האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

קואורדינטות: 31°46′13.73″N 35°12′56.74″E / 31.7704806°N 35.2157611°E / 31.7704806; 35.2157611

האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים
סמל האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים
פסל אלברט איינשטיין בגן האקדמיה
תאריך ההקמה: שנת 1961
סוג: המוסד הישראלי הבכיר למדעים
מיקום: ירושלים
hebrew-academy.huji.ac.il
שלט בכניסה למבנה האקדמיה

האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים נוסדה בשנת 1961, לפי חוק האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, התשכ"א-1961 (למעשה הקמתה, בחירת החברים הראשונים והישיבה הראשונה נעשו עוד קודם לחקיקת החוק‏[1]). נכון לדצמבר 2008, חברים בה מאה ואחד מדענים ומלומדים ישראלים מן המעלה הראשונה, מהם חמישים וחמישה במדעי הטבע וארבעים ושישה במדעי הרוח והחברה. האקדמיה שוכנת בצמוד אל מכון ון ליר ואל בניין המועצה להשכלה גבוהה בירושלים ובכניסה אליה ישנה כיכר על שם אלברט איינשטיין. בתוך מתחם האקדמיה ישנו פסל של איינשטיין שהוא העתק של פסל הנמצא באקדמיה הלאומית האמריקאית למדעים בוושינגטון הבירה.

מטרות ותאור כללי[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי חוק האקדמיה מטרותיה הן:

  1. לרכז בתוכה את טובי אישי המדע תושבי ישראל;
  2. לטפח ולקדם פעילות מדעית;
  3. לייעץ לממשלה בפעולות הנוגעות למחקר ולתכנון מדעי בעלי חשיבות לאומית;
  4. לקיים מגע עם גופים מקבילים בחוץ לארץ;
  5. לפעול בייצוג המדע הישראלי במוסדות ובכינוסים בינלאומיים, מתוך תיאום עם מוסדות המדינה;
  6. לפרסם כתבים שיש בהם כדי לקדם את המדע;
  7. לעסוק בכל פעילות שיש בה כדי לשמש את המטרות האמורות.

האקדמיה מציגה את ייעודה:

Cquote2.svg

האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים רואה בקידומה ובפיתוחה של מערכת המחקר המדעי הבסיסי יעד בעל חשיבות לאומית. האקדמיה שמה לה למטרה לקדם ולטפח את המחקר הבסיסי ואת הפעילות המדעית בישראל בכלל. האקדמיה עושה למען פיתוח תשתית למחקר מדעי משגשג: קובעת אמות-מידה גבוהות במדעי הרוח, במדעי הטבע ובטכנולוגיה, מעודדת הצטיינות בתחום היצירה והמחשבה המדעית ויוזמת פעולות שיביאו לידי ביטוי את הישגי המדע בישראל

Cquote3.svg
– ‏[2].

בתחום החינוך מגשימה האקדמיה את ייעודה בעזרת היזמה למחקר יישומי בחינוך, יחידה של האקדמיה.

מקום מושבה של האקדמיה בירושלים. האקדמיה מתכנסת לאספה כללית פעם אחת בשנה לפחות וכל חטיבה מתכנסת לישיבות בין פעם לשלוש פעמים בשנה.

חברי האקדמיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חברי האקדמיה נבחרים לכל ימי חייהם באספה כללית של חברי האקדמיה. עם הקמתה נקבע שבאקדמיה יהיו עד 50 חברים מתחת לגיל 75, חציים בחטיבה למדעי הרוח וחציים בחטיבה למדעי הטבע. בתחילת 1962 היו באקדמיה 33 חברים‏[3], בסוף 1963 42 חברים‏[4] ובתחילת 1967 היו בה 45 חברים‏[5]. בהמשך הוגדל המספר המרבי של חברים מתחת לגיל 75 בכל חטיבה ל-35. בשנת 2002 היו באקדמיה 81 חברים‏[6], בשנת 2008 94 חברים ובסוף 2009 מספר החברים הגיע ל-99. סה"כ מספר החברים כולל אלו שהלכו לעולמם הגיע בשנת 2012 ל-184.

