יצחק חופי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יצחק חופי
יצחק חופי
יצחק חופי
תאריך לידה 25 בינואר 1927
מקום לידה תל אביב, ישראלישראל  ישראל
תאריך פטירה 15 בספטמבר 2014 (בגיל 87)
מקום פטירה רמת גן
השתייכות Hahagana.jpg  ההגנה
Palmach.jpg  פלמ"ח
IDF new.png  צבא הגנה לישראל
Mossad seal.png  המוסד
תקופת שירות 19441948 (ההגנה ופלמ"ח)
1948 - אפריל 1974 (צה"ל)
1974 - 1982 (המוסד)
דרגה אלוף  אלוף
תפקידים צבאיים
מלחמות וקרבות
מלחמת העצמאות  מלחמת העצמאות
מבצע קדש  מבצע קדש
מלחמת ששת הימים  מלחמת ששת הימים
מלחמת יום הכיפורים  מלחמת יום הכיפורים
מבצע יונתן
תפקידים אזרחיים
ראש המוסד, מנכ"ל חברת החשמל, יו"ר מועצת המנהלים של תדיראן, ממייסדי הדרך השלישית

יצחק ("חקה") חופי (25 בינואר 1927 - 15 בספטמבר 2014) היה אלוף בצה"ל, איש הפלמ"ח, אלוף פיקוד הצפון במהלך מלחמת יום הכיפורים וראש המוסד.

שירותו בפלמ"ח[עריכת קוד מקור | עריכה]

חופי נולד בתל אביב, להורים שעלו לארץ ישראל מאודסה ב-1922. בתום לימודיו בבית ספר יסודי הצטרף לתנועת המחנות העולים והחל ללמוד בבית ספר תיכון חדש. עזב את לימודיו בבית-הספר התיכון משום שהוריו לא יכלו לממן את שכר הלימוד, והצטרף להכשרה צעירה בקיבוץ מעוז חיים. בתחילת 1944 התגייס לפלמ"ח ויצא להכשרה מגויסת בבית הערבה.[1] ב-1945 עבר קורס מ"כים והיה מפקד כיתה בחפציבה. הדריך בקורס מפקדי כיתות במשמר העמק ובסוף שנת 1946 עבר קורס מ"מים בגניגר. במלחמת העצמאות שירת כמ"פ בגדוד הראשון של הפלמ"ח[2] שהשתייך לחטיבת יפתח.[3] במסגרת קרבות החטיבה נלחם ברבים ממבצעי המלחמה, ובהם קרב משמר העמק,[4] שם בלם את כוחותיו המשוריינים והעדיפים בהרבה של פאוזי קאוקג'י, באמצעות מארב שטמן לו מחוץ לקיבוץ, במורד גבעה,[5] ובקרבות מלכיה.

שירותו בצה"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר קום המדינה והיווסדות צה"ל נשאר חופי לשרת בצבא הקבע. היה מדריך בבית הספר לקצינים (בה"ד 1) וקצין מבצעים בפיקוד הדרום ולאחר מכן עבר קורס מג"דים. בשרתו כמפקד גדוד 51 בחטיבת גבעתי השתתף בפעולות התגמול של תחילת שנות ה-50, והיה חניך ומדריך במכללה לפיקוד ולמטה (קורס פו"ם). במבצע קדש (1956) השתתף בקרב המיתלה כסמח"ט בחטיבה 202, היא חטיבת הצנחנים, ולאחר המלחמה יצא להשלים את לימודיו התיכוניים. כשחזר לשירות מונה לקצין אג"ם של פיקוד המרכז. בשנים 1962-1960 היה מפקד בית הספר לקצינים של צה"ל, ולאחר מכן מח"ט הצנחנים (1964-1962, אז כבר נקראה חטיבה 35).

ב-1964 יצא חופי ללימודים בארצות הברית, בבית הספר לפיקוד ומטה של צבא ארצות הברית. כשחזר ב-1965 מונה לראש מחלקת מבצעים במטכ"ל, תפקיד אותו מילא במשך שלוש שנים, כולל במהלך מלחמת ששת הימים. ב-1 ביולי 1968 מונה לעוזר ראש אג"ם, האלוף עזר ויצמן, ושבועות מספר לאחר מכן היה מהקצינים הראשונים לקבל את דרגת תת-אלוף שהונהגה אז לראשונה.[6] ב-1 באוגוסט 1969 מונה לראש מחלקת ההדרכה (מה"ד) באגף המטה הכללי (היום חטיבת תורה והדרכה באגף המבצעים).[7]

בשנים 1974-1972, ובפרט במהלך מלחמת יום הכיפורים (1973) היה חופי אלוף פיקוד הצפון. במסגרת תפקיד זה פיקד על אוגדות חיל השריון במהלך קרבות הבלימה הקשים של ימי-הלחימה הראשונים ובמהלך מתקפות-הנגד המוצלחות בהמשך.

ראיתי את צה"ל בגדולתו, דווקא במלחמת יום כיפור. כי מתי צבא נבחן? מתי מקבלים צל"שים? כשיש קשיים בקרבות - ואז החיילים היו במיטבם.[1]

זמן קצר לאחר המלחמה, בינואר 1974, מונה חופי לתפקיד ראש אגף המטה הכללי (אג"ם) במטכ"ל, ולאחר התפטרותו של הרמטכ"ל דוד ("דדו") אלעזר באפריל של אותה השנה תיפקד כממלא-מקום הרמטכ"ל, עד לכניסתו לתפקיד של מרדכי ("מוטה") גור (שבמהלך המלחמה היה נספח צה"ל בארצות הברית, ואלוף פיקוד הצפון בחודשים שעברו מאז שעזב חופי את התפקיד).

