כוח צביקה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
צביקה גרינגולד, 2 במרץ 2010

כוח צביקה הוא כינויו של כוח שריון מאולתר, בפיקודו של סרן צביקה גרינגולד, מפקד טנק בחיל השריון, שפעל בחזית הצפון בימיה הראשונים של מלחמת יום הכיפורים. על תפקודו במלחמה הוענק לגרינגולד עיטור הגבורה. פעמים אחדות הועלו טענות שסיפורו של "כוח צביקה" נופח ואינו משקף את המציאות, אך אלו נדחו על ידי היסטוריונים צבאיים.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביום 6 באוקטובר 1973 בשעה 14:00 בצהריים, תקפו צבאות מצרים וסוריה בהרעשה ארטילרית כבדה את כוחות צה"ל המגינים על ישראל, ובכך נפתחה מלחמת יום הכיפורים. בחזית הצפון, היא רמת הגולן, כחצי שעה לאחר תחילת ירי מטחי הארטילריה, החלו כוחות שריון ורגלים סוריים גדולים להתקדם אל הגבול הישראלי במטרה לפרוץ אל שטח הגולן.

את קו החזית החזיקו כוחות סדירים בהיקף של שתי חטיבות שריון - חטיבה 7 שהייתה בתקן מלא וחטיבה 188 ("ברק") שכללה שני גדודים בלבד (53 ו-74). הכוחות הסדירים לחמו ובלמו את הכוחות הסורים העדיפים, בצפון הרמה הגבול הוחזק בהצלחה אך בדרום הרמה כוחות השריון היו דלילים לעומת הכוחות הסוריים ואלו הצליחו לפרוץ את הקווים הישראליים.

טרם העלייה לרמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביום הכיפורים תשל"ד שהה סרן צביקה גרינגולד בביתו שבקיבוץ לוחמי הגטאות. גרינגולד היה בחופשה בין תפקידים, לאחר שסיים את תפקידו כמ"פ בפלוגה ז' של גדוד 74 (גדוד "סער") וטרם שובץ לתפקיד חדש. בצהריים הרגיש בתכונה לא שגרתית לנוכח מטוסי חיל האוויר שפיטרלו בשמי צפון הארץ, והחליט לעלות לרמת הגולן על דעת עצמו.

גרינגולד הגיע בשעה 18:00 לערך לבסיס נפח שבמרכז רמת הגולן וקיווה לעלות עם טנק לכיוון השריון הסורי שכבר החל להבקיע דרך מערכיה של חטיבה 188. לאחר שלוש שעות וחצי הצליח לארגן כוח של שני טנקים ויצא מזרחה לכיוון חזית הקרבות.

פעילות כוח צביקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השעות הראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאשר יצאו מנפח שני הטנקים (של גרינגולד ושל חגי צור) תחת פיקודו, קיבל גרינגולד הוראה מסגן מפקד חטיבה 188, דוד ישראלי, לנוע לכיוון חושניה ולסייע בבלימת השריון הסורי. "כוח צביקה", כפי שנקרא ברשת הקשר, נע על ציר הנפט והתקדם לעבר הכפר הצ'רקסי הנטוש חושניה. בצומת חושניה פגש הכוח בשיירת מנהלתית של צה"ל אשר נסוגה מערבה, כיוון שזיהו כוח שריון סורי באזור. גרינגולד הבין באותו רגע שכוחות סורים חדרו את מעטפת ההגנה של כוחות צה"ל וכי הם מתקדמים לעבר מחנה נפח.

בשעה 22:00 החל כוח צביקה לפגוע בכוחות החוד הסוריים אשר חדרו את קו התלים והתקדמו למרכז הרמה. לאחר הפגיעה בטנק הסורי הראשון הבין גרינגולד כי הטנק שבו נסע, שנפגע כבר בצהריים, לא יוכל להמשיך בלחימה. גרינגולד עלה לטנק של צור והורה לו לחזור עם הטנק הפגוע לנפח, כאשר גרינגולד עצמו המשיך עם הטנק התקין.

