קומדיה שחורה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
"קלאס אל האבדון". דוגמה להומור שחור. מצויר על גג אחד הבתים בברצלונה.

קומדיה שחורה, המכונה גם הומור שחור או הומור גרדומים, היא יצירה שבה אלמנטים חולניים או מגעילים מוצמדים לאלמנטים קומיים ובכך היא מדגישה את חוסר ההיגיון או חוסר התוחלת של החיים. הקומדיה השחורה גורמת לצופה תחושה שאנשים הם קורבנות חסרי אונים של גורל ושל אופי[1]. קומדיה שחורה היא תת-ז'אנר של קומדיה וסאטירה ועוסקת בנושאים ובאירועים רציניים ביותר - מוות, מלחמה וכו' - באופן הומוריסטי או סאטירי. הומור שחור מאפשר לאנשים רבים התמודדות עם מציאות קשה[דרוש מקור].

בקומדיה שחורה ישנם בדרך כלל אלמנטים של אירוניה או אפילו פטליזם, ואין לבלבל בינה לבין קומדיה גסה, שנועדה בעיקר ליצור זעזוע בקרב הקהל; או בשבירת הטאבו שבבדיחות גסות.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקומדיה השחורה צברה פופולריות באמריקה בשנות החמישים והשישים של המאה ה-20. אחת הראשונות, ואף הבולטות שבהן הייתה הסאטירה של סטנלי קובריק "דוקטור סטריינג'לאב" משנת 1964, שעסקה בנושא הנשק להשמדה המונית באופן קומי. דוגמאות בולטות אחרות לקומדיה שחורה הם הסרטים "חנות קטנה ומטריפה" (1960), "אמא סדרתית" (1993) ועד החתונה זה יעבור" (1998). עם יוצרי הקולנוע המשתייכים לז'אנר הקומדיות השחורות נמנים: סטנלי קובריק, וס אנדרסון, דייוויד לינץ', האחים כהן, ג'ון ווטרס, לואיס בוניואל, טריי פארקר, סם ריימי, טים ברטון, דני בויל, קוונטין טרנטינו, וטרי גיליאם.

עם הקומדיות השחורות בטלוויזיה נמנים "כנופיית העץ העליז", "משפחת אדמס" ו"העשב של השכן".

בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בצבא נהוגים שירים מקאבריים כדוגמת זה[2]:

פה קבור הצוות, וואו

פה קבור הצוות, וואו

זוהי עצם של תותחן

לא,זאת עצם של טען

המט"ק כבר מת מזמן

זהו עצם העניין


בסרט של כאן דוקו "הייתם צריכים להיות שם - איך ההומור סייע ליהודים להתמודד עם זוועות השואה?"[3] מדובר על הומור יהודי בתקופת השואה. בין שאר הדוגמאות המוזכרות בסרט אומרת השחקנית רבקה מיכאלי כך (דקה 4.3 בערך): "ננייח אם אני הייתי שם בודאי ביום אחד הייתי מחקה את הקאפו. ברור לי שהייתי חוזרת על משהו שהיא אמרה... זה חזק ממך. כי אם מישהו יכול לראות בכל דבר הכי מקאברי והכי עצוב את הנקודה המצחיקה אז זה יקרה לו בכל מצב. אין מצב שלא ייפלט לו משהו נורא נורא מצחיק בתוך כל השואה הזאת."

בישראל בלט חנוך לוין ביצירת קומדיות שחורות לתיאטרון.

איתמר בן גביר הגדיר את המערכון של זהו זה אודות לימור סון הר מלך[4]: "... והכל בשביל דקה של הומור לא מצחיק וממומן מכספי האזרח הישראלי. נמוך ועצוב.[5]"

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Black humour | Dark Comedy, Satire & Irony | Britannica, www.britannica.com (באנגלית)
  2. ^ חיה מילוא, גבורה ומוות-הומור שחור בשירי פולקלור של חיילים ישראליים, הומור מקוון גיליון מס' 4, 2014, עמ' 26-44
  3. ^ כאן דוקו | הייתם צריכים להיות שם - איך ההומור סייע ליהודים להתמודד עם זוועות השואה?, נבדק ב-2024-03-03
  4. ^ זהו זה! עונה 6 | פרק 9 - 23.11.23, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 23 בנובמבר 2023
  5. ^ איתמר בן-גביר, ציוץ, באתר טוויטר, ‏23 בנובמבר 2023
ערך זה הוא קצרמר בנושא קולנוע. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.