אינדפנדיינטה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: חסרים קישורים חיצוניים ומקורות.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
אינדפנדיינטה
Independiente Arg logo.svg
מידע כללי
כינוי Los diablos rojos (השדים האדומים)
Rey de Copas (מלכי הגביעים)
El Orgullo Nacional (גאווה לאומית)
Los Rojos de Avellaneda (האדומים של אבז'אנדה)
תאריך ייסוד 1 בינואר 1905
אצטדיון ליברטדורס דה אמריקה, בואנוס איירס
(תכולה: 52,823)
נשיא הוגו מאז'נו
מאמן חורחה אלמירון
ליגה ליגת העל הארגנטינאית
תארים
מספר אליפויות 16
מספר גביעים 16
תלבושת
תלבושת בית
תלבושת חוץ

מועדון הספורט אינדפנדיינטהספרדית: Club Atlético Independiente) הוא מועדון ספורט ארגנטינאי המפורסם בעיקר בשל קבוצת הכדורגל שלו. הקבוצה משחקת בליגת העל הארגנטינאית ומייצגת את העיר אבז'אנדה מהפרובינציה של בואנוס איירס. הקבוצה ידועה בכינוייה los Diablos Rojos (השדים האדומים) או Rey de Copas (מלכי הגביע) וזכתה ב-14 אליפויות ארגנטינה, מה שממקם אותה בין חמש הגדולות בארגנטינה. בנוסף זכתה ב-7 גביעי ליברטדורס, כולל רצף מרשים של 4 זכיות רצופות בין השנים 1972 ל-1975.

אינדפנדיינטה הגיעה ל-16 זכיות בגביעים בינלאומיים המוכרים על ידי פיפ"א ו-CONMEBOL כולל: 3 גביעי אינטראמריקנה ו-2 גביעים ביניבשתיים (לאחר ניצחונות על יובנטוס וליברפול), והיא השנייה בעולם בהישג זה יחד עם בוקה ג'וניורס כשמעליהם רק קבוצת מילאן עם 18 זכיות.

אינדפנדיינטה ירדה ליגה לראשונה בתולדותיה בסוף עונת 2012/2013 לאחר הפסד לסן לורנצו ב-15 ביוני 2013, אך חזרה לליגה הבכירה לאחר עונה אחת בלבד.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1904, העובדים של חנות הממוקמת במונסראט ייסדו את מועדון הכדורגל "מאיפו" (FC Maipu). העובדים הצעירים הורשו לצפות במשחקים אך לא לשחק, ולכן החליטו להתאגד עם העובדים הוותיקים מקבוצת FC מאיפו ולהקים קבוצה מאוחדת בשם אינדפנדיינטה ("עצמאי" בספרדית).

השנים הראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אינדפנדיינטה שיחקה את המשחק הראשון ביום ראשון ה-15 בינואר 1905, נגד מועדון הכדורגל אטלנטה, אשר התקיים במגרשה של אטלנטה. המשחק הסתיים בתוצאה 1-0 לטובת המארחת. משחקה הבא של הקבוצה, שהתקיים בחצר המפעל היה מול קבוצת מאיפו באנפילד. המשחק הסתיים בתוצאה תיקו 0-0. הניצחון הראשון של הקבוצה הגיע ימים ספורים לאחר מכן ב-7 במאי 1905 נגד קבוצת אלביון בתוצאה המרשימה 0-11.

התאחדות הכדורגל הארגנטינאית באותן שנים לא אפשרה לקבוצה החדשה להשתתף בליגה הבכירה, לכן היא שיחקה בליגות המשנה. באחד המשחקים ספגה תבוסה גדולה של 21-0 ממועדון הכדורגל אטלנטה. אך הקבוצה המשיכה בפעילותה והחליטה לארגן את ה"דרבי של האבז'אנדה" נגד ראסינג קלוב, למרות שראסינג הייתה בליגה הראשונה ונחשבה לקבוצה מקצוענית לכל דבר, דווקא הקבוצה הצעירה של אינדפנדיינטה יצאה עם ידה על העליונה וגברה עליה בתוצאה 2-3.

