איאן מקיואן
איאן מקיואן (אנגלית: Ian McEwan, נולד ב-21 ביוני 1948), סופר אנגלי.
תוכן עניינים |
קורות חייו[עריכה]
מקיואן נולד באלדרשוט שבהמפשייר, בנם של דייוויד מקיואן ורוז ליליאן ויולט.[1] אביו היה קצין בצבא שהוצב בארצות שונות, ובילדותו התגורר מקיואן במזרח אסיה (כולל בסינגפור) בגרמניה ובצפון אפריקה (לוב). המשפחה חזרה לאנגליה כשהיה בן 12. למד ב"וולברסטון הול סקול", ב-1970 קיבל תואר בספרות אנגלית מאוניברסיטת סאסקס, ואחר כך למד באוניברסיטת מזרח אנגליה.
התחיל לכתוב בראשית שנות השבעים, ב-1975 פרסם קובץ סיפורים קצרים, First Love, Last Rites שזיכה אותו בפרס סומרסט מוהם. ב-1979 עורר שערוריה כאשר ה-BBC החרימו מחזה שכתב לטלוויזיה "Solid Geometry" שכלל גסויות. ב-1978 פרסם קובץ סיפורים שני בשם In Between the Sheets. הרומנים הראשונים שלו היו "גן הבטון" (1978) ו"נחמת זרים" (1981) שגם עובדו לסרטי קולנוע. בעקבות אופי ספרים אלה ניתן לו הכינוי "איאן מקברי". הספרים הבאים שכתב היו "הילדים שבזמן" (1987) שזכה ב-"Whitbread Novel Award" לשנת 1987, "התמים" (1990) ו"כלבים שחורים" (1992). מקיואן כתב גם שני ספרי ילדים "רוז בלאנש" (1985) ואת "The Daydreamer (1994).
ספרו "אהבה עיקשת" (1997), המתאר תופעה הקרויה "סינדרום דה קלרמבו", זכה לשבחי המבקרים ונחשב על ידי רבים ליצירת המופת שלו, עיבוד קולנועי של הספר נוצר ב-2004. ב-1998 זכה בפרס בוקר היוקרתי על הנובלה "אמסטרדם". הרומן הבא שכתב "כפרה" זכה אף הוא לשבחים רבים, והיה מועמד לפרס בוקר. גם "כפרה" עובד לסרט קולנוע שיצא לאקרנים ב-2008 וזכה בפרס גלובוס הזהב לסרט הטוב ביותר. ב-2003 יצא לאור הספר "שבת" המתאר יום בחייו של מנתח מוח מצליח. הספר זכה בפרס "James Tait Black Memorial Prize" ב-2005. גם הספר "על חוף צ'זיל" (2007) היה מועמד לפרס בוקר.
בנוסף לרומנים פרסם מקיואן קובצי סיפורים, חיבר תסריטים אחדים, חיבר מחזה, כתב סיפורים לילדים וכן כתב אורטוריה וליברטו בשם "For You " למוזיקה שהלחין מייקל ברקלי.
ספרו "סולאר" שיצא לאור ב-2010 עוסק בהתחממות הגלובלית ונסיון למצוא תחליפי אנרגיה. גיבורו הוא מדען זוכה פרס נובל שמנסה להפיק אנרגיה מהשמש בתהליך פוטוסינתזה מלאכותי.
ב-2006 הואשם מקיואן בגניבה ספרותית. התפרסם כי קטע בספר "כפרה" מבוסס על ספר זכרונות שכתבה לוסילה אנדרוז "No Time for Romance" ושפורסם ב-1977. מקיואן הודה שהשתמש בספר כמקור לכתיבתו, והוסיף התייחסות לאוטוביוגרפיה של אנדרוז בסוף "כפרה".
בינואר 2011 פורסם כי פרס ירושלים היוקרתי יוענק לו בפברואר של אותה השנה.[2] הסכמתו ונכונותו לקבל את הפרס עוררה זעם בקרב ארגונים אירופאיים ופעילי שלום אשר ביקשו ממנו שיסרב לקבלת הפרס.[3] המחאה התבטאה גם בכך שבעת שיחה אשר נערכה בינו לבין מאיר שלו במסגרת יריד הספר קמו מספר פעילים K BDS ואחזו בשלט באנגלית אשר נשא את הדברים-מקיואן אתה לוחץ ידיים עם האפרטהייד. ראש עיריית ירושלים, ניר ברקת, העניק לו את הפרס ב-20 בפברואר כמתוכנן.[4] ימים ספורים אחרי קבלת הפרס הכריז מקיואן כי הוא מעניק אותו לארגון "לוחמים לשלום".[5]
חיים אישיים[עריכה]
מקיואן היה נשוי פעמיים. אשתו הראשונה פני אלן, נמלטה לצרפת יחד עם בנם בן ה-13 אחרי שבבית משפט הוחלט שהבן ואחיו בן ה-15 צריכים להישאר עם אביהם. אשתו השנייה, אנלנה מקאפי, הייתה עורכת של הגארדיאן.
