קהילת המודיעין הישראלית

קהילת המודיעין הישראלית כוללת ארגונים אחדים העוסקים באיסוף ומחקר מודיעין במדינת ישראל. הארגונים הנכללים בקהילת המודיעין הישראלית הם:

מיג-21 במוזיאון חיל האוויר, מסומן במספר 007 כמחווה למוסד

מערך המודיעין בצה"ל:

• חיל האיסוף הקרבי בזרוע היבשה
• אגף המודיעין (אמ"ן) המנחה מקצועית את כלל גופי המודיעין בצה"ל:
  • להק מודיעין (למד"ן) בחיל האוויר
  • מספן מודיעין (מד"ן) בחיל הים
  • מחלקות המודיעין בפיקודים המרחביים (פקמ"רים): פיקוד הצפון, פיקוד המרכז, פיקוד הדרום ופיקוד העורף
• במשרד ראש הממשלה:
  • המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים ("המוסד")
  • שירות הביטחון הכללי (שב"כ)
• במשרד החוץ:
  • המרכז למחקר מדיני
• במשרד הביטחון:
  • מלמ"ב - הממונה על הביטחון במשרד הביטחון
• במשטרת ישראל:
  • אגף המודיעין

בעבר נכללו בקהילת המודיעין גם הארגונים הבאים:

• לשכת הקשר ליהודי ברית המועצות ("נתיב") - הייתה אחראית על מתן סיוע והגנה ליהודי ברית המועצות. הוצאה מקהילת המודיעין לאחר נפילת מסך הברזל ב־1990.
• הלשכה לקשרי מדע (לק"ם) - הייתה אחראית על השגת מודיעין טכנולוגי. נסגרה בעקבות חשיפתו של ג'ונתן פולארד שריגל מטעמה בארצות הברית.

הפיקוח הפרלמנטרי

הפיקוח הפרלמנטרי על קהילת המודיעין מבוצע על ידי ועדת המשנה למודיעין ושירותים חשאיים של ועדת חוץ וביטחון של הכנסת. זו, מקבלת דיווחים שוטפים מבכירי הקהילה.

מבנה קהילת המודיעין וחלוקת התפקידים בין זרועותיה

ועדות שונות ובודקים יחידים מונו במרוצת השנים לצורך בחינת הסוגיות של המבנה הראוי לקהילת המודיעין של מדינת ישראל, שאלת חלוקת האחריות והסמכויות בין אמ"ן, השב"כ והמוסד, ומתכונת העבודה של שלושתם מול ראש הממשלה והשרים, לשם גיבוש המלצות, בין אם בעקבות אירועים טראומטיים, ובין אם בדרך שיגרה. בין אלו ניתן למנות את הבאים:

• דו"ח שאול אביגור (1957)
• ועדת ידין-שרף (1963)
• ועדת אגרנט (1973/4)
• ועדת זמיר (1974)
• ועדות האלוף אהרון יריב (1984, 1986)
• הוועדה הבינשרותית של קהיליית המודיעין (1987)
• דו"חותיו של האלוף ר. ורדי, משנות התשעים.
• הוועדה לחקירת מערך המודיעין בעקבות המלחמה בעיראק (2004)

הממשלה נדרשה לנושא בהזדמנויות שונות וקיבלה החלטות בנדון. מבקר המדינה הציב את הנושא על סדר יומו והגיש לכנסת את ממצאיו ומסקנותיו. גם ועדת המשנה למודיעין ושירותים חשאיים של ועדת החוץ והביטחון כבר עסקה בסוגיה בשנת 1994 והניחה שורה של המלצות בפני ראש הממשלה.

חלוקת העבודה בין זרועות המודיעין, אמ"ן, השב"כ, והמוסד, מושתתת, במבנה הנוכחי של הקהילייה, על בסיס גאוגרפי בדרך כלל. קיימים קווי השקה ורצועות חפיפה, לעתים רחבות למדי, בין הארגונים. מידת התיאום ושיתוף הפעולה הבינזרועי לקתה בעבר באופן מהותי בחסר, ופגמה לעתים ביעילות העשייה המודיעינית בנושאים שונים. בשנים האחרונות חל שיפור של ממש בתחום זה. הארגונים הטמיעו את ההכרח בהיזון הדדי של מידע מודיעיני ובסנכרון פעילויות מסוימות, המהווים מכפיל כח ותורמים להעלאת רמת ההישגים ושיעור ההצלחה. נותרו עדיין נושאים פתוחים לדיון ואף שנויים במחלוקת באשר לחלוקת האחריות וגבולות הגזרה הבינזרועית. במסמך המכונה "המגנא כרטא", ממשיכים ראשי השירותים לנסות ולגבש הסכמות ביחס למכלול העניינים של הפרק. ועדת המשנה למודיעין ולשירותים חשאיים מקיימת מעקב בנושא ובוחנת את המהלכים הננקטים לצורך יישוב סלעי המחלוקת בדרך עניינית. על פי הצורך תגלה ועדת המשנה מעורבות פעילה בתחום זה על מנת להבטיח נוהלי עבודה סבירים ותקינים לתועלת עבודת המודיעין.