שירותו במוסד[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם כניסתו של גור לתפקיד הרמטכ"ל באפריל 1974 השתחרר חופי מצה"ל, ומונה לראש "המוסד" במקומו של צבי זמיר. במסגרת תפקיד זה דחף לביצועו של מבצע לשחרור בני הערובה הישראלים שנחטפו בטיסת אייר פראנס לנמל התעופה הבינלאומי אנטבה באוגנדה (יוני 1976), וכהכנה למבצע יונתן רתם את "המוסד" למאמצי המודיעין בשדה התעופה באנטבה וכן בהכנות לנחיתתם ותדלוקם של המטוסים בניירובי שבקניה הסמוכה. בנוסף, במסגרת המבצע המתמשך זעם האל, חוסל עלי חסן סלאמה, ראש ארגון "ספטמבר השחור", בחוצות ביירות ב-22 בינואר 1979 באמצעות פיצוץ מכונית תופת[8] ליד מכוניתו שחלפה ברחוב בדרכו לאירוע משפחתי.[9]

בתקופתו "המוסד" נקט בסדרה של פעולות חשאיות כדי לסכל את תוכנית הגרעין של עיראק. ל"מוסד", יוחסו מספר פעולות של פגיעה בציוד הכור עוד בצרפת, ואף חיסול מדענים שעסקו במיזם זה. חופי התנגד למלחמת לבנון הראשונה ונמנע מלקחת חלק בתכנונים ובהכנות למלחמה והטיל נושא זה על נחיק נבות.[10] כיהן כראש המוסד עד 1982.

תפקידיו כאיש ציבור[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם סיום תפקידו כראש "המוסד" מונה חופי למנכ"ל חברת החשמל (1990-1982). לאחר-מכן היה יו"ר מועצת המנהלים של תדיראן בע"מ (1994-1990). ב-1993 מונה על ידי ראש הממשלה יצחק רבין לבדוק את נושא הפעילות הישראלית בחבר המדינות.[11] ב-1994 שימש נציג משפחות חללי אסון צאלים ב'. ב-1995 מונה לאומבודסמן (נציב קבילות הציבור) במועצת "כחול-לבן" שליד התאחדות התעשיינים. חופי היה ממייסדי תנועת הדרך השלישית, אולם הודיע על פרישתו מהתנועה ב-1995.

תפקידים נוספים שמילא:

  • דירקטור בחברת מגל מערכות אבטחה בע"מ.
  • יועץ להנהלת חברת מחצבי אבן בע"מ.
  • דירקטור מקרב הציבור בתעוזה קרן הון סיכון (עד לינואר 1995).
  • חבר דירקטוריון בנק לאומי לישראל בע"מ (החל מ-1994). יו"ר ועדת הביקורת, חבר בוועדת אשראי, בוועדת כספים, בוועדה בעניין אסטרטגיה, בוועדה בעניין מענקים ובוועדת תשקיף.
  • דירקטור חיצוני בחלל תקשורת.

היה חבר פעיל במספר אגודות ועמותות:

ב-2001 הוכתר חופי בתואר "אביר איכות השלטון" בקטגוריית צבא וביטחון.

ב-2008 הוענק לו תואר דוקטור לשם כבוד מטעם אוניברסיטת חיפה.[12]

חופי היה תושב רמת גן ויקיר העיר לשנת 1998.

נפטר ב-15 בספטמבר 2014, בגיל 87.

בסוף 2015 החליטה עיריית חיפה לקרוא כיכר על שמו בכניסה למשרדי חברת חשמל.

ב- 22 באוקטובר 1915 נחנך רחוב ברמת-השרון על שמו.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות מותו

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 יצחק חופי במאגר המידע של בית יגאל אלון
  2. ^ עמירם אזוב, משמר העמק לא תיפול!: נקודת מפנה בתש"ח, אור יהודה: דביר, 2013, עמוד 159.
  3. ^ שמשון עופר, מפקדים ותיקים בצה"ל נתמנו לתפקידים חדשים, דבר, 1 ביולי 1968
  4. ^ עמירם אזוב, משמר העמק לא תיפול!: נקודת מפנה בתש"ח, אור יהודה: דביר, 2013, עמוד 224.
  5. ^ עמירם אזוב, משמר העמק לא תיפול!: נקודת מפנה בתש"ח, אור יהודה: דביר, 2013, עמוד 232.
  6. ^ דויד מושיוב, דרגה חדשה בצה"ל לקידום קצינים בכירים, דבר, 23 ביולי 1968
  7. ^ דרגת אלוף לש. להט מפקד הכוחות המשוריינים בסיני, דבר, 1 באוגוסט 1969
  8. ^ יוסי מלמן ודן רביב, מלחמות הצללים: המוסד וקהילת המודיעין, הוצאת ידיעות ספרים, 2012, עמודים 210-211.
  9. ^ יוסי מלמן ודן רביב, מרגלים לא מושלמים, ספריית מעריב, 1990, עמוד 170.
  10. ^ נחיק נבות, תבל ומלואה: סיפורו של איש מוסד, הוצאת כנרת, זמורה ביתן, 2015, עמוד 130.
  11. ^ Baruch Gurevitz, Open gates: the story behind the mass immigration to Israel from the Soviet Union, 1996, page 184
  12. ^ אוניברסיטת חיפה מעניקה תוארי ד"ר כבוד באתר אוניברסיטת חיפה.