איש הכריות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
The Pillowman.jpg

איש הכריותאנגלית: The Pillowman') הוא מחזה משנת 2003 פרי עטו של המחזאי האירי מרטין מק'דונה. הוא הוקרא לראשונה בגירסתו המוקדמת בתיאטרון פינסבורו, לונדון, ב-1995. הוא מגולל את סיפורו של קטוריאן, סופר בדוי שמתגורר במדינת משטרה ונחקר על תוכנם המבעית של סיפוריו הקצרים, ודמיונם למעשי רצח מוזרים שמתרחשים בעיר. המחזה זכה בפרס אוליבייה למחזה החדש הטוב ביותר לשנת 2004, בפרס מבקרי התיאטרון של ניו יורק למחזה הזר הטוב ביותר בשנת 2004-5, ובשני פרסי טוני להפקה. הוא היה מועמד לפרס איבנינג סטנדרט למחזה החדש הטוב ביותר לשנת 2004.

תקציר העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קטוריאן קטוריאן קטוריאן, מחברם של סיפורים קצרים שרבים מהם מתארים אלימות נגד ילדים, נאסר בידי שני בלשים, אריאל וטופולסקי, מכיוון שכמה מהסיפורים דומים לרציחות שמתבצעות בעיר. כשאחיו מייקל מספר לו שהודה ברציחות וסיבך אותו, הוא רוצח את אחיו, מודה ברציחות שלא ביצע, אולם מנסה להציל את סיפוריו מהשמדה. המחזה כולל הקראתם של הסיפורים במהלך החקירה, כשחלק מהסיפורים מיושמים ברציחות וחלקם משוחקים בידי קטוריאן ואחיו. הידוע שבהם הוא "הסופר והאח של הסופר" האוטוביוגרפי

הדמויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • קטוריאן – עובד בבית מטבחיים, מחברם של סיפורים קצרים אכזריים שמעורבים בהם תכופות ילדים. הוא כתב 400 סיפורים, מתוכם פורסם רק אחד. דמיונו המעוות נגרם כתוצאה מכך שבהיותו צעיר שמע את אחיו עובר עינווים בידי הוריו. עקב כך הרג את הוריו ואחר-כך השגיח על אחיו. הוא המום ממאסרו.
  • מייקל- אחיו של קטוריאן, שהוא "קצת איטי לפעמים בהבנה" אחרי שחווה שנים התעללות מצד הוריו. הוא נלקח לבית הסוהר ביחד עם קטוריאן.
  • טופולסקי – הבלש הבכיר ו"השוטר הטוב" בחקירה. קר ואדיש, הוא רואה עצמו כמנותק מהאנשים אותם הוא מעוניין להציל, מפתיע את שותפו הצעיר יותר אריאל.
  • אריאל – בלש אלים ואכזרי שמעוניין לנקום בכל מי שביצע פשעים נגד ילדים. בסיום המחזה הוא הופך להיות אוהד יותר כלפי קטוריאן מאשר טופולסקי.
  • דמויות משניות כוללות את הוריהם של קטוריאן ומייקל, ישו הקטן (ילדה), ילד.

העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מערכה ראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תמונה ראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אריאל וטופולסקי חוקרים את קטוריאן בחדר הקירות בתחנת המשטרה. בתחילה קטוריאן אינו יודע למה הוא נחקר. וחושב שהוא נחשד בהעברת מסרים פוליטיים נגד הדיקטטורה ה טוטליטרית באמצעות סיפוריו. הבלשים וקטוריאן משוחחים על סיפורי זוועה בהם כלולים ילדים. אריאל עוזב את החדר, ומעט אחרי-כן נשמעות צרחותיו של מייקל מהחדר הסמוך. אריאל שב, ידו מכוסה בדם, כפי הנראה מכך שעינה את מייקל, ומספר לקטוריאן שמייקל זה עתה הודה ברציחתם של שלושה ילדים ביחד עם קטוריאן. שני הילדים הראשונים נרצחו לפי המתואר בסיפורים "אנשי התפוחים הקטנים" ו"הסיפור על העיר שעל גדת הנהר". קטוריאן מכחיש את ההאשמות, בהצהירו שלמרות שיש בהם ילדים והרג ילדים, זוהי דרכו לספר סיפור.