בשנת 1909 הקבוצה זכתה בתואר הראשון שלה, גביע בורליץ, כשהיא עדיין בליגה השנייה. ב- 9 ביולי בשנת 1911 עברה הקבוצה למגרשה בפעם השישית בהיסטוריה הקצרה (רוב האצטדיונים היו למעשה חצרות של מפעלים). באותו משחק גברה הקבוצה על מועדון הכדורגל אסטודינדיל פורטניו בתוצאה 0-1 ולעלתה לראשונה לליגה הבכירה בארגנטינה.

עידן חובבני[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעידן החובבני, אינדפנדיינטה זכתה בשתי אליפויות, בשנת 1922 (הגביע הרשמי הראשון שלה בליגה) ובשנת 1926 (שבו סיימה הקבוצה עם מאזן של ניצחונות בלבד). שחקנים בולטים באותן השנים היו זליו קאנאבארי ומנואל סאונה שנחשבים לפורצי הדרך במועדון עד היום. באותה עונה מושלמת קיבלה הקבוצה את הכינוי Los Diablos Rojo כאשר עיתונאי מהעיתון הפופולרי Crítica הגדיר את החלק ההתקפי של אינדפנדיינטה "משהו מעולם אחר, שמשחק כמו דיבוק ויכריע אותך בכל מקרה" [דרוש מקור].

העידן המקצועני[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1931 החל למעשה העידן המקצועי של הכדורגל בארגנטינה. את המשחק הראשון של הקבוצה בעידן זה היא סיימה בתיקו 1-1 מול קבוצת ארחנטינוס ג'וניורס. את ניצחונה הראשון השיגה במשחקה השני, אחרי שגברה 1-3 על קבוצת הורקאן. באותה עונה חוותה את הפסדה הקשה ביותר דרבי של האבז'אנדה כשנכנעה לראסינג קלוב בתוצאה 7-4.

בשנת 1937, השחקן ויסנטה דה לה-מאטה, שנבחר לאחד מהשחקנים הגדולים בהיסטוריה של הקבוצה, הגיע למועדון ואיתו זכה בתארים הראשונים שלו בעידן המקצועני, שתי אליפויות בשנים 1938 ו-1939. בחוד ההתקפה של הקבוצה היה את השחקן הפראגוואני, ארסניו אריקו שעם ממוצע של 40 שערים לעונה ו-295 בכל הזמנים, נחשב לשיאן הכיבושים של הליגה האגנטינאית עד היום. אריקו סיים כמלך השערים בשנים 1937, 1938 ו-1939.

אינדפנדיינטה החלה את שנות השישים עם זכייה באליפות, וזכתה שוב באליפות בשנת- 1963. באותה עת, היו לקבוצה מעל 4500 חברי מועדון, כמות שנחשבה לגדולה באותן שנים. שנת השיא של הקבוצה הייתה בשנת 1964 אז הפכה אינדפנדיינטה לקבוצה הארגנטינאית הראשונה שזוכה בתואר גביע הליברטדורס. אינדפנדיינטה שמרה על תוארה גם בשנת 1965. בשנת 1967, זכתה הקבוצה באליפות הליגה. הקבוצה הייתה מבין הקבוצות האחרונות שהשתמשו במערך של 5-3-2 (שני שחקני הגנה, שלושה קשרים וחמישה חלוצים).

שנות ה-70 היו המוצלחות מבחינת הקבוצה, היא זכתה בתארים רבים ביניהם תואר האליפות מטרופוליטנו בשנים 1970 ו-1971, גביע הליברטדורס בשנים 1972, 1973, 1974 ו-1975, הגביע הביניבשתי בשנת 1973 עם ניצחון על יובנטוס וגביע אינטראמריקנה בשנים 1973, 1974 ו-1976. ריקרדו בוצ'יני, שהתפרסם בזכות יכולת המסירה שלו (מסירותיו זכו לכינוי "מסירות בוצ'יניות"), היה כוכב הקבוצה בשנים אלו. הוא שיתף פעולה עם דניאל ברטוני והשניים הרכיבו צמד ההתקפה שנחשב לאחד הטובים בעולם.

