פיטון דו קרבה
 | |||||||||||
| פיטון דו קרבה כפי שניתן לראות מ-Route de la trace המקשר בין פור דה פראנס למורן רוז'. מימין לשמאל: פיטון לקרואה, פיטון דימוזה ופיטון דה ל'אלמה | |||||||||||
 אתר מורשת עולמית | |||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| |||||||||||
| מידע כללי | |||||||||||
| סוג הר | הר געש כבוי | ||||||||||
| גובה | 1,197 מטר (פיטון לקרואה) | ||||||||||
| מדינה |
 צרפת | ||||||||||
| מיקום | מרטיניק | ||||||||||
| מספר הר געש | 360815[1] | ||||||||||
| התפרצות אחרונה | לפני 322,000 שנים | ||||||||||
| מסלול ההעפלה הקל | כמה מסלולים כולם קשים | ||||||||||
| קואורדינטות | 14°41′54″N 61°06′50″W / 14.6982°N 61.1138°W | ||||||||||
|
(למפת מרטיניק רגילה) | |||||||||||
.jpg)
פִּיטוֹן דוּ קָרְבֶּה (בצרפתית: Pitons Du Carbet), או הרי קרבה, הם מסיב ממוצא געשי בצפון האי הקריבי מרטיניק, צפונית לבירה פור דה פראנס. פיטון לקרואה (חלק מרכס פיטון דו קרבה) בגובה של 1,196 מטרים הוא הפסגה השלישית בגובהה במרטיניק. הרכס הוא חלק מהרי הגעש והיערות של הר פלה והפיטונים של צפון מרטיניק, אתר מורשת עולמית של אונסק"ו שהוכרז במושב ה-45 של ועדת המורשת העולמית, שהתכנסה בריאד בערב הסעודית בין 10 ל-25 בספטמבר 2023.[2]
רכס ההרים הוא יעד פופולרי לתיירות, סיורים רגליים וטיפוס מצוקים.
גאוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]רכס פיטון דו קרבה הנופי משתרע על אזור באורך 8 קילומטרים של יופי טבעי יוצא דופן במרכז האי, וכולל כמה מהפסגות הגבוהות ביותר שלו, אם כי הנקודה הגבוהה ביותר של מרטיניק, הר פלה, אינה חלק מהרכס. הפסגות התלולות הייחודיות של רכס פיטון דו קרבה, נקודת ציון מכוננת בנופים של צפון מרטיניק, יוצרות סדרה של כיפות לבה אנדזיטיות ופסגות געשיות מכוסות ביערות גשם עבותים ובתוליים המתנשאים מעל המפרץ והעיר פור-דה-פראנס.
אף על פי שהם מופיעים כהרים נפרדים, דייקים געשיים אלה הם למעשה כיפות לבה שונות של הר געש בודד. הן התרוממו בהתפרצויות שונות כתוצאה מהתמוטטות הקלדרה של הר הגעש פיטון דו קרבה לשעבר, שהתפתח 10 קילומטרים מדרום-מערב להר הגעש מסוג חרוט מגן הישן יותר של מורן ז'קוב (Morne Jacob). הסלעים מכילים גבישים של קוורץ, ביוטיט, אמפיבול ופלגיוקלז. משקעי האפר וגושי הסלע שלמרגלות הפסגות מלמדים כי הקמתן לא הייתה חלקה וכי הן או חלקים מהן קרסו מספר פעמים בתולדותיהן. לפי התאריכים העדכניים ביותר, הפסגות הן בנות בין מיליון ל-322,000 שנים, יחסית צעירות בלוח הזמן הגאולוגי. עם זאת, הן עתיקות יותר מהר פלה צפונה יותר.
הפסגות השונות מקובצות יחד בשטח קטן למדי. הפסגה הגבוהה ביותר היא פיטון לקרואה בגובה של 1,197 מטרים. פסגות חשובות נוספות הן רכס מורן פיקה (1,160 מטרים, צפונה), פסגת דימוזה (1,112 מטרים) ופסגת אלמה (1,107 מטרים). העלייה לפסגות אלו אפשרית, אך היא מיועדת למטיילים מנוסים מאוד בשל המדרונות התלולים והשבילים שהפכו חלקלקים בגלל הלחות הקיצונית של האקלים (שבילים מזרחה ממורן-ורט בחוף הקריבי או מערבה מאתר המרחצאות הנטוש אבסלון (Absalon), או מפלאטו בושה (Plateau Boucher) ליד הדרך Route de la Trace במרכז המיוער בצפון האי).
