לדלג לתוכן

גרפולוגיה – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
הרחבה
שורה 73: שורה 73:


לינדמן (1998){{מקור}} סברה כי ההיזקקות לפסאודו-מדע נוסח הגרפולוגיה מעוגנת בצורך להבין את המציאות במקום בו אין הסברים נוחים. כמוה, גם קובץ' ורויסל (1994){{מקור}} הבחינו בעליה בהיזקקות לפסאודו-מדעים ב[[סלובקיה]] בתקופה המתוחה של פיצולה מ[[צ'כיה]], וסברו כי העלייה נובעת מצרכים דומים{{מקור}}.
לינדמן (1998){{מקור}} סברה כי ההיזקקות לפסאודו-מדע נוסח הגרפולוגיה מעוגנת בצורך להבין את המציאות במקום בו אין הסברים נוחים. כמוה, גם קובץ' ורויסל (1994){{מקור}} הבחינו בעליה בהיזקקות לפסאודו-מדעים ב[[סלובקיה]] בתקופה המתוחה של פיצולה מ[[צ'כיה]], וסברו כי העלייה נובעת מצרכים דומים{{מקור}}.

== גרפולוגיה בישראל ==
הגרפולוגיה שכיחה מאוד בישראל, יחסית למדינות אחרות בעולם. חלק לא מבוטל מהמחקרים על גרפולוגיה נעשו על-ידי ישראלים. זה כולל את המחקרים החלוצים של ענת רפאלי, גרשון בן-שחר ואפרת נטר שהראו בשנות ה-90 שהגרפולוגיה היא פסאודו-מדע. אך קיימים גם מחקרים של ישראלים אחרים המקדמים את הגרפולוגיה. לדוגמא, קבוצת חוקרים מבית-החולים שניידר הראו שגרפולוגים יכולים לזהות כתב יד של ילדים עם הפרעות קשב<ref>{{צ-מאמר|שם=Handwriting in children with Attention Deficient Hyperactive Disorder: role of graphology|קישור=https://bmcpediatr.biomedcentral.com/articles/10.1186/s12887-019-1854-3|כתב עת=BMC Pediatrics|שנת הוצאה=2019-12|עמ=484|כרך=19|doi=10.1186/s12887-019-1854-3|מחבר=Rony Cohen, Batia Cohen-Kroitoru, Ayelet Halevy, Sharon Aharoni}}</ref>. בדומה למחקרים המוקדמים בתחום, החוקרים נתנו לגרפולוגים טקסט חופשי לניתוח, ולא טקסט מועתק. צעד זה מעלה את האפשרות שהגרפולוגים זיהו את הפרעת הקשב על סמך התוכן, ולא כתב היד.


==ראו גם==
==ראו גם==

גרסה מ־13:14, 28 בספטמבר 2021
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו.
שיחה
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו.

גרפולוגיה היא תורה פסאודו-מדעית הקושרת בין כתב ידו של אדם לבין אישיותו. ענף אחר, המזוהה בטעות עם גרפולוגיה, נקרא ניתוח מסמכים וחתימות. תחום זה בוחן זיוף מסמכים וחתימות תוך שימוש בשיטות מדעיות, כאשר העוסקים בו מוכרים כעדים מומחים בבית משפט.

גרפולוגים טוענים כי הם יכולים להסיק מידע על אישיותו וחייו של אדם על פי כתב ידו. מחקרים אמפיריים אשר בחנו את תקפות שיטות האבחון בגרפולוגיה מצאו פעם אחר פעם כי לא קיים מתאם בין ממצאיה למציאות[1][2][3][4][5]. גרפולוגיה שימשה בעבר במדינות שונות, בתפקיד רשמי או רשמי למחצה, ככלי סינון בתחומים כמו אבחון רפואי או תעסוקתי, אך בשנים האחרונות דעך העניין בגרפולוגיה ככלי לנושא זה. לבד מבצרפת, בה אחוזים גבוהים יחסית משתמשים בגרפולוגיה לסלקציה, במדינות אחרות באירופה, כמו איטליה, יוון והולנד, שיעור המשתמשים בה קטן מ־10%. מחקר שנערך בשנת 2009 הצביע על־כך שגם בשיעור זה יש הפרזה, ובחינה של המצב בשווייץ הצביעה על כך שפחות מאחוז מהמועסקים נדרשים לעבור בדיקה גרפולוגית[6].

