עלי-שיר נוואי

עלי-שיר נוואי
علیشیر نوایی
Alisher Navoiy
ئەلىشىر نەۋائى

עלי-שיר נוואי בציור מיניאטורה מהאסכולה ההראטית במאה ה-15
לידה	9 בפברואר 1441 הראת, השושלת הטימורית
פטירה	3 בינואר 1501 (בגיל 59) הראת, השושלת הטימורית
מדינה	השושלת הטימורית, ח'וראסאן
תפקיד	וזיר

ניזאם-א-דין מיר עלי-שיר נֵוֵואִי או "הראווי " (בטורקית צ'אגאטאי ובפרסית: مير علی‌شیر نوائى, באוזבקית: Alisher Navoiy, באויגורית: Әлшир Нава’и/ئەلىشىر نەۋائى, ‏ 9 בפברואר 1441 הראת - 3 בינואר 1501 הראת)) היה משורר, פילוסוף, הוגה מיסטי, לשונאי, פוליטיקאי, צייר, מוזיקאי ונדבן טורקי-צ'אגאטאי.

ניזאם-א-דין חי ופעל בחו'ראסאן רבתי, בשטח הנוכחי של אפגניסטן, איראן ואוזבקיסטן, בימי השושלת הטימורית, נחשב לדגול הסופרים בשפת צ'אגאטאי ולאחד מגדולי המשוררים בשפות הטורקיות. הוא כונה בשם "נוואי", שמשעותו היא "נעים הזמרה". בנוסף, כתב גם בשפה הפרסית, בשם העט "פאני" ("בן חלוף"), ובערבית.

עלי-שיר נוואי היה אח-חלב של הסולטאן חוסיין באיקרא בח'וראסאן שקרא לו בשנת 1469 לחזור להראת והשפיע עליו שפע כבוד והוקרה. עלי-שיר נוואי היה מלומד בקיא בהגות הדתית של האסכולה המאתורידית באלסאם הסוני. הוא עודד כישרונות צעירים באמנות, למשל גילה את צייר המיניאטורות בהזאד שבתחילת דרכו עבד בשירותו.

עלי-שיר נוואי התמנה בשנת 1472 לווזיר ובשנת 1487 למושל העיר אסטראבאד (לימים גורגאן). היה אדם עשיר, בעל אחוזות, ונדבן ובשנים 1480–1500 בנה על חשבונו מדרסות, מסגדים, ח'אנקות, חמאמים, גשרים ובריכות לשימוש הציבור. נחשב לגיבור ולמשורר לאומי של אוזבקיסטן וטג'יקיסטן. בטג'יקיסטן נודע בעיקר בגלל מפעל חייו בתחום האמנויות והבנייה.

ידועים ביותר הם ארבעה הדיוואנים, שירים ליריים ב-50,000 חרוזים, במחולקים לפי ארבעה שלבי החיים של האדם:

"פלאי הילדות", "ערכי הנעורים", "נפלאות הבגרות" ו-"יתרונות הזקנה". עלי-שיר נוואי נודע גם בחמשת השירים הגדולים שלו "חמסה" (1485-1483)- שירי אהבה והרפתקאות אפיים, לפי הדגם של שירת ניזאמי גנג'אווי:"פלאי האנשים הטובים", "פרהאד ושירין", "ליילי ומג'נון", "שבעת הנוסעים" (על שבעת כוכבי הלכת) ו"סד-י אסכנדרי" (החומה של אלכסנדר) (על אלכסנדר הגדול) שהתאפיינו בשלמות הצורה והשפה.

ציור מאת רבשנג'ן דדבאייב בבית ספר באספאנה בקירגיזסטן

נוואי כתב גם ספר לימוד לפרוזודיה בשם "מידת המשקל" ואת ספר "העימות בין שתי השפות" שבו טען לטובת הצורך לשים קץ להגמונית השפה הפרסית בספרות של העמים הטורקיים.

