קומדיה שחורה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

קפיצה אל: ניווט, חיפוש

קומדיה שחורה, הידועה גם כהומור שחור או קומדיה אפלה, היא תת ז'אנר של קומדיה וסאטירה, אשר עוסקת בנושאים ואירועים רציניים ביותר - מוות, רצח המוני, חולי, שיגעון, טרור, שימוש בסמים, אונס, מלחמה וכו' - המטופלים באופן הומוריסטי או סאטירי, בכל תחומי הבידור.

בקומדיה שחורה ישנם בדרך כלל אלמנטים של אירוניה או אפילו פאטאליזם ואין לבלבלה עם קומדיה גסה שנועדה בעיקר ליצור זעזוע בקרב הקהל; או בשבירת הטאבו שבבדיחות גסות.

הקומדיה השחורה החלה לקבל תאוצה באמריקה בשנות החמישים והשישים. אחד הראשונים, כמו גם הבולטים, שבהם היה הסאטירה של סטנלי קובריק, "דוקטור סטריינג'לאב" משנת 1964, שעסק בנושא הנשק להשמדה המונית באופן קומי. דוגמאות בולטות אחרות לקומדיה שחורה הם הסרטים "חנות קטנה ומטריפה" (1960), "אוכלים את ראול" (1982), "עד החתונה זה יעבור" (1998), "מועדון קרב" (1999) ו"אמריקן ביוטי" (1999). בין יוצרי הקולנוע המשתייכים לעשיית קומדיות שחורות נמנים: סטנלי קובריק, ווס אנדרסון, דייוויד לינץ', ג'ואל ואיתן כהן, ג'ון ווטרס, לואיס בוניואל, טריי פארקר, פיטר ג'קסון, סם ריימי, טים ברטון, קוונטין טרנטינו, וטרי גיליאם.

מבין הקומדיות השחורות בטלוויזיה נמנים: "משפחת אדאמס", "הפתן השחור", "טווין פיקס", "הקרקס המעופף של מונטי פייתון", "סאטרדיי נייט לייב", "דריה", "העשב של השכן", "אבא אמריקאי", ו"סאות' פארק". בין משחקי המחשב המשתייכים לתת הז'אנר נמנה "גרים פנדנגו" (1998).

בישראל, בלט חנוך לוין ביצירת קומדיות שחורות לתיאטרון.

המושג "קומדיה שחורה" משמש גם לתיאור ז'אנר של סרטי קומדיה שעלילתם מתייחסת לנושאים אפרו אמריקאיים אורבניים (ראו קולנוע אפרו אמריקאי).

[עריכה] ראו גם


ערך זה הוא קצרמר בנושא תרבות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.
כלים אישיים