קרול שימנובסקי

**קרול שימנובסקי**
**Karol Maciej Szymanowski**
לידה	3 באוקטובר 1882; Tymoshivka, אוקראינה
פטירה	29 במרץ 1937 (בגיל 54); לוזאן, שווייץ
שם לידה	Карлъ Матвѣй Шимановскій
מקום קבורה	הקריפטה בסקאלקה
מוקד פעילות	זאקופנה
תקופת הפעילות	1899–1937 (כ־38 שנים)
מקום לימודים	Єлисаветградське земське реальне училище
סוגה	אופרה, סימפוניה, מוזיקה קלאסית
שפה מועדפת	פולנית
כלי נגינה	פסנתר
בן או בת זוג	Boris Kochno; ירוסלאב איבשקייביץ'; Aleksander Szymielewicz; Witold Conti
פרסים והוקרה	מסדר סאבה הקדוש; הצלב הגדול של מסדר פולוניה רסטיטוטה; עיטור מסדר העיט הלבן של פולין; מפקד במסדר הכתר של איטליה; קצין במסדר הכתר של איטליה; מפקד במסדר פולוניה רסטיטוטה; צלב ההצטיינות המוזהב; קצין במסדר פולוניה רסטיטוטה; זרי דפנה אקדמיים מוזהבים; אביר בלגיון הכבוד ;
	פרופיל ב-IMDb

קרול מאצ'יי קורווין-שימנובסקי (בפולנית: Karol Maciej Korwin-Szymanowski;‏ 6 באוקטובר 1882 – 29 במרץ 1937) היה מלחין ופסנתרן פולני.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

שימנובסקי נולד למשפחה עשירה של בעלי אחוזות מן האצולה הפולנית בכפר טימושבקה, אז בפלך קייב באימפריה הרוסית, כיום במחוז צ'רקאסי באוקראינה. שם המשפחה "שימנובסקי" בא ככל הנראה משם היישוב שימאני, ליד שצ'וצין, בחבל מזוביה. אחד מאבות המשפחה דומיניק התיישב באוקראינה חמישה דורות קודם לכן. אין קשר משפחתי בינו לבין המלחינה מראשית המאה ה-19 מריה שימנובסקה.^[1]

את הכפר טימושבקה ירש האב סטניסלב קורווין-שימנובסקי מאביו, פליקס. האם, אנה, לבית טאובה, הייתה ממוצא גרמני-בלטי מחבל קורלנד. רבים מקרב בני המשפחה גילו כישרונות מוזיקליים. אחיו של המלחין, פליקס, היה פסנתרן ואחותו, סטניסלבה קורווין-שימנובסקה, הייתה זמרת סופרן.

קרול עצמו למד מוזיקה באופן פרטי אצל אביו, וב-1892 עבר ללמוד בבית הספר למוזיקה של גוסטב נויהאוז באליזבטגראד. משנת 1901 למד בקונסרבטוריון בוורשה, שאותו ינהל משנת 1926 עד פרישתו ב-1930. אפשרויות הקידום המוזיקליות בפולין תחת הכיבוש הרוסי היו מוגבלות מאוד בימים ההם, ושימנובסקי הרבה במסעות ברחבי אירופה, צפון אפריקה, המזרח התיכון וארצות הברית. המסעות הללו, בעיקר באזור הים התיכון, סיפקו השראה רבה למלחין והאסתטיקן.

הפירות שהניבו מסעותיו כללו לא רק יצירות מוזיקליות, אלא גם דברי שירה ורומן על אפבוס הפדראסט, שחלקים ממנו אבדו בשריפה בשנת 1939. שימנובסקי עצמו תרגם את הרומן לרוסית ונתן אותו במתנה לבוריס קוכנו ב-1919. שימנובסקי כתב גם מספר רב של שירי אהבה בצרפתית לנער בן ה-15, ביניהם "גנימד", "בדקר", "נ'אימפורט" ו"ואגאבונד".

