מיכאיל טיכונראבוב

מיכאיל טיכונראבוב
Михаил Клавдиевич Тихонравов

לידה	16 ביולי 1900 (יוליאני) ולדימיר, האימפריה הרוסית
פטירה	4 במרץ 1974 (בגיל 73) מוסקבה, ברה"מ
ענף מדעי	מדע הטילים, הנדסת אווירונאוטיקה
מקום קבורה	בית הקברות נובודוויצ'יה
מקום לימודים	אקדמיית חיל האוויר הסובייטי על שם ז'וקובסקי
מוסדות	המכון לתעופה במוסקבה
תלמידי דוקטורט	אנטולי בריקוב, בפסקה זו 2 רשומות נוספות שטרם תורגמו
פרסים והוקרה	היכל התהילה הבנילאומי של החלל (1976) מדען כבוד של הרפובליקה הסובייטית הפדרטיבית הסוציאליסטית הרוסית מדליית הניצחון על גרמניה במלחמה הפטריוטית הגדולה 1941–1945 מדליה לגבורת העמל במלחמת המולדת הגדולה 1941–1945 פרס לנין גיבור העמל הסוציאליסטי דרגה שנייה במסדר המלחמה הפטריוטית עיטור לנין עיטור הדגל האדום

מיכאיל טיכונראבוב (במדים) עם עמיתו וידידו סרגיי קורוליוב, על רקע פסלו של ציולקובסקי

תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.

מיכאיל קלאבדייביץ' טיכונראבוב (29 ביולי 1900 – 4 במרץ 1974) היה מהנדס ומדען חלל סובייטי וממפתחי הלוויין הראשון, הספוטניק 1.

טיכונראבוב נולד בעיר ולדימיר במשפחת מורה. הוא סיים את לימודיו הגבוהים באקדמיית חיל האוויר הסובייטי על שם ז'וקובסקי בשנת 1925, והיה למהנדס מומחה בתחום תכנון כלי טיס. לאחר סיום לימודיו, עבד במספר תעשיות אוויריות ועד שנת 1931 עסק בפיתוח דאונים. לאחר מכן הקדיש את עצמו לפיתוחים בתחום הרקטי.

עבודה בתחום ההנעה הרקטית

בפגישתו עם סרגיי קורוליוב (שהובילה לשיתוף פעולה צמוד), הפציר בו קורוליוב להוביל את הפיתוח של טילים בליסטיים עם דלק נוזלי שהסתיים בסופו של דבר במספר שיגורים מוצלחים. טיכונראבוב המשיך לעסוק בתחום זה עד שנת 1966, שנת מותו של קורוליוב. בשנת 1932 עסק בפיתוח המנוע הרקטי הדו-שלבי הראשון של ברית המועצות. בשנת 1933 ניהל את הפיתוח של הרקטה הסובייטית הראשונה עם מנוע היברידי (מנוע בו ההודף והמחמצן נמצאים בשני מצבי צבירה שונים). החל משנת 1938, עסק בחקר מנועים רקטיים עם דלק נוזלי וכן בפיתוח רקטות לצורך מחקר השכבות העליונות של האטמוספירה. כיוון שבסוף שנות ה-30 הופסקו העבודות בפיתוח של טילים בליסטיים עם דלק נוזלי, התרכז טיכונראבוב בפיתוחם של הרקטות במערכת הנשק קטיושה.

טיכונראבוב היה האיש שהציע לשלב את כוחם של מנועים רקטיים רבים, לשם יצירת הטיל הבליסטי הראשון שהיה בעל טווח ביניבשתי, R-7 סמיורקה. מטיל זה פותח המשגר החללי ששיגר את הלוויין ספוטניק 1. הצעתו נתקבלה בשלב ראשון בבוז ובלעג בקרב עמיתיו המדענים שכן באותה העת הדעה הרווחת הייתה כי לא ניתן להגיע לטווחים הגדולים מ-1000 קילומטר.

קבוצת טיכונראבוב וחלקו בלוויין ספוטניק 1

בשנת 1955, לאחר אישור הסובייט העליון למיזם הלוויין הראשון של ברית המועצות, הקים טיכונראבוב קבוצה מצומצמת של מהנדסים צעירים שעבדו למען מימוש המיזם ובניית הלוויין שנודע כספוטניק 1. טיכונראבוב היה המהנדס העיקרי שביצע את עבודת התכן ללוויין, בהנהלת סרגיי קורוליוב. לאחר שיגור הספוטניק 1 וכן לוויין עם בע"ח, קיבל טיכונראבוב (ביחד עם מספר מדענים אחרים) בשנת 1957 את עיטור לנין. רק בשנים האחרונות זוכה פעילותו של טיכונראבוב להכרה בעולם, בין היתר הודות למסמכים רבים שהיו שמורים בארכיונים סגורים ברוסיה, אשר נפתחו לעיון חוקרים, ובראשם היסטוריון החלל האמריקני פרופסור אסיף סידיקי, אשר העלה במחקריו ממצאים רבים המוכיחים כי הדמות המרכזית שעמדה מאחורי הספוטניק הייתה טיכונראבוב.

טיכונראבוב ומיזמי חלל לאחר הספוטניק

מיכאיל טיכונראבוב היה פעיל במיזמי חלל סובייטיים רבים, ובהם החלליות לחקר הירח מסדרת "לונה", פיתוח החללית המאוישת הראשונה ווסטוק והנגזרת שלה ווסחוד. בנוסף המשיך לעסוק במערכות הנעת חלל.

עיטורים

מיכאיל טיכונראבוב זכה להוקרה רבה על ידי הממשל בברית המועצות, ובין העיטורים שהוענקו לו ניתן למנות את:

• כוכב הזהב של גיבור העמל הסוציאליסטי (1961)
• עיטור לנין
• עיטור הדגל האדום (פעמיים)
• עיטור המלחמה הפטריוטית הגדולה מדרגה שנייה
• פרס לנין (1957, על פיתוח ספוטניק 1 וספוטניק 2)
• מדען מכובד של הפדרציה הרוסית (1970)

בנוסף, מכתש טיכונראבוב שעל כוכב הלכת מאדים, נקרא על שמו.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מיכאיל טיכונראבוב בוויקישיתוף

• מאמר על טיכונראבוב מאת היסטוריון החלל אסיף סידיקי(הקישור אינו פעיל)