הקרב על נפח

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הקרב על נפח
מערכה: קרבות הבלימה והתקפת הנגד הישראלית ברמת הגולן
מלחמה: מלחמת יום הכיפורים
PikiWiki Israel 4223 Israel Defense Forces.jpg
טנקי T-62 פגועים של חטיבה משורינת 91 מהדיוויזיה הראשונה מערבית לעין זיוון, צפונית לציר יבשה, ברקע תל שיפון.
תאריך התחלה: 7 באוקטובר 1973
תאריך סיום: 7 באוקטובר 1973
קרב אחרי: הקרב על חושניה
מקום: סביבות מחנה נפח
33°03′11″N 35°44′10″E / 33.053°N 35.736°E / 33.053; 35.736 
תוצאה: ניצחון ישראלי
הצדדים הלוחמים

ישראלישראלישראל

סוריהסוריהסוריה

מפקדים
המצב בגולן, צהרי 7 באוקטובר

הקרב על נפח במלחמת יום הכיפורים היה קרב שריון גדול, שנערך ב-7 באוקטובר 1973. במהלך הקרב ניסתה הדיוויזיה המשוריינת הראשונה של צבא סוריה לכבוש את צומת נפח, בה שכנה מפקדת אוגדה 36, אוגדתו הסדירה של פיקוד הצפון, והייתה צומת דרכים אסטרטגי במרכז רמת הגולן. מול הכוחות הסורים ניצבו כוחות מאולתרים מחטיבה 188, כוחות קטנים מחטיבה 7 ומחטיבה 179 וכן חטיבה 679, חטיבת המילואים של אוגדה 36.

על אף שסבלו מאבידות כבדות, הצליחו כוחות השריון הישראלים להדוף את המאמץ הסורי עד הערב ב-7 באוקטובר. בתום הקרב נותרה השליטה על הרכסים השולטים על הצומת מדרום בידי הסורים. ביומיים הבאים ביצעו הסורים מספר ניסיונות נוספים לכיבוש צומת נפח, אך הכוחות הישראליים הצליחו להדוף אותם ואף לצאת להתקפות נגד. ב-9 באוקטובר נשברה המתקפה הסורית והכוחות הסוריים במרכז הרמה נדחקו לאזור חושניה, וב-10 באוקטובר נהדפו הכוחות הסורים אל מעבר לקו הסגול.

הקרב על נפח היה אחד הקרבות המכריעים במסגרת קרבות הבלימה שניהלו כוחות צה"ל נגד כוחות סוריים עדיפים. כתוצאה מהקרב חדלה חטיבה 188 להתקיים כמסגרת חטיבתית, לאחר שמפקדה יצחק בן-שהם, סגנו דוד ישראלי וקצין האג"ם של החטיבה נהרגו במהלכו. בהיסטוריוגרפיה הסורית הקרב נחשב לקרב המרכזי במערכה מול ישראל.[1]

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מלחמת יום הכיפורים#הרקע לפרוץ המלחמה

במלחמת ששת הימים כבש צה"ל את שטח רמת הגולן מידי סוריה. לאחר המלחמה נותרה רמת הגולן בידי ישראל והוקמו בה מספר יישובים. צה"ל נערך בשורת מוצבים לאורך קו הפסקת האש, הקו הסגול, שעבר ממזרח לקו התילים. בשנים שלאחר מלחמת ששת הימים אירעו תקריות ו"ימי קרב" רבים בין ישראל לסוריה. במקביל, החלו מנהיגי סוריה ומצרים לתכנן מתקפה מתואמת, בשתי חזיתות, על ישראל.