למרות הישגיה המרשימים של הקבוצה בעת ששיחקו בה, המשחק הזכור ביותר מאותה תקופה היה בגמר של אליפות הנסיונל בשנת 1978 מול קבוצת טאז'רס מהעיר קורדובה. המשחק הראשון נערך ב-25 בינואר נערך באצטדיונה של אינדפנדיינטה והסתיים בתיקו 1:1. במשחק הגומלין בקורדובה הצליחה טאז'רס לעלות ליתרון 1:2 כשנותרו 15 דקות לסיום. בעקבות השער, התפתח ויכוח בין שחקני הקבוצה לשופט המשחק בסיומו הרחיק השופט שלושה שחקנים. למרות שנותרה עם 8 שחקנים בלבד ונותרו דקות אחדות לסיום המשחק, הצליחה אנדפנדיינטה להשיג את השוויון בזכות שער של בוצ'יני מבישול של ברטוני. בסיום חגגה הקבוצה את הזכייה בתואר הודות לחוק שערי החוץ.

בשנת 1983 זכתה הקבוצה פעם נוספת בתואר אליפות המטרופוליטנו. בשנת 1984 השיגה הקבוצה את אחד מניצחונותיה המפורסמים ביותר לאחר שגברה בגמר הגביע הביניבשתי על קבוצת ליברפול, אז אלופת אירופה והקבוצה החזקה באירופה בתוצאה 0:1. התואר החשוב האחרון של אינדפנדיינטה בשנים אלו היה אליפות ארגנטינה בעונת 1988/1989.

בתחילת שנות ה-90, עם פרישתו של כוכב הקבוצה ריקרדו בוצ'יני, החלה דעיכתה של הקבוצה. הקבוצה לא הצליחה לזכות באף תואר משמעותי עד שנת 1994 אז זכתה באליפות הקלאוסורה, גביע הסופרקופה סודאמריקנה בשנים 1994 ו-1995 והרקופה סודאמריקנה גם כן ב-1995. זכייתה בתואר הרקופה ב-1995 הייתה התואר ה-15 של הקבוצה בזירה הבינלאומית ובכך הישוותה שיא שהיה שייך למילאן, ריאל מדריד ובוקה ג'וניורס.

לאחר שבע שנים בהן לא הצליחה לזכות באליפות, הצליחה הקבוצה בהנהגתו של אמריקו גאז'גו לזכות פעם נוספת בתואר האפרטורה של שנת 2002. הקבוצה הציגה שחקנים צעירים רבים כדוגמת דניאל מונטנגרו, גבריאל מיליטו פדריקו אינסואה ואנדרס סילברה. למרות הזכייה בתואר סבלה הקבוצה ממשבר ואף עמד בפני פירוק בשל חובות ענק שהסתכמו ב-50 מיליון דולר. הקבוצה ניצלה ב-ינואר 2006 הודות לקביעת בית המשפט הארגנטינאי שהקטין את חובתיה של הקבוצה. עם העברתו של הכוכב הצעיר סרחיו אגוארו לאתלטיקו מדריד תמורת 23 מיליון אירו, ההעברה הגדולה בהיסטוריית הכדורגל הארגנטינאי, קיוותה הקבוצה להתאושש.

ב-15 ביוני 2013 ירדה הקבוצה, בפעם הראשונה בתולדותיה, לליגה השנייה בארגנטינה. ב-11 ביוני 2014 חזרה הקבוצה לליגה הבכירה לאחר שניצחה את הורקאן 0-2 במשחק שובר שיווין‏[1].

האצטדיון[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד עונת 2005 שיחקה הקבוצה באצטדיון הדובלה ויסרה המיושן שנחנך ב-4 במרץ 1928, במשחק נגד קבוצת פניארול מאורוגוואי והיה לאצטדיון הראשון בדרום אמריקה העשוי מבטון. משנת 2003, נקרא האצטדיון בשמו הנוכחי וב-28 באוקטובר 2009, נחנך האצטדיון החדש של הקבוצה האסטאדיו ליברטדורס דה אמריקהספרדית: Estadio Libertadores de América) על חורבות הדובלה ויסרה במשחק מול קולון שאותו ניצחה אינדפנדיינטה 2-3.

הדרבי של האבז'אנדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יריבתה המושבעת של אינדפנדיינטה היא השכנה מהאבז'אנדה ראסינג קלוב. המרחק בין אצטדיונה של ראסינג לאצטדיונה של אינדפנדיינטה הוא כ-100 מטרים בלבד. באחד המשחקים המפורסמים ביותר, דרש דייגו מיליטו, אז שחקן ראסינג, את הרחקתו של אחיו גאבי במשחק בו צפתה אימם של השניים.

