חטיבה 679 במלחמת יום הכיפורים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
חטיבה 679
679th Brg. Memorial02.jpg
האנדרטה לזכר לוחמי החטיבה שנהרגו, סמוך לנפח, רמת הגולן.
סוג היחידה חטיבה
שייכות חיילית חיל השריון
מפקדים אל"ם אורי אור
יחידת האם אוגדה 36
עימות מלחמת יום הכיפורים
גזרת פעילות רמת הגולן
אמל"ח עיקרי טנקי שוט
אבידות 75 הרוגים

חטיבה 679 היא חטיבה שריון במילואים אשר לחמה במלחמת יום הכיפורים ברמת הגולן והשתתפה בקרבות בחזית הסורית. החטיבה הוקמה בשנת 1970 וצוידה בטנקי שוט עם מנוע בנזין. החטיבה הייתה חלק מאוגדה 36, ומפקדה היה אל"ם אורי אור, שמונה חודשיים קודם.

נלחמה בקרבות הבלימה והתקפת הנגד הישראלית ברמת הגולן, בקרב על נפח ואחר כך לקחה חלק בהבקעה לסוריה ובלחימה במובלעת הסורית.

החטיבה ערב המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערב המלחמה הייתה חטיבה 679 חטיבת מילואים צעירה שהוקמה ארבע שנים קודם. החטיבה הייתה שייכת לאוגדה 36 הסדירה של פיקוד הצפון. באוגוסט 1973, כחודשיים לפני המלחמה, מונה אורי אור, שחזר זמן קצר קודם לכן מקורס שריון מתקדם בארצות הברית, למפקד החטיבה.[1] סגנו היה סא"ל לוי מן, סמח"ט ותיק יחסית בחטיבה. החטיבה כללה 3 גדודי טנקים: גדוד 57 בפיקוד משה הראל, גדוד 93 בפיקוד רן גוטפריד, וגדוד 289 בפיקוד רפאל שפר. בחודשיים מאז מינויו טרם הספיק המח"ט החדש להכיר את אנשי החטיבה ואת סגל הפיקוד.

החטיבה הייתה מצוידת בטנקים מסוג שוט מטאור, דגם חלש ופגיע יותר מאשר הדגמים המשודרגים של טנק זה הידועים בשם "שוט קל". טנקים אלה היו מהדגם המיושן של טנק הצנטוריון הבריטי, והיה להם מנוע בנזין (שנטה להתלקח בקלות) ותיבת הילוכים מיושנת שעשתה בעיות.

בעקבות כוננות כחול לבן הורה אלוף פיקוד הצפון יצחק חופי לקרב את מחסני החירום של החטיבה לרמת הגולן. כשלושה חודשים לפני המלחמה, הועברו מחסני החירום של החטיבה מיקנעם למחנה יפתח (סמוך לאליפלט)[2]. מחסני החירום החדשים של החטיבה היו עדיין בשלבי בנייה. בסככות הטנקים טרם חובר החשמל ובכל מקום היו תעלות פתוחות. הטנקים אף הם, לא היו מסודרים לפי הציוות הקרבי, לא מזוודים, מתודלקים או חמושים. התחמושת עצמה הייתה מאוחסנת בבונקר באזור עין זיתים (מרחק של כ-20 ק"מ)[3] והבאתה בזמן גיוס החירום עיכבה את התארגנות החטיבה.

התייצבות והכנות לקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

היות שהייתה זו חטיבת גיוס רגיל (ללא עדיפות בהסעות וציוד כמו חטיבה 179), היה מקובל שהזמן שעובר מרגע הקריאה ועד התייצבות רוב האנשים הוא לפחות 12 שעות, כאשר שעות נוספות עוברות עד שהצוותים מתארגנים (מזוודים, מתדלקים ומתחמשים) ויוצאים לקרב. המודיעין הלקוי של אמ"ן שהתריע על המלחמה רק לפנות בוקר ה-6 באוקטובר, הביא לכך שגיוס המילואים החל רק בסביבות 10:00 ביום הכיפורים. אי לכך, רק בשעות הצהריים המאוחרות החלו להגיע ראשוני חיילי החטיבה אל המחנה בצפון כאשר מרביתם הגיעו רק במהלך הלילה.

