בלבד נותרו לחטיבה בתום היום הקודם, לפנות בוקר הגיעה תגבורת של 23 טנקים נוספים עם צוותים שהגיעו מחו"ל ומשרידי יחידות אחרות בפיקוד נתי גולן.
הכוח הטרי של נתי נע ראשון ומאחוריו שאר החטיבה, ולאחר התקדמות מהירה, נפגע נגמ"ש הפיקוד של המג"ד ו-2 טנקים מאש נ"ט סורית.
המשימה שניתנה לחטיבה הושלמה עד שעות הצהריים המאוחרות והחטיבה פרסה לתדלוק, חימוש ועבודות תחזוקתיות.
זמן קצר לאחר ההתכנסות זוהה כוח גדול שמתקרב ממזרח לאזור בו חנתה החטיבה, לא היה ברור בהתחלה מה הוא הכוח הגדול הזה, כיוון שכל ההערכות אמרו שלסורים אין כוח משוריין כזה באזור. התברר שהכוח היה חלק מכוח התגבור העיראקי שנשלח לסייע לסורים. הטנקים של החטיבה שתפסו עמדות החלו לפגוע בטנקים העיראקים שלא היו מוכנים לחלוטין למפגש הזה. בסך הכול נפגעו כמה עשרות טנקים עיראקים והכוח נסוג, לאחר מכן חזרה החטיבה לחניון הלילה שלה.
הלחימה עם כוח המשלוח העיראקי כמו גם עם חטיבת השריון הירדנית מספר 40, המשיכה בבוקרו של ה-13 לחודש אך לא היו לכוחות הללו הישגים משמעותיים. ניכר היה לאנשי החטיבה כי כוחות המשלוח היו פחות נחושים ופחות מיומנים מהכוחות הסוריים.
14 - 23 באוקטובר – הימים האחרונים
בדומה לשאר הכוחות שפעלו במובלעת הסורית, כמעט שלא היו התרחשויות משמעותיות בגזרת 679 לאחר ה-13 באוקטובר. האחיזה של צה"ל בשטח הייתה חזקה ויציבה והסורים פעלו בעיקר בחיזוק קווי הגנה סביב כוחות צה"ל כדי שלא ימשיכו את הרחבת המובלעת לפני הפסקת האש המתקרבת.
ב-23 באוקטובר פסקה הלחימה ברמת הגולן כתוצאה מהחלטה 338 של מועצת הביטחון של האו"ם, עד הפסקת האש הספיקו כוחות צה"ל לכבוש מהסורים את כול השטחים שנכבשו בראשית המלחמה, כולל מוצב החרמון ב-22 בחודש. בנוסף כבשו יחידות השריון הישראליות שטח נכבד נוסף והגיעו עד למרחק ירי תותחים מפרברי הבירה הסורית.
לחטיבת המילואים המשוריינת 679 קיים חלק חשוב בפעולות צה"ל בחזית הצפון במלחמה, החל מהורדת האיום המיידי על מחנה נפח, הדיפת הסורים מהרמה וסיוע בהרחבת וביסוס השליטה הישראלית במובלעת שנכבשה בשטח סוריה.
ראו גם
לקריאה נוספת
- אורי אור, אלה האחים שלי, הוצאת ידיעות אחרונות, 2003.
- חיים סבתו, תיאום כוונות, הוצאת ידיעות אחרונות, 1999 (מבוסס על זכרונות לוחם בחטיבה במלחמה).
קישורים חיצוניים
- החטיבה במלחמת יום כיפור באתר חטיבת 679
- אלעד יאנה, היינו חייבים לנצח, ישראל השבוע, 7/10/11. עמ' 10-11
- חטיבה 679 באתר חיל השריון
- סיפור מקומי - חטיבה 679, סיפורה של חטיבה 679 על גבי ציר זמן, ארכיון שיתופי.