תלבושת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסמל הראשון של המועדון, עדיין משתמשת בו במשחקי החוץ

החולצה המקורית של אינדפנדיינטה הייתה חצי כחולה וחצי לבנה, עם מכנסיים קצרים כחולים, אבל בשנת 1907, כאשר הנשיא אריסטידס הניגון צפה בקבוצת נוטינגהאם פורסט האנגלית, התלבושת האדומה משכה את תשומת לבו והוא החליט להעניק לקבוצה הצעירה מראה חדש וצעיר. ב-10 במאי 1908 שיחקה הקבוצה לראשונה בצבע האדום במשחק ביתי נגד באנפילד אותה הביסה בתוצאה 2-9. מאותו המשחק הצבע האדום אומץ גם בגלל זיהוי של מרבית ממייסדיה עם הסוציאליזם. באותה שנה במשחק מול קבוצת בריסטול מאורוגוואי שיחקה לראשונה הקבוצה עם המדים שמזוהים איתה עד היום (חולצה אדומה ומכנסים בצבע כחול). הקבוצה משתמשת עד היום בסמל המקורי בתלבושת החוץ שלה.

סטטיסטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • עונות בליגה הראשונה: 82
  • עונות בליגות אחרות: 1
  • הניצחון הגבוה ביותר: 1-11 על פלאטנסה (1971)
  • ההפסד הגבוה ביותר: 0-8 לולס סארספילד (1945)
  • מיקום הכי גבוה: 1 (16)
  • מיקום הכי נמוך: 20 (2, קלאסורה 2002 ואפרטורה 2010)
  • מלך השערים: ארסיניו אריקו - 239 שערים, מלך שערי הליגה בכל הזמנים
  • שיאן ההופעות: ריקרדו בוצ'יני - 638 משחקים
  • השחקן עם הכי הרבה תארים: ריקרדו בוצ'יני - 13 תארים

סגל השחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכון ל-21 באוגוסט 2014

מס' עמדה שם
1 Flag of Argentina.svg שוער דייגו רודריגס
2 Flag of Argentina.svg הגנה כריסטיאן טולה
3 Flag of Argentina.svg הגנה לוקאס ויז'אלבה
4 Flag of Argentina.svg הגנה גבריאל בריטנברוץ'
5 Flag of Argentina.svg קישור פרנקו בלוק
6 Flag of Argentina.svg הגנה סרחיו אוחאדה
7 Flag of Argentina.svg קישור פרנסיסקו פיסיני
8 Flag of Argentina.svg קישור חסוס מנדס
9 Flag of Argentina.svg התקפה סבסטיאן פנקו
10 Flag of Argentina.svg קישור פדריקו אינסואה
11 Flag of Argentina.svg קישור פדריקו מאנקוז'ו
12 Flag of Argentina.svg שוער פקונדו דפונצ'יו
13 Flag of Argentina.svg הגנה רודריגו מורירה
14 Flag of Argentina.svg קישור פביאן מונסראט
15 Flag of Argentina.svg הגנה חורחה פיגל
16 Flag of Argentina.svg קישור איבן פרז
17 Flag of Argentina.svg התקפה פטריסיו וידאל
18 Flag of Argentina.svg הגנה חוליאן ואלסקס
מס' עמדה שם
19 Flag of Argentina.svg התקפה מרטין לוסארו
20 Flag of Argentina.svg קישור כריסטיאן אורטיז
21 Flag of Argentina.svg התקפה קלאודיו ריניאו
22 Flag of Argentina.svg שוער חרמן מונטוז'ה
23 Flag of Argentina.svg קישור דניאל מונטנגרו (קפטן)
24 Flag of Argentina.svg קישור מרסלו וידאל
25 Flag of Argentina.svg הגנה אלכסיס סאראטה
26 Flag of Argentina.svg קישור ריקרדו גומס
27 Flag of Argentina.svg הגנה וויקטור קואסטה
28 Flag of Argentina.svg הגנה גבריאל ואז'ס
29 Flag of Argentina.svg התקפה מרטין בניטס
30 Flag of Argentina.svg שוער מרטין דאפוטה
32 Flag of Argentina.svg הגנה רפאל בארייוס
32 Flag of Argentina.svg קישור מתיאס פיסאנו
33 Flag of Argentina.svg קישור לאונל מירנדה
34 Flag of Argentina.svg התקפה אגוסטין רודריגס
35 Flag of Argentina.svg התקפה מקסימילינו הררה
36 Flag of Argentina.svg הגנה סרחיו אסקודרו
Flag of Argentina.svg קישור חואן מנואל טרחו

