הקרב על נפח

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הקרב על נפח
מלחמה: מלחמת יום הכיפורים
TAP line - Nafach.JPG
אזור הקרבות כיום, מדרום לנפח לאורך ציר הנפט. העץ מצד שמאל ניצב מעל האנדרטה לזכרו של יצחק בן-שהם מח"ט 188.
תאריך התחלה: 7 באוקטובר 1973
תאריך סיום: 7 באוקטובר 1973
מקום: סביבות מחנה נפח
33°03′11″N 35°44′10″E / 33.053°N 35.736°E / 33.053; 35.736 קואורדינטות: 33°03′11″N 35°44′10″E / 33.053°N 35.736°E / 33.053; 35.736 
תוצאה: בלימת ההתקדמות הסורית
הצדדים הלוחמים

ישראלישראלישראל

סוריהסוריהסוריה

הקרב על נפח במלחמת יום כיפור היה קרב שריון גדול, שנערך ב-7 באוקטובר 1973. הקרב היה אחד הקרבות המכריעים במסגרת קרבות הבלימה שניהלו כוחות צה"ל נגד כוחות סוריים עדיפים, שחדרו לשטח שבשליטת ישראל ברמת הגולן. מחנה נפח היה ועודנו המחנה הצבאי המרכזי ברמת הגולן. באותה העת הוא שימש כמפקדת אוגדה 36 בפיקודו של תא"ל רפאל איתן, שהייתה האוגדה הסדירה של פיקוד הצפון.

במהלך הקרב הצליחו כוחות שריון ישראליים בסדיר ובמילואים לבלום את המאמץ הסורי להשתלט על מרכז רמת הגולן, ועל צומת הדרכים החשוב סמוך למחנה נפח, למרות שספגו אבדות כבדות במהלכו. במהלך היומיים הבאים המשיכו הסורים לנסות להשתלט על מחנה נפח ועל הרכסים השולטים עליו, אך כל התקפותיהם נבלמו על ידי כוחות צה"ל בגזרה זו. כוחות צה"ל אף עברו למתקפת נגד ועד ה-10 באוקטובר הדפו את הכוחות הסוריים אל מעבר לקו הסגול.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

חשיבות אסטרטגית[עריכת קוד מקור | עריכה]

רמת הגולן ב-1973 ובמידה מסוימת עד היום, לא הייתה משופעת בדרכים סלולות או כבושות רבות. כוח שרצה לנוע ממקום למקום, היה מוגבל לתנועה על גבי מספר מצומצם של צירי אורך ורוחב, מה גם שבאזורים רבים ברמה הונחו מוקשים רבים לפני ואחרי מלחמת ששת הימים, אשר סיכנו כלי רכב היורדים מצירי התנועה המועטים. מחנה נפח הוקם בצומת דרכים בעל חשיבות אסטרטגית במרכז רמת הגולן, ממנו יצא ציר תנועה חשוב היורד לעבר גשר בנות יעקב.

מטרת תוכנית המלחמה הסורית הייתה השלמת כיבוש רמת הגולן בתוך כיממה.[1] הסורים הכירו היטב את רמת הגולן, שהייתה בשליטתם עד שנכבשה על ידי ישראל בשנת 1967, והבינו שכיבוש צומת נפח, הוא שלב חיוני בהשתלטות על מרכז רמת הגולן ובהגעה לקו נהר הירדן. הם גם ידעו, כי נתיב הגישה הקצר ביותר לצומת נפח עובר דרך פיתחת חושניה.

הבקעת הקו הישראלי ב-6 באוקטובר[עריכת קוד מקור | עריכה]