עד ראשית שנות ה-90 נבחרו לאקדמיה רק שתי נשים: דורותיאה קרוק ורות נבו, שתיהן בחטיבת מדעי הרוח, ועד שנת 2000 נוספו לאקדמיה עוד שלוש נשים: רות ארנון, יהודית בירק ועדה יונת, שלושתן בחטיבת מדעי הטבע‏[6]. לאחר מכן נוספו לאקדמיה עוד נשים: נילי כהן, מרגלית פינקלברג, שולמית וולקוב, חוה טורניאנסקי ומיכל בירן, חמישתן בחטיבה למדעי הרוח. מיעוט הנשים באקדמיה הלאומית למדעים מוסבר בכך שלאקדמיה מגיעים פרופסורים מבוגרים יחסית ועל כן שיעור הנשים באקדמיה משקף את שיעורן בקרב הפרופסורים מן המניין בעבר. אולם היו שטענו שהסיבה היא שיטת החבר-מביא-חבר שמנעה ייצוג הולם לנשים.

בתחילת 2012 היו 47 חברי אקדמיה מהאוניברסיטה העברית, 20 ממכון ויצמן למדע, 19 מאוניברסיטת תל אביב, 7 מהטכניון, 2 מאוניברסיטת חיפה (דוד נבון שנבחר ב-1992 ואשר קוריאט שנבחר ב-2002), 1 מאוניברסיטת בר-אילן (יעקב קליין שנבחר ב-2005), 1 מאוניברסיטת בן-גוריון (יעקב בלידשטיין שנבחר ב-2007) ודב פרוהמן שלא היה פעיל באקדמיה בעת היבחרו כחבר האקדמיה. ההסבר שניתן למיעוט נציגים מהאוניברסיטאות הצעירות יותר בכך שלאקדמיה מגיעים פרופסורים מבוגרים יחסית ועל כן חברי הסגל באוניברסיטאות החדשות לא הספיקו להגיע להכרה הנדרשת, אולם היו שטענו שהסיבה היא שיטת החבר-מביא-חבר.

בעלי תפקידים באקדמיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נשיא האקדמיה מתמנה על ידי נשיא המדינה על-פי המלצת האקדמיה. תקופת כהונתו שלוש שנים, אך הוא יכול לכהן תקופות נוספות. סגן-הנשיא נבחר על ידי חברי האקדמיה לשלוש שנים. הנשיא וסגנו באים מחטיבות שונות. כל חטיבה בוחרת ביושב-הראש שלה לשלוש שנים. נשיאת האקדמיה הנוכחית היא פרופ' רות ארנון ממכון ויצמן למדע, וסגנה הוא פרופ' בנימין זאב קדר מהאוניברסיטה העברית; ארנון היא האישה הראשונה שעומדת בראש האקדמיה. בראש החטיבה למדעי הרוח עומד פרופ' יוחנן פרידמן מהאוניברסיטה העברית בירושלים, ובראש החטיבה למדעי הטבע עומד פרופ' רפאל משולם מהאוניברסיטה העברית בירושלים.

בעלי תפקידים באקדמיה הלאומית למדעים[7]
שנה נשיא סגן נשיא יושב ראש החטיבה למדעי הטבע יושב ראש החטיבה למדעי הרוח
1960-1962 מרטין בובר אהרן קציר יואל רקח גרשם שלום
1962-1965 אהרן קציר גרשם שלום אריה דבורצקי יואל רקח, אפרים אלימלך אורבך
1965-1968 אהרן קציר גרשם שלום אריה דבורצקי אפרים אלימלך אורבך
1968-1971‏[8] גרשם שלום אריה דבורצקי ארנסט דוד ברגמן אפרים אלימלך אורבך, יהושע פראוור
1971-1974‏[9] גרשם שלום אריה דבורצקי ארנסט דוד ברגמן יהושע פראוור
1974-1977 אריה דבורצקי[10] אפרים אלימלך אורבך יגאל תלמי נתן רוטנשטרייך
1977-1980 אריה דבורצקי[11] אפרים אלימלך אורבך יגאל תלמי נתן רוטנשטרייך
1980-1983 אפרים אלימלך אורבך יהושע יורטנר שמשון אברהם עמיצור דן פטינקין
1983-1986 אפרים אלימלך אורבך יהושע יורטנר שמשון אברהם עמיצור נתן רוטנשטרייך
1986-1989 יהושע יורטנר נתן רוטנשטרייך ישראל דוסטרובסקי אהרון ברק
1989-1992 יהושע יורטנר נתן רוטנשטרייך יצחק שטיינברג יהושע בלאו
1992-1995 יהושע יורטנר נתן רוטנשטרייך, מנחם יערי יעקב זיו יהושע בלאו
1995-2001 יעקב זיו חיים תדמור רות ארנון שאול שקד
2001-2004 יעקב זיו חיים תדמור דן שכטמן בנימין זאב קדר
2004-2007 מנחם יערי רות ארנון אלכסנדר לויצקי בנימין זאב קדר
2007-2010 מנחם יערי רות ארנון רפאל משולם יוחנן פרידמן
2010- רות ארנון בנימין זאב קדר רפאל משולם יוחנן פרידמן