תמונה שנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קטוריאן גודל בידי הורים אוהבים שעודדו אותו לכתוב, ובמשך שנים רבות כתב סיפורים שמחים. אולם, בלילה אחד החל לשמוע מהחדר הסמוך החסום בפניו נהמה של כלים חשמליים וצעקות של ילד שחוסמים את פיו, וכתוצאה מכך החל לכתוב סיפורים קשים יותר. לילה אחד, פתק הוחלק מתחת לדלת בו נכתב:

"הם אהבו אותך ועינו אותי במשך שבע שנים רצופות, בלי שום סיבה חוץ מאשר ניסוי ספרותי שהצליח." על הפתק הייתה חתימה "אח שלך" והוא היה כתוב בדם. ‏[1]

קטוריאן שבר את הדלת וראה את הוריו מהתלים בו, מעמידים פנים שהם מענים ילד. אבא שלו אמר לו להסתכל על הצד השני של הדף ובו היה כתוב שהוא זכה בתחרות סיפורים קצרים. אולם, כשקטוריאן שב כעבור מספר שנים, הוא גילה את גופת אחיו המת בן הארבע מתחת למזרן, כשגופו שבור ושרוף לופת את כתב היד של סיפור יפה, טוב יותר מכל סיפור שכתב קטוריאן, קטוריאן שרף את כתב היד. כאן קטוריאן קטע את סיפורו כדי לספר שהוא פיברק את הסיום כדי לספר את הסיפור. במציאות קטוריאן פרץ את הדלת לחדר השני ומצא שם את אחיו חי, עם נזק מוחי בלתי ניתן לתיקון. באותו לילה הוא חנק את הוריו הישנים בכרית כנקמה על כך שעינו את אחיו ומאותו יום ואילך השגיח על אחיו.

מערכה שנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תמונה ראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קטוריאן ומייקל ביחד בתאם בתחנת המשטרה, קטוריאן זה עתה עונה. מייקל מגלה שהוא לא עונה, אלא שיתף פעולה עם אריאל, אפילו צרח כשאריאל ביקש ממנו. לפי בקשתו של מייקל, קטוריאן מספר לו את הסיפור "איש הכריות", אודות אדם עשוי מכריות שמשכנע ילדים להרוג עצמם, על מנת שיחסך מהם עתידם הרע. מייקל מודה שהוא הרג ילד, בטענו שקטוריאן אמר לו לעשות כן באמצעות סיפוריו. מייקל גם מודה שהוא רצח ילד נוסף בהשראת "ישו הקטן", אחד הסיפורים האכזריים ביותר של קטוריאן. מייקל מספר לקטוריאן שהוא קרא את הסיפור "הסופר והאח של הסופר", והתנגד לשינויים שהוא הכניס, השונים ממה שקרה במציאות, ברצותו שקטוריאן יכתוב במקום זאת סיום שמח לשני האחים. קטוריאן משכיב את מייקל לישון בספרו לו את הסיפור "החזיר הירוק הקטן", ואז חונק אותו. קטוריאן קורא לבלשים, מכריז על כוונתו להתוודות על פשעיו, בתנאי שישמרו על הסיפורים שכתב.

תמונה שנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קטוריאן מספר את הסיפור "ישו הקטן", שהוא הסיפור שנחשד כמקור השראה לרצח השלישי. ילדה בת שש מאמינה שהיא התגלמותו של ישו, מנחמת אומללים למורת רוחם של הוריה. הוריה נהרגו בתאונת דרכים קטלנית והיא נשלחת למשפחה אומנת. הוריה המאמצים שהתרגזו מכך שהיא העמידה פנים שהיא ישו, עינו אותה, צלבו אותם וקברו אותה חיה, באומרם שאם היא ישו היא תקום לתחיה בתוך שלושה ימים.