הנחות היסוד של הגרפולוגיה

הגרפולוגיה מבוססת על מספר הנחות יסוד:

  • כאשר אדם כותב, תכונות שונות שלו מוצאות ביטוי בכתב ידו.
  • אדם אינו יכול לשנות מרצונו את צורת כתיבתו, בלי להותיר סימנים ניתנים לזיהוי לשינוי זה.
  • המנגנון להפקת תנועות הכתיבה נמצא במתאם למצב מערכת העצבים המרכזית ומשתנה בהתאם לה.
  • אות או צורת תו אינה מייצגת בהכרח תכונה מסוימת. המשמעות של האות או התו מוקשת על פי הנסיבות, ההקשר ועוצמת הלחץ.

לטענת מתנגדי הגרפולוגיה ההנחה הראשונה מבין הארבע היא אקסיומה לא מוכחת, שתי הבאות הן השערות טיפוסיות לפסאודו-מדע[דרוש מקור] במובן זה שקשה מאוד או בלתי–אפשרי להפריכן או לתקפּן. הנקודה הרביעית היא החשובה מכולן, משום שעולה ממנה כי ניתן לפתח תאוריה ומתודה לניתוח הקשר שבין כתב היד (ובמקרים אחרים, ציור או חתימה) לבין תכונות אופי, רגש ונפש ספציפיות. טענת חסידי הגרפולוגיה היא כי מתודה גרפולוגית מסוימת מאפשרת ניתוח כזה. טענת מתנגדי הגרפולוגיה היא כי אין שום הוכחה, ניסיון או בדיקה מדעית המאששת טענות אלו.

מתודות גרפולוגיות

  • גרפולוגיה אינטגרטיבית (משולבת): ידועה גם בשם "גרפואנליזה" או "שיטת הסימנים הקבועים" או ה"שיטה הצרפתית". התאוריה שביסוד שיטה זו היא שאותיות מסוימות מקושרות לתכונות אופי מסוימות וצורות התנועות מקושרות לתכונות אישיות בהקשר זה. לדוגמה, האות t שבה הקו החוצה האופקי נמצא מעל לגזע האות מצביעה על נטייה לחלום בהקיץ. עד היום לא פורסם מחקר המצביע על כך שיש ממש בקישור בין התנועות וצורתן לתכונות אופי כלשהן.
  • גרפולוגיה הוליסטית: שיטה זו מכונה לעיתים קרובות גם גרפולוגיית גשטאלט (תבנית), אף כי אין לה קשר לתאוריית הגשטאלט. התורה פותחה בערך בשנת 1920 בגרמניה. לפי גישה זו, ניתן לבנות פרופיל אישיות כללי של אדם על בסיס שילוב אלמנטים שונים בכתב ידו, כמו קיטוב בין תנועות, שוליים, לחץ וריווח.
  • ניתוח סמלי: לפי גישה זו, ניתן לבחון סמלים כהופעתם בכתב ידו של אדם.

התפתחות הגרפולוגיה

שורשיו של ניתוח כתב היד והגרפולוגיה במאה השבע עשרה, עם חיבורו של אלדריסיוס פרוספר (Alderisius Prosper), שפרסם את מחקרו "אידאוגרפיה", ועם חיבוריו של הרופא האיטלקי קמילו בלדי (Camillo Baldi) מאוניברסיטת בולוניה, שהציג שיטה ללמידה על אופיו של אדם על פי מכתביו.

התפתחות נוספת באה מאה שנים אחרי כן אצל יוהאן קספר לווטר (Johann Kaspar Lavater), משורר ודיאקון בכנסייה בציריך שבשווייץ. בספרו "פרגמנטים פיזיוגנמיים להבהרת ידע טבעו של האדם ואהבת האדם" (Physiognomische Fragmente zur Beförderung der Menschenkenntnis und Menschenliebe) שנכתב בין השנים 1775 ו-1778 הסתמך לווטר על השערות של ג'מבטיסטה דלה פורטה, חי: 1535-1615) וטען כי ניתן לאתר קשר בין ביטויים פיזיוגנומיים ובין תכונות נפשיות. הוא סבר כי הליכה, תנועות ידיים ואף כתיבה מעידים על טבעו של האדם.

