פרשות נמרודי

פרשת נמרודי הוא כינוי לשלוש פרשיות שהתרחשו בישראל בשנות ה-90 של המאה ה-20, ועיקרן מאבק בין שני העיתונים הגדולים - "ידיעות אחרונות" ו"מעריב", אך בספיחיהן נגעו לעניינים של קשרי הון-שלטון.

הפרשות

פרשת האזנות הסתר

פרצה בשנת 1994, כאשר נעצרו מספר חוקרים פרטיים, הבולט שבהם קצין משטרה לשעבר בשם רפי פרידן, שביצעו האזנות סתר לגורמים שונים, בשתי מערכות העיתונים. נגד המבצעים, ושולחיהם - עופר נמרודי ("מעריב") ומשה ורדי ("ידיעות אחרונות"), הוגשו כתבי אישום.

עופר נמרודי נדון, בעסקת טיעון, לשמונה חודשי מאסר בפועל ועשרה חודשי מאסר על תנאי, ורפי פרידן נדון לארבע שנות מאסר, וכן שנתיים מאסר על תנאי בגין עבירות מסוימות ושנה מאסר על תנאי בגין עבירות אחרות. פרידן ערער על הרשעתו ועל חומרת העונש, כשנימוקו העיקרי הוא טענת הגנה מן הצדק, אך ערעורו נדחה. בקשת רשות ערעור שהגיש לבית המשפט העליון נדחתה אף היא. ורדי נדון למאסר על תנאי ונאלץ לפרוש. דוד רונן שכיהן כסמנכ"ל הכשרת היישוב ואחראי על הביטחון במעריב הורשע בהאזנת סתר ושיבוש מהלכי משפט ונידון לחצי שנת עבודות שירות וקנס.

פרשת נמרודי ב' - החיסולים

כמה שנים מאוחר יותר, בעודו מרצה את עונשו בכלא, חולל פרידן את מה שכונה "נמרודי ב'", בטענתו כי עופר נמרודי הזמין ממנו את חיסולם של נוני מוזס ועמוס שוקן, בעלי העיתונים המתחרים. נמרודי נעצר עד תום ההליכים והחלה מערכה משפטית סנסציונית וקשה, שבסופה הושגה עסקת טיעון שבעקבותיה נגזרו על נמרודי 15 חודשי מאסר (שאותם ריצה בתקופה שבין מעצרו למתן גזר הדין) והופעל העונש של עשרה חודשי מאסר על תנאי שנגזר עליו במשפטו הקודם. בנוסף נגזר עליו עונש של שנה מאסר על תנאי וקנס בסך 349,200 ש"ח.

פרשת נמרודי ג' - שיבוש המשפט

בתוך כך, בשנת 2000, פרצה פרשייה נוספת - "נמרודי ג'" - כאשר אביו של עופר נמרודי, יעקב נמרודי - איש מודיעין ותיק בעברו, יחד עם ידידו הסופר אריה קרישק, ניסו לשבש את משפטו של הבן. גם נגד נמרודי האב ונגד קרישק הוגשו כתבי אישום, והם הורשעו. על יעקב נמרודי הוטלו חמישה חודשי מאסר בפועל, עשרה חודשי מאסר על תנאי, וקנס בסך 100,000 ש"ח. על קרישק הוטלו חמישה חודשי מאסר בפועל (לריצוי בעבודות שירות לקהילה), עשרה חודשי מאסר על תנאי, וקנס בסך 20,000 ש"ח. יעקב נמרודי ערער על הרשעתו ועל חומרת העונש. בערעור נותרה הרשעתו על כנה, אך בוטל עונש המאסר בפועל שנגזר עליו. קרישק ערער אף הוא, אך ערעורו נדחה. גם המדינה ערערה על קולת העונש, אך ערעורה נדחה. בשנת 2017 סיפר אריה קרישק, עורך לשעבר במעריב, כי כניסת איש המוסד לשעבר יעקב נמרודי לחוג בעלי העיתונים הייתה על מנת לקבל במה לניקוי שמו ושמם של בכירים בישראל מטענות על רווחים פרטיים בפרשיות סתר מדיניות וביטחוניות, חלקן עלומות, ובראשן פרשת אירנגייט. קרישק סיפר על הזמנתו בידי יעקב נמרודי ועל הפגישה עם פרידן בניסיון לדלות ממנו הוכחה שהטענות בפרשת נמרודי ב' על הזמנות לרצח מצד נמרודי היו כוזבות.

גרסת יעקב נמרודי

ב-11 ביוני 2002, כחודש לפני תחילת משפטו של אביגדור קהלני שהואשם על פי האזנות סתר שביצע רפי פרידן, הופיע נמרודי בפני סטודנטים, ומסר את גרסתו. הוא טען שמשה מזרחי ראש היחבא"ל קצין המשטרה שעמד בראש החקירה פעל מתוך נקמנות אישית, ושבכירים אחרים שהוזכרו בידי פרידן בפרשות אחרות לא נחקרו. כמו כן טען שהוא נסחט על ידי פרידן ובאופן שערורייתי הפך ממתלונן לנחקר.

השפעת הפרשות

פרשות נמרודי טלטלו את עולם התקשורת והפוליטיקה בישראל. בספיחי הפרשה היו מעורבים גם שר המשטרה אביגדור קהלני (שזוכה זיכוי מוחלט), נשיא המדינה עזר ויצמן וראש הממשלה, אריאל שרון, ידידו הקרוב של נמרודי האב, שמאוחר יותר נחשפו קשרים כלכליים ביניהם.

בפרשות, שנמתחו לאורך עשור, היו קשורים בכירי עורכי הדין בישראל, ובהם דן אבי-יצחק (שייצג את עופר נמרודי), יגאל ארנון (שייצג את יעקב נמרודי), ומיכה פטמן (שייצג את אריה קרישק). גלי ההדף של הפרשות והשלכותיהן, המשיכו לחלחל עוד זמן רב ואף עיצבו כללים חדשים בסוגיות של חקירות משטרה, דיני שמירת עדים והליכי משפט. לטענת אריה קרישק, פרשות נמרודי היו הפתיח לגלגולי פרשת תיק 2000 נגד בנימין נתניהו בהיותו ראש ממשלה ופגישתו עם נוני מוזס.