מערכה שלישית[עריכת קוד מקור | עריכה]

תמונה ראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קטוריאן בחדר החקירות ביחד עם אריאל וטופולסקי, כותב הודאה באשמה. הוא מונה את רציחתם של שלושה ילדים, כמו גם את רציחתם של מייקל ושל הוריו. אריאל אומר שהוא שונא רוצחי ילדים בעודו מתכונן לענות את קטוריאן בסוללה חשמלית עם אלקטרודות מחוברות אליה. קטוריאן מנחש ששנאתו של אריאל נגרמה כתוצאה מילדות בעייתית וטופולסקי מאשר שאריאל נאנס בידי אביו, אותו רצח אחר-כך באמצעות חנק בכרית. טופולסקי מונע מאריאל לענות את קטוריאן על מנת לחקור אותו. קטוריאן אינו מסוגל לענות על השאלה אם הילדה שלישית הייתה עדיין בחיים כשהיא נקברה, הבלשים מבינים מדבריו שהיא הייתה עדיין בחיים. כשאריאל יוצא למצוא את הילדה, טופולוסקי מספר לקטוריאן את הסיפור שלו על נער חירש שניצל מהידרסות בידי רכבת בשל מאמציו הבלתי נראים של סיני זקן שהיה במגדל, טופולסקי מחשיב עצמו כאדם חכם, המגן מרחוק על חפים מפשע. בנקודה זו אריאל שב עם הילדה, אותה מצא חיה, כשהתייחסו אליה לא כמו בסיפור "ישו הקטן", אלא בסיפור "החזיר הירוק הקטן". הבלשים חוקרים את קטוריאן ומגלים שאין הוא יודע את אופן רציחות הילדים, מכיוון שהוא לא לקח חלק ברציחות. הבלשים מוציאים את קטוריאן להורג בשל רציחתם של אחיו מייקל והוריו. אולם, סיפוריו של קטוריאן ניצלים בידי אריאל בשל האמפתיה שחש לילדותו הבעייתית. ממש כשאריאל מתכוון לשרוף את סיפוריו של קטוריאן, קטוריאן מספר שבשבע השניות לפני מותו הוא סיפר לעצמו את הסיפור על איש הכריות שביקר את מייקל כשהיה בן שבע, ילד שמח ובריא, בערב הלילה בו הוריו עמדו להתחיל לענות אותו. איש הכריות מספר למייקל על החיים הנוראים שנכונים לו בהם יעונה במשך שנים בידי הוריו וירצח בידי אחיו האהוב והיחיד על רצפת בית הסוהר. איש הכריות מציע למייקל להתאבד ולחסוך מעצמו את כל הזוועות האלה. מייקל מחליט לא להתאבד, מכיוון שהוא עתיד לאהוב את סיפוריו של אחיו. סיפורו של קטוריאן עומד להסתיים בכך שאריאל שורף את הסיפורים. אולם אריאל יורה בו כדור שתי שניות לפני שסיים את הסיפור בצורה זו, ומחליט להציל את הסיפורים, לשמור אותם בתיק שייפתח כעבור חמישים שנה.

סיפוריו של קטוריאן[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנשי התפוחים הקטנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מסופר בתמונה הראשונה במערכה הראשונה ומיושם ברצח הראשון. ילדה קטנה, שאביה מרביץ לה, מגלפת אנשים קטנים מתפוחים. היא נותנת אותם לאבא שלה ואומרת לו שזו מזכרת ממנה כשהייתה ילדה קטנה ושלא יאכל אותם. האב מייד בולע אותם, בתוך התפוחים יש סכיני גילוח והוא מת ביסורים. הילדה מתעוררת באותו לילה, כמה מאנשי התפוחים הנותרים מאשימים אותה בכך שהרגה את האחים הקטנים שלהם, הם קופצים לגרון שלה והורגים אותה.

צומת שלושת כלובי התלייה (קרוי גם "באלכסון")[עריכת קוד מקור | עריכה]

אדם מתעורר בכלוב ברזל גדול, בו השאירו אותו לגווע ברעב, בגלל פשע שאינו זוכר. לידו שני כלובי ברזל, על אחד מהם כתוב רוצח ועל האחר אנס. נזירות מתפללות ליד האנס ומאכילות את הרוצח הזקן, אבל נבעתות כשהן קוראות את מה שכתוב על הלוח של האדם. אופנוען שעובר במקןם משחרר את הרוצח ויורה בגיבור הסיפור. האיש שואל ברגעיו האחרונים "מה עשיתי" ו"האם אני אלך לגיהנום?" והאופנוען צוחק.