צוות מקצועי[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מאמן ראשי: חורחה אלמירון
  • עוזר מאמן: אדריאן רומרו
  • עוזר מאמן: פאבלו מונוסוביץ'
  • מאמן שוערים: הורסיו מונטי
  • מאמן כושר: פקונדו פראלטה
  • מאמן כושר: מקסימילינו יוריו
  • רופא: דוקטור לואיס צ'ראידה
  • רופא: דוקטור סרחיו מאורו

שחקני עבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקבוצה שיחקו רבים משחקניה הגדולים של ארגנטינה. דניאל ברטוני וחורחה בורוצ'אגה היו שותפים לזכיות של האלביסלסטה בשני המונדיאלים ב-1978 וב-1986. השחקן המפורסם ביותר של הקבוצה הוא ריקרדו אנריקה בוצ'יני המכונה "אל בוצ'ה". בוצ'יני שיחק באינדפנדיינטה מתחילת הקריירה שלו (תחילת שנות ה-70) עד לסיומה (תחילת שנות ה-90). בוצ'יני היה שותף לזכייה של ארגנטינה ב-מונדיאל 1986 אך שיחק דקות מעטות, משום שדייגו ארמאנדו מראדונה שיחק בעמדה הדומה לשלו.

  • Flag of Argentina.svg סרחיו אגוארו (2003 - 2006)
  • Flag of Argentina.svg מיגל אובייאדו (1983 - 1986)
  • Flag of Chile.svg רפאל אולארה (2003 - 2004)
  • Flag of Argentina.svg חורחה אולגיון (1979 - 1983)
  • Flag of Colombia.svg אליביארו אוסוריאגה (1994 - 1998)
  • Flag of Argentina.svg אוסקר אוסטארי (2005 - 2007)
  • Flag of Argentina.svg אוסקר אורטיז (1982 - 1983)
  • Flag of Argentina.svg Flag of Italy.svg ריימנדו אורסי (1920 - 1928, 1935 - 1936)
  • Flag of Argentina.svg פדריקו אינסואה (2002 - 2005)
  • Flag of Argentina.svg לואיס אלברטו איסלאס (1986 - 1995, 2002 - 2003)
  • Flag of Argentina.svg חואן אלוצ'נס (2002-2005), (2006-2007)
  • Flag of Uruguay.svg אנטוניו אלזימנדי (1978 - 1982)
  • Flag of Argentina.svg Flag of Paraguay.svg רוברטו אקואניה (1995 - 1997)
  • Flag of Argentina.svg לואיס ארטיאמה (1966 - 1968)
  • Flag of Paraguay.svg ארסינו אריקו (1934 - 1946)
  • Flag of Argentina.svg ראול באראנו (1961 - 1971)
  • Flag of Argentina.svg ריקרדו בוצ'יני (1972 - 1991)
  • Flag of Argentina.svg חורחה בורוצ'אגה (1982 - 1985, 1995 - 1998)
  • Flag of Argentina.svg דניאל ברטוני (1973 - 1978)
  • Flag of Argentina.svg ארנסטו גריז'ו (1949 - 1957)
  • Flag of Argentina.svg ויסנטה דה לה מאטה (1937 - 1950)
  • Flag of Argentina.svg אנסו טוראסו (1975 - 1979, 1981 - 1985)
  • Flag of Argentina.svg גוסטבו לופז (1991 - 1995)
  • Flag of Argentina.svg עומאר לראוסה (1977 - 1980)
  • Flag of Argentina.svg לוקאס מארקה (2007-2011)
  • Flag of Argentina.svg אדוארדו מגליוני (1969 - 1973)
  • Flag of Argentina.svg דניאל מונטנגרו (2000, 2002 - 2003, 2006 - 2009, 2012-)
  • Flag of Colombia.svg פאריד מונדראגון (1995 - 2000)
  • Flag of Argentina.svg קרלוס מוראטה (1982 - 1983)
  • Flag of Argentina.svg גבריאל מיליטו (1997 - 2003) (2011-2012)
  • Flag of Argentina.svg רובן נאבארו (1952 - 1966)
  • Flag of Colombia.svg קרלוס נאבארו מונטוז'ה (2003 - 2005)
  • Flag of Argentina.svg אנטוניו סאסטרה (1931 - 1942)
  • Flag of Argentina.svg פרנסיסקו סה (1971 - 1976)
  • Flag of Argentina.svg אנדרס סילברה (2001-2003, 2009-2011)
  • Flag of Argentina.svg מנואל סנואה (1931 - 1933)
  • Flag of Argentina.svg מיגל סאנטורו (1962 - 1974)
  • Flag of Argentina.svg חאבייר פאהס (1995 - 1997)
  • Flag of Argentina.svg הוגו פארז (1993 - 1995)
  • Flag of Argentina.svg לוקאס פוסינרי (2002 - 2003, 2004-05 2007 - 2010)
  • Flag of Uruguay.svg דייגו פורלאן (2000 - 2002)
  • Flag of Argentina.svg איגנסיו פיאטי (2009- 2010)
  • Flag of Argentina.svg ניקולס פרוטוס (2005)
  • Flag of Uruguay.svg איבו פבוני (1965 - 1976)
  • Flag of Argentina.svg חוזה פטרוזיסה (1966 - 1972)
  • Flag of Argentina.svg גבריאל קלדרון (1981 - 1983)
  • Flag of Argentina.svg נסטור קלאוסן (1980 - 1988, 1995 - 1996)
  • Flag of Argentina.svg אסטבן קמביאסו (1998 - 2001)
  • Flag of Argentina.svg מיגל ריימונדו (1969 - 1974)
  • Flag of Argentina.svg פטריסיו רודריגס (2012-2007)