האקדמיה הצעירה למדעים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחודש נובמבר 2012 החלה לפעול האקדמיה הצעירה למדעים בחסות האקדמיה הלאומית. מסגרת זו הוקמה בעקבות הקמת מסגרות דומות בעולם. היא מיועדת לקדם את מעמדו של המדען הצעיר בישראל ולעודד קשרים, שיתוף פעולה ומחקרים משותפים בין חוקרים צעירים מתחומים שונים ובין חוקרים צעירים בישראל ומחוץ לה.

החברים המיועדים של האקדמיה הצעירה הם מדענים בולטים ומצטיינים בתחומי עיסוקם, שהדגימו חשיבה מקורית וזכו בפרסים חשובים או אותות הצטיינות או שהוענקו להם מענקי מחקר יוקרתיים.

26 המדענים הראשונים שנבחרו כחברים באקדמיה הצעירה הם אנשי סגל מהמוסדות להשכלה גבוהה בישראל, בני 45 או פחות. הם נבחרו לתקופת כהונה של ארבע שנים.‏[12]

ביקורת ציבורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2004 פרסם עיתון "הארץ" כתבה על אי סדרים תקציביים באקדמיה. בעקבות כך פרסם מבקר המדינה דו"ח בעניין, והוקמה בכנסת ועדת ביקורת.

הוצאה לאור[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחד מיעדי האקדמיה המוצהרים הוא "לפרסם כתבים שיש בהם כדי לקדם את המדע". עד כה ראו אור במסגרתה מעל לשלוש מאות כותרים. הם עוסקים בכל תחומי המדע וצורות הצגת המידע הקשור למחקר המדעי: דו"חות; סקירות שיטתיות; סדרות נושא, המציגות ניתוח עדכני ממצה; ונתונים או מלל מבואר, כמו כתבי יד מהודרים; וכמו כן, דו"ח שמוציאה האקדמיה על פעילותיה.

מבחר מפרסומיה (ולפי סדר כרונולוגי)[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדעי הטבע[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • Einstein’s masterpiece :‎ the foundation of general relativity Die Grundlage der allgemeinen Relativitätstheorie; The foundation of the general theory of relativity,‫ ‬

‪ Jerusalem 2010.

  • רות ארנון, דו"ח ועדת ההיגוי להערכת מצב המחקר הביו-רפואי בישראל : דו"ח שאושר במועצת האקדמיה ביום י"ג במרחשוון תשס"ט, 11 בנובמבר 2008, ירושלים: תשס"ט 2009.
  • הביוטכנולוגיה בישראל בעידן הפוסט-גנומי : דברים שנאמרו ביום עיון שנערך ביום י"ט בשבט תשס"א / 12 בפברואר 2001, (עורכים: יוסי סגל ורות צדקיה (לנדאו) ), ירושלים: תשס"ג 2003.‫
מדעי הרוח[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • סירל אסלנוב, שירי אהבה ושירי מלחמה בשירת הטרובודורים : בין ניגוד להשלמה הדדית, ירושלים: תש"ע-2010. ‬‬
  • צביה ברזניץ ורעות ימין, אבחון, מדידה והערכה גן-ב : תמונת מצב והמלצות צוות הבדיקה לנושא אבחון, מדידה והערכה לגיל הרך, ירושלים : היזמה למחקר יישומי בחינוך: תשס"ח 2008.
  • יהושע בלאו, מילון לטקסטים ערביים יהודיים מימי הביניים, (עורך: יחיאל קארה), כותרים נוספים: A dictionary of mediaeval Judaeo-Arabic, مقابل صفحة العنوان: قاموس اللغة العربية اليهودية في العصور الوسطى / تأليف يهوشوع بلاو, ירושלים : תשס"ו 2006. ‬

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]