הניסיון הראשון ליצור תאוריה ומתודה ממשית של גרפולוגיה בא רק לאחר אמצע המאה התשע עשרה, בתוך גל של מחקרים שניסו להוכיח קשר בין מאפיינים פיזיים של האדם, צורתו, גזעו, גולגולתו, ופעולתו ובין תכונות שכל, אופי ונפש שלו. בצרפת, בלטו מחקריו של הכומר האב פלנדרה ובמיוחד של תלמידו האב ז'אן היפוליט מישון (Jean Hippolyte Michon) ממחוז שארנט (Charente) שבצרפת. בסדרת ספרים שהוציא מישון בשנות השבעים של המאה התשע עשרה טבע הכומר את המונח "גרפולוגיה" ופיתח שיטה "אנליטית" ראשונית לניתוח כתב היד, שלפיה ניתן לייחס מאפיינים ספציפיים לאנשים על בסיס "סימנים" מבודדים בכתיבתם. מישון היה מייסדה של האגודה לגרפולוגיה בצרפת ולספריו השונים נודעה השפעה רבה בפיתוח המתודה הגרפולוגית.

יורשו של מישון, ז'ול קרפיו-ז'מה (Jules Crépieux-Jamin) פיתח גישה "הוליסטית" ו"גשטלטית" (תבניתית) יותר. במקום התייחסות לאלמנטים פרטניים של אותיות בלבד, דגל קרפיו-ז'מה בפרשנות התרשמותית ואינטואיטיבית יותר של אופיו של הכותב על פי הרושם הכללי שמותיר הכתב אצל המפרש, והתייחסות למאפיינים כוללים יותר של הכתב.

בגרמניה הועלתה בסוף המאה התשע עשרה ובתחילת המאה העשרים הטענה כי כתיבה היא סוג נוסף של ביטוי תנועתי, וכי ניתן לקרוא את התהליכים החשיבתיים והרגשיים באמצעות ניתוח של התנהגות פסיכומוטורית מעין זו. וילהלם פרייר (Preyer) טען בספרו "על הפסיכולוגיה של הכתיבה" (Zur Psychologie des Schreibens) כי כתב–היד הוא למעשה "כתב מוח", כלומר, שיסוד הכתב במוחו ובאופיו של הכותב, לא בכישור מוטורי כלשהו, זאת על בסיס מחקר שעשה בכתבם של אנשים שאיבדו את ידיהם ולמדו לכתוב באמצעות כף הרגל או הפה. מחקרים אחרים ניסו אף הם למצוא את הקשר שבין כתב ורגש. אחרים, כמו גאורג מייר (Meyer), טלטשר ומקס פולפר (Pulver) ניסו לקשר בין גרפולוגיה ופסיכולוגיה. תרומה חשובה במיוחד נודעה ללודוויג קלגס (Klages), פילוסוף ופסיכולוג, שפיתח את המתודה ה"גרמנית", שניסתה לכונן ניתוח גרפולוגי המבוסס על מאפיינים אובייקטיביים, תקפים תמיד, של כתב–היד, בניגוד לגישה של קרפיו-ז'מה שהדגישה אלמנטים כללים יותר כמו חיוניות כתב היד בכללו, כיוונו, מהירותו, וכדומה, ואופיינה גם בגישה אינטואיטיבית יותר לניתוח.

חוקרים וחובבי גרפולוגיה אחרים, כמו אמיל קרפלין, פייר מנאר, רוברט זאודק, ג'וּן דאוני, פרנק פרימן, ק (ל)רה רומן, תאה שטיין לוינסון, רודה וייזר, אניה מנדלסון (טאיר), יוזף זובין, וורנר וולף, ורודולף פּוֹפָל ניסו לפתח את המתודות השונות או סינתזות ביניהן לכלל מערכת ניתוח מקיפה ומדויקת יותר.