שמורת הטבע היער הראשוני של פיטון דו קרבה, אשר הוכרזה על ידי ממשלת צרפת, יחד עם תריסר יערות נוספים בפריסה לאומית, מוגדרת כ-"Forêt d'Exception" (יער יוצא דופן) בהיותה נקודה חמה של מגוון ביולוגי. יער הגשם הקדמוני כולל אוכלוסיות חולייתנים וחרקים מגוונות ומורכבות מאוד (כולל אופוסום מצוי של איי הודו המערבית (Didelphis marsupialis), הנחש הארסי ממין Bothrops Lanceolatus (אנ'), הטרנטולה הצפונית של מרטיניק (Caribena Versicolor (אנ')) ומינים נדירים או אנדמיים של קוליבריים כגון Riccordia bicolor (אנ') (באנגלית Blue-headed hummingbird), קוליברי קריבי ירוק גרון (אנ'), קוליברי סגול-כנף או קוליברי אנטילים מצויץ (אנ'), כמו גם חבורות צמחים עשירים ובעלי ערך במיוחד (שחלקם הם בתוליים, יער ראשוני ללא כל שינוי אנושי בעבר).
בגבהים הנמוכים ביותר ובכיוון הרוח יש באזור תצורות של יערות גשם תת-הרריים, המוחלפים בגבהים גבוהים יותר על ידי יער הגשם ההררי הטרופי. אלו ממוקמים בעיקר על משטחים צרים ומשופעים תלולים, אבל גם באזורים פחות תלולים של המדרונות. בנוסף, בגבהים הגבוהים ביותר, יער העננים מאוכלס בצפיפות במינים אנדמיים הכוללים טחבים, ושרכי עצים. בפסגות או באזורים חשופים מאוד, יש סבך צמחייה צפוף מגוון מאוד ועשיר במינים אנדמיים. אזורי הפסגה הללו מתהדרים באוכלוסיות כמעט טהורות של סחלבים נדירים כמו Bracchionidium sherringii. לבסוף, השטחים הבלתי יציבים ביותר מראים רמה גבוהה של תצורות עשבוניות המכילות גם מינים נדירים או אנדמיים כמו השרך הקטן Odontosoria flexuosa, אנדמי לאנטילים הקטנים.
פסגות
[עריכת קוד מקור | עריכה]חמש פסגות ההרים הגבוהות ביותר של רכס פיטון קרבה והגבהים שלהן הם:
- פיטון לקרואה (Piton Lacroix) או מורן פביון (Morne Pavillon) (1,197 מטרים)
- מורן פיקה (Morne Piquet, 1,160 מטרים)
- פיטון דימוזה (Piton Dumauzé, 1,109 מטרים)
- פיטון דה ל'אלמה (Piton de l'Alma, 1,105 מטרים)
- פיטון בושֶה (Piton Boucher, 1,070 מטרים)
העפלה
[עריכת קוד מקור | עריכה]העפלות מתבצעות מעל הרכסים. כל ההעפלות רשומות כדרגת קושי 5 לפי הסיווג הצרפתי במדריכים רבים. הפדרציה הבינלאומית לטיפוס הרים (אנ') מסווגת את מסלולי הטיפוס בדרגות קושי II עד III.
- העפלה לפיטון בושה מכביש N3 מפלאטו בושה (Plateau Boucher) (כ-650 מטרים). משך זמן: כשעה וחצי לעלייה, כשעה אחת לירידה.
- המעבר ממזרח-לדרום פופולרי, החל מכביש N3 מפלאטו בושה דרך פיטון בושה, פיטון לקרואה ופיטון דימוזה ועד לאתר המרחצאות לשעבר אבסלון. הפרש הגובה הכולל הוא 1,120 מטרים על פני מרחק של 9.5 קילומטרים, כשזמן הליכה המופיע ברוב המדריכים הוא של 7 שעות.
- מהכביש N3 מפלאטו בושה דרך פיטון בושה, מורן פיקה וחזרה לפלאטו בושה: 6 קילומטרים, 5 שעות, הפרש גובה של 590 מטרים. לחלופין, חצייה מערבה למורן מודסט (Morne Modeste, 534 מטרים).
- פיטון לקרואה ממערב. מחניון מורן מודסט דרך מורן פיקה עד פיטון לקרואה וירידה למונז'ולי (Montjoly): 5 קילומטרים, 5 שעות, הפרש גבהים של 820 מטרים.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פיטון דו קרבה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