חשיבות אסטרטגית[עריכת קוד מקור | עריכה]

רמת הגולן ב-1973 ובמידה מסוימת עד היום, לא הייתה משופעת בדרכים סלולות או כבושות רבות. הקרקע הסלעית והטרשית של הרמה, הקשתה על תנועת כוחות ממונעים. כוח שרצה להגיע במהירות מנקודה לנקודה, היה מוגבל לתנועה על גבי מספר מצומצם של צירי אורך ורוחב, מה גם שאזורים רבים ברמה היו ממוקשים בצפיפות, עובדה שסיכנה כלי רכב היורדים מצירי התנועה. מחנה נפח הוקם בצומת דרכים בעל חשיבות אסטרטגית במרכז רמת הגולן, בנקודת המפגש בין ציר הנפט לבין ציר האורך החשוב (כיום כביש 91), היורד מהעיר קוניטרה לגשר בנות יעקב.

מטרת תוכנית המלחמה הסורית הייתה השלמת כיבוש רמת הגולן בתוך פחות מ-24 שעות.[2] הסורים הכירו היטב את רמת הגולן, שהייתה בשליטתם עד שנכבשה על ידי ישראל בשנת 1967, והבינו שכיבוש צומת נפח הוא שלב חיוני בהשתלטות על מרכז רמת הגולן ובהגעה מהירה לקו נהר הירדן. נתיב הגישה המהיר ביותר לצומת נפח, היה דרך פיתחת קוניטרה דרום, אך הפיקוד הסורי ידע, שכיבוש פיתחת כודנה ומרחב חושנייה, יאפשר לכוחותיו גישה נוחה מכיוון דרום לצומת, דרך ציר הנפט.

התוכנית הסורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי תוכנית המלחמה הסורית, שכונתה מבצע משרוע 110, שלוש דיוויזיות סוריות - הדיוויזיה ה-5, ה-7 וה-9 - היו אמורות להבקיע את מערך ההגנה הישראלי ברמת הגולן, להשלים את כיבוש הרמה, ולהיערך להגנה עליה תוך כ-16 שעות מתחילת המלחמה. שתי דיוויזיות השריון של סוריה (ה-1 וה-3), נשמרו בעתודה, ונועדו לשמש ככוח לניצול ההצלחה. שלוש הדיוויזיות, שנועדו להשתתף בשלב הראשון של המתקפה הסורית, תוגברו עד שכללו כ-700 טנקים בשלב הפתיחה של המלחמה.

הבקעת הקו הישראלי ב-6 באוקטובר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשעה 14:00 פתח צבא סוריה במתקפת פתע[3] על כוחות צה"ל ברמת הגולן. הכוחות הישראליים, שלא היו ערוכים ומוכנים למלחמה כוללת נגד סוריה, הופתעו הן במישור הטקטי והן במישור האסטרטגי. גיוס המילואים החל רק שעות מספר לפני פרוץ המלחמה. בגזרת רמת הגולן נערכה חטיבת שריון אחת, חטיבה 188, וחטיבה שנייה, חטיבה 7, נועדה לשמש עתודה אוגדתית. סך הכול, עמדו לרשות צה"ל ברמת הגולן 177 טנקים. זמן קצר לאחר פתיחת המתקפה הסורית, נשלחה חטיבה 7 לתגבר את הגזרה הצפונית של רמת הגולן, כיוון שבפיקוד הצפון העריכו שהמאמץ הסורי העיקרי יתרכז בגזרה זו. רק גדוד אחד של החטיבה (גדוד 82) הוקצה לתגבר את גדוד 53 של חטיבה 188, שהגן על דרום ומרכז הרמה.

גדוד 74 מחטיבה 188, שהיה ערוך בצפון רמת הגולן, הועבר בשעות אחר הצהריים תחת פיקוד חטיבה 7; במקביל, הועבר גדוד 82 מחטיבה 7 תחת פיקוד חטיבה 188.

