אליהו דוד רבינוביץ' תאומים – הבדלי גרסאות
שורה 115: | שורה 115: | ||
{{מיון רגיל:רבינוביץ' תאומים, אליהו דוד}} |
{{מיון רגיל:רבינוביץ' תאומים, אליהו דוד}} |
||
{{בקרת זהויות}} |
{{בקרת זהויות}} |
||
[[קטגוריה:אישים שחיו במאה ה-19]] |
|||
[[קטגוריה:אישים שחיו במאה ה-20]] |
[[קטגוריה:אישים שחיו במאה ה-20]] |
||
[[קטגוריה:רבנים ליטאים]] |
[[קטגוריה:רבנים ליטאים]] |
גרסה מ־11:15, 4 בספטמבר 2018
תבנית:רב הרב אליהו דוד רבינוביץ' תאומים (האדר"ת; ו' בסיוון ה'תר"ג[1] - ג' באדר א' ה'תרס"ה 1905), היה רבן של הערים פוניבז' ומיר שבליטא ובסוף ימיו הרב של ירושלים. חותנו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק.
תולדות חייו
האדר"ת, נולד עם אחיו התאום, הרב צבי יהודה רבינוביץ' תאומים, בפיקלין שבליטא, לרב בנימין רבינוביץ' ולאשתו טויבא. בהיותו בן חמש שנים, נפטרה אם המשפחה, והאב נאלץ לגדל את בניו לבדו. בהיותו בן תשע עברה המשפחה לעיר שילעל, שם כיהן אביו ברבנות. בגיל שלוש עשרה עד חמש עשרה חיבר עם אחיו-תאומו את החיבור "שבת אחים" על כללי הש"ס.
בגיל 16, בשנת תר"ך, עברה המשפחה לעיר ראגולה שבמרכז ליטא, שם החל האדר"ת בכתיבת חידושים על הרמב"ם בשם "מעשי למלך". כתיבת חידושים אלו נמשכה עד שנת תרס"ב, בשתי מחברות[2]. בח"י באלול ה'תר"כ השתדך עם בתו של ר' אריה לייב חזן, תלמיד-חכם מפוניבז'. בחול המועד סוכות ה'תרכ"א עקר מבית אביו אל בית חותנו. הוא למד בקלויז בפוניבז', והעיד על עצמו: "חזרתי על כל הש"ס במרוצה וזכרוני קלט בעה"י את הכל". בחודש אדר חזר אל בית אביו, אשר בינתיים עבר לשמש כרב העיר ווילקומיר.
בשנתיים הראשונות לנישואיו חלה במחלת עיניים שממנה התקשה להתרפא, והעיד על עצמו כי "שתי שנים רצופים שלא יכולתי ללמוד, וכמעט שלא למדתי מאומה". בשנת ה'תרל"ג הוצעה לו כהונת רבנות העיירה פיקעלין, עיירת נערותו, אך הוא סירב, משום שחשש מהקפדתו של הרב המכהן אשר חלה בשיתוק. מספר פעמים נוספות הוצעו לו משרות רבנות ברוסיה ולא הסתייע הדבר. בחורף ה'תרל"ד נולדה בתו אסתר פריידל.
ימי רבנות פוניבז'
לאחר שתלמידו של הרב ישראל סלנטר, הרב הלל מיליקובסקי, עזב את רבנות פוניבז' בתום חמש שנות כהונה, התמנה האדר"ת בגיל עשרים ותשע כרבה של העיר פוניבז'. בתקופת כהונתו שם הרבה לדאוג לצורכי הנזקקים ונסע בעצמו כדי לאסוף תרומות עבורם. כאשר הוזמן לכהן ברבנות העיר ורשה, ויתר על ההצעה מאחר שהיה צריך לפרוע את חובותיו לאנשים שלווה מהם כדי לפרנס את עניי העיר. משכורתו הרבנית הייתה מצומצמת ומשפחתו חיה בתנאים קשים. כמה מילדיו מתו ממחלות עקב חוסר אמצעים.
בראשית שנת ה'תרמ"ג שוב הוצעה לו, משרת רבנות ווילקומיר, עיירת רבנות אביו האחרונה. הוא שעה להפצרות בני פוניבז' שהציעו להכפיל כמעט את משכורתו, ונשאר בקהל עדתו. גם לאחר מכן היה מצבו דחוק. במקרה אחד לא קיבל משכורת של כמה חודשים ונאלץ להפסיק לקבל אנשים בחג הסוכות, כדי להסב את תשומת לב הקהילה למצבו הקשה.
ימי רבנות מיר
לאחר 18 שנות רבנות בפוניבז', נעתר האדר"ת בל"ג בעומר ה'תרנ"ג לתושבי מיר לקבל את רבנות עיירתם. בשנת תרמ"ד התחתנה בתו, אלטה בת-שבע, עם הרב אברהם יצחק הכהן קוק. היא נפטרה כעבור כמה שנים והרב קוק נשא תחתיה את רייזא רבקה, בת אחיו של האדר"ת, הרב צבי יהודה רבינוביץ' תאומים.
ימי רבנות ירושלים
לאחר ששימש שבע שנים כרב במיר נקרא על ידי הרב שמואל סלנט, שהיה כבר מבוגר מאוד וראייתו נחלשה, לשמש כעוזרו ברבנות ירושלים, על מנת שימלא את מקומו לאחר פטירתו. האדר"ת עלה לארץ בשנת תרס"א, אולם נפטר כעבור ארבע שנים, עוד בחייו של הרב סלנט, בג' באדר א' תרס"ה.
