חיל המשלוח העיראקי במלחמת יום הכיפורים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
חיל המשלוח העיראקי
Coat of arms of Iraq (1965-1991).svg
סמל הרפובליקה של עיראק
סוג היחידה חיל משלוח
שייכות חיילית רב חילית
יחידות משנה הדיוויזיה המשוריינת השלישית
הדיוויזיה המשוריינת השישית
שתי חטיבות חיל רגלים
טייסות הוקר האנטר
סד"כ 30,000 - 60,0000 קצינים וחיילים
כ-500 - 700 טנקים
כ-700 נגמ"שים
אבידות כ-500 חיילים
22 מטוסים
111 כלי רכב משוריינים
249 כלי רכב אחרים

חיל המשלוח העיראקי במלחמת יום הכיפורים היה חיל משלוח גדול שנשלח על ידי נשיא עיראק אחמד חסן אל-בכר לזירה הצפונית במהלך מלחמת יום הכיפורים כדי לעזור לסוריה. חיל המשלוח השתלב בקרבות השריון שהתנהלו בשטח סוריה כנגד כוחות צה"ל והביא לעצירת תנופת הכיבוש של צה"ל בדרכו מזרחה לכיוון דמשק.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

במסגרת ההכנות של מצרים וסוריה למלחמת יום הכיפורים, קיימו מדינאים ואנשי צבא מצרים וסוריים סדרה של מפגשים עם עמיתיהם במדינות ערב ידידותיות ובקשו מהם סיוע כאשר תפרוץ מלחמה בינן לבין ישראל. חלק גדול ממדינות ערב נעתרו לבקשת הסיוע והתחייבו להעמיד לרשות מצרים או סוריה חילות משלוח מסוגים שונים ובגדלים שונים.

חלק מהמדינות אף התחייבו להשתתף בעלות הכספית של המלחמה העתידית בישראל. בין המדינות שנאותו לשלוח כוחות צבאיים בעת מלחמה כנגד ישראל היו לוב, אלג'יריה, מרוקו, סודאן, תוניסיה, כווית ועוד. משפרצה מלחמת יום הכיפורים פנו מצרים וסוריה לידידותיהן וביקשו לממש את הבטחותיהן לשליחת כוחות שיצטרפו למלחמה. אחת המדינות שמיהרה להתחייב להעמיד לרשות הסורים והמצרים חיל משלוח גדול וגם מיהרה להעביר כוחות אלה הייתה עיראק.

ב-23 במרץ 1973 הגיעה למצרים משלחת בראשות סגן נשיא עיראק סדאם חוסיין במטרה להסדיר שליחת חיל משלוח כנגד ישראל לסוריה ומצרים. רמטכ"ל מצרים סעד א-שאזלי ייחס חשיבות גדולה לביקור זה לנוכח צבאה הגדול של עיראק שהיו בו שתי דיוויזיות משוריינות וכ- 250 מטוסי קרב. מאוחר יותר הודיעו העיראקים כי באמצע יוני יוצאת משלחת רכש עיראקית לצרפת וביקשו לברר איזה כלי נשק עליהם לרכוש על מנת שיישלחו למצרים וסוריה בעת מלחמה כנגד ישראל.[1]

שליחת חיל המשלוח העיראקי[עריכת קוד מקור | עריכה]

נשיא עיראק אחמד חסן אל-בכר

ב-6 באוקטובר, יום פריצתה של מלחמת יום הכיפורים, התקשר נשיא עיראק לנשיא מצרים אנואר סאדאת ולנשיא סוריה חאפז אל-אסד והביע תמיכה מלאה במלחמה נגד ישראל.

בבוקר המחרת, ה-7 באוקטובר 1973, החליטה ממשלת עיראק לשלוח לסוריה חיל משלוח שכולל טייסות קרב ואת הדיוויזיה ה-3 המשוריינת המצוידת בטנקי T-55 ו-T-54. מאוחר יותר באותו היום החליטה עיראק להעמיד לרשות הסורים את מחצית צבאה. הכוחות הוכפפו לפיקוד סורי ולא הוקמה מפקדה עיראקית.

