בית הוהנשטאופן
 | |
| מדינה | גרמניה, איטליה, ממלכת ירושלים |
|---|---|
| תארים |
דוכס שוואביה מלך איטליה קיסר האימפריה הרומית הקדושה מלך סיציליה מלך ירושלים |
| מייסד | פרידריך הראשון, דוכס שוואביה |
| השליט האחרון | קונראד השלישי, מלך ירושלים |
| תקופת השושלת | 1079–1268 (כ־189 שנים) |
| אתניות | גרמנית |
בית הוהנשטאופן (בגרמנית: Haus Hohenstaufen) הוא משפחת אצולה גרמנית שהתקיימה כמאתיים שנה, במהלך ימי הביניים, ומתוכה יצאו כמה מקיסרי האימפריה הרומית הקדושה.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
דוכסות שוואביה[עריכת קוד מקור | עריכה]
האזכור הקדום ביותר של בני המשפחה הוא משנת 987, שבו מוזכר שפרידריך וזיגיהרד רוזני ריזגאו סייעו לאוטו השלישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה בבוואריה. בשנת 1079 הודח רודולף, דוכס שוואביה עקב מאבקו בהיינריך הרביעי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה במהלך מאבק האינווסטיטורה, ובמקומו מונה פרידריך הראשון, דוכס שוואביה מבית הוהנשטאופן שתמך בהיינריך הרביעי.
פרידריך נאבק בבנו של רודולף - ברטהולד הראשון, דוכס שוואביה ובחתנו - ברטהולד השני, דוכס שוואביה, שטענו לזכותם על הדוכסות, אולם הביס אותם לבסוף בשנת 1098. בשנת 1105 מת פרידריך הראשון, ובמקומו עלה לשלטון בנו פרידריך השני, דוכס שוואביה. בשנת 1138 מונה בנו של פרידריך הראשון - קונרד למלך גרמניה, לאחר ששימש שאנטי-קיסר ללותאר השלישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה(אנ'). קונרד דרש מהיינריך לוותר על דוכסות סקסוניה, אולם היינריך סירב ואף נמנע מלהישבע שבועת אמונים לקונראד. בתמורה, נישל קונרד את היינריך בשנת 1139 מנחלותיו, ומסר את דוכסות בוואריה ללאופולד הרביעי, מרקיז אוסטריה, ואת דוכסות סקסוניה לאלברכט "הדב". בשנת 1147 הצטרף קונרד למסע הצלב השני יחד עם לואי השביעי, מלך צרפת, אולם המסע נכשל. באותה שנה מת פרידריך השני, ובמקומו עלה לשלטון בדוכסות שוואביה בנו פרידריך השלישי, דוכס שוואביה.
פרידריך ברברוסה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1152 נבחר פרידריך לקיסר האימפריה הרומית הקדושה, ובעקבות כך מסר את הדוכסות לקרוב משפחתו פרידריך, דוכס פרנקוניה. פרידריך ברברוסה רצה להשיב ולשמר את עצמתה ותהילתה של האימפריה כפי שהיא הייתה בימיו של קרל הגדול ואוטו הראשון הגדול הוא העריך שהדרך לכך היא שמירה על סדר קפדני בגרמניה עצמה, ועמידה על הזכויות האימפריאליות באיטליה. זכויות אלו כללו בין היתר השפעה רחבה של המלך על מינויים למשרות כנסייתיות, זכויות שקופחו במיוחד במאורע ההליכה לקנוסה של המלך היינריך הרביעי. כמו כן נסוב העימות בין המלך לאפיפיור באשר לזכויותיהן של ערי הצפון, שצברו לעצמן זכויות ולמעשה הפכו לעצמאיות. גם כוחה של האימפריה בדרום איטליה ובסיציליה נחלש מאוד.
בגרמניה ובאיטליה קמו מחנות תומכים למלך מזה ובאפיפיור מזה. אנשי בית שטאופן ותומכיהם, שנקראו באיטליה גיבלינים, תמכו בזכויות המלך וטענו שאינו צריך אישור של האפיפיור לסמכותו הריבונית. ומנגד בית ולף (welf) שנקראו באיטלקית גואלפים, טענו שהמלך שולט בחסות האפיפיור ותחת סמכותו הדתית. פרידריך ברברוסה היה נדיב מאוד במתן חופש פעולה לאצילים כדי לשמור על שקט פוליטי, ובכך גם לרכוש את אהדתם ותמיכתם בתוכניותיו.