המתקפה הערבית שפתחה את מלחמת יום הכיפורים, הפתיעה את ההנהגה הישראלית ואת הפיקוד הבכיר של צה"ל, על אף ההתרעות המודיעיניות הרבות. גיוס המילואים החל רק שעות מספר לפני פרוץ המלחמה. בגזרת רמת הגולן עמדו שתי חטיבות שריון ישראליות (חטיבות 7 ו-188), שכללו 177 טנקים, מול שלוש דיוויזיות סוריות, שכללו כ-700 טנקים בשלב הפתיחה של המלחמה. הכוחות הסוריים הפעילו לחץ כבד על כוחות צה"ל לכול רוחב החזית. עיקר הכוח הישראלי רוכז בגזרה הצפונית של רמת הגולן, מכיוון שפיקוד צפון העריך שהמאמץ הסורי העיקרי יתרכז בגזרה זו, ורק כוחות מועטים יחסית הוקצו להגן על דרום ומרכז הרמה. לאחר רדת החשיכה הצליחו הכוחות הסוריים, שניצלו את עדיפותם באמצעי ראיית לילה, לחדור דרך הפרצות במערך ההגנה הישראלי הדליל בדרום-מרכז הרמה, ולהבקיע לעומק השטח הישראלי במספר צירים. חטיבה 51 הסורית התמקמה במהלך הלילה באזור חושניה. בשעות הלילה המאוחרות החליט הפיקוד הסורי להטיל למערכה את דיוויזיית השריון ה-1, כדי לנצל את ההצלחה לצורך השתלטות על מרכז רמת הגולן, ועל ציר התנועה הראשי מנפח לגשר בנות יעקב. כוחות סוריים ניידים אחרים ניצלו את ההצלחה, כדי לנוע, כמעט ללא הפרעה, אל הצירים היורדים מדרום רמת הגולן לבקעת כינרות. במהלך ליל 7/6 באוקטובר ניהלו כוחות קטנים מחטיבה 188, שקיבלה את האחריות להגנת החלק הדרומי של רמת הגולן, ביחד עם כוחות חלוץ של חטיבת מילואים 179, שהחלו להגיע לאזור הלחימה, קרבות נואשים כדי למנוע מכוחות שריון סוריים עדיפים להתקדם לאורך ציר הנפט, ולכבוש את מחנה נפח, שם שכנה מפקדת אוגדה 36.

מהלך הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

אזעקת שווא[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-7:30 בבוקר 7 באוקטובר החליט פיקוד אוגדה 36 לפנות את המחנה, כתוצאה מדיווחים בדבר חדירה סורית לעומק השטח בשליטת ישראל במרכז הרמה במהלך הערב והלילה הקודמים. כשעה לאחר מכן החליט רפול, מפקד האוגדה, לבטל את ההוראה ולחזור לאייש את המחנה, לאחר שהתברר שעדיין אין עליו איום סורי מיידי.

בשלב זה ההגנה על צירי הגישה למחנה נפח הורכבה משני כוחות עיקריים: כוח בפיקוד מח"ט וסמח"ט 188, שכלל פלוגה מגדוד 266 מחטיבה 179, שרידי כוח צביקה ומספר טנקים פגועים שתוקנו בסדנה של מחנה נפח (סה"כ 15 טנקים), נערך להגנה על ציר הנפט, בערך במחצית המרחק מנפח לצומת משתא. כוח שני בפיקוד חיים ברק, מפקד גדוד 82 מחטיבה 7, שלחם תחת פיקוד חטיבה 188, כלל שתי פלוגות מגדוד 82 (כולל שרידי פלוגה ב' של הגדוד שנסוגה ממוצב 111) ופלוגה מגדוד 266. כוח זה נועד להגן על "ציר פלא", מצפון-מזרח ל"ציר הנפט", שמוביל מחושניה דרך סינדיאנה לאזור נפח.

כוח מח"ט 188 הצליח לבלום החל משעות הבוקר המוקדמות את התקדמות חטיבת השריון העצמאית ה-51 לאורך ציר הנפט, תוך שהוא גורם לה אבדות כבדות. הצלחה מקומית זו יצרה אצל הפיקוד הישראלי רושם מוטעה, כאילו כוחות צה"ל הצליחו לייצב את המצב במרכז רמת הגולן ולבלום על המתקפה הסורית בגזרה זו.

כתוצאה מהערכת המצב המוטעית של פיקוד אוגדה 36, הורה רפול לכוח מילואים שכלל 25 טנקים מחטיבה 679 בפיקוד המח"ט אורי אור, אשר הגיע לנפח בשעות הבוקר המוקדמות, לנוע צפונה לאזור עין זיוון, כדי למנוע פריצה סורית בגזרת פיתחת קוניטרה, במקום לתגבר את הכוחות שהגנו על מרחב נפח. טעות זו עלתה לכוחות צה"ל במחיר יקר.

