פון דו גאר

פון דו גאר
Pont du Gard
אתר מורשת עולמית
	האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1985, לפי קריטריונים 1, 3, 4
שטח האתר	0.3257 הקטאר (אתר מורשת עולמית)
חלק מתוך	האקוואדוקט של נים
מידע כללי
סוג	גשר קשתי, גשר רומי, אטרקציה תיירותית, אמת מים רומית, גשר אבן, מבנה רומי עתיק
כתובת	Vers-Pont-du-Gard
מיקום	Vers-Pont-du-Gard
מדינה	צרפת
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה	? – המאה ה־1
תאריך פתיחה רשמי	המאה ה־1
חומרי בנייה	shelly limestone
מידות
אורך	900 רגל
גובה	48 מ'; 160 רגל
שטח	0.3257 הקטאר
מידע טכני
מפתחים	6
קואורדינטות	43°56′50″N 4°32′08″E / 43.9473°N 4.5355°E
	www.pontdugard.fr
	(למפת צרפת רגילה) פריז מרסיי ליון טולוז ניס נאנט שטרסבורג מונפלייה בורדו ליל רן ריימס לה האבר סנט אטיין אנז'ה גרנובל דיז'ון קורסיקה ספרד שווייץ גרמניה בלגיה לו. איטליה הממלכה המאוחדת תעלת למאנש הים התיכון האוקיינוס; האטלנטי; פון דו גאר

פון דו גאר (בצרפתית: Pont du Gard, מילולית - גשר גאר) הוא קטע מאמת מים רומאית עתיקה בפרובאנס שבדרום צרפת, שנועדה לספק מים לתושבי העיר נים (בצרפתית: Nimes) במאה הראשונה לספירה. אמת המים שאורכה כ-50 ק"מ חוצה את נהר הגארדו במבנה גשר קשתות מורכב. גשר-אקוואדוקט זה נחשב לאחת הדוגמאות המובהקות לאדריכלות רומית, מוגדר כאתר מורשת עולמית ומהווה אחת האטרקציות התיירותיות הפופולריות ביותר בצרפת.

הפון דו גאר נבנה כחלק ממערכת הולכת המים לעיר הרומית העתיקה נמאסוס, היא נים של היום.

מבנה

הגשר בנוי בשלוש קומות מאבנים שנחצבו במחצבות הרומיות בסביבתו. אורכו 275 מטרים, וגובהו 49 מטרים מעל מי נהר הגארדו. זוהי אמת המים הרומית הגבוהה ביותר המוכרת כיום. במקור, הגשר היה ארוך יותר בכ-100 מטר, אך קצהו - בגדת הנהר השמאלית - נהרס לפני שנים רבות.

הקומה הראשונה של האקוודוקט בנויה מ-6 קשתות, אורכה 142 מטרים, רוחבה 6 מטרים, וגובהה 22 מטרים.
הקומה האמצעית בנויה מ-11 קשתות, אורכה 243 מטרים, רוחבה 4.5 מטרים, וגובהה 19.5 מטרים.
הקומה העליונה בנויה מ-35 קשתות, אורכה 275 מטרים, רוחבה 3 מטרים, וגובהה 7.4 מטרים.

בסיסי קשתות הקומה האמצעית מונחים בדיוק מעל מקביליהם בקומה הראשונה, ולכן רוחבי המפתחים בשתי הקומות זהים לחלוטין. בקטע המרכזי של הגשר, הבנוי באפיק הנהר, רוחב מפתחי-קשתות שתי הקומות התחתונות 24.5 מטרים, והוא הולך וצר בקשתות שבשוליים עד 15.5 מטרים בקצוות. בקומה העליונה מפתחי הקשתות אחידים לכל האורך וקטנים משמעותית מאלה של הקומות שמתחת: 4.8 מטרים.

הקומה הראשונה נושאת, בנוסף לקומות שמעליה, גם דרך צרה המאפשרת חציית הנהר מגדה אחת לשנייה. הקומה העליונה נושאת מוביל מים שגובהו 1.8 מטר ורוחבו 1.2 מטר.

היסטוריה

לאורך זמן מקובלת הייתה הסברה שהפון דו גאר נבנה בידי מרקוס ויפסניוס אגריפס, חתנו ויד ימינו של הקיסר אוגוסטוס, סביב שנת 19 לפנה"ס. ברם, ממצאים ארכאולוגיים חדשים מצביעים על האפשרות שהגשר נבנה מאוחר יותר, בסביבות מחצית המאה הראשונה לספירה, עשרות שנים לאחר פטירתו של אגריפס. הגשר נבנה כחלק ממערכת הולכת מים באורך 50 ק"מ ממעיינות שמצפון-מזרח לאוזס (צרפתית: Uzes) אל העיר הרומית נמאסוס (כיום: נים).