ככל שחלפו השעות גברה ההתייצבות כמו גם הלחץ הסורי על הכוחות הסדירים והדרישה של הפיקוד להעלות כוחות לרמה. בעקבות קוצר הזמן יצאו צוותי טנקים מעורבבים (צוותים שלא התאמנו יחדיו בטנק אחד) ופעמים רבות האנשים כלל לא ידעו את שמותיהם של אנשי הצוות האחרים.

תג החטיבה

כוחות החטיבה עולים לרמת גולן[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר חצות הלילה בין ה-6 ל-7 באוקטובר החלו לעלות ראשוני הטנקים של החטיבה לרמת הגולן. הכוח הראשון היה בן 4 טנקים בפיקודו הסמ"פ ניצן יוצר במטרה לחבור לכוחות חטיבה 188 שנלחמה בשריון הסורי שחדר למרכז הרמה. הכוח נתקל בטנקים סורים באזור צומת קצביה.[4]

בסביבות 4:30 עלה הכוח השני לרמה. היה זה כוח המח"ט שכלל 25 טנקים ואת זחל"ם הפיקוד של המח"ט. עם המח"ט עלו שני מג"דים, רפול שפר ומשה הראל, כאשר הסמח"ט לוי מן והמג"ד השלישי רן גוטפריד נשארו בימ"ח וחיכו לחיילים נוספים, תחמושת וטנקים נוספים שיגיעו, ושאיתם יעלו לרמה מאוחר יותר.

ב-7:30 לערך פגש אור המח"ט את מפקד אוגדה 36, רפול, מחוץ למחנה נפח. במפקדת האוגדה שרר בלבול רב ולכן חשבו בטעות שכוחות חטיבה 188 בלמו את הסורים בגזרה הדרומית ויש צורך להגן צפונה יותר, באזור קוניטרה שהיה פרוץ כביכול. לכן הורה רפול לאור להתקדם לכיוון פתחת קוניטרה, בקצה הצפוני של גזרת הלחימה הדרומית.[5]

בסביבות השעה 10:00 החל הכוח של המג"ד השלישי רן גוטפריד לעלות לרמה, הכוח מנה 22 טנקים ונקרא על ידי רפול להגיע להגנה על נפח ולא להצטרף לכוח המח"ט.

כוח של שלושה טנקים נוספים עלה בפיקודו של חיים תירוש בשעות הצהריים לאזור נפח, מאוחר יותר עלה כוח נוסף בפיקוד חנן אנדרסון גם הוא של שלושה טנקים היישר לנפח.

הקרב על נפח[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הקרב על נפח

כבר משעות הבוקר, באותו הזמן בו פגש המח"ט אור את רפול מחוץ לנפח, היה חשש שכוחות סוריים התקדמו לעבר המחנה. בסביבות 7:00 ניתנה פקודה לפינוי המחנה, אולם החיילים חזרו אליו לאחר שעה. בסביבות 12:30 יצאה פקודת פינוי נוספת, בעקבות טנקים סוריים שנצפו ברכסים השולטים על נפח.

שתי חטיבות שריון סוריות בתקן מלא (51 העצמאית ו-91 מדיוויזיה 1) נעו במגמה לכבוש את המחנה האוגדתי בנפח אשר ממנו קצרה הדרך לירדן. הכוחות הישראליים כללו טנקים מחטיבה 188 בפיקוד המח"ט יצחק בן שהם והסמח"ט דוד ישראלי (שנפלו בקרב), ואיתם גם כמה טנקים מחטיבה 179 וכוח צביקה (סה"כ כ-15 טנקים). היו אלה הכוחות היחידים שעמדו בפני 100 ויותר טנקים סורים. הטנקים של 188 החלו להיפגע ולבסוף נסוגו מערבה, ובשטח כמעט ולא נותרו כוחות ישראלים שיבלמו את הסורים. חטיבה 679 שהגיעה לאזור הביאה חיזוק משמעותי לכוחות שנלחמו עוד מהלילה או מצהרי היום הקודם וסייעה בהדיפת השריון הסורי מסביבות נפח.

