רחצה
רחצה היא פעולה של שטיפת גוף אדם או בעל חיים בנוזל, לרוב במים. תיתכן רחצה בנוזלים אחרים כגון מי ים, חלב ואף תמיסות בוץ, שוקולד או יין.
הרחצה משמשת להיגיינה (ניקוי הגוף) מסיבות בריאותיות או נפשיות (הרחצה משמשת להרפיה והירגעות), משמשת לצורכי דת (רחצה טקסית בטקסי טהרה), וכן להנאה (רחצה בחופי ים או בריכות שחייה).
כיום נהוג להתרחץ בסביבות פעם ביום, במקלחת או באמבטיה, לרוב תוך שימוש בסבון לגוף ובשמפו לשיער.
מטרות הרחצה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הרחצה משמשת למספר מטרות. העיקרית שבהם היא היגיינה - ניקוי הגוף מאפשר מניעת מחלות, הסרת חומרים מזיקים מהגוף (חומרים כימיים חומצתיים, בסיסיים או חומרים מסוכנים אחרים כגון חומרים רדיואקטיביים). כמו כן, בשל ההנאה מהרחצה עצמה מבוצעת הרחצה לצורכי פנאי ונופש. מתקני רחצה מודרניים נבנים בחופי רחצה ובריכות שחייה, אולם כבר בעת העתיקה נבנו מתקני רחצה כחלק מבתי המרחץ.
הרחצה משמשת גם לטקסים דתיים לצורכי טהרה. ביהדות הרחצה מבוצעת במקווה, ובנצרות מבוצע טקס הטבילה לנצרות באמצעי רחצה ייעודיים (אגן טבילה הנמצא במבנה ייעודי - הבפטיסטריום), או בחופי נהר או ים).
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ביוון העתיקה וברומא העתיקה, לפני היותם של סבונים יעילים, נעשה שימוש בסטריגיל, מכשיר מתכתי מעוקל, לקרצוף הגוף מלכלוך. לפני הקרצוף נמרח הגוף בשמן מבושם, הקירצוף הסיר את השמן עם הלכלוך והזיעה. הסטריגיל היה בשימוש אתלטים ובמרחצאות.
רחצת הפנאי והנופש, אף שהייתה נפוצה בתקופה הרומית פחתה בימי הביניים, בגלל רתיעה ממים, שנחשבו כגורמי מגפות. הרחצה שבה שוב לפופולריותה רק בשלהי המאה ה-19 עם התפתחות תרבות הפנאי והנופש.
עד שלהי המאה ה-19 רק בארמונות המלוכה היו מתקני רחצה ומים זורמים. בהיעדר אמצעי הבאת מים, הרחצה הייתה מועטה ביותר ונעשה רק במידת הצורך. עד שלהי ימי הביניים הרחצה נעשתה בבתי מרחץ עירוניים או בנהרות. בעוד שאנשי האצולה נהגו להתרחץ בבתיהם בגיגיות עץ גדולות, פשוטי העם התרחצו לעיתים נדירות, ובעיקר בנהרות. לרוב נהגו לרחוץ רק את חלקי הגוף הגלויים - פנים, ידיים ורגלים. בשלהי תקופת הרנסאנס ובמהלך המאה ה-16 אף נפוצה האמונה בקרב רופאים כי הרחצה מסוכנת לבריאות מאחר שהיא חושפת את הגוף לריחות רעים אשר על פי אמונה זו גרמו למחלות. רק באמצע המאה ה-18 החלו רופאים לטעון להיגיינה אישית כאמצעי למניעת מחלות - אמונה שהוכחה עם גילויים של החיידקים באמצע המאה ה-19.
תדירות ואופן השימוש
[עריכת קוד מקור | עריכה]במחקר שנערך ב-2021 בארה״ב בקרב 5,700 נבדקים נמצא כי 60% מהמשתתפים נוהגים להתקלח כל יום. עם זאת, רופאי עור מציינים כי תדירות גבוהה מדי עלולה לגרום לייבוש העור, ולגרום גירוי וגירוד אצל בעלי עור יבש. ככלל, אין כלל מוחלט לגבי התדירות הרצויה של רחצה, והדבר תלוי אינדיבידואלית בכמות הזיעה, סוג העור והשיער, ובלכלוך.
רחצה בתדירות יומית עשויה לעזור למי שסובל מקשקשת, שכן קשקשים לא נגרמים מעור יבש, אלא מפטרייה שנמצאת על הקרקפת.
לגבי רחצה באזורים רגישים, כמו באזור איברי המין, רצוי לשטוף במים בלבד, ועדיף להימנע משימוש בסבון.[1]
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- יורם שורק, למה צריך להתרחץ?, במדור "דברים שיורמים יודעים", באתר ארכיון האינטרנט (במקור, מאתר "nana10")
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Melinda Wenner Moyer, Do You Really Need to Shower Every Day?, The New York Times, 24 באוקטובר 2023 (באנגלית)