כוח צביקה שכלל בשלב זה טנק אחד פעל על פי תרגולות השריון: הוא עלה לעמדת ירי, צלף בטנק, ירד מהעמדה, עלה לעמדה חדשה וחוזר חלילה. גרינגולד העריך כי הוא פגע בערך ב-11 כלים סוריים, הישג גדול מאוד לטנק יחיד בלחימת לילה ללא אמצעים לראיית לילה.

חבירה לכוחות מילואים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמוך לחצות הלילה שבין 6 ל-7 באוקטובר עלו על ציר הנפט 7 טנקים של חטיבה 179. הייתה זו פלוגה מגדוד 266 של חטיבת הגיוס המהיר (חטיבה שמגויסת בפרק זמן של עד 24 שעות), תחת פיקודו של עוזי מור.

הטנקים חברו לטנק של צביקה והכוח המשולב נע על ציר הנפט. הטנקים שנעו על הציר בשיירה נקלעו למארב והחלו להיפגע: הראשון והשני בהתחלה מכוח המילואים ואז השלישי של המג"ד עוזי מור עצמו. בסה"כ נפגעו 5 טנקים מהמארב כמו גם הטנק של גרינגולד שנפגע, כנראה, מאש של אחד מטנקי המילואים. גרינגולד ושני אנשי צוותו נחלצו מן הטנק, אולם נהג הטנק, פיליפ ברקוביץ', נשאר לכוד בטנק ונהרג בהתפוצצות שבאה זמן קצר לאחר היחלצות חבריו. פצועים מרסיסים וכוויות נסו השלושה לכיוון טנקי המילואים שלא נפגעו. גרינגולד, עדיין מסוחרר מהפגיעה, עלה על אחד הטנקים ופקד על מפקדו להתחלף עמו.[1] שני הטנקים הנותרים יצאו חזרה לנפח עם ההרוגים והפצועים, כאשר מ"פ המילואים אמנון שרון עם עוד מספר פצועים והרוגים נשארו בשטח ונפלו בסופו של דבר בשבי הסורים.

המשך הלחימה תחת פיקוד סמח"ט 188[עריכת קוד מקור | עריכה]

טנקי T-62 סוריים מושמדים, סמוך לעין זיוון.

לאחר שעות נוספות של בדידות לאחר ההיפרדות מכוח המילואים, חבר לפנות בוקר כוח של 7 טנקי מילואים נוספים מגדוד 266 בפיקוד איז'ו ריבנבך אל טנק גרינגולד.

סמוך לשעה 6:30 בבוקר הגיע דוד ישראלי, סגן מפקד חטיבה 188, עם כוח של 6 טנקים אל גרינגולד ולקח את הפיקוד על הכוח המשותף שמנה כבר 14 טנקים. כשלוש שעות מאוחר יותר הצטרף גם המח"ט יצחק בן-שהם עם צוותו. הכוח המשולב זיהה עם עלות היום את חטיבה 51 הסורית בדרכה צפונה לנפח. 15 טנקי השוט הישראלים הצליחו לפגוע ולהשמיד כלים סוריים רבים, אך לא הבחינו בכוח מחטיבה 51 אשר איגף אותם ממערב לכיוון נפח. במקביל, כוח מגדוד 82 שנמצא ממזרח להם נאלץ לסגת מעמדותיו ואיפשר לטנקי הדיוויזיה הראשונה הסורית להתקדם לנפח.

הקרב על נפח[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הקרב על נפח

בשעות הצהריים התקרבו כוחות סוריים אל מחנה נפח והחלו להפגיז אותו. המחנה, שפונה פעם אחת בבוקר, פונה בשנית, אך רבים שלא הספיקו להימלט התחבאו בבונקרים בבסיס. מח"ט 188, יצחק בן-שהם, קרא בקשר לכל הכוחות באזור לנוע לנפח. גרינגולד היה צמוד למח"ט ויחדיו הסתערו על הכוחות הסוריים. בשלב מסוים הבחין גרינגולד כי המח"ט לא לידו, אך לא ידע מה עלה בגורלו. זמן קצר לאחר מכן זיהה גרינגולד את טנק המח"ט כשהוא הפוך, אך הוא לא היה יכול להשתהות והמשיך בהסתערות. גרינגולד הגיע לקרבת המחנה, ירה ופגע בכמה טנקים שהיו על גדרותיו.