הסיפור על העיר שעל גדת הנהר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילד קטן בא ממשפחה עניה וילדי העיר הציקו לו ולמרות זאת היה מאושר ושקוע בחלומות ורצה להעניק לעולם מטוב ליבו. לילה אחד הוא פגש עגלון לבוש גלימה שחורה, רכוב על עגלה רתומה לסוס. הוא הציע לעגלון להתחלק עמו בסנדוויץ', שהיה ארוחת הערב שלו. העגלון אמר לו שבגלל שהיה נחמד לנוסע עייף וזקן, הוא מעוניין לתת לו מתנה, שיום אחד יידע להעריך אותה. הוא מבקש מהילד שיעצום את עיניו, הזקן קוצץ בגרזן את חמשת אצבעותיו של הילד ומשליך אותן לחולדות. המסקנה מהסיפור שמתייחס לאגדת החלילן מהמלין שגזל מהעיר את ילדיה. בגלל שהילד נכה, הוא אינו יכול ללכת אחרי החלילן עם שאר הילדים ולכן הוא הילד היחידי מהעיר שניצל.

איש הכריות[עריכת קוד מקור | עריכה]

איש הכריות, כל גופו היה עשוי מכריות. הוא מבקר אנשים שעמדו להתאבד בגלל חייהם הקשים. ממש כשאדם עמד להתאבד, הוא היה מחזיר את הזמן לאחור לרגע שבו האיש או האיש היה ילד או ילדה קטנה, לזמן שהתקופה הנוראית בחייהם טרם התחילה והיה מציע להם להרוג את עצמם כדי לחסוך מעצמם את הכאב שיסבלו ממנו בחיים. המשימה העציבה את איש הכריות והוא החליט לבקר את עצמו כשהיה קטן ולספר לו על חייו ואיש הכריות הקטן הצית עצמו ומת מאושר. אבל הוא שמע את צעקותיהם של מאות אלפי הילדים שהוא עזר להם להתאבד ועכשיו חזרו לחיים כדי להמשיך את חייהם האומללים.

החזיר הירוק הקטן[עריכת קוד מקור | עריכה]

חזיר ירוק קטן נהנה מכך שהוא מיוחד, אבל החזירים האחרים, שהם בצבע ורוד היו לועגים לו. החוואים צבעו אותו בצבע ורוד שלא ניתן להוריד אותו והחזיר בכה. בלילה ירד גשם ירוק שצבע את כל החזירים בירוק שלא ניתן להוריד אותו. רק החזיר נשאר בצבע ורוד, בעוד החזירים האחרים בכו, הוא שמח, כי הוא נשאר מיוחד.

ישו הקטן[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדה בת שש הייתה בטוחה שהיא התגלמותו של ישו. היא לבשה זקן, נעלה סנדלים. היא הסתובבה בחברת חסרי בית, שיכורים ומכורים לסמים, מברכת אותם ומנחמת אותם. הוריה היו מאושרים מכך שהיא בסדר ובחיים. יום אחד הוריה נהרגו בתאונה קטלנית. היא נמסרה למשפחה אומנת ששנאה דת, שנאה את ישו ושנאה את הילדה. הוריה עינו אותה, צלבו אותה וקברו אותה חיה בארון עם פתח אויר צר שהספיק לה לחיות עוד שלושה ימים, באומרם שאם היא ישו היא תקום לתחיה תוך שלושה ימים. כעבור שלושה ימים טייל איש במקום, אולם מכיוון שהיה עיוור לא הבחין בקבר וגם לא שמע את השריטות שנשמעו ממנו.

הסופר והאח של הסופר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסיפור הזה הוא אוטוביוגרפי בחלקו. ילד המגודל ביד הוריו האוהבים שמעודדים אותו להיות סופר, הוא כותב סיפורים שמחים במשך כמה שנים. ואז בלילה אחד הוא מתחיל לשמוע קולות עינויים מהחדר הסמוך וכתוצאה מכך הוא מתחיל לכתוב סיפורים מעוותים יותר ויותר. לילה אחד הוא מבחין בפתק המחליק מתחת לדת, בו כותב אחיו של הילד שהוא עבר עינויים במשך שבע שנים כחלק מניסוי ספרותי כדי להפוך את הילד לסופר גדול. הוא פורץ את הדלת, ומוצא את הוריו מהתלים בו, בהעמידם פנים שהם מענים ילד. אולם כשהוא שב כעבור שנים הוא מגלה את גופת אחיו המת מתחת למזרן, לופת כתב יד של סיפור יפהפה, יטוב יותר מכל סיפור שהוא כתב וגיבור הסיפור שורף אותו.