המתקפה הסורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסביבות שעה 10:00 החל כוח החלוץ של דיוויזיית השריון הסורית ה-1, חטיבת השריון ה-91, שכללה כ-100 טנקים חדישים מדגם T-62, במתקפה לכיוון צומת נפח דרך "ציר פלא". המתקפה הסורית החדשה יצרה לחץ כבד על שתי הפלוגות מגדוד 82 וכוח סמג"ד 266, אשר הגנו על הגזרה. מג"ד 82 נפצע במהלך הקרב, והפיקוד עבר לאלי גבע, מפקד פלוגה א' של הגדוד, שניהל קרב נסיגה והשהיה מול הכוח הסורי העדיף. גבע, שסבל ממחסור חמור בתחמושת, הבין שלא יוכל להמשיך להחזיק מעמד לאורך זמן. הוא ניסה ללא הצלחה ליצור קשר עם מפח"ט 188 ועם מפקדת האוגדה, כדי לקבל הנחיות, ולבסוף התקשר למח"ט 7, יאנוש בן-גל, בערך בשעה 12:00, והסביר לו את חומרת מצבו. בן גל הורה לגבע לנתק מגע ולנוע צפונה כדי לחבור לכוח העיקרי של החטיבה, יחד עם כל הכוחות שבפיקודו. הוא לא בירר לפני כן את תמונת המצב הכללית במרחב נפח, ואף לא עידכן את מח"ט 188 (שגדוד 82 הועבר תחת פיקודו) ואת מפקדת האוגדה לגבי ההוראה החדשה שלו.[2] ליצחק בן-שהם, מח"ט 188, שניהל באופן אישי את הקרב על ציר הנפט, לא היה קשר עם הכוחות הישראלים האחרים שפעלו במרחב נפח, ולכן לא היה לו מושג לגבי המצב החדש שנוצר באגפו המזרחי. כתוצאה מנטישת הגזרה על ידי גדוד 82, נוצרה פירצה גדולה במערך ההגנה הישראלי בין חושניה לתל יוסיפון, שנוצלה באופן מיידי על ידי השריון של חטיבה 91, כדי לאגף מצפון את כוח החסימה הישראלי בגזרת ציר הנפט, ולהתקדם באין מפריע לכיוון סינדיאנה ומחנה נפח. במקביל למתקפה של חטיבה 91 שלחה גם חטיבת שריון 51 כוח בסד"כ גדודי שאיגף ממערב את כוח מח"ט 188, והתקדם אל נפח מכיוון דרום-מערב דרך תל אל עבאס.

סביב שעה 13:00 הגיע כוחות החלוץ של חטיבת שריון 91 לרכסים השולטים על צומת נפח, ופתחו באש על מפקדת אוגדה 36 במחנה נפח. כוח אחד של החטיבה אף חצה את כביש נפח-עין זיוון ותפס עמדות על רכס דלווה, סמוך לקיבוץ אורטל של היום. בשלב זה הבינה לבסוף מפקדת האוגדה את חומרת המצב, ורפול הורה לכל הכוחות הזמינים בגזרה לנוע במהירות לכיוון צומת נפח כדי למנוע את כיבוש הצומת החיוני ואת התמוטטות מערך ההגנה הישראלי במרכז רמת הגולן. הוא עצמו התעקש בתחילה להישאר במחנה, אך לאחר כחצי שעה החליט לפנות אותו בשנית, והעביר את חפ"ק האוגדה לתל שיבן, סמוך לצומת ווסט. למזלם של הכוחות שנותרו במחנה נפח, הסורים לא ערכו ניסיון משמעותי לכבוש אותו, והסתפקו בהפגזת כלי הרכב והמבנים בתוך המחנה. טנקים סוריים ספורים שחדרו לשטח המחנה הושמדו בירי בזוקות ובאש מספר טנקים ישראלים, שחשו לעזרת המחנה.[3]

הכוחות הזמינים היחידים שעמדו לרשות רפול בשלב זה היו : כוח מח"ט 679 באזור עין זיוון, כוח מח"ט 188 ב""ציר הנפט" מדרום לנפח, וכוח נוסף של חטיבה 679, גדוד 93 בפיקוד רן גוטפריד (22 טנקים), שהיה בדרכו מצומת בית המכס העליון לעין זיוון, כדי לחבור לכוח מח"ט 679 אורי אור.

