ציפורה הלר – הבדלי גרסאות
מאין תקציר עריכה |
←משפחתה: הרחבה |
||
| שורה 43: | שורה 43: | ||
יהודית פלד-הלר (נולדה בשנת 1923), לוחמת [[ארגון צבאי לאומי|האצ"ל]] ב[[מלחמת העצמאות]], בעלת אות "מגן צפת". |
יהודית פלד-הלר (נולדה בשנת 1923), לוחמת [[ארגון צבאי לאומי|האצ"ל]] ב[[מלחמת העצמאות]], בעלת אות "מגן צפת". |
||
==לקריאה נוספת== |
|||
* [[ישורון קשת]], שני ספרי שירה: צפורה אלאור-הלר, [[דבר (עיתון)|דבר]], לספרות ולאמנות, ט' בתמוז תשכ"ח, 5 ביולי 1968, עמ' 8. |
|||
==הערות שוליים== |
==הערות שוליים== |
||
גרסה מ־11:31, 17 בנובמבר 2020
 |
אנו דנים כעת בשאלה האם ערך זה עומד בקריטריונים להיכלל בוויקיפדיה. אתם מוזמנים לשפר ולהרחיב את הערך על מנת להסיר את הספקות, וכן להשתתף בדיון בדף השיחה של הערך.
| |
| אנו דנים כעת בשאלה האם ערך זה עומד בקריטריונים להיכלל בוויקיפדיה. אתם מוזמנים לשפר ולהרחיב את הערך על מנת להסיר את הספקות, וכן להשתתף בדיון בדף השיחה של הערך. | |
 | |
| לידה |
20 בספטמבר 1925 (בת 98) צפת |
|---|---|
| מדינה | ישראל |
| מקום מגורים | תל אביב-יפו |
| תקופת הפעילות |
מ-1940  |
| עיסוק | משוררת |
  | |
ציפורה הלר (נולדה ב-20 בספטמבר 1925) היא משוררת שנולדה בצפת וחיה בתל אביב-יפו. הלר היא דור חמישי בצפת, בתם של הרב אברהם זיידה הלר ופרידה לבית ברז"ל, נצר לרב שמואל הלר, מנהיג צפת במחצית השנייה של המאה ה-19. גדלה בבית דתי-לאומי. חברה באגודת הסופרים העברים במדינת ישראל.
קורות חייה
תחילת דרכה
הלר למדה באמצע שנות ה-40 של המאה ה-20 מדעי היהדות ופילולוגיה קלאסית באוניברסיטה העברית בירושלים אצל פרופסור גדליה אלון ופרופסור משה שוובה. היא עבדה במשרד מבקר המדינה בירושלים ואחר כך בתל אביב כמנהלת ביקורת ראשית עד שנת 1975.
לאחר מלחמת העצמאות הגיעה להרצאותיו באוניברסיטה העברית של חתן פרס ישראל, פרופסור שמעון הלקין. היא פנתה אליו עם אחדים משיריה הראשונים ופרופסור הלקין המליץ על פרסומם בירחון "גליונות". אחר כך פרסמה משיריה בביטאון אגודת הסופרים "מאזנים", בעיתון "ידיעות אחרונות, ובכתבי עת נוספים. שנים אחר כך סירב עורך "מאזנים" לפרסם את שיריה וטען שהיא חסרת כל כישרון. הלר כתבה לאברהם שלונסקי, שלא הכירה, שיפסוק. שלונסקי כתב לה "יישר כוח" ושיריה הודפסו בהמלצתו מיידית בביטאון "על המשמר".
המשך דרכה כמשוררת
ספרה הראשון "שירי מדבר ונחש" הופיע בהוצאת מחברות לספרות בשנת 1965.
ספרה השני "צפת עיר ההר והאור" (בשם צפורה הלר-אלאור) הופיע בהוצאת טרקלין בשנת 1983, בסיוע קרן יהושע רבינוביץ לאמנויות תל אביב. הציור בשער הספר לקוח מתוך כתב היד של רבי שמואל הלר הכולל דרשה מאת רבי שלמה אלקבץ, המשורר הנודע שחי בצפת במאה ה-16.
בשער האחורי כתבה: "זוהי מנחת אהבה לעיר הולדתי וילדותי, לשרשי עמוקי-הימים, לדורות אבותיי, שאורם מקופל בי, למרות מרדי. מנחת אהבה ומנחת התמודדות. התמודדות בין עכשיו ואז, בין יחיד לרבים, בין מסורת פטריארכלית והווית אישה."
עשייתה המאוחרת
בשנת 1975 החלה במסע לימודי המדיטציה טרנסצנדנטלית מחוץ לישראל וחזרה לישראל כמורה. אחר כך יצאה להשתלמות מיוחדת בשווייץ תוך דיאלוג עם מהרישי מהש יוגי על הקורס שהורתה בשם "מדע האינטליגנציה היצירתית".
ביוני 2020 נשאה דברים בשם הניצולים בכנס "מונית המוות" (1938)[1] בבית הכנסת האר"י הספרדי בצפת, ממנה ניצל אביה, הרב אברהם זיידה הלר.
בכנס של צאצאי הנרצחים שיזמה הסופרת ורד טל, נכחו בין היתר ראש העיר צפת שוקי אוחנה, ראש העיר צפת לשעבר זאב פרל, וחוקרת צפת ד"ר רבקה אמבון.
שירים בכתב ידה, ראיון וידאו שערך עמה יחזקאל המאירי וחליפת מכתבים בינה לבין אביה נמצאים במוזיאון בית המאירי בצפת.
משפחתה
אחיותיה הן:
לאה שור (1915–1998), בוגרת "בית המדרש למורים מזרחי", שנישאה לרופא פרופסור שמואל שור. בנם הוא הקולנוען רנן שור, מייסד ומנהל בית הספר סם שפיגל לקולנוע ולטלוויזיה.
פרופסור שרה אורה הלר וילנסקי (נולדה בצפת בדצמבר 1920), חוקרת מחשבת ישראל, פרופסור אמריטה של אוניברסיטת חיפה.
מרים סברדלוב (נולדה בפברואר 1928), חקלאית בכפר ויתקין.
יהודית פלד-הלר (נולדה בשנת 1923), לוחמת האצ"ל במלחמת העצמאות, בעלת אות "מגן צפת".
לקריאה נוספת
- ישורון קשת, שני ספרי שירה: צפורה אלאור-הלר, דבר, לספרות ולאמנות, ט' בתמוז תשכ"ח, 5 ביולי 1968, עמ' 8.
הערות שוליים
- ^ שמעון כהן, זוכרים את נרצחי מונית המוות, באתר ערוץ 7, 16 ביוני 2020
ערך זה הוא יתום, כלומר אין ערכים בוויקיפדיה שמקשרים אליו. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולקשר אליו מכמה מהערכים שמכילים את המונח "ציפורה הלר".