בשעות הערב, ובעיקר לאחר רדת החשיכה, הצליחו חטיבות הדרג השני של הדיוויזיות ה-5 וה-9, שלרשותן עמדו אמצעי ראיית לילה יעילים (בניגוד לצד הישראלי), להבקיע במספר צירים את קו ההגנה הישראלי הדק באזור פיתחת כודנה (בין תל שעף א-סינדיין לתל חזקה) וכן בשטח בין הר פרס לתל סאקי ולהתקדם לעומק של מספר קילומטרים. חטיבת שריון 51 של דיוויזיה 9 חדרה ללא הפרעה לשטח בשליטת ישראל מדרום למוצב 111, השתלטה על מרחב חושנייה כבר בשעות הלילה המוקדמות, וכוחות החלוץ שלה תפסו את צומת משתא, וחסמו שם את התנועה על ציר הנפט. חטיבות הדרג השני של דיוויזיה 5 ניצלו את ההצלחה כדי לחדור לעומק שטח רמת הגולן, ולנוע דרומה ומערבה כמעט ללא הפרעה, על הצירים היורדים מדרום הרמה לבקעת כינרות.

הלחימה בשעות הלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר הבקעת קו ההגנה הישראלי בגזרה הדרומית של רמת הגולן, ביצע הצבא הסורי מספר ניסיונות להתקדם לעומק השטח הישראלי במרכז הרמה בליל 7/6 באוקטובר. כוח בסד"כ גדודי מחטיבה ממוכנת 43 של הדיוויזיה ה-9 התקדם צפונה על ציר "רשת" (כביש 98 של ימינו), בניסיון לאגף את הכוח הישראלי, שבלם את המתקפה הסורית בפיתחת קוניטרה דרום, אך נתקל במארב של כוח טייגר, שגרם לו אבדות כבדות. חטיבת שריון 51 התקדמה דרך חושניה לצומת משתא, הקימה שם עמדת חסימה על ציר הנפט, ובכך ניתקה את ציר האספקה העיקרי של כוחות חטיבה 188 בגזרה הדרומית של רמת הגולן. כוחות קטנים של החטיבה התקדמו צפונה על "ציר הנפט" לכיוון מחנה יצחק וצומת נפח, ומערבה על ציר "כביש" (כביש 87) לכיוון גשר אריק. הכוח שנע על ציר הנפט, נתקל במספר טנקים מחטיבה 188 ומחטיבת המילואים 179 (שזכו מאוחר יותר לכינוי כוח צביקה), שבלמו את התקדמותו במרחק קצר מצומת משתא. הכוח שנע על "ציר כביש", נתקל בכוח חלוץ קטן מחטיבת המילואים 679, שבלם את התקדמותו מדרום לצומת קצביה.

הכוחות היריבים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

על אף הצלחת הכוחות הסוריים להבקיע את קו ההגנה הישראלי בדרום ובמרכז רמת הגולן בלילה שבין ה-6 ל-7 באוקטובר, ספגו הכוחות התוקפים אבדות כבדות בציוד ובנפש במהלך קרב ההבקעה. על פי תוכנית המערכה הסורית המקורית, עד שעות הבוקר המוקדמות של ה-7 בחודש, כוחותיהם היו אמורים להשתלט על רוב שטח רמת הגולן, להגיע אל המצוק שמעל נהר הירדן ולהיערך עליו להגנה מפני התקפת הנגד הצפויה של כוחות המילואים הישראליים. אולם הלחימה העיקשת של הכוחות הסדירים הישראלים, שהגנו על קו המגע, גרמה לעיכוב גדול בלוח הזמנים של המתקפה הסורית, ולשחיקה משמעותית של הכוחות הניידים של שלוש הדיוויזיות הסוריות שהשתתפו במתקפה.

מצד שני, יחידות העתודה הסוריות, דיוויזיות השריון ה-1 וה-3, עדיין לא הוטלו למערכה, ולכן היו רעננות ובתקן מלא. במהלך הלילה קודמו יחידות החלוץ של דיוויזיית השריון ה-1 לקרבת קו החזית ברמת הגולן, והיו מוכנות לנצל את פריצת קו ההגנה הישראלי, לצורך התקדמות לעומק שטח רמת הגולן. עובדות אלו השפיעו לחיוב על המוכנות המבצעית ועל התפקוד של הדיוויזיה, שהוטלה למערכה במרחב חושנייה-נפח בבוקר ה-7 באוקטובר.

