הקאלאנקות של פיאנה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הקאלאנקות של פיאנה
Calanques de Piana
Flag of UNESCO.svg אתר מורשת עולמית
הקאלאנקות של פיאנה
הקאלאנקות של פיאנה
מדינה צרפתצרפת  צרפת
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית טבעי בשנת 1983, לפי קריטריונים 7, 8 ו-10
חלק מתוך מפרץ פורטו: הקאלאנקות של פיאנה, מפרץ ג'ירולאטה ושמורת סקנדולה עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 42°14′44″N 8°39′13″E / 42.245490°N 8.653474°E / 42.245490; 8.653474
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

הקאלאנקות של פיאנהצרפתית: Calanques de Piana, בקורסיקאית Calanche di Piana) הן קבוצה של קאלאנקות (מפרצים צרים ותלולים הנוצרים לאורך החוף באזורים קרסטיים כתוצאה מהמסת הסלע, ונמצאים בעיקר לחופי הים התיכון בצרפת) בחוף המערבי של האי קורסיקה השייך לצרפת, בפיאנה, באמצע הדרך בין אז'אקסיו לקלווי. בשנת 1983 נוספו הקאלאנקות של פיאנה לרשימת אתרי המורשת העולמית של אונסק"ו, כחלק מאתר המורשת העולמית: "מפרץ פורטו: הקאלאנקות של פיאנה, מפרץ ג'ירולאטה ושמורת סקנדולה".[1]

גאולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקאלאנקה היא תצורה גאולוגית של סלעים פלוטוניים המהווים חלק מהחבורה הקרויה "קורסיקה הקריסטלינית" עם סלעים מגמטיים, ממערב לקו המתחיל מקלווי והמסתיים בסולנזרה (אנ'). השימוש במונח קאלאנקה (אנ') מטעה מעט מכיוון שאין זהות בין התבליט של פיאנה לזה של הערוצים בפרובנס המכונים גם הם קאלאנקות.

תבליט[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערוצים הם רכס הרים קטן בצורת האות "V" הפונה ימינה ב"סלעים הכחולים" (Roches Bleues), המתחיל בצפון מעל מפרצון דרדו (Dardo) הנמצא בחוף הדרומי של מפרץ פורטו ומסתיים בדרום בגשר קוואלאג'ו (Cavallaghju). הפסגה הגבוהה ביותר בגובה 698 מטרים. באמצע נמצא סלע (Capu Ghineparu) בגובה 515 מטרים.

הערוצים נחצים על ידי הנחל דרדו שמקורו בקאפו די או ויטולו (Capu di u Vitullu) בגובה 1,311 מטרים. מי הנחל שימשו פעם להפעלת טחנה במורד הזרם מגשר קוואלאג'ו.

גישה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אי אפשר להגיע לים, מהכביש, באמצעות הערוצים של פיאנה.

שבילי הליכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסלע המכונה "זוג האוהבים"

אפשר לחצות את הערוצים של פיאנה בכמה שבילי הליכה:

  • השביל הנמוך לכיוון "מבצר שאטו": שביל המתחיל מהפיתול החד של כביש D81 במקום שנקרא "לה טט דו שיין" (la Tête du Chien, "ראש הכלב", על שם צורת הסלע) והמוביל לסלע המכונה"מבצר שאטו" (Château Fort‏ בגובה 332 מטרים). השביל הוא ירידה ארוכה ומפותלת עד קצה הצוקים המשקיפים על מפרץ פורטו, בתוך סבך של סלעים. מסלול זה, שנמשך שעה אחת לכל כיוון, אינו קשה במיוחד, אך דורש נעלי הליכה בגלל נוכחות מתמדת של אבנים חדות על הקרקע. קצה השביל מקושט בגל-עדים שבנו מטיילים. חלק מהם נבנו על סלעים שהגישה אליהם דורשת טיפוס. הדרך האפשרית היחידה לנקודת המוצא היא לחזור באותו שביל.
  • השביל הגבוה: מתחיל פחות מ-200 מטרים מערבית ל"לה טט דו שיין". השביל מחבר בין כביש D81 מדרום בין גשר קוואלאג'ו לגשר מזאנו (Mezzanu) ועובר דרך "הסלעים הכחולים" ופסגת הקלאנש.
  • השביל הישן מפיאנה לאוטה: השביל מתחיל מקפלת סנטה מריה הממוקם על כביש D81, מעט אחרי הסלעים הכחולים במעלה הדרך מפורטו, באמצע מעבר הקלאנש, ואשר מצטרף לשביל הקודם. טיפוס תלול מאוד במדרגות ובזיג-זג, ואז ברגע שמגיעים למעבר קטן, זו ירידה קלה לאצטדיון פיאנה ולנחל מזאנו. זה מסלול פרדות קדום הנתמך בקירות אבן המגיעים לפעמים לגובה של כמה מטרים, ומרוצף היטב באבנים. מסלול זה, שנמשך שעה אחת לכל כיוון, הוא לא מאוד קשה אך דורש נעלי הליכה בגלל נוכחות מתמדת של אבנים על הקרקע. הנוף במעבר מרהיב ופנורמי: מפרץ פורטו והקאלאנקות של פיאנה.

טפוני[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדבר המיוחד בקאלאנקות הוא מה שמכונה טפוני (אנ'), צורות בליה אופייניות של הסלעים. הצורות המוזרות מגרות את הדמיון ויש להם שמות תואמים. כך כינה גי דה מופאסאן את הקאלאנקות "גן חיות מאובן של סיוטים". שמות ידועים לתצורות בודדות הם:

  • "ראש הכלב" (La Tête du chien), ממש ליד הכביש
  • "הצב" (La Tortue) וה"נשר "(L'Aigle)
  • "הווידוי" (La Confession)
  • "הבישוף" (L'Évêque)
  • "ראש פואנקרה" (La Tête de Poincaré)
  • "הראש ההודי" (La Tête d'Indien)
  • "הלב" (Le Cœur)

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הקאלאנקות של פיאנה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]