ישורון קשת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ישורון קשת

ישוּרוּן קשת (ישֻרוּן קֶשֶת; שמו המקורי: יעקב יהושע קופֶלֶביץ; כ' בכסלו תרנ"ד, 29 בנובמבר 1893ד' באדר תשל"ז, 22 בפברואר 1977) היה משורר עברי, מסאי, מתרגם ומבקר ספרות ואמנות, שפעל בארץ ישראל, טרום תקופת המדינה ולאחר הקמתה.

תולדות חייו ויצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישורון קשת נולד בעיירה מינסק-מזובייצק (נוֹבוֹמינסק) שליד ורשה, בפולין הקונגרסאית, בשם יעקב קופֶלֶביץ. למד בגימנסיה רוסית, וב-1911 נשלח על ידי הוריו ללמוד בגימנסיה הרצליה בתל אביב. לאחר הקמת המדינה שינה את שם משפחתו הלועזי לעברי; וכן החליף גם את שמו הפרטי, יעקב, שמבטא על פי חז"ל נפתולים, לשם ישורון, שמבטא ישרות; שניהם על פי חז"ל היו שמותיו של אבי האומה יעקב, שנקרא גם ישראל[1].

בין 1920 ל-1926 למד באירופה, באוניברסיטאות ברומא ובברלין. ב-1921 נישא בברלין לד"ר קיטה הולנדר, ולזוג נולד בן, עמנואל. בהמשך, נפרד ממנה, ונישא לנחמה.

קשת כתב שירה ומסות, הגות והיסטוריה של סופרים והוגים. קשת בחן באופן מקורי את היחסים שבין היצירה העברית הארצישראלית, לבין תרבות אירופה, שממנה באו רוב היוצרים בתקופתו. הוא הקדיש חשיבה והתבוננות להשפעתו של המקום הארצישראלי על היצירה העברית בספרות ובאמנות בארץ ישראל. כמו אחרים, שם לב להשפעת האור בארץ על היוצרים: "אווירה של ארץ-ישראל היא כור-היתוך כביר-כוח לא רק לצבעים (שהנם הבשר-ודם והנפש של הציור), אלא גם לאופן ראייתו של הצייר, ולא אחת אף לעצם כשרונו. (האמן) בודקו בקש אמנם להתאים את הפליטרה שלו לפעולת האור העריץ, אור-האיתנים של ארצנו, הממזג בקרבו את כל הצבעים לגון יסודי אחד, שאין להם לעצמים כל מנוס ומפלט ממנו (שעם כל שהוא אוצל זיו-יתר ונהרה חמה לשטחיהם, הריהו נוטל מהם את עצמאותם הצבעית-מוחשית)".[2] כמו כן, החזיק קשת בעמדה ייחודית בנושא "יהדות המזרח בספרותנו".[3]

קשת תרגם מאנגלית, צרפתית וגרמנית מבחר יצירות מופת של הגות וספרות, אשר נוכחותן בארון הספרים העברי תרמה רבות לקוראים ביישוב היהודי בארץ. במיוחד השפיעו על ציבור הקוראים העברי לדורותיו תרגומיו הראשוניים להגותו של משה הס, ליצירותיו של פרנץ קפקא, ולמחקריו של ויליאם ג'יימס.

ישורון קשת זכה והיה לדמות ספרותית בפרוזה העברית שנכתבה במחצית השנייה של המאה ה-20; אצל הסופר אשר ברש בשם "אתרוג",[4] ואצל הסופר דן צלקה בשמו שלו.[5]

בשנת תשל"ו 1976 זכה בפרס ביאליק לספרות יפה, על מפעל חיים. בשנת 1948 זכה בפרס טשרניחובסקי לתרגומי מופת על תרגום מסות של מישל דה מונטן.

נפטר ב-1977 בביתו בירושלים, ונקבר בבית הקברות בהר הזיתים. על מצבתו נחקקה שורה מתוך ספרו "החיים הגנוזים": "עוד זמן רב אורך ייקר גם אחרי נאסף לעד". כעשרים שנים לאחר פטירתו, ב-1996, ליקטה אלמנתו, נחמה, את כל שיריו ופרסמה קובץ מקיף בשם "האוצר האבוד: כל השירים". לספר אחרית-דבר מאת מוטי נייגר, המסכמת את הביוגרפיה הספרותית של המשורר ועומדת על מקומו בתרבות.

מכתביו (מבחר)[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרים מפרי עטו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בתוך עמי, ירושלים : הוצאת כרמל, תשנ"ו-1996.
  • האוצר האבוד : כל השירים, ירושלים : כרמל, תשנ"ו-1996.
  • מחרוזות: פרקי הגות, תל אביב: הוצאת יבנה, תשי"ט, (תשכ"ז).
  • מיכה יוסף ברדיצ'בסקי, חייו ופעלו, ירושלים: הוצאת מאגנס, תשי"ח.
  • משכיות: מסות בקורת, תל אביב: אגודת הסופרים העברים ליד דביר, (תשי"ד-1953.
  • הבדלות, אגודת הסופרים העברים ליד דביר, תל אביב תשכ"ב.
  • הדרך הנעלמה: עלי יומן, 1919–1939, ירושלים: הוצאת ראובן מס, תש"א.
  • ההלך בארץ: מבחר שירים, תל אביב : הוצאת קרן ישראל זנגביל בלונדון, תרצ"ב.
  • החיים הגנוזים: ליקוטי שירים, ירושלים: מוסד ביאליק, תשי"ט.
  • קדמה וימה: פרקי זכרונות,‫ תל אביב: הוצאת עם עובד, תש"מ 1980. ‬
  • קרן חזות: פרקי ביקורת לאומית, ירושלים: ראובן מס, 1966.
  • רוחות המערב: מסות, תל אביב: הוצאת עם עובד, תש"ך.
  • רשויות: מסות הערכה על סופרי ישראל,‫ ירושלים: ראובן מס, 1968.
  • שירת המקרא: מסות, תל אביב: הוצאת דביר, תשט"ו (c1954).
  • בירושלים הנצורה, יומנים מן העורף, א-ב, ירושלים: הוצאת ראובן מס, תשכ"ז-1967, 1973.

תרגומיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "כל לשון 'עקיבה' - גלגול וסיבוב, ולכן יקראו יעקב - ישורון, כי היפך ה'עקוב' 'מישור'" (רמב"ן, דברים ז, יב). בכך קיים ישורון קשת בדרך סמלית את הפסוק "והיה העקוב למישור" (ישעיהו מ, ד).
  2. ^ הארץ, 6.5.1950. גדעון עפרת, על יוסף בודקו.
  3. ^ ראו, למשל: באתר הקשת המזרחית.
  4. ^ ראו: אהוד בן-עזר, תל אביב בראשיתה בראי הספרות, בתוך: תל אביב בראשיתה, 1934-1909, סדרת עידן 3, [עורך: מרדכי נאור], ירושלים: הוצאת יד יצחק בן-צבי, תשמ"ד-1984. ובמרשתת: חדשות בן-עזר.
  5. ^ ראו, למשל: אתר חרגול הוצאה לאור.