הכוחות הסורים העיקריים, שהשתתפו בהתקפה על נפח, השתייכו לחטיבת שריון 51 של הדיוויזיה ה-9 ולחטיבת שריון 91 של הדיוויזיה ה-1.

ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשעות הבוקר של 7 באוקטובר היה מצב הכוחות הישראלים ברמת הגולן קריטי. שני הגדודים הסדירים, שלחמו תחת פיקוד חטיבה 188 בגזרה הדרומית של רמת הגולן ספגו אבדות כבדות וסבלו ממחסור חמור בתחמושת. גדוד 53 נותר עם פחות 20 טנקים מבצעיים, שרובם נותקו על ידי התקדמות הכוחות הסוריים. אחת משלוש פלוגות הטנקים של גדוד 82 הושמדה במהלך הלחימה בשעות הלילה, פלוגה ב' לחמה באזור מוצב 111 בעורף הכוחות הסוריים, ואילו פלוגה א' נסוגה במהלך הלילה לתל יוסיפון לצורך תיספוק מחדש.

כוחות קטנים ומאולתרים בסד"כ מחלקתי ופלוגתי מחטיבות המילואים 179 ו-679, החלו להגיע ב"טפטופים" אל רמת הגולן במהלך שעות הלילה. אולם עקב מצב החירום, שנוצר עקב התמוטטות מערך ההגנה בגזרה הדרומית של הרמה, וחוסר מוכנות למלחמה של מחסני החירום של יחידות המילואים, הטנקים של המסגרות שעלו לרמת הגולן סבלו ממחסור חמור בציוד חיוני ובתחמושת, לחמו עם צוותים לא אורגניים, וחלקם אפילו לא ביצעו תיאום כוונות לפני שנכנסו ללחימה. עובדות אילו פגעו ביעילות ובמוכנות המבצעית של יחידות המילואים שהשתתפו בקרב נפח.

הפיקוד הישראלי איבד את השליטה על היחידות השונות, שלחמו בגזרה הדרומית בשעות הבוקר של ה-7 באוקטובר, והם לחמו באופן מפוזר ובלתי מתואם. הלוחמים עצמם היו, רובם ככולם, מותשים ועייפים, לאחר לילה ללא שינה.

בקרב על נפח נטלו חלק כוחות מארבע חטיבות שריון - שרידי חטיבה 188, חטיבת מילואים 679 וכן חלקים מגדוד 82 של חטיבה 7 ומגדוד 266 של חטיבת מילואים 179. אולם מבין הכוחות הישראליים הרבים שהשתתפו בקרב, רק שניים היו בסדר כוחות משמעותי, ולחמו במסגרת גדודית ומעלה : כוח מח"ט 679 (25-22 טנקים), שכלל חלקים משני גדודים של החטיבה, והגיע לאזור נפח בבוקר ה-7 באוקטובר (אך הצטרף ללחימה במרחב נפח רק בשעות הצהריים המאוחרות), ובמידה פחותה, כוח רן גוטפריד, גדוד 93 המוקטן של החטיבה (22-12 טנקים לפי מקורות שונים), שנכנס ללחימה בשעות הצהריים. כוחות אלו היו ערוכים ללחימה יותר מכוחות המילואים הקטנים, שהגיעו למרחב נפח בשעות הלילה, אך עדיין היו רחוקים מלהיות במוכנות קרבית מלאה.

מהלך הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

אזור הקרבות כיום, מדרום לנפח לאורך ציר הנפט. העץ מצד שמאל ניצב מעל האנדרטה לזכרו של יצחק בן-שהם מח"ט 188.