כוח גוטפריד היה הכוח הראשון מהחטיבה להיתקל בטנקים סוריים. הכוח, שכלל 22 טנקי שוט מגדוד 93 בפיקוד המג"ד רן גוטפריד, הגיע לאזור נפח בין השעות 13:00-12:00, ועצר להתארגנות ולתיאום כוונות כ-2 ק"מ מדרום-מערב לצומת נפח. רפול, שעדיין היה במחנה נפח, קרא אליו את המג"ד והורה לו לנוע לכיוון חושניה דרך "ציר פלא", כנראה לפני שנודע לו על נוכחות כוחות שריון סוריים סמוך לנפח. ביציאה מצומת נפח, במקום שנקרא "המחצבה", נתקל הכוח מטווח קצר בעשרות טנקים סוריים מהגדוד המוביל של חטיבת שריון 91. הכוח מצא עצמו בשטח נחות, כשהוא מנהל קרב נגד טנקים סורים עדיפים מדגם T-62. שני טנקים נפגעו מיד, ושניות אחר כך נפגע טנק המג"ד, ואחריו הטנק הרביעי וגם החמישי. הטנקים של גוטפריד שהספיקו להתפרס פגעו ב-4 טנקים סוריים. שרידי כוח גוטפריד המשיכו להילחם ובלמו את המשך ההתקדמות הסורית לכיוון צומת נפח.הטנק של תירוש שהגיע זמן קצר לאחר ההיתקלות של כוח גוטפריד, נפגע גם הוא וארבעת אנשי הצוות נפצעו.[6]

עם תחילת הקרב על נפח קיבל המח"ט אור הוראה לנוע חזרה במהירות מפתחת קונטרה לאזור נפח, ראשית מאלוף פיקוד צפון, יצחק חופי (חקה), וזמן קצר לאחר מכן מרפול, לאחר השעה 13:00. אור השאיר 4 טנקים באזור רכס הבוסטר ופיצל את שאר כוחו הקטן לשני כוחות משנה. כוח אחד, שכלל 7 טנקים, בפיקוד המג"ד רפול שפר, נועד לנוע היישר לנפח דרך הכביש מעין זיוון, ואילו הכוח העיקרי, שכלל 13–15 טנקים כולל חפ"ק המח"ט, נועד לנוע לעבר נפח באיגוף דרומי עמוק, בשטח סלעי ומשובש, במטרה לתקוף מהאגף את כוח השריון הסורי המתקדם אל נפח.

הכוח בפיקוד רפול שפר, שהחל לגלוש במורד הכביש מעין זיוון לכיוון תל שיפון, נתקל תוך זמן קצר באש טנקים סוריים שתפסו עמדות על רכס דלווה, ומטנקים נוספים שנעו צפונה משני עברי הכביש. הוא הצליח לפגוע במספר טנקים סוריים, אך שלושת הטנקים המובילים שלו נפגעו, ושפר עצמו והמ"פ שלו נפצעו. אורי אור הורה לשארית הכוח לסגת לרכס סמוך לקיבוץ עין זיוון, לתפוס שם עמדות ולמנוע מהסורים לנוע צפונה על הכביש ולאגף מדרום את עמדות חטיבה 7 בצפון רמת הגולן. בינתיים, הכוח העיקרי בפיקוד המח"ט, תפס עמדות בין תל שיפון לתל יוסיפון, ופתח באש מהאגף על הכוח העיקרי של חטיבה 91, שנע במקביל לחזיתו. הפעם, כוח השריון הישראלי נמצא בעמדות שולטות, ואילו השריון הסורי נתפס בהפתעה. תוך זמן קצר נפגעו 20–30 טנקים סוריים מאש כוח אור. הכוח המשיך להתקדם מערבה באיטיות וללחוץ על האגף החשוף של הכוח הסורי התוקף את נפח. בשלב מאוחר יותר, שלח אור מספר טנקים כדי לתגבר את הכוח הבולם את הסורים בציר נפח-עין זיוון. הם תפסו עמדות על השלוחה הצפונית של תל שיפון, פגעו במספר טנקים סוריים ומנעו מהם לנוע צפונה בציר הכביש הראשי.

במקביל ללחימה מצפון-מזרח לצומת נפח, הגיעו לאזור נפח מספר כוחות קטנים נוספים של החטיבה: כוח אחד, שכלל 3 טנקים בפיקוד חנן אנדרסון, הועבר תחת פיקוד חטיבה 188, וקיבל הוראה לנוע דרומה לחבור לכוחות החטיבה על "ציר הנפט". במהלך תנועתו זיהה הכוח מספר טנקים סורים סמוך לגדר הדרומית של מחנה נפח ופגע בחלקם. הטנקים הסוריים היו חלק מכוח החלוץ של חטיבת שריון 51, שאיגף את כוח הבלימה של מח"ט 188, והתקדם לכיוון נפח ממזרח וממערב לציר הנפט, לאחר שהשמיד בדרכו כוח ישראלי מאולתר (שכלל מספר טנקים מחטיבה 679) בפיקוד סמג"ד 82 (מחטיבה 7). כוח אנדרסון, ביחד עם טנקים נוספים משרידי חטיבה 188 וגדוד 266 מחטיבה 179, ניהל קרב עם טנקים סוריים שניסו להתקדם לצומת נפח מכיוון דרום-מזרח והצליח להדוף אותם.