טנק צביקה, יחד עם שארית כוחות צה"ל שנותרו באזור נסוגו מערבה למחנה עליקה. גרינגולד המותש, שבינתיים החליף את נהג הטנק שלו שנפגע מהלם קרב, הגיע לעליקה בנסיעה שארכה כרבע שעה והצליח אך בקושי להיחלץ מהטנק. הוא ופונה לבית חולים באפיסת כוחות. גרינגולד העיד כי פרט לכך שהיה ער 40 שעות ושהה בטנק כמעט מחציתן, הוא כמעט שלא שתה בזמן הלחימה הרצופה והיה בשלבי התייבשות.

חזרה לחזית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ימים מספר לאחר אשפוזו חזר גרינגולד לחטיבה 188 שנפגעה בקרבות וסייע בשיקומה תחת פיקודו של דני ורדי (זו הפעם השנייה לאחר שהוקמה שוב ב-9 לחודש עם יוסי בן-חנן שנפגע בקרבות ההבקעה).

בימים שלאחר הפסקת האש, במהלך השהייה במובלעת הסורית, הבחין גרינגולד כי בדומה לחיילים רבים, הוא סובל במידה מסוימת מתסמיני הלם קרב. במהלך החורף, עד מרץ 1974, תפקד כסמג"ד 74 והשתחרר לבסוף מצה"ל.

אמינות סיפור הגבורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1984 ערערו אל"ם עוזי מור, סגן קצין חינוך ראשי, ואל"ם אמנון שרון, המג"ד והמ"פ מגדוד המילואים 266 שלחמו בחלק מהלילה עם גרינגולד, על אמינותו של סיפור "כוח צביקה". בעקבות זאת החליט קצין חינוך ראשי להוציא את הסיפור ממערכות מורשת הקרב, עד לבירור יסודי שלו. אלוף (מיל') מנחם מרון, ראש ועדת הצל"שים לאחר מלחמת יום הכיפורים, אמר שקשה לו להאמין שהעיטור ניתן בטעות.[2] בעקבות זאת הודיע דובר צה"ל כי צביקה גרינגולד ראוי לענוד את עיטור הגבורה בגאון.[3] כתב "מעריב", יעקב העליון, שאיבד עין ורגל בעת שלחם במלחמת ששת הימים כתב על הפרשה: "כל עם זקוק לגיבורים שהדורות הבאים הולכים לאורם. עם הזמן מאבד הדיוק בפרטי עלילותיהם כל משמעות. העיקר הוא מה שנשתמר. עמים שאין להם גיבורים חיים, המציאו אותם באגדות. כך ראוי שיהיה גורל עלילותיו של 'כוח צביקה', ולכן ראוי לברכה החלטתו של הרמטכ"ל רב-אלוף משה לוי, כי אין ערעור על 'כוח צביקה'. במקרה זה המיתוס והעובדות - חד הם."[4] בהמשך פרסם "מעריב" תחקיר שקבע שהטענות נגד סיפור "כוח צביקה" מופרכות.[5]

בניגוד למיתוס, לפיו פגע ב-60 טנקים סוריים (כפי שהכריזה כותרת בשבועון "במחנה"), בראיון בשנת 2001 ל"יד לשריון" אמר גרינגולד: "להגיד לך כי השמדתי 10 או 20 טנקים או מספר אחר אינני יודע...בוודאות בתוך מחנה נפח, בהסתערות אחר כך, פגעתי בשלושה או ארבעה טנקים לפחות, ובוודאות במשך היום, בקרב שריון בשריון שבו השתתפתי השגתי משהו כמו עשר מטרות."[6]

באוקטובר 2016 התפרסמה בחדשות 2 כתבה של הכתב עמרי קרונלנד[7], לפיה ישנם מספר עדויות לכך שסיפורו של "כוח צביקה" נופח ואף הומצא בחלקו במטרה לרומם את מורל חיילי החטיבה. בכתבה הוצגו העדויות של אמנון שרון שחבר אל צביקה במהלך הלחימה, כביכול לאחר שזה "עמד לבד מול 60 טנקים סורים"; רנן שור שהיה כתב "במחנה" וסיקר לראשונה את סיפורו של צביקה; ויאיר נפשי שהיה מג"ד בחטיבה 188 ולימים מפקדה.