ביוזמת האדר"ת הוקם עירוב בין העיר העתיקה בירושלים לשכונות החדשות מחוץ לחומה, והוא אף מימן מכיסו האישי בסתר את הוצאות הקמת העירוב.
הנהגתו
במשך כמה עשרות שנים נהג ללכת במהלך היום עם תפילין קטנות. היה לוקח איתו לנסיעות ברכבות קונטרסים של תפילת הדרך לחלק לנוסעים. הקפיד לקרוא קריאת שמע כמה דקות לפני הנץ החמה, כוותיקין, אף בקיץ, אף שבמקום מגוריו בליטא זהו זמן מוקדם מאוד.
חיבר את החיבור האוטוביוגרפי "נפש דוד" על הנהגותיו ואורחות חייו, שם נראית הקפדתו על פרטים קטנים. הוא מספר כי בליל הסדר היה מתרגש מאוד בפסקה "והיא שעמדה" ופורץ בבכי גדול על הייסורים שעברו עם ישראל ועל החסדים שגמל הקב"ה עם עם ישראל, "עד שבושתי מבני ביתי". בהיותו בירושלים, כשגר מול מקום המקדש, התבטא: הם חשבו לעשות לי טובה ולהאריך ימי, אך זה רק מקצר את ימי, כי בכל פעם שאני רואה את מקום המקדש חרב אינני יכול לעצור בעצמי.
צאצאיו
ארבעה בנים של האדר"ת האריכו ימים אחרי פטירתו:
- מרדכי יונה תאומים (תרל"ז - תש"ז).
- הרב בנימין אברהם משה רבינוביץ (תרל"ט - תשכ"ב). נישא לבתו של קרוב משפחתו הרב אליהו עקיבא רבינוביץ', כיהן כרב בשילעל, ועלה לארץ ישראל ב-1922. הוציא לאור את ספרו של סבו הרב בנימין רבינוביץ' "משנת ר' בנימין", והיה מזכירו של גיסו הראי"ה קוק.[3] כן ערך והוציא לאור את שני כרכי חוקת משפט (הלכות מכירה, ירושה ועירבון) במכון הרי פישל.
- רפאל לוי רבינוביץ' (תרמ"א -תשי"ט).
- ישראל שמעון רבינוביץ' תאומים (תרמ"ג - תשכ"ח). חתנו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק, וגיסו (מאשתו הראשונה של הרב קוק). ממייסדי בת ים וראש המועצה שלה. עסק בהוצאתם לאור של כתבי אביו האדר"ת.
הנצחתו
על שמו נקראת ישיבת אדר"ת בבת ים. עיריית ירושלים קראה על שמו רחוב בשכונת קריית שמואל.[4]
ספריו
כתב למעלה מ-120 ספרים. רק שניים מהם הודפסו בחייו. בשנים האחרונות מודפסים ספריו.
להלן רשימה חלקית של ספריו:
*את דבר המשפט - חידושים על טור חושן משפט, בתוך הטור בהוצאת אל המקורות, ה'תשי"ט
|
*שונה הלכות
|
לקריאה נוספת
- הרב אברהם יצחק קוק, אדר היקר - ספר לזכרו
- שלמה אלברט, אדרת אליהו, תולדותיו, ירושלים תשס"ג
- הרב משה צבי נריה, 'חותנו של הרב - נפש דוד: לדמותו של הגאון האדר"ת זצ"ל', ליקוטי הראי"ה, כרך ג, ירושלים תשע"ה, עמ' 236-250.
קישורים חיצוניים
- הראל כהן, אדר האדרת, מאמר מקיף אודותיו, בתוך: סדר פרשיות על בראשית, בהוצאת מכון ירושלים
- בן-ציון אייזנשטט, הרב ר' אליהו דוד ראבינאוויץ, דור רבניו וסופריו, תרנ"ה-תרס"ה, חלק ד, עמוד 34, באתר היברובוקס
- 'רבינוביץ־תאומים, ר' אליהו־דוד ב"ר בנימין (האדר"ת)', בתוך: דב ליפץ (מרכז המערכת), נתן גורן [ואחרים] (מערכת), יהדות ליטא, כרך ג, ספר א: "אישים", תל אביב: עם הספר, תשכ"ז, עמ' 92 (ספר יזכור לקהילת ליטא, בספריית העיר ניו יורק, תמונה 1290).
- הרב אליעזר מלמד, האדרת והאמונה, בעיתון בשבע
- הרב רונן טמיר, הגאון האדר"ת - הרב אליהו דוד רבינוביץ תאומים זצ"ל, בעלון באהבה ובאמונה
- על האדר"ת, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר דעת
- רבי אליהו דוד רבינוביץ תאומים (האדר"ת), "מגד ירחים" (עלון חודשי להנחלת משנת הראי"ה ומורשתו), גיליון 2, אדר א' תש"ס, עמ' 4
הערות שוליים
- ^ כך מסקנתו של הרב הראל כהן, במאמר אדר האדר"ת, ובהערה 5 שם. זאת אף על פי שהאדר"ת עצמו (סדר אליהו, עמ' 17, וכן בתצלום כתב ידו בפתח הספר) כותב שנולד בתר"ה. תאריך זה אינו מתיישב עם עובדות שסיפר על עצמו במקומות אחרים ועם עדויות של אחרים אודותיו, שמהן כאמור עולה שנולד בתר"ג.
- ^ מבוא לספר מעשי למלך, בתוך "האוצר" גיליון ג', אייר ה'תשע"ז.
- ^ הרב אברהם משה רבינוביץ תאומים ז"ל, הצופה, 6 במאי 1962.
- ^ רחוב האדרת, אתר עיריית ירושלים