3 טנקים נוספים של החטיבה, בפיקוד הסמג"ד חיים דנון, קיבלו אף הם פקודה לנוע אל ציר הנפט מדרום לנפח. הכוח ירד מהכביש ונע לכיוון ציר הנפט ומחנה נפח באיגוף דרומי עמוק. הוא נתקל בטנקים של חטיבה 51 שהתקדמו מדרום לכיוון נפח, וניהל איתם חילופי אש. תוך כדי לחימה הצליח דנון לצרף לכוחו 5–6 טנקים בודדים מיחידות אחרות, ויצר כוח משמעותי יותר מדרום-מזרח לנפח, שבלם את ההתקדמות הסורית בגזרה זו.

לקראת רדת החשיכה נואשו הסורים מהמאמצים לכבוש את צומת נפח, לאחר שספגו אבדות כבדות במהלך היום, ומפקד חטיבת שריון 91 הורה לכוחותיו לסגת 2–3 ק"מ מזרחה ולתפוס עמדות על רכס סינדיאנה. חטיבה 679 ספגה אף היא אבדות כבדות, ונותרה בתום יום הלחימה עם כ-25 טנקים מבצעיים בלבד[7] (אם כי חלק מהטנקים שיצאו מכלל פעולה לא נפגעו בלחימה, אלא הושבתו עקב תקלות טכניות שונות). שני מג"דים נפצעו (שפר וגוטפריד) וקצינים וחיילים נוספים נפגעו בקרבות.

אורי אור (מימין) - מפקד חטיבה 679 במלחמת יום הכיפורים ולוי מן, סגנו, במהלך המלחמה

הדיפה מזרחה והתייצבות על הקו הסגול[עריכת קוד מקור | עריכה]

8 באוקטובר[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך הלילה התארגנה החטיבה להמשך הלחימה. פצועים שנשארו בשטח פונו לאחור ושדרת הפיקוד בגדודים נבנתה מחדש. הטנקים הקיימים תודלקו וחומשו, וטנקים נוספים תוקנו בשטח והוחזרו לכשירות. עד שעות הבוקר מנתה החטיבה 55-57 טנקים[8] בשלושה גדודים מוקטנים: אחד של משה הראל המג"ד, ושניים נוספים תחת פיקודם של חיים דנון ואמנון רימון שהחליפו את גוטפריד ושפר שנפצעו. החטיבה הייתה כעת כוח השריון העיקרי בגזרה המרכזית ברמת הגולן, והיא התארגנה להמשך הגנה במרחב נפח מפני התקפות סוריות נוספות ביום המחרת. שלושת הגדודים נערכו להגנה על ציר נפח-עין זיוון כלפי דרום-מזרח באופן הבא: הגדוד של אמנון רימון נערך באזור מחנה נפח וציר הנפט, הגדוד של חיים דנון נערך באזור הר שיפון, ומצפון לו הגדוד השלישי של משה הראל.

בשעות הבוקר פתחו הסורים במתקפה מחודשת על נפח. הבוקר נתן יתרון לסורים התוקפים ממזרח מכיוון שהשמש הזורחת סינוורה את עיני השריונרים הישראליים וזו הייתה הזדמנות טובה להפתיע בירי מבלי שיהיה ניתן לזהות את מקורו. מענה חלקי לבעיה נתנו מגיני שמש על עדשות הפריטלסקופים (המראות דרכן צופים המפקד והתותחן על סביבתם), כמו גם טקטיקה שהותאמה לבעיה שכבר הייתה מוכרת.