באותו היום חידשה עיראק את יחסיה הדיפלומטיים עם שכנתה ממזרח, איראן, ובכך הבטיחה שקט בגבולותיה. הכוחות היבשתיים העיראקיים היו פרושים באתרים שונים ברחבי עיראק. הוחלט שהתנועה אל חזית רמת הגולן המרוחקת תיעשה ישירות מהאתרים שבהם היו פרושים על גבי מובילי טנקים, משאיות וכלי רכב אחרים שיעשו את דרכם הלוך ושוב עד להעברת הכוח כולו.

ב-8 באוקטובר החל בתנועתו חיל המשלוח העיראקי שהיה אחד מחילות המשלוח הערביים הגדולים והמשמעותיים מבחינת השפעתם על הזירה במלחמה. הכוח העיראקי נע במהירות במטרה להצטרף לקרבות שניטשו בין השריון הסורי והשריון הישראלי, ושנטו מאז פרוץ הקרבות לטובתה של סוריה. צפוי היה שהכוחות העיראקיים ישתתפו בכיבוש רמת הגולן מישראל. ב-9 באוקטובר החלו הסורים לתבוע מידידיהם העיראקים כי יחישו את הסיוע שהובטח להם, שכן מצבם בחזית מדרדר. גם ברית המועצות העבירה אל שר החוץ העיראקי ששהה באותו היום במוסקבה מסר תובעני לשלוח במהירות סיוע לסוריה.

ב-10 באוקטובר הגיעו ראשוני היחידות העיראקיים לאזור דמשק לאחר נסיעה של כ-1,350 קילומטרים. הכוחות נשלחו במהירות לחזית הקרבות באזור שהיה באחריות דיוויזיה 5 הסורית. לאחר שהמפקדים העיראקיים סיירו בגזרתם ולמדו אותה, ניתנה לכוח העיראקי ב-11 באוקטובר פקודה חדשה לעבור לאזור האחריות של דיוויזיה 9 הסורית שחצצה בין כוחות צה"ל לבין דמשק והייתה על סף התמוטטות. בלילה שבין ה-11 ל-12 באוקטובר קיבלו הכוחות העיראקיים פקודה לצאת במהירות להתקפה כנגד צה"ל. הכוחות העיראקיים נצפו לראשונה על ידי כוחות צה"ל בצהרי ה-12 באוקטובר.

בימים הבאים הלך חיל המשלוח העיראקי וגדל. משנכנסה הפסקת האש לתוקפה בחזית הצפון, כבר היה בסוריה כוח צבאי עיראקי גדול מאד שכלל את דיוויזיה משוריינת מספר 3, דיוויזיה משוריינת 6 ושלוש חטיבות חי"ר. בסך הכל, לפי הערכות זהירות, כ-500 טנקים, 700 נגמ"שים ו-30 אלף חיילים[2]. לפי הערכות אחרות מנה הכוח העיראקי 700 טנקים ו-60,000 חיילים.[3] כמו כן נשלחו לסוריה שלוש טייסות מיג 21, טייסת מיג 17 ולמצרים טייסת הוקר האנטר וכן יחידות של הכוחות המיוחדים. בכוח נכללו מיטב הקצונה העיראקית הבכירה.

פעילות ישראלית לשיבוש תנועת חיל המשלוח לחזית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישראל, שניהלה קרבות בלימה כבדים בחזיתות, נתקבלו ידיעות בדבר חיל משלוח עיראקי גדול שעתיד להגיע לחזית הצפון. בשל החשש מפני החמרת המצב בחזית הוזנקו מטוסי F-4 פנטום לגיחות תצפית ליליות לאזור גבול עיראק-סוריה לאיתור שיירות צבאיות במטרה להפציץ ולבלום אותם טרם הגעתם לחזית. גיחות התצפית לא הביאו לזיהוי מרכז המאמץ של תנועת השריון העיראקי, אלא זיהו תנועה מבוזרת לאורך הצירים. בשל כך לא הותקפו הכוחות מהאוויר. ב-12 באוקטובר הונחתה סיירת צנחנים בעומק סוריה סמוך לגבול עם עיראק במטרה לפוצץ גשר שעליו נע חיל המשלוח. הכוח השמיד מספר מובילי טנקים ופוצץ את הגשר. מאמצים אלה לא בלמו באופן משמעותי את כניסת העיראקים לזירה, והדבר נחשב לאחד ממחדליה הגדולים של ישראל במלחמה[דרוש מקור].

