שומשום
| מיון מדעי | |
|---|---|
| ממלכה: | צומח |
| מערכה: | בעלי פרחים |
| מחלקה: | דו-פסיגיים קדומים |
| סדרה: | צינוראים |
| משפחה: | שומשומיים |
| סוג: | שומשום (סוג) |
| מין: | שומשום |
| שם מדעי | |
(ליניאוס) |
|
שֻׁמְשֹׁם (בשין ימנית[1], בשפת הדיבור: סוּמְסוּם) (שם מדעי: Sesamum indicum) הוא צמח חד-שנתי הגדל בעיקר בבורמה, הודו וסין. פרחיו בצבע צהוב. זרעי השומשום מהם האדם ניזון מצויים בתוך תרמיל.
צמח השומשום עמיד מאוד לתנאי יובש ובצורת ויכול לשגשג בתנאים שלא מאפשרים גידולים אחרים, מסיבה זו נפוץ גידולו במקומות חמים ויבשים. מאחר וזרעי השומשום קטנים ושטוחים קשה מאוד לייבש אותם במאסות גדולות מאחר שהם יוצרים מחסום לתנועת אויר, מסיבה זו יש לאחסן אותם בתנאי לחות נמוכים ומבוקרים לאחר הקטיף.
קיימים שני גוונים טבעיים של זרעי סומסום: צהוב בהיר הוא המוכר ביותר והשחור הנפוץ בארצות המזרח הרחוק ומשמש בהכנת סושי וסלטים אסייתים. קיימים עוד גוונים לא טבעיים: לבן הקלוף בשיטות שונות, ירוק המצופה במעטה של ואסאבי והצהוב המצופה במעטה של קארי.
בעבר גידלו שומשום גם בישראל כשהמכס על מוצרי ייבוא היה גבוה מאוד.
תוכן עניינים |
שומשום כמזון[עריכה]
שמן שומשום[עריכה]
השומשום הוא הגידול החקלאי הראשון לצורכי שמן הידוע לאדם, ישנם ממצאים ארכיאולוגיים לזרעי שומשום בשימוש האדם כבר לפני כ-5000 שנים. הזנים המגודלים באפריקה הם ברובם זני בר, לעומת הודו שבה נפוץ הזן המתורבת Sesame Indicum. הזרעים מכילים אחוזי שמן גבוהים מאוד, בחלק מהזנים יותר מ-50%. לשם השוואה, זרעי סויה מכילים כ20% בלבד. בשמן מצויים חומרים אנטיאוקסידנטיים בריכוז גבוה, המקנים לו, מלבד סגולות בריאותיות, גם חיי מדף ארוכים. השמן עשיר באומגה 6 אך אינו מכיל אומגה 3. בחומר היבש שנשאר לאחר הוצאת השמן משתמשים בעיקר להזנת עופות אך גם לתעשיית המזון לבני אדם.
במטבח הישראלי[עריכה]
השומשום פופולארי מאוד במטבח הישראלי כמרכיב העיקרי בסלט הטחינה, שבעצמה מהווה את המרכיב השני בסלט החומוס, אך גם כתוספת דקורטיבית למאפים רבים כמו בורקס וכעכים, וכתיבול לסלטים. כמו כן הטחינה הגולמית היא המרכיב העיקרי בממתק החלווה.
קישורים חיצוניים[עריכה]
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
- איריס ז'ורלט, "שומשום - טעים, מזין ומלא חטאים (קלוריים)" באתר ynet