שמלה שחורה קטנה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שמלה שחורה קטנה, בעיצובה של קוקו שאנל (1958)

שמלה שחורה קטנהאנגלית: Little Black Dress, או בקיצור: LBD) היא שמלה בעלת גזרה פשוטה, קצרה ובצבע שחור, המשמשת כשמלת ערב או קוקטייל.

היסטוריונים מעולם האופנה מייחסים את העיצוב המקורי של השמלה השחורה הקטנה למעצבת הצרפתייה קוקו שאנל.[1] השמלה נועדה להיות על-זמנית, עמידה ואיכותית, מתאימה למגוון צורות גוף ובטווח מחירים נגיש.

השמלה נחשבת כפריט לבוש חובה בארונה של כל אישה, והתפרסמה בזכות הגיוון שהיא מאפשרת בשילוב עם אביזרי אופנה שונים. לדוגמה, עם ז'קט או בלייזר, היא יכולה להוות כפריט לבוש ייצוגי, ובשילוב עם תכשיטים יוקרתיים ונעלי עקב היא תתאים כשמלת ערב, לחתונה או נשף.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאורך ההיסטוריה, הצבע השחור היה סמל לעושר, יוקרה ואלגנטיות.

בתחילת המאה ה-16, הצבע השחור לצביעת בדים הופק מעצי אלון בתהליך יקר, ועל כן בגדים שחורים היו סמל סטטוס בקרב אריסטוקרטים ספרדיים וסוחרים הולנדים.[2] במאות ה-18 וה-19, חברי התנועה הרומנטית אימצו את הלבוש השחור.

בתחילת התקופה הוויקטוריאנית, הצבע השחור הפך לגוון המסמל אבל הנלבש בקרב אלמנות ומשרתות.

בשנת 1926 פרסמה קוקו שאנל במגזין "ווג" האמריקאי תמונה של שמלה שחורה קצרה ופשוטה, בגזרה ישרה עד השוקיים עם עיטורי קווים אלכסוניים. במגזין כינו את הדגם החדש "Channel's Ford", בהשוואה למכונית פורד מודל T שנתפסה כפשוטה ונגישה לאנשים מכל מעמד. עוד ציינו במגזין כי השמלה "תהפוך לסוג של מדים לכל הנשים בכל הסגנונות". השמלה השחורה הקטנה צברה פופולריות בתקופת השפל הגדול.

הוליווד גם כן הוסיפה לפופולריות השמלה, מסיבות פרקטיות. באותן השנים, שיטת הטכניקולור הפכה נפוצה, והשמלה השחורה טוב יותר על המסך מאשר שמלות צבעוניות. פריט הלבוש הופיע לעיתים קרובות בז'אנר הסרט האפל ("פילם נואר") בשנות הארבעים והפך לאחד המאפיינים הבולטים של דמות הפאם פאטאל.

בתקופת השמרנות המינית של שנות החמישים, לאחר מלחמת העולם השנייה, החזיר המעצב כריסטיאן דיור את השמלה השחורה הקטנה למקורותיה כמדים במסגרת קולקציית "המראה החדש".

בשנות ה-60, השמלה שינתה צורה כאשר הנשים באותן השנים רצו שמלות קצרות יותר, נועזות, עם שסעים ובדים מבריקים.

בשנות ה-80, השמלה השחורה הקטנה עוצבה מבדי אריג, בשילוב אלמנטים שהיו פופולריים באותה התקופה, כמו פפלום וכתפיים רחבות. בהמשך העשור ובשנות ה-90, עם השפעת תרבות הגראנג' על עולם האופנה, השילוב בין השמלה לסנדלים או מגפיים צבאיים הפך נפוץ.

ב-1995 כללו קלווין קליין ופראדה את השמלה השחורה כבסיס לתצוגות האופנה שלהם.[3]

דוגמאות מפורסמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם שמלה שחורה קטנה האישה אף פעם אינה פחות מדי לבושה או יותר מדי לבושה

השמלה השחורה הקטנה עוצבה לאורך השנים במגוון גזרות על ידי מעצבי אופנת עילית, כדוגמת דיור, בלנסיאגה ולגרפלד, ונלבשה על ידי שחקניות הוליוודיות, זמרות ואף נשים ממשפחת המלוכה ונשות נשיאים.

הדוגמה המפורסמת ביותר היא השמלה שלבשה אודרי הפבורן בסרט "ארוחת בוקר בטיפאני", בשילוב שרשרת פנינים. השמלה עוצבה על ידי ז’יבנשי בשנות ה-60, ונמכרה בשנת 2006 במכירה פומבית ב-410 אלף אירו, פי שישה מאומדן הערך המקורי שלה.[4]

בטי בופ, הדמות המצוירת המבוססת על האיט גירל של שנות ה-20, מזוהה עם השמלה השחורה הקטנה. עם המעבר לשיטת הטכניקולור, השמלה נצבעה אדום.