ההתקפה הסורית הייתה קשה. בנוסף למטחי הארטילריה הבלתי פוסקים, התקדמו הסורים בשטף גדול של טנקים לעבר עמדות החטיבה כאשר למרות היפגעות רבים מהם אחרים המשיכו לזרום באומץ לעבר השריון הישראלי. בין הטנקים הישראלים שנפגעו היה גם הטנק של המג"ד החדש אמנון רימון שנהרג יחד עם אנשי צוותו, פרט לנהג שנחלץ מהטנק. את מקומו תפס עמוס בן-דוד שהיה אחד המ"פים.

המתקפה הסורית נערכה מול שני הגדודים הדרומיים של החטיבה, אשר התקשו לבלום את הסורים. אור המח"ט פקד על הגדוד השלישי של משה הראל שהיה מצפון לנטוש את עמדותיו, אליהן לא ניסו הסורים לפרוץ, ולנוע באיגוף מערבי כדי לסייע לגדוד של רימון. במקביל, נשלחה פלוגת טנקים מחטיבה 7 בפיקוד צ'סנר, לתגבר את החטיבה ולסייע בסתימת הפירצה מול הסורים. המהלך היה מוצלח והסורים, שכבר כמעט והגיעו שוב לנפח, החלו לסגת. החטיבה החלה להתקדם ועד סוף היום הצליחה להתקדם מספר קילומטרים מזרחה, תפסה את הרכסים עליהם ישבו הסורים בתחילת היום, והסירה את האיום המיידי על מחנה נפח.[9]

9 באוקטובר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדומה ללילה הקודם, נפסקה הלחימה לאחר החשיכה והחטיבה התארגנה מחדש. שיירות אספקה של החטיבה הגיעו אל הטנקים לתדלוק ואספקה מחדש. תקלות תוקנו וטנקים הוחזרו לכשירות. כ-20 טנקים נוספים שתוקנו הגיעו מהסדנה החטיבתית, חלקם מדגם שוט-קל המשופר. יחד עם פלוגת צ'סנר מחטיבה 7 והטנקים החדשים שהגיעו מהסדנה, עד אור הבוקר עמדו לרשות החטיבה כ-60 טנקים. ישראל פרלוב מונה למג"ד במקומו של אמנון רימון שנהרג. ההערכה הייתה כי עם הזריחה ינסו שוב הסורים לתקוף לכיוון נפח. החטיבה נערכה כאשר גדודו של הראל מצפון, על מורדות הרי שיפון ויוסיפון, חיים דנון על רכס סינדיאנה במרכז, ופרלוב מדרום, על ציר הנפט.[10]

יום זה היה היום האחרון בו ניסו הסורים ליזום מתקפה רצינית על כוחות צה"ל ברמה. בגזרת נפח חידשו הסורים את מתקפתם, כשלחטיבות 51 ו-91 אשר כבר היו שחוקות מקרבות הימים הקודמים, צורפה חטיבה 76 הסורית. המתקפה הסורית החלה בהפגזה ארטילרית על כוחות החטיבה ותחת חסותה יצאו הטנקים סוריים מעמדותיהם ברכס רמת'ניה, כשהשמש בגבם. טנקי חטיבה 679 ניצלו את עמדותיהם הטובות ובמהלך היום בלמו בהצלחה את ניסיונות ההתקדמות הסוריים. פרלוב, שמונה למג"ד נפצע ופונה לאחור.

בסביבות ארבע אחר הצהריים החלה החטיבה במתקפת נגד משלה כדי להדוף את הסורים מזרחה. הטנקים התקדמו באיטיות תוך שהם סופגים אש טנקים ונ"ט מתילי רמתנייה. משה הראל, המג"ד היחיד שנותר משלושת המג"דים המקוריים של החטיבה, נפצע גם הוא במתקפה ופונה לאחור. במהלך המתקפה הצטרף לכוח של החטיבה כוח נוסף בן 17 טנקים בפיקוד ששי קרן שהורכב מחיילי החטיבה ומיחידות אחרות. כוח בן-דוד חזר גם הוא מסיוע לפלס"ר 7 ליד בוקעתא. עד סוף היום הצליחה החטיבה לכבוש את אזור רמת'ניה.

במהלך היום עברה החטיבה לפיקודה של אוגדה 210 בפיקודו של דן לנר. בסופו של היום חלשה חטיבה 679 על כל שטח רכס רמת'ניה. הכוחות הסורים, שרק יום וחצי קודם היו צמודים לנפח, נסוגו מזרחה לרכס שאפ א-סינדין שהיה צמוד לקו הסגול (הגבול הבינלאומי עם סוריה).