פרידריך יצא בראש צבא גדול מצויד היטב כדי לכפות את סמכותו על ערי איטליה הצפונית ובראשן מילאנו שהתאגדו בברית שנקראה "הברית הלומברדית", ולהוכיח את עדיפות כוחו על זה של האפיפיור אלכסנדר השלישי. האפיפיור תמך בכל דרך אפשרית בערי הצפון, בנשק ובאנשים, הטיל חרם על פרידריך והפעיל את גורמי האופוזיציה העוינת את פרידריך מתוך גרמניה. במפגש המכריע, קרב ליניאנו(אנ') בשנת 1176 נחל פרידריך תבוסה וצבאו ניגף לפני צבא איכרים לא מתוחכם. עם שליטי ממלכת סיציליה הנורמנית בדרום איטליה שהיו נאמני האפיפיור, הגיע להסכם.
פרידריך התערב במלחמת האזרחים הדנית, בין הנסיך ואלדמר מדנמרק לבין סוואנד השלישי. הוא התקרב לחצר המלכות הרומית-מזרחית באימפריה הביזנטית בראשותו של מנואל הראשון קומננוס(אנ'), ועל מנת לחזק את קשריו עם מלכות זו התגרש מאשתו אדלה מווהבורג, וניסה ללא הצלחה להשיג כלה-נסיכה מחצר המלכות בקונסטנטינופול.
היינריך השישי ופיליפ משוואביה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1190 יצא פרידריך למסע הצלב השלישי, יחד עם פיליפ השני, מלך צרפת וריצ'רד הראשון, מלך אנגליה, אולם טבע בנחל סאלף שבאסיה הקטנה, מה שגרם להתפוררות המחנה הגרמני ולכישלון מסע הצלב. לאחר מותו של פרידריך עלה במקומו לשלטון בנו היינריך השישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה, אשר היה נשוי לקונסטנצה, מלכת סיציליה, ואף הוכתר בשנת 1194 למלך סיציליה. בשנת 1197 מת היינריך השישי, ולאחר מותו פרץ מאבק ירושה בין אחיו פיליפ משוואביה, מלך גרמניה לאוטו הרביעי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה.
לאחר מותו של פרידריך הרביעי, דוכס שוואביה, שלטו בדוכסות בניו של פרידריך ברברוסה - פרידריך החמישי, דוכס שוואביה, פרידריך השישי, דוכס שוואביה, קונרד השני, דוכס שוואביה ופיליפ, דוכס שוואביה. בשנת 1198 נבחר פיליפ למלך גרמניה, ובשנת 1208 נרצח, והדוכסות נותרה ללא שלטון במשך 4 שנים.
פרידריך השני[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1212 נבחר בנו של היינריך השישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה - פרידריך למלך גרמניה, ואף תפס את השלטון בדוכסות שוואביה כפרידריך השביעי. פרידריך השקיע את עיקר זמנו באיטליה, מה שנתן לנסיכים הגרמניים עצמאות כמעט מלאה, והוביל להתפוררות האימפריה הרומית הקדושה. בשנת 1235 הביא פרידריך לפיוס עם אוטו הילד - נכדו של היינריך האריה, ומסר לו את דוכסות בראונשווייג-לינבורג. פרידריך גם עמד במרכזה של סדרת עימותים עם הכס הקדוש, שנסובו על אינטרסים מנוגדים באיטליה ועל מאבקי שליטה וכוח בין הרשות החילונית לכנסייה. שיאם של עימותים אלו היה בנידוי שהוטל על הקיסר פעמיים על ידי האפיפיור. האפיפיור גרגוריוס התשיעי אף הרחיק לכת וכינה אותו אנטיכריסט. עימותים אלו הובילו לקיצו של בית הוהנשטאופן ולהתפוררות האימפריה.
בנוסף עמד פרידריך השני בראש מסע הצלב השישי בשנת 1228, מסע צלב ללא קרבות, שבו חזרה ירושלים לשלטון הצלבנים בתום משא ומתן עם הסולטאן המצרי. בשנת 1216 מסר פרידריך את דוכסות שוואביה לבנו היינריך השביעי, אולם לאחר שהלה מרד בו, החרים פרידריך בשנת 1235 את כל נחלותיו של היינריך, ומסר אותם לבנו השני קונראד הרביעי, מלך גרמניה.
קץ השושלת[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1250 מת פרידריך השני, ובנו קונראד הרביעי, מלך גרמניה עלה לשלטון במקומו. בשנת 1254 מת קונרד הרביעי, ובנו קונראד השלישי, מלך ירושלים עלה לשלטון במקומו. בשנת 1268 הוצא האחרון להורג על ידי שארל הראשון, מלך נאפולי וסיציליה, ובעקבות מותו ללא יורשים התבטלה למעשה דוכסות שוואביה ובא הקץ על בית הוהנשטאופן.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- בית הוהנשטאופן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