הזמרת הצרפתייה אדית פיאף נהגה להופיע בשמלות שחורות קצרות לאורך כל שנות הקריירה שלה. בעקבות כך, כונתה פיאף "ציפור דרור קטנה ושחורה".

ווליס סימפסון, דוכסית וינדזור, הייתה ידועה בחיבתה לשמלות שחורות קטנות, ואף מזוהה עם הציטוט: ”עם השמלה השחורה הקטנה הנכונה, אין סיבה ללבוש בגד אחר”.

ג'קלין קנדי-אונאסיס נחשבה בתקופתה לאייקון אופנה ונהגה להופיע בשמלות אלגנטיות צבעוניות, חליפות מחויטות ומעילי טרנץ'. בשנת 1962 נצפתה לובשת שמלה שחורה קטנה מעוטרת סרט לבן, בשילוב עם כפפות לבנות תואמות ושרשרת פנינים.[5][6]

דיאנה, הנסיכה מוויילס, לבשה שמלה שחורה קטנה בעיצובה של כריסטינה סטמבוליאן, בערב שבו התוודה הנסיך צ'ארלס על בגידתו בה עם קמילה בולס. השמלה זכתה לכינוי "שמלת הנקמה".[7][8]

בשנת 2006, הטניסאית מריה שראפובה לבשה שמלה שחורה קטנה באליפות ארצות הברית הפתוחה, אשר עיצבה בשיתוף עם נייקי, בהשראת השמלה המפורסמת של הפבורן. בשנת 2017 לבשה לאליפות שמלה נוספת שעיצבה עם נייקי, בשילוב אבני סברובסקי.

בשנת 2009, לבשה מישל אובמה שמלה שחורה קטנה בגזרה קלאסית ובשילוב שרשרת פנינים, לתמונה הרשמית מטעם הבית הלבן.

בשנת 2013 בפריז במרכז האמריקאי לאמנות ותרבות תערוכה של שמלות שחורות וקטנות.[9]

דוגמאות מפורסמות לשמלה שחורה קטנה

אזכורים בתרבות הפופולרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הציור "Portrait of Madame X", ג'ון סינגר סרג'נט (1884)

מוזיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Little Black Dress – שיר מתוך הסרט Shock Treatment (1981) (אנ')
  • Little Black Dress – שיר של גאווין פריידי (1995)
  • Little Black Dress – שיר של דוני אייריס (2006) (אנ')
  • Little Black Dress – שיר של שרה ברליס (2013)
  • Little Black Dress – שיר של ואן דיירקשן (2013)
  • LBD – שיר של בקי ג'י (2019)
  • Black Dress – אלבום של להקת הבנות הקוריאנית CLC‏ (2018) (אנ')
  • Black Dresses – הרכב פופ-אלקטרוני קנדי(אנ')

קולנוע וטלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אמנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא שמלה שחורה קטנה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Valerie Steele, Paris fashion : a cultural history, New York : Oxford University Press, 1988, ISBN 978-0-19-504465-2
  2. ^ Shelley Puhak, The Underclass Origins of the Little Black Dress, The Atlantic, ‏2017-10-13 (באנגלית)
  3. ^ Didier Ludot, La Petite Robe Noire, Assouline
  4. ^ Audrey Hepburn's little black dress sells for a fortune, HELLO!, ‏2006-12-05 (באנגלית)
  5. ^ Condé Nast, 15 Unforgettable Little Black Dresses, Vanity Fair, ‏2016-10-07 (באנגלית אמריקאית)
  6. ^ A Look Back at Jackie Kennedy Onassis's Iconic Style, Harper's BAZAAR, ‏2019-07-23 (באנגלית אמריקאית)
  7. ^ Emma Hernandez, How Princess Diana Used the Iconic Little Black Dress to Get Revenge on Prince Charles After His Affair, Woman's World, ‏2017-08-02 (באנגלית אמריקאית)
  8. ^ Condé Nast, 50 most iconic 'Little Black Dress' moments of all time, Glamour UK, ‏2017-04-09 (באנגלית בריטית)
  9. ^ אתר למנויים בלבד סוזי מנקס, ניו יורק טיימס, השמלה השחורה הקטנה: גדולה מהחיים, באתר הארץ, 31 באוגוסט 2013
  10. ^ Condé Nast, 15 Iconic Little Black Dresses From the Silver Screen, Vanity Fair, ‏2016-07-29 (באנגלית אמריקאית)
  11. ^ Little Black Dress, Sex and the City Wiki (באנגלית)