ציפורה הלר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ציפורה הלר
ציפורה הלר, 2019
ציפורה הלר, 2019
לידה 20 בספטמבר 1925 (בת 97)
צפת, פלשתינה (א"י) עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
לאום ישראלית
תקופת הפעילות 1940–הווה (כ־82 שנים)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ציפורה הלר (נולדה ב-20 בספטמבר 1925) היא משוררת שנולדה בצפת וחיה בתל אביב-יפו.

באפריל 2022 הוציאה לאור את ספרה "ובכל זאת מתלקח האור", המסכם שמונה עשורי כתיבת שירה.

תחילת דרכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלר היא דור חמישי בצפת, בתם של הרב אברהם זיידה הלר ופרידה לבית ברז"ל, נצר לרב שמואל הלר, מנהיג צפת במחצית השנייה של המאה ה-19. גדלה בבית דתי-לאומי. חברה באגודת הסופרים העברים במדינת ישראל. למדה בצפת ב"בית הספר המזרחי" ובתיכון העירוני. כן למדה באמצע שנות ה-40 של המאה ה-20 מדעי היהדות ופילולוגיה קלאסית באוניברסיטה העברית בירושלים אצל פרופסור גדליה אלון ופרופסור משה שוובה.

לאחר מלחמת העצמאות הגיעה להרצאותיו באוניברסיטה העברית בירושלים של חתן פרס ישראל, פרופסור שמעון הלקין, שהמליץ ליצחק למדן על פרסום שיריה בירחון "גליונות". לאחר מכן פרסמה משיריה בביטאון אגודת הסופרים "מאזנים", בעיתון ידיעות אחרונות, ובכתבי עת נוספים. כמו כן, בהמלצת אברהם שלונסקי, שיריה הודפסו בביטאון "על המשמר".

ציפורה הלר כסטודנטית באוניברסיטה העברית, ירושלים, שנות ה-40.

המשך דרכה כמשוררת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרה הראשון "שירי מדבר ונחש" הופיע בהוצאת מחברות לספרות בשנת 1965 בעריכתו של ישראל זמורה, וזכה לביקורות תומכות בעיתונות ובקרב אוהבי השירה בישראל.

הלר עבדה במשרד מבקר המדינה בירושלים ואחר כך בתל אביב כמנהלת ביקורת ראשית עד שנת 1975, ופרשה לגמלאות.

ספרה השני "צפת עיר ההר והאור" (בשם צפורה הלר-אלאור) שהופיע בהוצאת טרקלין בשנת 1983, בסיוע קרן יהושע רבינוביץ לאמנויות תל אביב ועיריית צפת, לא זכה לביקורות כלשהן ולהתייחסות קהילת השירה הישראלית.

ציפורה הלר עם אביה הרב אברהם זיידה הלר, שנות ה-60

עשייתה וחייה המאוחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1975 החלה במסע לימודי המדיטציה טרנסצנדנטלית מחוץ לישראל וחזרה לישראל כמורה. אחר כך יצאה להשתלמות מיוחדת בשווייץ תוך דיאלוג עם מהרישי מהש יוגי על הקורס שהורתה בשם "מדע האינטליגנציה היצירתית".

התהודה האפסית לספר שיריה השני הובילה אותה להחליט שלא לפרסם יותר משיריה החדשים, ולהמשיך בשגרת חייה בתל אביב-יפו.

בדצמבר 2006 העניק לה הוועד המנהל של אגודת הסופרים העברים במדינת ישראל את תעודת יקירת קסת הזהב "כמי שהגיעה לגבורות ותרמה לבניין הספרות העברית ולהעשרת השפה העברית".

בשנים 2020-2021 הייתה עדה מרכזית בסרטו של רנן שור, בן אחותה, "בלוז לרב הלר", על אביה הרב אברהם זיידה הלר.

במהלך הצילומים מעדה הלר ברחוב מול דירתה במרכז תל אביב. היא הזעיקה את אחיינה רנן שור לחדר המיון בבית חולים איכילוב, והפקידה בידיו מפתח לדירתה. שור וצוותו מיינו את אלפי השירים שמצאו בדירתה[1].

במהלך תקופת מגפת הקורונה בישראל החליטה הלר לערוך את מיטב שיריה בשמונה עשורי כתיבה ולהוצאתם המיידית, בהוצאת שור – הלר.

באפריל 2022, בבית ההורים פאלאס דיור מוגן, הושק ספר שיריה "ובכל זאת מתלקח האור", בעריכת עליזה ציגלר ורנן שור. הספר כולל ממואר של הלר על פגישה עם המשוררת לאה גולדברג; מכתבים ששלחו אליה שמואל יוסף עגנון, אברהם שלונסקי ולאה גולדברג; פתח דבר של נורית זרחי, ואחרית דבר של פרופסור אריאל הירשפלד, המעמיד אותה בשורה אחת עם המשוררים הנודעים של תקופתה.

מתוך גב הספר:

"האם ייתכן שבתוך כל הזרמים שהשירה נשטפת בהם יקום משורר שהוא אי בפני עצמו? הפגישה עם שיריה של ציפורה הלר מוכיחה שאכן כן הוא". נורית זרחי

"לצפורה הלר קול משלה; קול אינטימי, קאמרי, כמעט חרישי לעיתים, אבל הוא ייחודי לגמרי, אינו דומה לשירת בני דורה הנודעים (חיים גורי, יהודה עמיחי) ואינו שותף לחוויית השייכות של בני דורה למסע ההירואי של דורם." אריאל הירשפלד

שירים בכתב ידה, ראיון וידאו שערך עמה יחזקאל המאירי וחליפת מכתבים בינה לבין אביה אברהם זיידה הלר נמצאים במוזיאון בית המאירי בצפת.

רבבות שיריה, התכתבויותיה ותִּעוּדָהּ מאז שנת 2020 נמצאים בארכיון רנן שור בת"א.

שער ספרה של צפורה הלר-אלאור, "ובכל זאת מתלקח האור", 2022.  צילום: תמר קרוון עיצוב :דוד מוסקוביץ הוצאת שור הלר ליריקה

משפחתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחיותיה הן:

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ציפורה הלר בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ עדות לכך נמצאת בסיפור של רנן שור, "שישים וארבע מדרגות אצל פלינה", שפורסמה ב"יקום תרבות"., יקום תרבות, ‏9 ביולי, 2022
  2. ^ ביקורת על ספר שיריה הראשון של ציפורה הלר