בדברים שכתב על הרומן שלו, אמר שימנובסקי, "בספרי נתתי ביטוי להרבה, אולי לכל מה שיש לי לאמור בעניין זה, שהוא בעיני חשוב מאוד ויפה מאוד." הספר ניתן להשגה בתרגום לגרמנית, Das Gastmahl. Ein Kapitel aus dem verlorenen Roman Ephebos, ברלין 1993; שימנובסקי מת בסאנאטוריום בלוזאן, שווייץ משחפת^[2].

שימנובסקי הושפע מן המוזיקה של ריכרד וגנר, ריכרד שטראוס, מקס רגר ואלכסנדר סקריאבין ומן האימפרסיוניזם של קלוד דביסי ומוריס ראוול. במוזיקה שלו ניכרת גם השפעה רבה של בן ארצו פרדריק שופן ומוזיקת-עם פולנית. בדומה לשופן, כתב שימנובסקי מספר רב של מזורקות לפסנתר. בייחוד השפיעה עליו המוזיקה העממית מן הרמות הפולניות [גוראלה], שגילה בזאקופנה, בהרי טאטרה הדרומיים, ובמאמר בשם "על אודות מוזיקה מרמות פולין": התגלית שלי את היופי הייחודי של המוזיקה, המחול והאדריכלות של רמות פולין היא אישית מאוד במהותה; הרבה מן היופי הזה הטמעתי אל הווייתי הפנימית ביותר." (עמ' 97) על פי ג'ים סאמסון (1977, עמ' 200), המוזיקה "כתובה לשני כינורות וקונטרבס," והיא "בעלת מאפיינים אקזוטיים' ייחודיים, דיסוננטית מאוד ורצופה אפקטים הטרוגניים מרתקים." שימנובסקי הטמיע בתשומת לב את כל היסודות הללו ולבסוף פיתח סגנון רפסודי אישי ביותר ועולם הרמוני ייחודי משלו. הוא היה מן המקוריים ביותר בין מלחיני המאה ה-20.

יצירותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין יצירותיו התזמורתיות המוכרות של שימנובסקי ארבע סימפוניות (מס' 3, "שירת הלילה" עם מקהלה וסולנים ווקאליים ומס' 4, "סימפוניה קונצ'רטנטה", עם פסנתר קונצ'רטנטה) ושני קונצ'רטי לכינור בעלי אופי חולמני. יצירותיו לבימה כוללות באלטים, "הארנאזי" ו"מנדראגורה" ואופרות "חגית" ו"המלך רוג'ר" (על פי לברית של ירוסלב איבשקייביץ'). שימנובסקי כתב מספר רב של יצירות לפסנתר, ביניהן ארבעה אטיודים, אופוס 4 (האטיוד השלישי הוא אולי הקטע הפופולרי ביותר שלו), מזורקות רבות וה-Métopes המעודן והאישי מאוד באופיו. בין שאר יצירותיו "שלוש אגדות" לכינור ופסנתר, שתי רביעיות מיתרים המחייבות רמת ביצוע גבוהה, סונאטה לכינור ופסנתר, כמה שירים תזמורתיים (מהם לטקסטים של חאפיז וג'יימס ג'ויס) וסטאבט מאטר, המוכרת כיצירת מופת כוראלית.

לפי סמסון (עמ' 131), "שימנובסקי לא אימץ חלופות כוללות לארגון טונאלי...למתחים ולפתרונות ההרמוניים ולפיסוק המלודי יש מקורות ברורים בנוהל טונאלי, אבל...המסגרת הטונאלית התומכת נעדרת כמעט לחלוטין."

מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Hubert Kennedy (1994). Karol Szymanowski, his Boy-love Novel, and the Boy he Loved. In Paidika 3.3 Amsterdam
Boguslaw Maciejewski and Felix Aprahamian, eds. (). Karol Szymanowski and Jan Smeterlin: Correspondence and Essays. London.
Jim Samson (1977). Music in Transition: A Study of Tonal Expansion and Atonality, 1900–1920. New York: W.W. Norton & Company. ISBN 0-393-02193-9.