ברוב מדינות העולם היום, כולל בישראל, נהוגות שיטות המתבססות במידה זו או אחרת על הניתוח הגרמני ורעיונותיו של קרפיו-ז'מה, במינונים שונים לכל הגישות. בארצות הברית, למרות השפעה שהייתה לרומן, לשטיין ללוינסון או לוולף, בלטה במיוחד השיטה שכונן מילטון נ. בנקר, ו"המכון הבינלאומי לגרפואנליזה" שהקים. לפי באנקר, שיטתו היא "דרך ביניים" הממזגת את מעלות הגישה הגרמנית והצרפתית. בנקר קנה לו פופולריות, תקופה מסוימת, בצפון אמריקה, אך קרנה של השיטה שקעה והמכון אף פשט רגל ב-2003[7].

תמיכה מדעית

העוסקים בגרפולוגיה מייחסים לפעילותם יכולות מרחיקות לכת. כך, למשל, נכתב באתר של חנה קורן:

"גרפולוגיה מצטיינת בדייקנותה... על-ידי שיטה שאינה פולשנית ושאינה "מטרידה" את הנבדק... גרפולוגיה חושפת, אם קיימות, תכונות רדומות או חבויות באדם, שבשיטות סינון מסורתיות לא ניתן להבחין בהן. לדוגמא, הגרפולוגים שלנו יכולים להעריך אדם עשרות תכונות שונות כמו: מהימנות, שאפתנות, הגיון, חוש עסקי, קבלת החלטות, מוטיבציה, זיכרון, כושר ריכוז, יחסי אנוש, מנהיגות, אחריות, שליטה עצמית, אינטליגנציה, נכונות להשקיע, עמידה בלחצים ועוד תכונות רבות אחרות."[8]

מספר מחקרים בחנו את תקפות הטענות של הגרפולוגיה ליכולת לנתח כתב יד ולהסיק מניתוח זה מסקנות תקפות לגבי הכותב. מחקרים מדעיים שנעשו לא מצאו אישוש לטענותיהם של הגרפולוגים, ומצאו כי כושר הניבוי של גרפולוגים זהה לכושר ניבוי של ניחוש פשוט. גוף המחקרים שהגיע למסקנה כי המתודה הגרפולוגית אינה מציעה אפשרויות אבחון וניבוי של ממש רחב הרבה יותר מזה התומך בה.

מספר מחקרים מוקדמים מהמאה ה-20 דיווחו על היכולת לנבא תכונות פסיכולוגיות בעזרת כלים גרפולוגיים[9][10]. מחקרים אלה כללו מדגמים קטנים ותוצאותיהם לא היו חד-משמעיות[10]. יתרה מכך, החוקרים אספו קטעי טקסט חופשיים שכתבו הנבדקים, ולא ביקשו מהם להעתיק טקסט[9]. כאשר הטקסט החופשי מועבר לניתוח גרפולוגי, התוכן עלול להשפיע על הגרפולוגים לא פחות מאשר כתב היד. החוקרים סירבו לאסוף טקסטים מועתקים, בטענה שההעתקה פוגעת בבדיקה[9].

אחד המחקרים הראשוניים החשובים ביותר נערך על–ידי ענת רפאלי וריצר'ד קלימובסקי (1983)[11]. השניים ביקשו מ-103 איש ואשה לספק שני כתבי–יד, האחד נייטרלי בתוכנו והשני אוטוביוגרפי. כתבי היד הועברו לניתוח על–ידי 20 גרפולוגים מקצועיים ו-24 סטודנטים נטולי ניסיון כלשהו בגרפולוגיה. לא נמצא הבדל בכושר האבחון על–פי כתב–היד בין הסטודנטים לבין הגרפולוגים המקצועיים. יחד עם זאת, נמצא מתאם פנימי מסוים בין ניתוחי הגרפולוגים, והיעדר השפעה לסוג כתב–היד שהוגש (נייטרלי או אוטוביוגרפי). התוצאות הצביעו על–כך שהגרפולוגים אכן ניתחו את כתב היד ולא את תוכנו ואף השתמשו במתודה הגרפולוגית, אך מתודה זו לא הניבה תוצאות העדיפות על ניתוחו של הדיוט. מסקנת החוקרים הייתה כי אין הצדקה של ממש להשתמש בגרפולוגיה ככלי אבחוני לצורכי תעסוקה.