שעות הבוקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשעות הבוקר של 7 באוקטובר חידשו כוחות מחטיבת שריון 51 את התקדמותם צפונה על ציר הנפט, אך בשעה 07:00 נתקלו באזור עין אל קורה בכוח ישראלי מאולתר - שכלל פלוגה מגדוד 266 של חטיבה 179 ומספר טנקים שנאספו באזור נפח, בפיקוד דוד ישראלי, סמח"ט חטיבה 188 - שהקים עמדת חסימה על הציר, והתקדמותם נבלמה. במקביל, התקדם גדוד 96 של חטיבה 179 על ציר "כביש", וכבש לאחר קרב את תל צבאח.

בשעה 07:30 בבוקר החליט פיקוד אוגדה 36 לפנות את מחנה נפח, כתוצאה מדיווחים בדבר חדירה סורית לעומק השטח בשליטת ישראל במרכז הרמה במהלך הערב והלילה הקודמים. כשעה לאחר מכן החליט רפאל איתן, מפקד האוגדה, לבטל את ההוראה ולחזור לאייש את המחנה, לאחר שהתברר שעדיין אין עליו איום סורי מיידי.

בשעה 08:00 הורה המטה הכללי הסורי לדיוויזיה המשוריינת ה-1, שהייתה דיוויזיית עתודה, לנוע מאזור חושנייה, שנכבשו על ידי הכוחות הסוריים בשעות הלילה, במטרה לכבוש את צומת נפח ואת השטחים השולטים ממזרח לו, ואולי גם לאגף את כוחות צה"ל בצפון הרמה. מפקד הדיוויזיה, תופיק ג'האני, הורה לחטיבה 91 להתקדם צפונה, על ציר "פלא".[4] בשעה 09:00 החלו כוחות החטיבה להיערך באזור חושניה.

בשעה 09:00 יצא מפקד חטיבה 188, יצחק בן-שהם, ממחנה נפח דרומה, ולקראת 09:30 חבר לכוח הסמח"ט על כביש הנפט. הכוח שעמד לרשותו כלל 16 טנקים משרידי חטיבתו, מכוח צביקה ומגדוד 266. במקביל, נערכה בציר "פלא" פלוגה ג' מגדוד 266, אליה חברה לפנות בוקר פלוגה מגדוד 82 בפיקודו של חיים ברק. פלוגה נוספת נערכה למרגלות הר יוסיפון ב"מלא מחדש".

לאורך שעות הבוקר המשיכה הלחימה בין כוח מח"ט 188 לבין כוחות חטיבה 51 הסורית, והצלחת כוח המח"ט בבלימת ההתקדמות הסורית יצרה תמונת מצב של הצלחה יחסית.

בינתיים הגיע הכוח העיקרי של חטיבה 679, שמנה כ-25 טנקים, אל אזור נפח בשעות הבוקר. בשעה 07:00 הורה רפול לאורי אור, מפקד החטיבה והכוח, לנוע לכיוון פתחת קוניטרה, ולאבטח את התפר בין חטיבה 7 לחטיבה 188. הכוח נערך באזור עין זיוון, על ציר "רשת".

המתקפה הסורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשעה 11:15 סיימו כוחות חטיבה 91 את היערכותם בקו שבין הר יוסיפון לחושניה, והחלו להתקדם צפונה על ציר "פלא". כוח צה"ל שניצב מולם כלל 9 טנקים מפלוגה א' של גדוד 82 ומגדוד 266 של חטיבה 179, בפיקוד חיים ברק, מג"ד 82. הכוח לא הצליח לבלום את התקדמות הכוחות הסוריים העדיפים. ברק נפצע ומ"פ א', אלי גבע, לקח את הפיקוד על הכוח. בסביבות השעה 11:30, לאחר שהבין כי מצבו נואש, ניסה גבע לדווח בקשר למפקדיו (סמח"ט 188, מח"ט 188 ומפקד אוגדה 36) על מצבו, אולם לא הצליח ליצור עמם קשר. לבסוף, הוא עלה ברשת הקשר מול אביגדור בן-גל, מח"ט 7 ומפקדו האורגני, אשר הורה לו לסגת צפונה ולחבור אל כוחות החטיבה בצפון הרמה. הכוח מגדוד 82 נסוג צפונה על ציר "פלא", וחטיבה 91 החלה להתקדם צפונה על ציר "פלא", אל צומת נפח. מח"ט 188 ומפקד האוגדה לא עודכנו בנסיגת הכוח, ולא ידעו כי ציר "פלא" נותר ללא הגנה.[5]