כוח מח"ט 188[עריכת קוד מקור | עריכה]

זמן קצר לאחר שעה 13:00 הורה רפול לבן-שהם לנטוש את עמדת החסימה שלו על ציר הנפט ולנוע במהירות צפונה כדי להתמודד עם האיום על מחנה נפח. בן-שהם השאיר את הסמח"ט שלו, דוד ישראלי, עם 4 טנקים, בעמדת החסימה על ציר הנפט כדי להמשיך לבלום את התקדמות חטיבת שריון 51 לאורך הציר, ונע בראש 11 הטנקים הנותרים לכיוון נפח ממזרח לציר הנפט. זמן קצר לאחר מכן הוא איתר עשרות טנקים סוריים של חטיבה 91 סמוך לגדר המזרחית של מחנה נפח. לאחר התייעצות עם רפול, הוא פתח באש על כוח השריון הסורי, תקף אותו מאגפו הדרומי ומעורפו, והורה לסגנו להצטרף אליו עם שאר הטנקים שבפיקודו. הכוח הישראלי, שנע בשטח סלעי ומשובש, המשיך להתקדם צפונה באיטיות, תוך ניהול קרב שב"ש עם טנקים ונגמ"שים באגף הדרומי של חטיבה 91. הוא הצליח לפגוע בלא מעט טנקים סוריים, אך חלק מהטנקים שלו נפגעו אף הם במהלך הלחימה. ההסתערות הישראלית לא הייתה מסודרת, ובן-שהם איבד שליטה על הטנקים שבפיקודו. בשעה 14:10 לערך נפגע טנק סמח"ט 188 וישראלי נהרג. כ-20 דקות לאחר מכן, סמוך לערוץ נחל משושים כק"מ מדרום למחנה נפח, נהרג גם המח"ט בן-שהם מאש נשק קל יחד עם קצין האג"מ של החטיבה, בני קצין, שהיה אתו בטנק.

חטיבה 188 נותרה למעשה ללא פיקוד, לאחר ששלושת הקצינים הבכירים בשדרת הפיקוד שלה נהרגו תוך פרק זמן קצר, ושארית הטנקים של כוח בן-שהם, שנותרו אף הם ללא פיקוד, המשיכו להילחם כבודדים. רק שני טנקים, אחד מהם בפיקוד צביקה גרינגולד, הצליחו להגיע למחנה נפח, שם חברו למספר טנקים ישראלים נוספים, וסייעו להם להשמיד את הטנקים הסוריים שחדרו לשטח המחנה. לא ברור מה עלה בגורלם של הטנקים האחרים, שנכללו בכוח בן-שהם.[4]

לחימת חטיבה 679[עריכת קוד מקור | עריכה]

כוח גוטפריד היה הכוח הראשון מחטיבה 679 שהגיע לשדה הקרב בנפח. הכוח, שכלל 22 טנקי שוט מגדוד 93 של חטיבה 679 בפיקוד המג"ד רן גוטפריד, הגיע לאזור נפח בין השעות 13:00-12:00, ועצר להתארגנות ולתיאום כוונות כ-2 ק"מ מדרום-מערב לצומת נפח. רפול, שעדיין היה במחנה נפח, קרא אליו את המג"ד והורה לו לנוע לכיוון חושניה דרך "ציר פלא", כנראה לפני שנודע לו על נוכחות כוחות שריון סוריים סמוך לנפח. הכוח המשיך בתנועה עד לצומת נפח, ופנה ימינה על "ציר פלא". ביציאה מהצומת, סמוך למחצבה שנמצאה במקום, נתקל הכוח מטווח קצר בעשרות טנקים סוריים מהגדוד המוביל של חטיבת שריון 91, שהופיעו על הרכס ממזרח לו. במכת האש הראשונה נפגעו מספר טנקים ישראליים, וכוח גוטפריד שהופתע לחלוטין מנוכחות שריון סורי כה קרוב לנפח, מצא עצמו בשטח נחות, כשהוא מנהל קרב הישרדות נגד טנקים סוריים עדיפים מדגם T-62, שנמצאו בעמדות שולטות. תוך זמן קצר נפגעו מרבית הטנקים הישראליים, כולל טנק המג"ד, רן גוטפריד, שנפצע במהלך הקרב, ופונה לאחור. שרידי כוח גוטפריד המשיכו להילחם ובלמו את המשך ההתקדמות הסורית לכיוון צומת נפח.[5]

מח"ט 679, אורי אור, קיבל הוראה לנוע חזרה במהירות מפתחת קונטרה לאזור נפח, ראשית מאלוף פיקוד צפון, יצחק חופי (חקה), וזמן קצר לאחר מכן מרפול, לאחר השעה 13:00. אור השאיר 4 טנקים באזור רכס הבוסטר כדי למנוע פריצה סורית מכיוון הקו הסגול, ופיצל את שאר כוחו הקטן לשני כוחות משנה. כוח אחד, שכלל 7 טנקים, בפיקוד המג"ד רפול שפר, נועד לנוע היישר לנפח דרך הכביש מעין זיוון, ואילו הכוח העיקרי, שכלל 13–15 טנקים כולל חפ"ק המח"ט, נועד לנוע לעבר נפח באיגוף דרומי עמוק, בשטח סלעי ומשובש, במטרה לתקוף מהאגף את כוח השריון הסורי המתקדם אל נפח.