10 באוקטובר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסורים החליטו לוותר על המתקפה שלהם בדרום רמה (גזרת חושניה). לחטיבות השריון הסוריות ניתנה הפקודה לסגת לשטח סוריה ולהיערך להגנה, ובצד הישראלי נותרו כוחות חי"ר וקומנדו אשר היו מצוידים בטילי נ"ט, כדי לחפות על נסיגת השריון. עמוס בן-דוד החליף את הראל שנפצע וששי קרן מונה למג"ד השלישי. עם עלות השחר נערכו טנקי החטיבה על קו הרכס כדי לקדם אפשרות של התקפה סורית נוספת. משנוכחו כי השריון הסורי נסוג החלו להתקדם לעבר הקו הסגול. האיום על טנקי החטיבה היה היה בעיקר מירי נ"ט ומהפגזות ארטילריות, והוחלט לנוע בזהירות. בשעה 15:00 לערך כבר עמדו טנקי החטיבה על הקו הסגול.[11]

היה רצון של החטיבה להמשיך ולהבקיע לשטח סוריה אך מהפיקוד לא ניתן לכך אישור. החטיבה קיבלה הוראה לנוע לשטחי כינוס צפוניים יותר. במטכ"ל הייתה הסכמה כי כדי לשמור על ההרתעה הישראלית לא מספיק להדוף את הסורים מרמת הגולן, וכי צריך לעשות מאמץ לתפוס שטח סורי נוסף. בערב נפגש המח"ט אור עם מפקד האוגדה דן לנר אשר עידכן אותו כי למחרת תתחיל ההבקעה לסוריה באזור הצפוני של הרמה. החטיבה ניצלה את הלילה להתארגנות לקראת ההבקעה כמו גם למנוחה, לאחר ארבעה ימי לחימה כמעט רצופים.

ההבקעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

11 באוקטובר[עריכת קוד מקור | עריכה]

למשימת ההבקעה לסוריה הוקצו שתיים מתוך שלוש האוגדות אשר ניצבו ברמת הגולן. בעוד אוגדה 146 נותרה להגנה בדרום הרמה, תוכננה הבקעה לאזור הצפוני של רמת הגולן. אוגדה 36 הסדירה יועדה לפרוץ ראשונה בחלק הצפוני של גזרת ההבקעה ואוגדה 210, וחטיבה 679 בתוכה, בחלק הדרומי של הגזרה, באזור קוניטרה.

החטיבה הייתה מחולקת ל-4 כוחות בפיקודם של ששי קרן, משה הראל (שיצא מבית החולים וחזר לחטיבה), חיים דנון, וכוח קטן בפיקוד עמוס בן-דוד. בסך הכל מנתה החטיבה כ-50 טנקים[12]. בנוסף, צורף לחטיבה גדוד צנחים במילואים בפיקוד סא"ל חזי שלח.

חטיבה 179 תוכננה לפרוץ ראשונה בגזרת אוגדה 210 במטרה לכבוש את העיירה ח'ן ארנבה, כאשר הכוחות של הראל ובן-דוד יועדו לחיפוי לחטיבה 179 מאזור קו הגבול. לאחר מכן הייתה אמורה חטיבה 679 לנוע בעקבות חטיבה 179 עד ח'ן ארנבה, לעבור אותה ולהוביל מזרחה עד אזור תל שער.

אוגדה 210 יצאה לדרכה בשעה 12:40, כאשר כוח החיפוי ניצב באזור תעלת הנ"ט בחיפוי לחטיבה 179. הסורים המשיכו לירות מטחי ארטילריה מאסיביים על כוחות צה"ל המתקדמים, וזו, בשילוב עם הארטילריה הצה"לית, העלתה ענני אבק גדולים אשר הפכו את החיפוי לבלתי יעיל.[13] חטיבה 179 נתקלה בהתנגדות עזה וכוחותיה נפגעו ממוקשים, מאש ארטילרית ומאש נ"ט. גדוד אחד של החטיבה נעצר בשדה מוקשים בפאתי ח'ן ארנבה ונפגע כולו, ואילו לגדוד השני של חטיבה 179 נותרו רק שישה טנקים. בשלב זה הוחלט לשנות את התוכנית האוגדתית ולהכניס את חטיבה 679.