ילדות וצעירות

ניזאם-א-דין מיר עלי-שיר נולד ב-1441 במשפחתו של גיאת'-א-דין קיצ'קינה, פקיד בכיר של הממלכה הטימורית שכיהן זמן מה כמושל של סאבזאוואר. האם עבדה כאומנת בארמון השליט. המשפחה נהגה לארח בביתה פילוסופים ואמנים ידועי–שם של התקופה. האם באותן שנים עמד בראש הממלכה שאה-רוח' ח'אן, בנו של טימור לנג ובירת הממלכה , הראט, הייתה מרכז תרבות חשוב בעולם האסלאמי. המשפחה השתייכה לאליטה הצ'גטאית והצטיינה בכותבים ואמנים רבים שהשפיעו על דרכו של עלי-שיר. דוד מצד האם, מיר סעיד היה משורר, דוד אחר, מוחמד עלי היה מוזיקאי וקליגרף וכתב שירים בשם העט "גריבי". בן דוד בשם סעיד-אקא חידר חיבר גם הוא שירים תחת שם העט "סבוחי". עלי-שיר דיקלם לראשונה בגיל שלוש או ארבע שיר מאת קאסים אל-אנוואר. חברי אביו העריכו את כישרונו בדיקלום השירים וביקשו שישמיע להם עוד. אביו של עלי-שיר מת כשהוא היה קטין. והמושל של ח'וראסאן , אבו-ל-קאסים בבור-מרזה, שהיה נין של טימור לנג, פרש עליו את חסותו.

עלי-שיר למד בבית הספר (מדרסה) יחד עם חוסיין באיקרא שהיה לימים סולטאן של ח'וראסאן, משורר ופטרון האמנויות. ב-1447 אחרי מות השליט שאה רוח פרץ במדינה משבר פוליטי ובנסיבות אלה ב-1449 נמלטה משפחתו של עלי-שיר מהראט אל העיר תָפְת .

המפגש עם שרף-א-דין עלי יאזדי

בטאפט חי ההיסטוריון המפורסם טימור שיד. עלי שיר שהה בקרוואנסראי קרוב לביתו של שרף-א-דין. ביום מן הימים תוך כדי משחקים עם ילדים אחרים, הזדמן עלי-שיר בחצר ביתו של שרף א-דין . בעל הבית קרא לו ובחן אותו עם שאלות בהיסטוריה ונדהם מתשובותיו הנבונות. הילד סיפר למלומד הקשיש שהוא לומד את הקראן והגיע לסורת תבארק . שרף א-דין שיבח אותו ונתן לו את ברכתו

עלי-שיר נוואי והסרבדרים

עלי-שיר התכתב עם המשורר אמיר שאהי (אמיר אע'א-מליק אבן ג'מאל-א-דין) שנמנה עם הסרבדרים מסבזוואר, חסידי תנועה עממית לרפורמות בשלטון. עלי-שיר נכלל זמן מה בפמלייתו של באיסונקר מרזה, השליט של טרנסאוקסאניה.

לימודיו במדרסות

בשנות ה-1450 כשהוחזר הסדר על כנו בח'וראסאן הוא שב לשם עלי-שיר ומשפחתו. עוד לא מלאו לו חמש עשרה כשהתפרסם כמשורר דו-לשוני שכתב היטב שירים בשתי שפות:פרסית ושפת האם שלו, צ'גטאית. עם מוריו נמנה ארדשר סעיד חסן (1489-1418), משורר בשפה טורקית שחי בממלכה הטימורית . מילדותו גדל עלי-שיר עם ילדי האצולה הטימורית. הוא ב-1456 עלי-שיר ובאיקרא נסעו למשהד יחד עם אבו-ל-קאסים בבור מרזה. אולם בשנה הבאה אבו-ל-קאסים מת ודרכיהם של שני החברים לכיתה נפרדו. בעוד שבאיקרא פנה לקריירה שלטונית, עלי-שיר המשיך בלימודים קודם במשהד, אחר כך בהראט וסמרקנד. בשנים 1463-1457הוא למד במדרסה במשהד.אחד ממוריו שם היה ג'אמי, משורר והוגה דעות ייחודי.

הקריירה בהראט

אחרי מותו של אבו סעיד מרזה ב-1469 תפס חוסיין באיקרא את השלטון בהראט. אז עזב עלי-שיר את סמרקנד כדי לשרת בחצר חברו. ב-1472 התמנה עלי-שיר כ"אמיר" של הדיוואן-י עלא (המועצה העליונה), מה שגרם לסכסוך בינו לבין הפקיד הבכיר הפרסי מג'ד א- דין מוחמד חוואפי שמדיניות הרפורמות הריכוזיות שלו ביקשה לפגוע בפריבילגיות של האליטה הצבאית הצ'גטאית שעלי-שיר השתייך אליה. עלי-שיר נהנה מאמונו של באיקרא ונשאר בשירותו עד יום מותו ב-3 בינואר 1501. הוא הובא לקבורה בהראט.

חייו הפרטיים

עלי שיר נוואי ניהל חיים סגפניים: לא התחתן, לא היו לו פלגשים ולא הוליד צאצאים.

השפעתו של עלי-שיר נוואי

השפעת יצירתו של נוואי הרחיקה עד להודו במזרח ולאימפריה העות'מאנית במערב. ניתן למצוא אותה במרכז אסיה של ימינו, בטורקיה המודרנית, בטטרסטן האוטונומי שברוסיה, באזור שינג'יאנג שבסין ובעוד אזורים המיושבים על ידי עמים דוברי טורקית.