במקביל לכך, התקדמה חטיבה 51 על כביש הנפט, אולם לא הצליחה לעבור את כוח מח"ט 188. בשעה 12:00 שלח מח"ט 51 גדוד לאיגוף מערבי נסתר, במטרה לעבור את החסימה הישראלית על ציר הנפט ולכבוש את מחנה נפח. כוח מח"ט 188 לא זיהה את תנועת הגדוד, ולא היה מודע לכך שכוח סורי הגיע לעורפו.

בשעה 12:00 הגיע גדוד 93 מוקטן מחטיבה 679, בפיקוד רן גוטפריד, אל צומת נפח, שם פגש במפקד האוגדה, רפאל איתן (רפול), שהורה לו לנוע על ציר "פלא", ולתגבר את חטיבה 188 בחושניה.[6] בשעה 12:30 הגיע כוח גוטפריד, שכלל בשלב זה 12 טנקים, אל צומת "פלא"-"יבשה" ופנה דרומה על ציר פלא לכיוון חושניה, ומיד נתקל טנקים מחטיבה 91 המשוריינת, שהיו בתנועה מסינדיאנה לכיוון צומת נפח. בקרב שהתפתח נפגעו מרבית טנקי גדוד 93, אך התקדמות חטיבה 91 נבלמה זמנית.[7]

בשעה 12:45 נתקל כוח בן ארבעה טנקים, בפיקוד סמג"ד 82, בכוח המאגף מחטיבה 51 הסורית (מצפון לכוח מח"ט 188). ארבעת טנקי הכוח הושמדו ומפקדו נהרג, אולם הם הספיקו לדווח על האיגוף הסורי.

בסביבות השעה 13:00 פתחו טנקים מחטיבה 91 הסורית באש על מפקדת אוגדה 36 במחנה נפח. כוח אחד של החטיבה אף חצה את ציר "יבשה" ותפס עמדות על רכס דלווה, סמוך לקיבוץ אורטל. תמונת המצב החמורה החלה להתבהר במפקדת האוגדה, ורפול הורה לכל הכוחות הזמינים בגזרה לנוע במהירות לכיוון צומת נפח כדי למנוע את כיבוש הצומת החיוני ואת התמוטטות מערך ההגנה הישראלי במרכז רמת הגולן. הוא עצמו התעקש בתחילה להישאר במחנה, אך בשעה 13:30 החליט לפנות אותו בשנית, והעביר את חפ"ק האוגדה לעליקה, מספר קילומטרים מצפון למחנה. במחנה נותרו מספר טנקים וחוליות נ"ט, שניהלו אש מול הטנקים הסורים ומנעו מהם לבסס את שליטתם במחנה.[8]