כוחות החיפוי של החטיבה התקדמו ושיפרו עמדות לחיפוי, בעוד שני הגדודים הנותרים (של ששי קרן וחיים דנון) החלו להתקדם על הציר לכיוון ח'ן ארנבה. הכוחות הסתערו קדימה תוך כדי ירי אל עבר תותחי נ"ט וטנקים סורים נייחים שהיו בעמדות חפורות היטב. בשלב מסוים נפגע זחל"ם הפיקוד של המח"ט והקשר נתן קפלן נהרג. מ"פ הסיור אסף את המח"ט וצוותו על נגמ"ש. המח"ט אור וצוותו עלו על הטנק של סגן זהר יואב (מהגדוד של דנון) וממנו פעל אור עד תום הפריצה. כוחות החטיבה עברו את ח'ן ארנבה והחלו לירות על תל שער. בשלב זה זיהו נסיגה של כוחות סורים, אולם בשטח שמאחוריהם עדיין נותרו חיילים סורים ויחידות נ"ט. גדוד הצנחנים הוכנס אל השטח במטרה לטהר אותו אולם עד הלילה טרם טוהר ציר הפריצה במלואו.[14]

עד סוף היום הצליחה החטיבה לכבוש את תל שער ולהתקדם מזרחה ממנו, עד לעומק של כ-10 קילומטרים מהקו הסגול, אולם החטיבה ספגה אבדות כבדות בקרב ההבקעה. עמוס בן-דוד נהרג ומשה הראל נפצע בשנית, כמו גם חיילים רבים נוספים שנפגעו בקרבות היום. טנקים רבים נפגעו ובסוף היום נותרה החטיבה עם כ-30 טנקים בלבד. בניגוד ללילות הקודמים, לא יכלה החטיבה להוביל דלק ותחמושת לטנקים, כמו גם לתקן טנקים פגועים, משום שבשטח עדיין נותרו חוליות נ"ט. מטרות האוגדה שהוצבו בראשית היום הושגו והחטיבה התכוננה להמשך ההתקדמות ביום המחרת, אולם כוחה היה דל והטנקים סבלו ממחסור בדלק ובתחמושת.

טנק שוט באנדרטת חטיבה 679

13-12 באוקטובר[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפנות בוקר קיבלה החטיבה חיזוק בדמות "כוח נתי". היה זה כוח אשר כלל 23 טנקי שוט-קל, אשר הורכב בעיקר מאנשי צוות שחזרו מחו"ל לאחר פרוץ המלחמה ומלוחמים חסרי ציוות. על הכוח פיקד נתי גולן. כוח נתי היווה חיזוק משמעותי לחטיבה ושימש כגדוד השלישי בה, לצד הגדודים של חיים דנון וששי קרן, שכללו כ-15 טנקים כל אחד.

החטיבה החלה לנוע מצומת מעץ לכיוון דרום-מזרח, במטרה לכבוש את כפר נסג'. הכוח הטרי של נתי נע ראשון ומאחוריו שאר החטיבה. כוח נתי התקדם מספר קילומטרים מבלי להתקל בכוחות סורים, אולם כשהתקרבו לכפר נסג' נפתחה על הכוח אש סורית. נגמ"ש הפיקוד של נתי גולן ו-2 טנקים נוספים נפגעו. גולן נפצע קשה בראשו ומספר חיילים נהרגו. כוח נתי החל להתפזר והמח"ט הורה לו לעצור במקומו עד להגעת הסמג"ד, עמרי נגב, שהיה מאחורי החטיבה. שני הגדודים הוותיקים של החטיבה המשיכו בהתקפה. החטיבה המשיכה להתקדם ועד שעות הצהריים השלימה את כיבוש כפר נסג'. החטיבה הייתה אמורה להמשיך צפונה לכיוון כנכר, אולם כיוון שלא הוכנסה שיירת אספקה מסודרת בלילה הקודם נוצר מחסור קריטי בדלק ובתחמושת והחטיבה הייתה חייבת לעצור ולפרוס לתדלוק, חימוש ועבודות תחזוקתיות.[15]