החדר של שייקספיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

מייקל מציין בפני קטוריאן את הסיפור כדי להצביע על כך שכל סיפוריו היו סוטים. שלא כמו הסיפורים האחרים, סיפור זה אינו מסופר, מיושם ברציחות או משוחק. במקום זאת מייקל מספר אותו בקצרה. שייקספיר אינו הגאון שהעולם חושב שהוא, במקום זאת הוא מחזיק בחדרו אישה גמדה בתוך קופסה שחורה. בכל פעם שהוא רוצה שהיא תכתוב מחזה חדש הוא דוקר אותה במקל.

למרתף יש פנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אדם סדיסטי חסר שם חותך את פניהם של קורבנות חסרי שם, ושומר אותם בצנצנת על ראש של בובה במרתף. כמו בסיפור "החדר של שייקספיר", גם סיפור זה רק מוזכר בידי מייקל בקצרה.

השראה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחזה "איש הכריות" נולד מניסיונו של מק'דונה לחבר מעשיות בעלות שמו כמו "הכיסא והילד זאב", "הברנש הנמוך והצפרדע המוזרה" ו"הכינור והמלאך השיכור", בתחילת קריירת הכתיבה שלו. הוא ניסה לשכתב מעשיות אותן זכר מילדותו ונוכח לדעת ש"יש בהן משהו אפל".

בשיחה עם מבקר הדרמה האירי פינטאן אוט'ול בכתב העת Bomb ב-1998, מק'דונה סיפר מחדש את גירסתו למעשית האחים גרים "כיפה אדומה", שבו גרונו של הזאב ממולא באבנים ונתפר בחוט ירוק, מה שמוביל למותו של הזאב. מק'דונה ציין: "אהבתי לכתוב את הסיפור בצורה מפחידה ככל שיכולתי", בציינו מקור השראה אפשרי שלו לסיפור "אנשי התפוחים הקטנים" במחזה "איש הכריות". ‏[2]

מוזיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפסקול המקורי של הפקות לונדון וברודוויי של המחזה הולחן בידי פאדי קאנין (Paddy Cunneen).

הפקות בולטות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגרסה הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחזה הוקרא לראשונה בגרסה המוקדמת שלו בתיאטרון פינבורו, לונדון, ב-1995, בעונה שכללה את המחזה Shopping and Fucking מאת מרק רבנהיל.

הצגת הבכורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצגת הבכורה העולמית של המחזה התקיימה ב-13 בנובמבר 2003, בתיאטרון המלכותי הלאומי, בבימויו של ג'ון קראולי. בהפקה המקורית כיכבו דייוויד טננט בתפקיד קטוריאן, ג'ים ברודבנט בתפקיד טופולסקי, נייג'ל לינדסי בתפקיד אריאל ואדם גודליי בתפקיד מייקל.

ניו יורק[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצגת הבכורה של המחזה בברודוויי נערכה ב-10 באפריל 2005, בתיאטרון בות'. ההצגה האחרונה הוצגה ב-18 בספטמבר 2005. בהצגה כיכבו בילי קרודופ בתפקיד קטוריאן, ג'ף גולדבלום בתפקיד טופולסקי, זליקו איבנק בתפקיד אריאל ומייקל סטולברג בתפקיד מייקל.

פריז[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחזה עלה בפריז ב-23 במרץ 2012 בתיאטרון אלף, בבימויו של רפאל ג'ולי. בהצגה כיכבו: סיימון קופין בתפקיד קטוריאן, תומאס אוהלנד (Öhlund) בתפקיד טופולסקי, פולין סיסקו (Cescau) בתפקיד אריאל, אנטואן פלוש (Pluche) בתפקיד מייקל, סולן (Solène) חימנז בתפקיד ילד/ילדה, פול לנורמן בתפקיד האב, סגולן קבליה בתפקיד האם.

איראן[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחזה הציג באיראן בין ה-24 במאי 2013 ל-18 ביולי 2013 בתיאטרון איראנשאהר, בבימוים של איידה קייקיי ומוחמד יאגהובי. בהצגה שיחקו אחמד מהרנפר בתפקיד קטוריאן, פאיאם דהקורדי בתפקיד טופולסקי, עלי שרבי בתפקיד מייקל, נאויד מוחמדזאדה בתפקיד אריאל.

