איתם (בסיס)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

בסיס חיל האוויר איתם (סגור)

Kanaf 25 ramon.png
סמל בסיס חיל האוויר איתם
נתוני השדה

קוד IATA

קוד ICAO

סוג השדה צבאי
מפעיל חיל האוויר הישראלי
עיר סמוכה אל עריש
קואורדינטות 31°04′53″N 34°08′10″E / 31.08139°N 34.13611°E / 31.08139; 34.13611קואורדינטות: 31°04′53″N 34°08′10″E / 31.08139°N 34.13611°E / 31.08139; 34.13611
גובה מעל פני הים 330 רגל
100.58 מטר
מסלולי טיסה
כיוון
מגנטי
אורך סוג
מסלול
רגל מטר
08/26 7986 2454 אספלט

בסיס חיל האוויר איתם (כנף 25), היה בסיס הטיסה האחרון שהוקם בחצי האי סיני על ידי חיל האוויר הישראלי. הבסיס נחנך בדצמבר 1976.

הבסיס מוּקם כ-19 ק"מ דרומית לעיר ימית וְ-37 ק"מ מזרחית לאל עריש. נבנה כחלק מחשיבה אסטרטגית צבאית ישראלית, שאפיינה את שנות ה-70, שעל פיה אזור אל עריש ישאר בידי ישראל באופן קבע, גם במסגרת הסכמי שלום עתידיים. השטח היווה נקודה אסטרטגית, מכיוון שבמהלך מלחמות ישראל-מצרים השונות, היה אחד מנקודות העימות המרכזיות. בסופו של דבר, להבדיל מבסיסי הטיסה האחרים בסיני, לא עבר בסיס איתם לחימה מבצעית, ולא הוכיח את נחיצותו המבצעית.

לצד הבסיס שכנו מבני קבע עבור חיילי ומפקדי הבסיס, בו גרו עם משפחותיהם, מבנים שקיבלו את שמם "מחנה נורית" שהיו חלק מחבל ימית.

חיל האוויר הפעיל בסיני, באותה התקופה, עוד שלושה בסיסים מרכזיים - אופיר, עציון ורפידים, שהקנו לצה"ל הגנה מרחבית על כל שטחו של חצי האי סיני.

בתחילה שימש הבסיס כבסיס-פריסה בלבד, והופעלו ממנו מטוסי F-4 פנטום ומיראז', אך החל מאוקטובר 1976 הופעלה ממנו טייסת 253 באורח קבע. במקביל לפעילותה הקבועה, המשיך הבסיס לשמש בסיס-פריסות.

בשנת 1979, עם חתימת הסכם השלום בין ישראל למצרים, שבו הוסכם על פינוי חצי האי סיני והחזרתו למצרים, פונו הבסיס ומתקניו השונים לבסיס רמון שבנגב, שהוקם על ידי ארצות הברית בעקבות הפינוי ושקיבל את מספרו של בסיס איתם (25) ואת סמלו. טייסת הקרב האחרונה ששכנה בו, נפרדה מהבסיס באוקטובר 1981.

לאחר פינוי סיני, הופעלה מן הבסיס למשך זמן מה, טייסת מסוקים אוסטרלית כחלק מכוח המשקיפים הרב-לאומי, לצורך מעקב אחר מילוי ההסכם הישראלי-מצרי.

כיום, נקרא שדה התעופה "אל־גורה", כמעט ואינו פעיל למעט נחיתת מטוסים קלים ומסוקים של כוח המשקיפים הרב-לאומי, שעדיין מוצב במקום.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דני שלום, כנפי מלחמה כנפי שלום, עמודים 350-351