מפת מיקום הויאדוקט המציגה את מסלולו של הנהר עד ליעדו בנים, לרבות הסתעפותו לאחר הויאדוקט כיובל של נהר רון.

הגשר מדגים את מיטב היכולות ההנדסיות של הבנאים הרומיים. בנייתו נעשתה בבנייה יבשה, ללא כל שימוש במלט. אבני הגשר, בחלקן אבני ענק במשקל של כ-6 טונות, נחצבו ונחתכו להתאמה מושלמת בהרכבה זו לזו ללא שימוש בחומרי חיבור. מערכת מורכבת של גלגלות ומסועים שימשה להרמת אבני הבניין למקומן, ומערכת פיגומים תמכה במבנה בעת בנייתו. עדויות לאמצעים הנדסיים אלה ניתן למצוא במבנה הגשר עד היום, בדמות בליטות וחריצים בתמוכותיו. מניחים שבניית הגשר ארכה כשלוש שנים, והעסיקה קרוב לאלף פועלים. עם השלמת אמת המים נתאפשרה אספקת המים לעיר נמאסוס, והמערכת הובילה 20,000 מ"ק מים ביום לאורך 50 ק"מ, בשיפוע מתון של 34 ס"מ לכל ק"מ (1:3,000). הפרש הגובה בין נקודת מוצא המים, לבין יעדם - אינו עולה על 17 מטרים.

למן המאה הרביעית לספירה הוזנחה תחזוקת הגשר, ומשקעי עפר ולכלוך מילאו כשני שלישים מנפח מוביל המים שבראש המבנה. במהלך המאה התשיעית הפכה אמת המים לבלתי שמישה, ותושבי האזור החלו לעשות שימוש משני באבנים מקצוות הגשר. עם זאת, רוב רובו של מבנה הגשר השתמר באופן מרשים.

מימי הביניים ועד המאה ה-18 שימש המבנה כגשר רגיל למעבר רגלי בין שתי גדות הנהר. ב-1295 הונהגה גביית אגרה מהחוצים את הגשר. עמודי הקומה האמצעית הוצרו כדי לאפשר דרך רחבה יותר בקומה הראשונה שנשאה אותה, אך שינוי זה העמיד בסכנה את יציבותו של המבנה, ולכן ב-1702 שוקמו עמודי הקומה האמצעית לרוחבם המקורי. ב-1743 נבנה גשר חדש בצמוד לקשתות הקומה התחתונה, כדי לאפשר תנועה בין שתי גדות הנהר במבנה ייעודי לכך, והגשר המקורי שוקם והחל לשמש כאטרקציה תיירותית. באמצע המאה ה-19 בתקופת מלכותו של נפוליאון השלישי, נערכו עבודות שיקום נוספות במבנה.

איכות הבנייה הגבוהה של הפון-דו-גאר הפכה אותו לתחנת לימוד קבועה במסעות המסורתיים של צוערי הבנאים הצרפתיים המתמחים ברחבי המדינה, המתקיימים מאז ימי הביניים במסגרת ארגונם "קומפניון דו טור דה פראנס". רבים מהם הותירו את רישומיהם על אבני המבנה, ואלה מצטרפים לסימוניהם של הבנאים הרומאים המקוריים שהציבו במו-ידיהם את האבנים במבנה.

ב-1985 נקבע הפון-דו-גאר כעוד אתר מורשת עולמית של אונסק"ו. ב-1998 ניזוקה קשות סביבת הגשר בשיטפונות שפקדו את האזור: הכביש המוביל לאתר יצא מכלל שימוש, עם מתקנים הסובבים את הגשר. ואולם, הגשר המסיבי עצמו, הניצב על תילו מעל אלפיים שנה, לא סבל נזקים משמעותיים. ב-2000 הושלמו עבודות שיפוץ נרחבות במתחם האתר, שבוצעו בשיתוף פעולה של ממשלת צרפת, רשויות השלטון המקומי באזור ואונסק"ו. העבודות כללו פיתוח סביבתי ואדריכלות נוף, הקמת מרכזי מבקרים בשתי גדות הנהר, והקמת מוזיאון להיסטוריה של האתר. במיזם הושקעו 32 מיליון אירו, מה שעורר ביקורת הן בגלל גובה הסכום, והן בגלל טענה שהפיתוח פוגע ביופיו הטבעי של המקום. כיום מבקרים במקום מעל מיליון איש בשנה. ב-2004 הוענק לו מעמד של אחת האטרקציות הגדולות של צרפת.