ההתפתחות ההיסטורית של קהיליית המודיעין הועידה לאגף המודיעין של צה"ל מטלות ותחומי פעולה, אשר אינם בתחום אחריותו של מודיעין צבאי על-פי הרוֹוֵח והמקובל במרבית מדינות המערב. דוגמאות לכך הם האחריות על המחקר המודיעיני בתחום המדיני והובלת תחום מודיעין האותות, גם בנושאים שאינם צבאיים מובהקים. מדינת ישראל בשנות קיומה הראשונות נשענה על צה"ל גם כעוגן וכמכשיר לביצוע משימות לאומיות בהיותו מערכת בעלת כושר ארגוני, משאבים וכוח אדם זמין. בתוך כך נטל על עצמו המודיעין הצבאי גם פונקציות שהוא אינו הכתובת הטבעית והמתבקשת מאליה למילוין.

הרפורמה במבנה קהיליית המודיעין

הוועדה לחקירת מערך המודיעין בעקבות המלחמה בעיראק סברה כי למרות ההתקבעות ההיסטורית של המבנה הנתון, וחרף היתרונות שצברו חטיבת המחקר של אמ"ן ויחידה 8200 מתוקף נסיונן רב השנים, מן הראוי להשתית סוף-סוף את מבנה קהיליית המודיעין על חלוקת עבודה נכונה הן מהבחינה הייעודית מקצועית, והן מהבחינה החוקתית-דמוקרטית. בשל כך סברה הוועדה כי קיים צורך לשקול מחדש את מעמדו ומקומו של הסיגינט וכן את העברתם של תחומים מדיניים אסטרטגיים מסוימים ותחומים לא צבאיים הנתונים כיום לאחריות אמ"ן לגורם מודיעיני אזרחי.

הוועדה המליצה על רפורמה שבסופה יכלול מערך המודיעין שלושה או ארבעה גופי מודיעין עצמאיים, וכן את המועצה לביטחון לאומי. ההבחנה ביניהם תהא מבוססת (להוציא רשות סיגינטית, במידה ותקום) על נושאי ותחומי האחריות של כל אחד מהגופים.

• אמ"ן - שתחום אחריותו העיקרי הוא המודיעין הצבאי, התרעה למלחמה על-פי יכולות ופיתוח היכולות, ויצירת התרעות וייצור מטרות במהלך מלחמה או עימות מוגבל.
• המוסד - שתחום אחריותו העיקרי, בנוסף לסיכול, הוא מודיעין מדיני-אסטרטגי, כולל יציבות משטרים, וכן מודיעין תעשייתי-מדעי-טכנולוגי וגרעיני, וכן טרור גלובאלי.
• שב"כ - שתחום אחריותו העיקרי הוא ביטחון המדינה, מנגנוניה ואזרחיה, אל מול איומי טרור פלסטיני ואחר ואל מול איומים של חתרנות פנימית.
• רשות סיגינטית - שתשרת את כלל השירותים שלעיל על-פי הצי"ח ובהתאם לעדיפויות שיקבעו על ידי הדרג המדיני, במידה ותוקם.
• מועצה לביטחון לאומי - שאמונה על גיבוש הערכת המצב הלאומית לאור תמונת המודיעין הכוללת, והכנת דרכי פעולה אפשריות (דפ"אות) מדיניות וביטחוניות כמענה.

לקריאה נוספת

• עמוס גלבוע ואפרים לפיד (עורכים): מלאכת מחשבת - 60 שנות מודיעין ישראלי - מבט מבפנים, ידיעות ספרים, 2008.

קישורים חיצוניים

• עמוס הראל ואנשיל פפר, מחלוקת בין המוסד ואמ"ן על תחומי האחריות, באתר הארץ, 21.7.2009