תארים והישגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תארים מקומיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עידן חובבני[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1909 גביע ברוליץ', 1914 גביע הפדרציה, 1917 גביע הליגה, 1918 גביע הכבוד, 1922 אליפות הליגה, 1924 גביע הליגה, 1925 גביע הליגה, 1926 גביע הליגה, 1926 אליפות הליגה

עידן מקצועני[עריכת קוד מקור | עריכה]

תארים בינלאומיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

טורנירים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1987 ליגוז'ה פר-ליברטדורס, 1936 קרטאמן אינטרנסיונל נוקטורו (רוסאריו), 1939 גביע אדריאן ס. אסקובר, 1941 קרטאמן אינטרנסיונל נוקטורו (רוסאריו), 1963 גביע סן מרטין של טוארס, 1975 גביע צ'וקאבמבאה (בוליביה), 1980 גביע הזהב (מאר דל פלאטה), 1981 גביע הזהב (מאר דל פלאטה), 1985 גביע הזהב (מאר דל פלאטה), 1993 גביע דריו לה גאסטה (טוקומן), 1994 גביע הנשיא קרלוס סאול מנם, 1995 גביע פרובינציה (אזור) מנדוסה, 1996 גביע הזהב (מאר דל פלאטה), 1997 גביע הזהב (מאר דל פלאטה), 1997 גביע החורף, 1999 גביע הזהב (מנדוסה), 2000 גביע Revancha (הגומלין) (מאר דל פלאטה), 2000 גביע החורף, 2001 גביע Revancha (הגומלין) (מאר דל פלאטה), 2001 גביע פרובינציה (אזור) ריו נגרו, 2002 גביע פרובינציה (אזור) מנדוסה, 2002 גביע אינטרפרוניסל (סלטה/טוקומן), 2002 גביע אבז'אנדה, 2003 גביע אבז'אנדה, 2004 גביע מאר דל פלאטה, 2004 גביע דאדיאה (איטליה), 2005 גביע סלטה, 2005 גביע דפנסיו (גביע מאה שנה, ניצחון על אינפנדיינטה דה מדיין), 2006 גביע המאה (טאז'רס ר.א.), 2007 גביע מאר דל פלאטה, 2008 גביע סלטה, 2010 גביע סלטה, 2012 גביע הזהב מאר דל פלאטה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]


Flag of Argentina.svg ליגת העל הארגנטינאית, עונת 2012/2013

אול בויס | קילמס | אוניון | אינדפנדיינטה | אסטודיאנטס לה פלאטה | ארחנטינוס ג'וניורס | ארסנאל דה סארנדי | אתלטיקו דה רפאלה | בוקה ג'וניורס | בלגראנו | גודוי קרוז | ולס סארספילד | טיגרה | לאנוס | ניואל'ס אולד בויס | סן לורנצו | סן מרטין דה סן חואן | אתלטיקו קולון | ראסינג קלוב | ריבר פלייט