פעילות חיל המשלוח בסוריה והקרבות שבהן השתתף[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בצהרי ה-12 באוקטובר ועד בוקר יום המחרת ניהל חיל המשלוח העיראקי קרב ממושך עם כוחות צה"ל. הקרב התנהל בין חטיבה משוריינת וחטיבה ממוכנת מדיוויזיה 3 שהיו הראשונות להצטרף ללחימה לבין אוגדת דן לנר. בזמן זה גילה הצבא הסורי סימני התמוטטות והתקפת חיל המשלוח הביאה להפוגה בלחץ שהפעיל צה"ל על השריון הסורי שאפשר את התאוששותו והתארגנותו מחדש.
  • ב-15 באוקטובר התנהל קרב גדול נוסף בין חיל המשלוח העיראקי לבין אוגדת לנר שתקפה אותו במרחב תל ענתר - כפר שמס.
  • ב-16 באוקטובר התנהל קרב גדול שלישי שבו תקפו במתואם כוחות עיראקיים, ירדניים וסוריים את אוגדת לנר באזור תל ענתר.
  • ב-19 באוקטובר התנהל קרב גדול רביעי ואחרון שבו תקפו שוב במתואם כוחות עיראקיים, ירדניים וסוריים את אוגדת לנר באזור תל ענתר.

הכוחות העיראקיים עמדו להשתתף במתקפה גדולה, שתוכננה להתבצע ב-23 באוקטובר, אולם זו בוטלה נוכח החלטת מועצת הביטחון על הפסקת אש (החלטה 338). במחאה על הסכמתה של סוריה להפסיק את האש, החלו העיראקים להחזיר את כוחותיהם מסוריה. פינוי חיל המשלוח העיראקי הסתיים בשבוע הראשון של חודש נובמבר 1973.

אבידות הצדדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בראשית מאי 1975 פירסמה ממשלת עיראק נתונים רשמיים על האבידות שנגרמו לחיל המשלוח העיראקי כדלקמן:

  • 135 הרוגים, מהם 11 קצינים
  • 271 פצועים, מהם 26 קצינים
  • 73 נעדרים, מהם 17 קצינים
  • הופלו 22 מטוסי קרב
  • נפגעו 111 טנקים ונגמ"שים, 249 כלי רכב מסוגים שונים

השפעת חיל המשלוח על מצב החזית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בכל ארבעת הקרבות ניצח השריון הישראלי את השריון העיראקי ואת הכוחות האחרים שחברו אליו בגזרת הלחימה (ירדניים וסורים). יחד עם זאת, הצורך בניהול קרבות מתמשכים עם כוחות גדולים מאד ורעננים שזרמו באופן שוטף מעיראק וירדן שחקו את כוחות השריון הישראלי וחייבו אותו להרפות מהלחץ שהפעיל על הדיוויזיות הסוריות שהיו ערוכות במרחב שבין כוחות צה"ל לבין דמשק. הצורך בהדיפה חוזרת של כוחות רעננים עיראקיים, ירדניים וסוריים עצר את תנופת הכיבוש הישראלי בעומק סוריה, ולמעשה מיום ה-12 באוקטובר ועד להפסקת האש ב-24 באוקטובר לא עלה בידו של צה"ל לכבוש מתחמים גדולים כפי ששאף, אלא להסתפק בהשגים מצומצמים בלבד.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ סאעד א-שזלי, חציית התעלה הוצאת מערכות 1987. עמ' 106-107
  2. ^ http://maarachot.idf.il/PDF/FILES/7/108857.pdf
  3. ^ פסח מלובני, מלחמות בבל החדשה, הוצאת מערכות, 2009