לאחר המלחמה, אמנון שרון נפגש עם צביקה לאחר שראה את הכתבה ב"במחנה" על כך שזה עמד לבד מול 60 טנקי אויב. שרון ציין: "הוא סיפר לי בדיוק איך כל הסיפור נוצר... יאיר נפשי מונה לסגן מפקד חטיבה 188 והוא החליט שצריך סיפור גבורה גם להם. הוא שמע שצביקה היה לבד בגזרה הדרומית וקרא לכתב רנן שור שחיבר את כל הסיפור..."

בכתבה אישר יאיר נפשי את הטענות שהסיפור נופח והיה למעשה בדיה, שהוא זה שהיה אמון על הקמת החטיבה מחדש ושלח את הכתב רנן שור לדבר עם צביקה. לפי נפשי:
"זה לא אמיתי, את הסיפור של כוח צביקה תפרנו בגלל שרצינו לבנות את החטיבה מחדש אחרי המלחמה... היה צריך לבנות את החטיבה מכלום, מה רצית? היה צריך איזה סיפור..."

לעומתם טענו ראש ועדת העיטורים דאז, מנחם מרון[8], כמו גם היסטוריונים צבאיים שונים[9], בהם אבירם ברקאי, שבחן את הדברים בספרו "על בלימה", כי הדברים, כפי שתוארו בנימוקים שליוו את הענקת העיטור, כמו גם האופן שבו לחם גרינגולד, אכן התרחשו, והעיטור ניתן לו בדין[10]. גרינגולד עצמו התייחס לתחקיר "ערוץ 2" ואמר: "ערוץ 2 יצרו פה עלילת דם כמיטב המסורת האנטישמית כדי לקדם את הרייטינג שלהם".[11]

רנן שור התייחס אף הוא לוויכוח ואמר: "כוח צביקה התרחש באמת. ... העורכים נתנו לזה את הכותרת '60:0', כאילו הוא השמיד 60 טנקים, וזה לא היה נכון, אבל מה זה משנה? בכל זאת מדובר בהיקף גדול. לטעון שהמיתוס מופרך, זו היתה עבודה רשלנית של ערוץ 2. כולם אומרים מראש שהעניין הוא לא בכמה טנקים בדיוק הוא פגע.[12]"

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אבירם ברקאי, על בלימה, עמ' 300-303.
  2. ^ יוסף ולטר, "קשה לי להאמין ששגינו במתן העיטור לצביקה, מעריב, 19 בינואר 1984
  3. ^ יוסף ולטר, דובר צה"ל: "צביקה גרינגולד ראוי לענוד את עיטור הגבורה", מעריב, 24 בינואר 1984
  4. ^ יעקב העליוןהמיתוס של כוח צביקה, מעריב, 25 בינואר 1984
  5. ^ עמנואל רוזן ורנן שורתחקיר "מעריב": הטענות נגד סיפור הגבורה של 'כוח צביקה' - מופרכות, מעריב, 2 בפברואר 1984, המשך
  6. ^ שאול נגר, סרן צביקה גרינגולד, באתר "יד לשריון"
  7. ^ חדשות 2, ‏"כוח צביקה": גבורה או בדיה?, באתר ‏mako‏‏, ‏28 באוקטובר 2016‏.
  8. ^ עופר אדרתראש ועדת העיטורים במלחמת כיפור: סיפור הגבורה של "כוח צביקה" - אמיתי, באתר הארץ, 29 באוקטובר 2016.
  9. ^ עופר אדרתהיסטוריונים דוחים את הטענות לפברוק סיפור הגבורה של "כוח צביקה" במלחמת יום הכיפורים, באתר הארץ, 31 באוקטובר 2016.
  10. ^ אבירם ברקאי, ‏ובכל זאת, גיבור: רק מעטים היו פועלים כמו צביקה גרינגולד, באתר מעריב השבוע, 30 באוקטובר 2016.
  11. ^ אריאל זיגלר והדר איזק, ‏"עלילת דם": צביקה גרינגולד מכחיש את התחקיר, באתר גלי צה"ל, 30 באוקטובר 2016
  12. ^ שני ליטמן"אני סוג של דרמה קווין". ראיון עם הבמאי רנן שור, באתר הארץ, 8 בדצמבר 2016