סיאול[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצגת הבכורה של המחזה בסיאול הייתה ב-1 במאי 2007 במרכז האמנות LG, בבימויו של פארק ג'וניונג. בהצגה שיחקו צ'וי מינסיק בתפקיד קטוריאן, צ'וי ג'ונגו בתפקיד טופולסקי, יי דיון בתפקיד אריאל, יון זמון בתפקיד מייק.

הונג קונג[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחזה עלה לראשונה בהונג קונג ב-26 במרץ 2008 בתיאטרון הפרינג' של הונג קונג. הפקה מחודשת התקיימה ב-24 ביוני 2008 בסטודיו מקאולי, במרכז האמנויות ואן צ'אי, בבימויו של אריק נג. צוות השחקנים כלל את: פול שיהאן בתפקיד קטוריאן, מייקל פיצוטו בתפקיד מייקל, רובן מ. טאק בתפקיד טופולסקי, דאמיין בארנס בתפקיד אריאל. המחזה עלה ב-30 באפריל 2010 ב葵青劇院演藝廳, בבימויו של מייקל דובין, ג'וי לונג (梁祖堯)שיחק בתפקיד קטוריאן.

ארגנטינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעונת 2008, תיאטרון לולה ממבריבס, קפיטל פדרל, בואנוס איירס, הוא הציג בין יולי 2008 לאוקטובר 2008. הוא הציג בעונת 2009 בתיאטרון מוליתיאטרו, קפיטל פדרל, בואנוס איירס, החל מפברואר 2009. צוות השחקנים כלל את: פבלו אצ'ארי בתפקיד קטוריאן, קרלוס בלוסו בתפקיד מייקל, קרלוס סנטמריה בתפקיד טופולסקי, ואנדו וילאמיל בתפקיד אריאל.

בריזביין, קווינסלנד, אוסטרליה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחזה הציג בין ה-18 במרץ ל-4 באפריל 2009 בתיאטרון סו ברנר, מטרו ארטס. הבמאי היה מישל מיאלי (שזכה בפרס מטילדה לשנת 2009 לבמאי הטוב ביותר. צוות השחקנים כלל את: סטיבן רוק בתפקיד קטוריאן (שזכה על תפקידו בפרס מטילדה לשחקן הטוב ביותר), נורמן דויל בתפקיד טופולסקי, רוברט טווייטס (Thwaites) בתפקיד אריאל, כריס ורנון בתפקיד מייקל (שזכה על תפקידו בפרס מטילדה לשחקן המשנה הטוב ביותר).

אנקרה, טורקיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחזה עלה בעונת 2011 בבימויו של ליהאם יאזאר וימשיך ויציג במשך עונת 2013 בתיאטרון טורקיש סטייט, אנקרה. צוות השחקנים כלל את: מוראט קידאמי בתפקיד קטוריאן, מסוט טוראן בתפקיד טופולסקי, טולגה טקין בתפקיד אריאל, אמיר ארסיל/בוגרה קוכטפ בתפקיד מייקל.

פרסים ומועמדויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 2004 – פרס אוליבייה למחזה החדש הטוב ביותר.
  • 2005 – פרס מבקרי התיאטרון של ניו יורק למחזה הזר הטוב ביותר.
  • 2005 – פרס טוני לעיצוב התאורה הטוב ביותר בהצגה לבריאן מק'דביט.
  • 2005 – פרס טוני לעיצוב התפאורה הטובה ביותר בהצגה לסקוט פסק
  • 2005 – פרס דרמה דסק לעיצוב הקול הטוב ביותר.

מועמדויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 2004 - פרס איבנינג סטנדרט למחזה החדש הטוב ביותר.
  • 2005 – פרס דרמה דסק להצגה הטובה ביותר.
  • 2005 – פרס טוני להצגה הטובה ביותר.

איש הכריות בתיאטרון המקצועי הישראלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

תיאטרון גשר, הצגת בכורה: 23 ביולי 2005

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • McDonagh, Martin (2003). The Pillowman (First edition ed.). London: Faber. ISBN 0-571-22032-0.
  • O'Toole, Fintan. "Martin McDonagh". BOMB Magazine. Spring 1998

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מרטין מק'דונה, איש הכריות, תרגום: בן בר-שביט, עמ' 23.
  2. ^ פינטאן אוט'ול, ריאיון עם מרטין מק'דונה, בכתב העת Bomb, גיליון מספר 63, אביב 1998, תיאטרון