כוח מח"ט 188[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשעה 13:10 הורה רפול לבן-שהם לסגת צפונה, לעזוב את העמדה על כביש הנפט ולהיערך מחדש להגנה על מחנה נפח. בן-שהם הותיר את סמח"ט 188, דוד ישראלי, עם 4 טנקים, בעמדת החסימה על ציר הנפט כדי להמשיך לבלום את התקדמות חטיבת שריון 51 לאורך הציר. בן-שהם עצמו התקדם צפונה בראש 11 הטנקים הנותרים. תוך כדי ההתקדמות זיהה הכוח עשרות טנקים סוריים של חטיבה 91 סמוך לגדר המזרחית של מחנה נפח. לאחר התייעצות עם רפול, פתח הכוח באש על כוח השריון הסורי ותקף אותו מאגפו הדרומי ומעורפו. בשעה 13:45 הודיע הסמח"ט כי הוא נוטש את עמדתו וחובר אל המח"ט, ובשעה 13:52 התאחדו הכוחות. כוח המח"ט, שנע בשטח סלעי ומשובש, המשיך להתקדם צפונה באיטיות, תוך ניהול קרב שריון עם טנקים ונגמ"שים באגף הדרומי של חטיבה 91. הכוח הצליח לפגוע במספר רב של טנקים סוריים, אך אחדים מכליו נפגעו מהאש הסורית והושבתו. כוח המח"ט החל בהסתערות בלתי מסודרת לכיוון נפח, והמח"ט איבד את השליטה על הטנקים שבפיקודו. בשעה 14:10 לערך נפגע טנק סמח"ט 188 והסמח"ט נהרג. בשעה 14:15 נותר טנק המח"ט לבדו על ציר הנפט. בשעה 14:30, בעודו נע בסמוך לערוץ נחל משושים, כק"מ מדרום למחנה נפח, נפגעו המח"ט וקצין האג"ם של החטיבה, בני קצין, מאש מקלע שנורתה עליהם מטנק סורי, שחשבו שהושמד, ונהרגו. בשעה 14:35 הגיע אחד הטנקים מכוח המח"ט אל מחנה נפח. כמה דקות לאחר מכן הגיע טנק נוסף מהכוח, בפיקוד צביקה גרינגולד, אל המחנה, אך מכשהבין שהמח"ט והסמח"ט נהרגו חבר גרינגולד אל מפקדת האוגדה בעליקה. שאר הכוח לא הגיע אל נפח.[9]

תוך פחות מחצי שעה נהרגו כל חברי שרשרת הפיקוד הבכיר של חטיבה 188, והחטיבה חדלה להתקיים כמסגרת חטיבתית.

לחימת חטיבה 679[עריכת קוד מקור | עריכה]

סגן הרמטכ"ל, אלוף ישראל טל, בחמ"ל פיקוד הצפון, מאחוריו מפת רמת הגולן בה נראית חטיבה 679 לבדה בגזרת נפח.

בשעה 13:00 התבהרה לפיקוד הצפון תמונת המצב, וכמה דקות לאחר השעה 13:00 הורה מפקד הפיקוד, יצחק חופי, למח"ט 679, אורי אור, לשוב מערבה, ולהגן על נפח. אור פיצל את כוחו, הותיר פלוגה מוקטנת לאבטח את אגפו, הפנה את גדוד 289 מוקטן לנוע על ציר "יבשה" אל נפח, ואת שארית הכוח, גדוד 57 מוגבר, שכלל 15 טנקים, הפנה דרומה ומערבה, דרך הציר שבין הר יוסיפון והר שיפון, במטרה לתקוף את אגפה של חטיבה 91.

בשעה 15:00 נתקל גדוד 289 מוקטן בכוח הסורי שנערך על רכס דלווה, בסמוך לאורטל. הגדוד נאלץ לנהל אש מעמדות נחותות, ובמהלך הלחימה נפגעו כל הטנקים שלו למעט אחד. הטנק שנותר נסוג אחורה אל עין זיוון, והמשיך לנהל אש מול הכוח הסורי כשהוא מחליף עמדות במטרה לדמות כוח גדול. במקביל הגיע גדוד 57 מוגבר אל הרכס שבין תל הר יוסיפון והר שיפון, והחל לירות על טנקי חטיבה 91. הגדוד הצליח להשמיד בין 15 ל-20 טנקים סורים. לאחר שקיבל דיווח על מצבו של גדוד 289 מוקטן, הפנה אור חלק מכוחו צפונה, אל שלוחתו הצפון-מזרחית של הר שיפון, במטרה למנוע מהסורים להתקדם צפונה על ציר "יבשה", ולאיים על אגפה של חטיבה 7.

