אילון לינדנשטראוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אילון לינדנשטראוס
נולד ב-1970
Elon Lindenstrauss MFO.jpg
אילון לינדנשטראוס
תרומות עיקריות
מחקריו בתחום התורה הארגודית ושימושיה לתורת המספרים

אילון לינדנשטראוס (נולד ב-1 באוגוסט 1970) הוא פרופסור למתמטיקה באוניברסיטה העברית בירושלים ובאוניברסיטת פרינסטון. לינדנשטראוס הוא הישראלי הראשון שזכה במדליית פילדס, בשנת 2010, בזכות מחקריו העושים שימוש בשיקולים הסתברותיים ודינמיים לפתרון בעיות בתורת המספרים.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לינדנשטראוס נולד בשנת 1970 בירושלים, לנעמי וליורם לינדנשטראוס. הוא גדל בשכונת בית הכרם ולמד בתיכון ליד האוניברסיטה. בגיל 18 ייצג את ישראל באולימפיאדת המתמטיקה הבינלאומית וזכה במדליית ארד[1]. הוא התגייס לתוכנית תלפיות ובמהלך שירותו זכה בפרס ביטחון ישראל. את שירותו בצה"ל סיים בגיל 26, בדרגת רב סרן.

ללינדנשטראוס תואר ראשון במתמטיקה ופיזיקה, תואר שני ותואר דוקטור במתמטיקה, כולם מהאוניברסיטה העברית. בשנת 1999 קיבל תואר דוקטור, על עבודה שכותרתה "תכונות אנטרופיה של מערכות דינמיות", ונעשתה בהנחייתו של פרופסור בנימין וייס. על עבודה זו זכה בשנת 2001 בפרס חיים נסיהו במתמטיקה לדוקטורט מצטיין שאושר בישראל. לאחר קבלת התואר השלישי, עבר לינדנשטראוס לארצות הברית, שם שהה במכון למחקר מתקדם, באוניברסיטת סטנפורד, במכון קליי למתמטיקה וכן באוניברסיטת פרינסטון, שם מונה לפרופסור. החל משנת 2009 הוא נושא גם במשרת פרופסור במכון איינשטיין למתמטיקה שבאוניברסיטה העברית, והוא מחלק את זמנו בין האוניברסיטה העברית ואוניברסיטת פרינסטון.

לינדנשטראוס נשוי לאביגיל ואב לשלוש בנות. אביו, יורם לינדנשטראוס, היה פרופסור במכון איינשטיין למתמטיקה באוניברסיטה העברית. אמו נעמי לינדנשטראוס, היא חוקרת בגמלאות במחלקה למדעי המחשב באוניברסיטה העברית.

מחקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

לינדנשטראוס עוסק בתחומי הדינמיקה, בעיקר בנושאי התורה הארגודית. כמו כן הוא מתמקד בשימושים של התורה הארגודית לבעיות בתורת המספרים. הוא שיתף פעולה עם מספר מתמטיקאים, בהם ז'אן בורגיין מהמכון למחקר מתקדם, מנפרד איינזידלר וברק וייס.

במאמר משותף עם מנפרד איינזידלר ואנטול קאטוק השיג התקדמות רבה לקראת הוכחת השערת ליטלווד לגבי קירובים דיופניטים. בעזרת שיטות דינמיות הוכיח לינדנשטראוס גרסה מסוימת של השערת Quantum Unique Ergodicity של פיטר סרנק.

בסדרת מאמרים בשיתוף מנפרד איינזידלר, Akshay Venkatesh ו-Philippe Michel הוא ניתח פעולות של טורוסים על מרחבי מנה בעלי עניין בתורת המספרים, כתוצאה מכך הכליל משפטים של הרמן מינקובסקי ושל יורי ליניק.

פרסים שבהם זכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכּתביו:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]