הכוח בפיקוד רפול שפר, שהחל לגלוש במורד הכביש מעין זיוון לכיוון תל שיפון, נתקל תוך זמן קצר באש טנקים סוריים שתפסו עמדות על רכס דלווה, ומטנקים נוספים שנעו צפונה משני עברי הכביש. הוא הצליח לפגוע במספר טנקים סוריים, אך שלושת הטנקים המובילים שלו נפגעו, ושפר עצמו והמ"פ שלו נפצעו. אורי אור הורה לשארית הכוח לסגת לרכס סמוך לקיבוץ עין זיוון, לתפוס שם עמדות ולמנוע מהסורים לנוע צפונה על הכביש ולאגף מדרום את עמדות חטיבה 7 בצפון רמת הגולן. בינתיים, הכוח העיקרי בפיקוד המח"ט, תפס עמדות בין תל שיפון לתל יוסיפון, ופתח באש מהאגף על הכוח העיקרי של חטיבה 91, שנע במקביל לחזיתו. הפעם, כוח השריון הישראלי נמצא בעמדות שולטות, ואילו השריון הסורי נתפס בהפתעה. תוך זמן קצר נפגעו 20–30 טנקים סוריים מאש כוח אורי אור, והכוח המשיך להתקדם מערבה באיטיות, וללחוץ על האגף החשוף של הכוח הסורי התוקף את נפח. בשלב מאוחר יותר, שלח אור מספר טנקים כדי לתגבר את הכוח הבולם את הסורים בציר נפח-עין זיוון. הם תפסו עמדות על השלוחה הצפונית של תל שיפון, פגעו במספר טנקים סוריים ומנעו מהם לנוע צפונה בציר הכביש הראשי.

במקביל ללחימה מצפון-מזרח לצומת נפח, הגיעו לאזור נפח מספר כוחות קטנים נוספים של החטיבה: כוח אחד, שכלל 3 טנקים בפיקוד חנן אנדרסון, הועבר תחת פיקוד חטיבה 188, וקיבל הוראה לנוע דרומה לחבור לכוחות החטיבה על "ציר הנפט". במהלך תנועתו זיהה הכוח מספר טנקים סורים סמוך לגדר הדרומית של מחנה נפח, ופגע בחלקם. הטנקים הסוריים היו חלק מכוח החלוץ של חטיבת שריון 51, שאיגף את כוח הבלימה של מח"ט 188, והתקדם לכיוון נפח ממזרח וממערב לציר הנפט, לאחר שהשמיד בדרכו כוח ישראלי מאולתר (שכלל מספר טנקים מחטיבה 679) בפיקוד סמג"ד 82 (מחטיבה 7). כוח אנדרסון, ביחד עם טנקים נוספים משרידי חטיבה 188 וגדוד 266 מחטיבה 179, ניהל קרב עם טנקים סוריים שניסו להתקדם לצומת נפח מכיוון דרום-מזרח והצליחו להדוף אותם.

3 טנקים נוספים של החטיבה, בפיקוד הסמג"ד חיים דנון, קיבלו אף הם פקודה לנוע אל ציר הנפט מדרום לנפח. הכוח ירד מהכביש ונע לכיוון ציר הנפט ומחנה נפח באיגוף דרומי עמוק. הוא נתקל בטנקים של חטיבה 51 שהתקדמו מדרום לכיוון נפח, וניהל איתם חילופי אש. תוך כדי לחימה הצליח דנון לצרף לכוחו 5–6 טנקים בודדים מיחידות אחרות, ויצר כוח משמעותי יותר מדרום-מזרח לנפח, שבלם את ההתקדמות הסורית בגזרה זו.

לקראת רדת החשיכה נואשו הסורים מהמאמצים לכבוש את צומת נפח, לאחר שספגו אבדות כבדות במהלך היום, ומפקד חטיבת שריון 91 הורה לכוחותיו לסגת 2–3 ק"מ מזרחה ולתפוס עמדות על רכס סינדיאנה. חטיבה 679 ספגה אף היא אבדות כבדות, ונותרה בתום יום הלחימה עם כ-25 טנקים מבצעיים בלבד (אם כי חלק מהטנקים שיצאו מכלל פעולה לא נפגעו בלחימה, אלא הושבתו עקב תקלות טכניות שונות).