לקראת השעה 16:00 הגיע אל נפח חיים דנון, סמג"ד 57, יחד עם אחרוני הטנקים מחטיבה 679 שיצאו מהימ"ח. לאחר שהבין כי מחנה נפח פונה, הוא נע עם כוחו מדרום לו, וסביב שעה 16:30 זיהה טנקים מחטיבה 51 הסורית והחל לנהל אש נגדם. דנון צירף לכוחו הקטן כל טנק ישראלי שפגש בדרכו, והצליח לאסוף כוח משמעותי בחלקה הדרום-מערבי של גזרת נפח.

לקראת השעה 17:00, עם רדת החשיכה, נסוגו הכוחות הסורים דרומה מציר "יבשה" וממחנה נפח, ונערכו מחדש על הרכסים שמדרום לסינדיאנה. במקביל, חבר כוח סמג"ד 57 אל עיקר חטיבה 679, וכוחות חטיבה 679 נערכו לשהיית לילה בעמדות מסביב לצומת נפח. בכך נבלמה ההתקדמות הסורית מחושניה צפונה וכוחות צה"ל הצליחו לייצב מחדש את קו החזית במרכז רמת הגולן.

תוצאות הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-7 באוקטובר בערב נבלמה ההתקפה הסורית על רמת הגולן, וכוחות צה"ל הצליחו לייצב את הקו במרכז רמת הגולן. הצלחה זו גבתה מחיר כבד - פצועים והרוגים רבים מהחטיבות הסדירות ומחטיבות המילואים, שהשתתפו בקרב. חטיבה 188 חדלה להתקיים כמסגרת חטיבתית עד תום המלחמה, לאחר שמפקדה, סגנו וקצין האג"ם נהרגו במהלך הקרב. הכוחות הסורים שהשתתפו בקרב ספגו גם הם אבדות כבדות, ולא הצליחו לנצל את ההצלחה של הדיוויזיה ה-5 וה-9 בלילה שקדם לקרב, לצורך ביסוס הישג משמעותי.

ביומיים שלאחר מכן המשיכו כוחות הדיוויזיה ה-1 וכוחות סוריים נוספים לנסות לכבוש את צומת נפח, אך נבלמו ונהדפו לאחור על ידי חטיבה 679. במקביל, הדפו כוחות צה״ל הכוחות הסורים בדרום הרמה ובמרכזה, וכבשו את חושניה. עד 10 באוקטובר נהדפו כל הכוחות הסורים אל צידו המזרחי של הקו הסגול, ופיקוד הצפון החל להיערך למתקפת הנגד.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אל"ם (במיל') פסח מלובני, ‏השריון שהכריע במלחמת יום הכיפורים בראייה ערבית, שריון 44, ספטמבר 2013, עמ' 165-158, באתר "יד לשריון"
  2. ^ תוכנית המלחמה הסורית 295
  3. ^ חיים הרצוג, עם כלביא יקום, הוצאת ידיעות אחרונות 1983, עמ' 214
  4. ^ ציר "פלא" עובר מחושניה, בין כביש הנפט להר שיפון ולהר יוסיפון אל מרחב יער אודם
  5. ^ אבירם ברקאי, על בלימה - סיפורה של חטיבה 188 במלחמת יום כיפור, ספרית מעריב, 2009, עמ' 384–385.
  6. ^ זאת כיוון שמפקד האוגדה לא היה מודע למצב הכוחות בשטח. ראו: רס"ן אורי דותן ורס"ן אלדד אורן, תחקיר מחלקת היסטוריה – סא"ל רן גוטפריד מג"ד 73, ארכיון צה"ל, 21 במרץ 1976; מובא באתר "נעמוש".
  7. ^ אורי אור, אלה האחים שלי, הוצאת ידיעות אחרונות, 2003, עמ' 86–91
  8. ^ עיטור המופת שהוענק לאפי איתם, באתר "בעוז רוחם" של אגף כוח האדם בצה"ל
  9. ^ ברקאי, עמ' 403-391.