גרשון בן-שחר ואחרים ערכו מחקר שבו בדקו את יכולתם של גרפולוגים לקבוע את מקצועם של 40 בעלי מקצוע מצליחים מתוך 8 אפשרויות וגילו כי התוצאות שהצליחו הגרפולוגים להשיג אינן חורגות מתחום הניחוש האקראי[12]. אפרת נטר וגרשון בן שחר (1989)[13] בחנו 17 מחקרים שונים שעסקו בתקפות הגרפולוגיה ככלי למיון עובדים, עם 63 גרפולוגים ו-51 לא גרפולוגים (קבוצת בקרה) שבחנו 1,223 כתבי–יד. התוצאות הראו באופן ברור שהגרפולוגים לא הצליחו יותר ממי שאינם גרפולוגים בניבוי ביצועים עתידיים של עובדים על בסיס כתב–יד, ונפלו באופן ניכר מפסיכולוגים במבחן זה. לטענת נטר ובן שחר, בניגוד לרפאלי וקלימובסקי, מבוסס הניתוח הגרפולוגי על ניתוח תוכנו של כתב–היד ולא של המאפיינים הגרפולוגיים שלו.

מחקרים דומים העלו תוצאות המצביעות אף הן על היעדר תקפות של הניתוח הגרפולוגי, כך אצל פורנהם וגונטר (1987)[דרוש מקור], אדוורדס וארמיטז' (1992)[דרוש מקור], בומן (1992)[דרוש מקור], קראוס (1995)[דרוש מקור], פרדליה ואחרים (1998)[דרוש מקור], גותקה ואחרים (2002)[דרוש מקור], ופורנהם ואחרים (2003)[דרוש מקור] ועוד. סדרת תוצאות אלו, כמו גם סיבות אחרות, הובילה את האגודה הבינלאומית לגרפונומיקה [14], המאגדת חוקרים בתחום כתב–יד ומיומנויות גרפיות, לבדוק את מכלול המחקר המדעי בתחום ולהוציא נייר עמדה רשמי שקבע[דרוש מקור]:

"אין כל סיבה לערער על המסקנות שאליהן הגיעה הקהילה המדעית, היינו כי (א) המשך השימוש בגרפולוגיה בבחירת כוח אדם עשוי להתברר כמזיק לפרטים וחברות רבים, ו-(ב) [הגרפולוגיה] אינה מגיעה לאותה רמת תקפות כמו אמצעי סינון נגישים והרבה פחות יקרים המשמשים לבחירת כוח אדם."

ניתוח של מאה מחקרים שעסקו בגרפולוגיה בין השנים 1971 ו-2004 במאגר הנתונים PsycINFO מצביע על מספר קטן מאוד של מחקרים אמפיריים התומך בתקפות המתודה הגרפולוגית, כאשר חלק מן התומכים מצביעים למעשה על הצורך בשינוי המתודה מיסודה כדי שתוכל להניב תוצאות בעלות תקפות מסוימת.

המחקרים שבוצעו עד כה, שמסקנותיהם מצביעות בבירור על ממצאים חלשים בלבד המתקפים את כוחה של המתודה הגרפולוגית, לעומת מחקרים רבים השוללים את תקפותה, מצביעים ככל הנראה על–כך שבשלב זה נכון להגדיר את הגרפולוגיה כ"פסאודו-מדע", בדומה לאסטרולוגיה או קריאה בכף היד.

שימושי הגרפולוגיה

למרות היעדר התמיכה המחקרית, הגרפולוגיה עדיין נהוגה במספר מדינות ומשמשת לצרכים שונים. בין השאר, היא משמשת לייעוץ פסיכולוגי ואף לאבחון רפואי. השימוש הנרחב ביותר של הגרפולוגיה היא למטרת אבחון תעסוקתי.

אבחון תעסוקתי

אבחון גרפולוגי משמש לעיתים תכופות כשיטה מקבילה או חלופית לאבחון פסיכולוגי בעת שכירת שירותיהם של עובדים וכאבחון תעסוקתי כללי. האבחון מתבסס בדרך כלל על דוגמת כתב יד של המועמד להעסקה. המחקרים שבוצעו בתחום הצביעו על כך שאין לגרפולוגיה ערך לצורך אבחון תעסוקתי.