ב-2002 גילה מקיואן שיש לו אח שנמסר לאימוץ בשנות המלחמה. האח, דייוויד שארפ, גדול ממנו בשש שנים ונולד כתוצאה מרומן שהיה בין הוריו בשעה שאמו הייתה נשואה לגבר אחר. אחרי שבעלה הראשון נהרג במלחמה, נשאו אמו ואביו ואיאן נולד אחרי שנים אחדות.[6]
ספריו שתורגמו לעברית[עריכה]
- "גן הבטון" (1978) The Cement Garden - תרגם חיים גליקשטיין, זמורה, ביתן, מודן, (1980)
- "נחמת זרים" (1981) The Comfort of Strangers - תרגם אהרון שלם, זמורה-ביתן (1983)
- "הילדים שבזמן" (1987) The Child in Time - תרגם אמנון כץ, ערך אוהד זהבי, הוצאת מודן (2003)
- "התמים" (1990) the innocent - תרגמה מיכל אלפון, הוצאת עם עובד (2007)
- "כלבים שחורים" (1992) Black Dogs - תרגמה טל ניצן-קרן, הוצאת עם עובד (1997)
- "החולם בהקיץ" (1994) The Daydreamer - תרגמה שולי נוסבאום, הוצאת עם עובד (2006)
- "אמסטרדם" (1995) Amsterdam - תרגמה טל ניצן-קרן, הוצאת עם עובד (2000)
- "אהבה עיקשת" (1997) Enduring Love - תרגמה עתליה זילבר, הוצאת עם עובד (1999)
- "כפרה" (2001) Atonement - תרגמה עתליה זילבר, הוצאת עם עובד (2002)
- "שבת" (2005) Saturday - תרגמה סמדר מילוא, הוצאת עם עובד (2005)
- "על חוף צ'זיל" (2007) On Chesil Beach - תרגמה סמדר מילוא, הוצאת עם עובד (2007)
- "סולאר" (2010) Solar - תרגמה מיכל אלפון, הוצאת עם עובד (2010)
קישורים חיצוניים[עריכה]
- האתר הרשמי של איאן מקיואן (באנגלית)
- הספרים של איאן מקיואן, באתר סימניה
- שירי לב-ארי, הרגע שלפני, באתר הארץ, ראיון עם מקיואן
- איריס לעאל ומיכאל הנדלזלץ, רגע אחד בחיים, באתר הארץ
- גרדיאן, צ'יפס ועתידו של כדור הארץ, באתר עכבר העיר, 4.6.2008
- ניקולס רו, גרדיאן, שינויי מזג האוויר הביאו אותי לחשוב, ראיון עם איאן מקיואן, באתר עכבר העיר, 12.3.2010
- אוהב את המסך, מחויב למילה הכתובה, באתר ynet, 25 בפברואר 2011
- מיה סלע, באורה המחטא של השמש, באתר הארץ, 23 בספטמבר 2011
- רייצ'ל קוק, הגורם האנושי: ראיון עם הסופר הטוב ביותר בעולם, באתר nrg מעריב, 4 בספטמבר 2012
מתוך ספריו:
- איאן מקיואן, תירגמה לעברית סמדר מילוא, הפרק הפותח מתוך "שבת", באתר ynet
- פרקים ראשונים מתוך הספר "כפרה" באתר עם עובד
- פרק מתוך "סולאר", ספרו החדש של איאן מקיואן, באתר הארץ, 16/02/11
על ספריו:
- חיותה דויטש, איפה הצדק – על הספר 'שבת' של איאן מקיואן, באתר "הצופה"
- דן לחמן, שבת / איאן מקיואן באתר אימגו
- דן לחמן, איאן מקיואן / על חוף צ'זיל, אימגו
- אריאנה מלמד, מעין הבתולים, באתר ynet - על הספר "על חוף צ'זיל"
- לילך וולך, שם ישבנו ובכינו, נענע 10, 24 באוקטובר 2007 - על הספר "על חוף צ'זיל"
- שגיא גרין, מכת שמש, באתר הארץ, 16 בנובמבר 2011
הערות שוליים[עריכה]
- ^ "Ian McEwan". Film reference.
- ^ נמרוד דביר, איאן מקיואן יקבל את פרס ירושלים, באתר nrg מעריב, 18 בינואר 2011
- ^ http://josephdana.com/2011/01/ian-mcewan-should-turn-down-the-jerusalem-prize/?utm_source=rss&utm_medium=rss&utm_campaign=ian-mcewan-should-turn-down-the-jerusalem-prize
- ^ שני גורקביץ', איאן מקיואן: "מקווה שירושלים תשים קץ להתנחלויות", באתר וואלה!, 20 בפברואר 2011
- ^ מרב יודילוביץ', מקיואן תרם את הפרס לתנועת "לוחמים לשלום", באתר ynet, 24 בפברואר 2011
- ^ "Novelist McEwan discovers brother", BBC News (11 January 2007). אוחזר ב־ 22 March 2007.