סיכום הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנדרטה לזכרם של סמח"ט 188, דוד ישראלי וסגן יואב ברקאי מחטיבה 179, ציר הנפט, דרומית למחנה נפח.

החדירה הסורית העמוקה לעומק השטח הישראלי במרכז רמת הגולן והופעת כוחות שריון סוריים במרחק קצר ממחנה נפח, הפתיעה את הפיקוד הישראלי, שלא הצליח להבין את תמונת המצב שנוצר במרכז הרמה עקב הפגיעה הקשה בכוחות הסדירים שלחמו באזור זה וברשתות הקשר. ההצלחה הסורית נגרמה, בין השאר, משורת טעויות שביצע הפיקוד הישראלי ברמות השונות (פיקוד חטיבות 188 ו-7, אוגדה 36 ופיקוד צפון). טעויות אלו אפשרו לסורים להשתלט, כמעט ללא התנגדות, על הרכסים השולטים על צומת נפח, ולהפתיע את כוחות המילואים שחשו לעזרת נפח.

על אף המצב הצבאי הקשה שנוצר במרחב נפח בשעות הצהריים של יום ה-7 באוקטובר, הצליחו כוחות ישראליים קטנים יחסית, בסדיר ובמילואים, לייצב את המצב במרכז רמת הגולן עד לתום יום הלחימה. הם הדפו את כוחות השריון הסוריים מהסביבה הקרובה של צומת נפח, תוך שהם גורמים להם אבדות כבדות, וייצרו מערך הגנה חדש בצורת פרסה סביב מחנה נפח. חטיבת מילואים 679, בסיוע שרידי גדוד 266 מחטיבת מילואים 179, שהגיע לאזור נפח כבר בליל 7/6 באוקטובר, מילאו את התפקיד המרכזי בבלימת המתקפה הסורית במרחב נפח.

הכוחות הסדירים, שכללו את מפח"ט חטיבה 188 (כוחות מח"ט וסמח"ט), כוח צביקה (שהורכב מטנקים פגועים של החטיבה, שתוקנו והוחזרו לכשירות) ושתי פלוגות של גדוד 82 מחטיבה 7, סייעו בעיקר בהשהיית ההתקדמות הסורית לכיוון נפח בשעות הלילה ובשעות הבוקר של ה-7 באוקטובר.

במהלך הקרב סביב נפח ספגו כוחות השריון של צה"ל אבדות כבדות. עשרות טנקים הושמדו או נפגעו, וחיילים וקצינים רבים נהרגו או נפצעו, ביניהם המח"ט, הסמח"ט וקצין האג"ם של חטיבה 188 שנהרגו, וכן 2 מג"דים של חטיבה 679 (רן גוטפריד ורפול שפר) שנפצעו.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דני אשר, "תוכנית המלחמה הסורית והוצאתה אך הפועל", בתוך מלחמה היום: חקרי מלחמת יום הכיפורים. עורכים חגי גולן ושאול שי (הוצאת מערכות, 2003).
  • אבירם ברקאי, על בלימה: סיפורה של חטיבה 188 במלחמת יום כיפור (הוצאת מעריב, 2009).
  • צביקה גרינגולד. כוח צביקה: 24 שעות של גבורה במלחמת יום הכיפורים (הוצאת מודן, 2008).
  • יהודה וגמן, "כאוס בנפח", בתוך מלחמה היום: חקרי מלחמת יום הכיפורים. עורכים חגי גולן ושאול שי (הוצאת מערכות, 2003).
  • אריה יצחקי, נפח', בעקבות לוחמים כרך צפון, תל אביב, הוצאת בר-מודן, 1988.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ תוכנית המלחמה הסורית 295
  2. ^ אבירם ברקאי, על בלימה - סיפורה של חטיבה 188 במלחמת יום כיפור (ספרית מעריב, 2009), עמ' 384-385.
  3. ^ עיטור המופת שהוענק לאפי איתם, באתר "בעוז רוחם" של אגף כוח האדם בצה"ל
  4. ^ ברקאי, עמ' 403-391.
  5. ^ אורי אור, אלה האחים שלי (הוצאת ידיעות אחרונות, 2003), עמ' 86-91