זמן קצר לאחר ההתכנסות זוהה כוח גדול שמתקרב ממזרח לאזור בו חנתה החטיבה. בתחילה לא היה ברור מהו הכוח הזה, כיוון שכל ההערכות אמרו שלסורים אין כוח משוריין כזה באזור. מאוחר יותר התברר שהכוח היה חלק מכוח התגבור העיראקי שנשלח לסייע לסורים. טנקי החטיבה תפסו עמדות על הרכסים אותם כבשו זמן קצר קודם לכן והחלו לירות מטווחים קצרים בטנקים העיראקים שלא היו מוכנים למפגש הזה. בסך הכול נפגעו כמה עשרות טנקים עיראקים והכוח העיראקי נסוג. לאחר מכן עזבה החטיבה את צומת נסג' והרכסים אותם כבשה בתחילת היום לטובת חניון לילה מאובטח יותר, בהתאם להוראות האוגדה.[16]

בבוקר ה-13 באוקטובר התחדשה הלחימה עם חיל המשלוח העיראקי, אליו הצטרפה חטיבת השריון הירדנית מספר 40, אך לא היו לכוחות הללו הישגים משמעותיים. ניכר היה כי כוחות המשלוח היו פחות נחושים ופחות מיומנים מהכוחות הסוריים. בהמשך היום כבשה החטיבה מחדש את צומת נסג'.[17]

14 - 23 באוקטובר – הימים האחרונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדומה לשאר הכוחות שפעלו במובלעת הסורית, כמעט שלא היו התרחשויות משמעותיות בגזרת חטיבה 679 לאחר ה-13 באוקטובר. האחיזה של צה"ל בשטח הייתה חזקה ויציבה והסורים פעלו בעיקר בחיזוק קווי הגנה סביב כוחות צה"ל כדי שלא ימשיכו את הרחבת המובלעת לפני הפסקת האש המתקרבת.

ב-23 באוקטובר פסקה הלחימה ברמת הגולן כתוצאה מהחלטה 338 של מועצת הביטחון של האו"ם. עד הפסקת האש הספיקו כוחות צה"ל לכבוש מהסורים את כול השטחים שנכבשו בראשית המלחמה, כולל מוצב החרמון ב-22 בחודש. בנוסף כבשו יחידות השריון הישראליות שטח נכבד נוסף והגיעו עד למרחק ירי תותחים מפרברי הבירה הסורית.

הנצחה ומורשת[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אנדרטה לחללי חטיבה 679

חטיבת השריון 679 לקחה חלק חשוב בפעולות צה"ל בחזית הצפון במלחמת יום הכיפורים, החל מהורדת האיום המיידי על נפח, הדיפת הסורים ממרכז הרמה, ההבקעה לסוריה, וביסוס השליטה במובלעת הסורית.

בשנת 1974 נחנכה אנדרטה לזכר חללי החטיבה בקרבת אזור הקרבות. האנדרטה מנציחה את זכרם של 98 חללי החטיבה בכלל מלחמות ישראל, מרביתם במלחמת יום הכיפורים. האנדרטה עוצבה על ידי הפסלת נעמי הרניק והיא נמצאת למרגלות הר שיפון, על כביש 91, כ-2.5 ק"מ מצפון-מזרח למחנה נפח.

האנדרטה מורכבת מבימת אבני בזלת, עליה כתובים שמות החללים. בנוסף, צריח של טנק T-54 סורי מונח על הבימה וממנו יוצאים שני קני תותח המופנים אל על בזווית חדה, ואליהם מחוברים פלטות בזוקה של טנק שוט. ליד האנדרטה ניצב טנק צנטוריון מהסוג ששימש את החטיבה במלחמת יום הכיפורים. במקום מתקיימים טקסי זיכרון לנופלים.

על הר שיפון הסמוך נבנה אמפיתיאטרון הצופה אל האזור בו נלחמה החטיבה במהלך קרבות הבלימה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אורי אור, אלה האחים שלי, עמ' 11-19.
  2. ^ https://www.youtube.com/watch?v=QoHV_RitBr0 הרצאה מאת חיים דנון, דקה 15 ואילך
  3. ^ אור, עמ' 28.
  4. ^ אור, עמ' 73-74.
  5. ^ אור, עמ' 80-81.
  6. ^ אור, עמ' 86-91.
  7. ^ אור, עמ' 107.
  8. ^ אור, עמ' 115.
  9. ^ אור, עמ' 123-127.
  10. ^ אור, עמ' 140-142.
  11. ^ אור, 162-164.
  12. ^ אור, עמ' 174.
  13. ^ אור, עמ' 178.
  14. ^ אור, עמ' 179-185.
  15. ^ אור, עמ' 189-194.
  16. ^ אור, עמ' 195-197.
  17. ^ אור, עמ' 200.