• המפקד, המשורר והסופר באבור, מייסד האימפריה המוגולית שבהודו, ומחבר "באבורנאמה" הושפע מאוד על ידי כתיבת נוואי. הוא העריך אותה מאוד ואף וניסה להתכתב עם המלומד הדגול.
• גם הטורקים העות'מאנים היו מודעים לערכה של מורשת נוואי:סולימאן המפואר החזיק בספרייתו האישית את "דיוואן-י נוואי", את "חמסה" ואת "מוחכמאת"
• סגנונו של המשורר האזרבייג'ני פוזולי שכתב בחסותם של הספווים ושל העות'מאנים, הושפע גם כן מסגנונו של נוואי.

הנצחה

• עלי-שיר נוואי אומץ על ידי אוזבקיסטן כמשורר הלאומי שלה.
• עיר ומחוז באוזבקיסטן נקראים לכבודו - העיר אלישר נבואי ומחוז נבואי.

גם שדה תעופה בינלאומי של העיר אלישר נבואי נקרא על שמו.

• שדרות ורחובות רבים ברחבי אוזבקיסטן נקראים על שמו, כמו כן תחנת מטרו בעיר טשקנט.
• נוואי הפך למקור השראה של סופרים ומשוררים אוזבקים רבים

• ספרייה ציבורית בטשקנט (שנוסדה ב-1870) נקראה החל מ-1948 עלשמו של עלי-שיר נוואי. ב-12 באפריל 2002 היא הפכה לספרייה הלאומית על שם עלי-שיר נוואי.
• בערים סמרקנד, טשקנט ודושנבה הוקמו פסלים לזכרו.
• תחת השלטון הסובייטי, נקראו לפי שמו שדרה בקייב, רחוב בלבוב וכן בדונצק, פולטבה ואוז'גורוד
• התיאטרון לאופרה ולמחול בטשקנט נקרא לזכרו על שם אלישר נבואי

מורשתו

נוואי הוא אחד האהובים שבמשוררי העמים הטורקיים במרכז אסיה. בדרך כלל נחשב לגדול הנציגים של הספרות בשפת צ'אגאטאי. . שליטתו בשפת צ'אגאטאי הייתה כה מושלמת ששפה זו נודעה כ"שפת נוואי". אף על פי שכל האתנומימים העכשוויים של מרכז אסיה הם אנאכרוניסטיים, המקורות הסובייטיים והאוזבקים רואים בנבואי אישיות אוזבקית. מריה סובטלני סברה שהוא היה אולי צאצא של הלבלרים ה"בחשים"', מה שגרם לכמה מקורות לשייך אותו לאויגורים עם זאת, חוקרים כמו קאזויוקי קובו חולקים על טענה זו.

לקריאה נוספת

Lisa Golombek. Timurid Art and Culture: Iran and Central Asia in the Fifteenth Century. Middle East Studies Association of North America Meeting. Brill.1992 p. 47.

• Kabo, Kazuyuki . "ミール・アリー・シールの学芸保護について" Mir 'Ali Shir's Patronage of Science and Art . 西南アジア研究 1990 : 22–24.
• Mustafa Kutlu -Türk Dili ve Edebiyatı Ansiklopedisi: Devirler, İsimler, Eserler, Terimler, Dergâh Yayınları 1977 vol.7 37,
• Robert McHenry, ed.. "Navā'ī, (Mir) 'Alī Shīr". Encyclopædia Britannica. 8 (15th ed.). Chicago: Encyclopædia Britannica, Inc 1993. p. 563.
• H.B.Paksoy Central Asia Reader: The Rediscovery of History, M.E. SharpeISBN 978-1-56324-202-1 1994
• Maria Eva Subtelny -'Alī Shīr Navā'ī: Bakhshī and Beg. Eucharisterion: Essays presented to Omeljan Pritsak on his Sixtieth Birthday by his Colleagues and Students, Harvard Ukrainian Studies 1979-1980, vol.3/4, p. 799
• , Maria Eva Subtelny . "Mīr 'Alī Shīr Nawā'ī". In C. E. Bosworth; E. Van Donzel; W. P. Heinrichs; Ch. Pellat (eds.). The Encyclopedia of Islam. VII. Leiden—New York: E. J. Brill 1993 .
• A. A Valitova, . "Alisher Navoi". In A. M. Prokhorov (ed.). Great Soviet Encyclopedia. XVII. Moscow: Soviet Encyclopedia 1974 .

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא עלי-שיר נוואי בוויקישיתוף

• עלי-שיר נוואי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)