מתקפה חריפה במיוחד על תקפות הגרפולוגיה ככלי אבחוני נמצאת במחקר שערכה אגודת זכויות האזרח של קולומביה הבריטית (BCCLA), המגיע למסקנה כי האבחון הגרפולוגי לא רק שאינו מניב תוצאות אלא גם פוגע בזכויות הפרט[15]. מחקר מקיף אחר, הכולל רשימה מקיפה של מחקר בתחום נמצא אצל ספון. טיעון המתמקד בפגיעה בזכויות הפרט העלה גם דניאל קוהן. טיעון הנגד העיקרי של גרפולוגים כאן מצביע על כך שעיקר המחקרים שבוצעו עד היום נעשו בהקשר ישיר או עקיף לעיסוק בפסיכולוגיה, הנחשבת ל"מתחרה" בתחום האבחון התעסוקתי.
גם בישראל נפוץ השימוש בגרפולוגיה ככלי לאבחון תעסוקתי. שאלת הלגיטימיות של כלי זה עלתה בבית הדין לעבודה רק בהערות אגב, מבלי שבית הדין נזקק להכריע בשאלה זו. במקרה אחד העיר הנשיא סטיב אדלר:

"ההכרעה בשאלת השימוש במבחנים גרפולוגיים צריכה להתבסס על מכלול הראיות הנוגעות לתוקפם ולמהימנותם של אותם המבחנים. אין מקום להכריע בשאלה זו במקרה דנן, שכן לא הוגשו ראיות על תקפותן ומהימנותן של בדיקות גרפולוגיות."

— דב"ע 4-70/97

בפסק דין אחר מתחה השופטת אלישבע ברק ביקורת חריפה על תפקודם של הגרפולוג והמעסיק שהשתמש בשירותיו, והביעה הסתייגות מעצם הפנייה לגרפולוג, באומרה:

"אשר לעצם הפנייה לגרפולוג, פנייה זו כשלעצמה גם היא בעייתית. היא חודרת לפרטיותו של אדם מעבר לדרוש. בארצות-הברית ובאנגליה הדבר לא נעשה. בגרמניה יש איסור על מעביד לפנות לגרפולוג כדבר שבשיגרה, ואם מעביד עומד לפנות לגרפולוג, עליו לקבל הסכמה מפורשת מהמועמד. אין די בכך שמבקשים ממנו להגיש את קורות חייו בכתב יד. מעבר לכך, גם אז אין לשאול את הגרפולוג אלא שאלות רלוונטיות למשרה ולא שאלות כלליות על האופי. הנטל על המעביד להראות שהשאלות שנשאלו היו רלוונטיות. ה-Work Council מפקח על השאלות הנשאלות."

— דב"ע נו/3-129

הסיבות להמשך השימוש בגרפולוגיה

המשך השימוש בגרפולוגיה אף על פי שרוב רובו של המחקר שולל את תקפותה הוביל מספר חוקרים לנסות ולבחון מדוע נמשך השימוש בגרפולוגיה לצורכי מיון תעסוקתי וחוות דעת אישיות. בויז וגלר (2002)[דרוש מקור] ערכו ניסוי שממנו עלה כי אפקט פורר משפיע במידה ניכרת על האופן בו נשפטת הגרפולוגיה. בניסוי שערכו, הוגשה חוות דעת אחידה ל-74 סטודנטים, כאשר נאמר להם שמדובר בחוות דעתו של גרפולוג, על בסיס אישיותם. אחרי הגשת חוות הדעת, עלה במידה ניכרת דירוג הגרפולוגיה כמדע אצל הסטודנטים (אף שכמובן לא בוצעה כל בדיקה גרפולוגית, עורך הניסוי רקח את חוות הדעת בעצמו), וזו חזרה וצנחה אחרי שהתגלתה להם האמת. קרנס ולאונרד (1992)[דרוש מקור], סברו בדומה כי אפקט פורר הוא הגורם המקדם העיקרי באמונה בגרפולוגיה. מקלווי (1990) ערך בקנדה ניסוי נוסף שהגיע למסקנות דומות.

קינג וקוהלר (2000)[דרוש מקור] תהו אף הם על פשר הצלחתו של פסאודו-מדע וערכו שני ניסויים: בראשון זווגו באופן אקראי פרופיל אישיות גרפולוגי המנתח תכונות בכתב היד ומסיק מהן מסקנות, יחד עם כתב–יד; בשני, זווגו פרופיל האישיות וכתב היד, כשפעם הפרופיל אכן מתאר את כתב היד, ופעם אחרת כשהוא מתאר כתב יד אחר. בכל שלושת המקרים, נטו הנבדקים להסכים עם חוות דעתם של הגרפולוגים, גם כאשר תיאור כתב–היד בפרופיל סתר את כתב–היד. סברת החוקרים הייתה כי "המתאם האשלייתי" הזה נובע מהטיה הנובעת מקישור סמנטי בין מילים המשמשות לתיאור תכונות כתב יד ומאפייני אישיות. דין ואחרים (1992)[דרוש מקור] נטו אף הם להנחה כי בנטייה לאשר את חוות הדעת הגרפולוגית מצויה האמונה ה"אינטואיטיבית" כאילו יש קשר בין הצורה של כתב–היד ותכונות אופי: לדוגמה, כתב נוטה לאחור או עגלולי מקושרים ישירות לתכונות אופי "מתאימות", בין אם הן מתאימות או לא.

לינדמן (1998)[דרוש מקור] סברה כי ההיזקקות לפסאודו-מדע נוסח הגרפולוגיה מעוגנת בצורך להבין את המציאות במקום בו אין הסברים נוחים. כמוה, גם קובץ' ורויסל (1994)[דרוש מקור] הבחינו בעליה בהיזקקות לפסאודו-מדעים בסלובקיה בתקופה המתוחה של פיצולה מצ'כיה, וסברו כי העלייה נובעת מצרכים דומים[דרוש מקור].

גרפולוגיה בישראל

הגרפולוגיה שכיחה מאוד בישראל, יחסית למדינות אחרות בעולם. חלק לא מבוטל מהמחקרים על גרפולוגיה נעשו על-ידי ישראלים. זה כולל את המחקרים החלוצים של ענת רפאלי, גרשון בן-שחר ואפרת נטר שהראו בשנות ה-90 שהגרפולוגיה היא פסאודו-מדע. אך קיימים גם מחקרים של ישראלים אחרים המקדמים את הגרפולוגיה. לדוגמא, קבוצת חוקרים מבית-החולים שניידר הראו שגרפולוגים יכולים לזהות כתב יד של ילדים עם הפרעות קשב[16]. בדומה למחקרים המוקדמים בתחום, החוקרים נתנו לגרפולוגים טקסט חופשי לניתוח, ולא טקסט מועתק. צעד זה מעלה את האפשרות שהגרפולוגים זיהו את הפרעת הקשב על סמך התוכן, ולא כתב היד.

ראו גם

לקריאה נוספת

  • גרשון בן-שחר ומריאנה בר, מכונת השקר - האם אפשר לסמוך על גרפולוגיה, פוליגרף, אסטרולוגיה ושיטות נוספות לאבחון אישיות ולניבוי, הוצאת מטר, אוקטובר 2014, עמ' 9, 12, 29, 60-59, 84-65, 145-143, 150, 157.
  • יקי מנשפרוינד, עידן הבורות - מדריך מקוצר לאסטרולוגיה, עב"מים, רפואה אלטרנטיבית ועוד הבלים של העידן החדש, הוצאת פרדס, 2011, עמ' 138–147.

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקימילון ערך מילוני בוויקימילון: גרפולוגיה
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: גרפולוגיה

הערות שוליים

  1. ^ "Barry Beyerstein Q&A". Ask the Scientists. Scientific American Frontiers. נבדק ב-2008-02-22. "הם פשוט מפרשים את האופן שבו אנו יוצרים את התווים השונים בדומה לאופן בו האוראקל בעת העתיקה הפיק פרשנות מקרבי שור או מעשן באוויר. כלומר, מדובר בכישוף או ניבוי עתידות בו ‘הדומה מוליד את הדומה’."
  2. ^ "The use of graphology as a tool for employee hiring and evaluation". British Columbia Civil Liberties Union. 1988. אורכב מ-המקור ב-2008-02-17. נבדק ב-2008-02-22. {{cite news}}: תבנית ציטוט כוללת פרמטר ריק לא ידוע: |coauthors= (עזרה) "מצד שני, בניסויים עם בקרה וסמיות, שבהם דוגמאות כתב היד אינן כוללות תוכן שיספק מידע לא גרפולוגי שעל־בסיסו ניתן לבסס ניבוי (לדוגמה, קטע המועתק ממגזין), יכולתם של גרפולוגים לנבא את מאפייני האישיות של אדם אינה שונה מזו המושגת בניחוש"(הקישור אינו פעיל, 11.11.2019)
  3. ^ Thomas, John A. (2002). "Graphology Fact Sheet". North Texas Skeptics. נבדק ב-2008-02-22. "אם לסכם, דומה כי הגרפולוגיה, באופן בו היא משמשת היום, היא פסאודו-מדע טיפוסי, ואין לו שום מקום בהערכת אישיות או בבדיקות תעסוקה. אין ממצאים מדעיים ראויים לשמם המצדיקים את השימוש בה, ודומה כי הגרפולוגים אינם מצליחים להפיק ממצאים כאלו."(הקישור אינו פעיל, 11.11.2019)
  4. ^ James, Barry (3 באוגוסט 1993). "Graphology Is Serious Business in France : You Are What You Write?". New York Times. נבדק ב-18 בספטמבר 2010. {{cite news}}: (עזרה)
  5. ^ Frazier, Kendrick (בנובמבר–בדצמבר 1998). "Science and Reason, Foibles and Fallacies, and Doomsdays". Skeptical Enquirer. Committee for Skeptical Enquiry. pp. Volume 22.6. נבדק ב-18 בספטמבר 2010. {{cite web}}: (עזרה)
  6. ^ Adrian Bangerter, Cornelius J. König, Sandrine Blatti and Alexander Salvisberg, “How Widespread is Graphology in Personnel Selection Practice? A case study of a job market myth”, ‘’International Journal of Selection and Assessment’’, Volume 17 Number 2 June 2009.(הקישור אינו פעיל, 11.11.2019)
  7. ^ Barry L. Beyerstein, “Graphology - a total write-off”, in Sergio Della Sala (editor), ‘’Tall tales about the mind and brain: separating fact from fiction’’, Oxford UP, עמ’ 236.
  8. ^ אתר חנה קורן [1]
  9. ^ 1 2 3 Roberta Satow, Jacqueline Rector, Using Gestalt Graphology to Identify Entrepreneurial Leadership, Perceptual and Motor Skills 81, 1995-08, עמ' 263–270 doi: 10.2466/pms.1995.81.1.263
  10. ^ 1 2 Patricia Wellingham-Jones, EVALUATION OF THE HANDWRITING OF SUCCESSFUL WOMEN THROUGH THE ROMAN-STAEMPFLI PSYCHOGRAM, Perceptual and Motor Skills 69, 1989-12, עמ' 999–1010 doi: 10.2466/pms.1989.69.3.999
  11. ^ Anat Rafaeli, Richard J. Klimoski, Predicting sales success through handwriting analysis: An evaluation of the effects of training and handwriting sample content., Journal of Applied Psychology 68, 1983, עמ' 212–217 doi: 10.1037/0021-9010.68.2.212
  12. ^ Ben-Shakhar, G., Bar-Hilel, M., Bilu, Y, Ben-Abba,, E., & Flug, A. (1986). Can Graphology Predict Occupational Success? Two Empirical Studies and Some Methodological Ruminations. Journal of Applied Psychology, 71(4), 645-653
  13. ^ Efrat Neter, Gershon Ben-Shakhar, The predictive validity of graphological inferences: A meta-analytic approach, Personality and Individual Differences 10, 1989-01, עמ' 737–745 doi: 10.1016/0191-8869(89)90120-7
  14. ^ International Graphonomics Society
  15. ^ BCCLA(הקישור אינו פעיל, 11.11.2019)
  16. ^ Rony Cohen, Batia Cohen-Kroitoru, Ayelet Halevy, Sharon Aharoni, Handwriting in children with Attention Deficient Hyperactive Disorder: role of graphology, BMC Pediatrics 19, 2019-12, עמ' 484 doi: 10.1186/s12887-019-1854-3
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=גרפולוגיה&oldid=32279880"