תל נוף

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף בסיס תל נוף)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
תל נוף
עקיר, עקרון
סמל בסיס חיל האוויר תל נוף.jpg
סמל בסיס חיל האוויר תל נוף
נתוני השדה
קוד ICAO LLEK
סוג השדה צבאי
מפעיל חיל האוויר הישראלי
עיר סמוכה רחובות
גובה מעל פני הים 193 רגל
59 מטר
מיקום 31°50′22″N 34°49′18″E
מסלולי טיסה
כיוון מגנטי אורך סוג מסלול
רגל מטר
15R/33L 7,835 2,388 אספלט
15L/33R 7,830 2,387 אספלט
18/36 7,880 2,402 אספלט
מיקום תל נוף
תל נוף
תל נוף

בסיס חיל־האוויר תל נוף (בשמו הרשמי: בח"א 8) הוא בסיס טיסה של חיל האוויר הישראלי ליד גדרה, רחובות, קרית עקרון ומזכרת בתיה.

בבסיס מוצבות כיום שתי טייסות ה־F-15A/B/C/D ("בז"): טייסת 106 ("טייסת חוד החנית") וטייסת 133 ("טייסת אבירי הזנב הכפול"). בנוסף מוצבות בבסיס שתי טייסות מסוקי ה־CH-53 סי סטאליון ("יסעור"): טייסת 114 ("טייסת מובילי הלילה") וטייסת 118 ("טייסת דורסי הלילה"); טייסת מנ"ט (מרכז ניסויי טיסה), ויחידת החילוץ והפינוי בהיטס (669). בבסיס שוכנת גם יחידת האחזקה האווירית (יא"א 22) שכפופה ללהק ציוד (לצ"ד) ולא למפקדת הבסיס. ובצמוד ליא"א 22 פועל התיכון המקצועי, "אורט חיל האוויר" למקצועות התעופה.

בצמוד לבסיס חיל האוויר נמצא מרכז הטסה והכשרות מיוחדות, ובמסגרתו בית הספר לצניחה.

באופן מסורתי, מפקד הבסיס הוא טייס קרב בדרגת תא"ל וסגנו הוא טייס מסוקים בדרגת אלוף משנה.

תוכן עניינים

[עריכה] היסטוריה

[עריכה] תקופת המנדט הבריטי

תצלום הבסיס בשנת 1945

שדה התעופה הוקם בשנת 1941, במהלך מלחמת העולם השנייה עבור חיל האוויר הבריטי ונקרא באנגלית בשם "R.A.F Aqir" כשם הכפר הערבי עאקיר ששכן בסמוך לשדה עד למלחמת העצמאות. שדה עקיר הפך לבסיס התעופה הראשי של חיל האוויר המלכותי בארץ במלחמת העולם השנייה וגם אחריה. בשדה הייתה גם יחידה של דאוני תובלה מסוג הורסה (Airspeed Horsa). טייסת מס' 621 עסקה גם בפטרולים אוויריים במשימות חיפוש אחר ספינות מעפילים (anti-immigrant patrols), שם הקוד לפטרולים אלו היה "Sunburn", כל טיסת פטרול נמשכה מעבר ל-12 שעות, טיסות הפטרול כיסו את שטחי מזרח הים התיכון בין ארץ ישראל לבין מצרים וקפריסין[1]. בזמן מלחמת העולם השנייה שימש שדה התעופה עקיר לנחיתתם של כוחות של צבא ארצות הברית.

ב-28 בינואר 1946 ביצע האצ"ל פעולת החרמת נשק במחנה תל נוף. הלוחמים הגיעו למקום במשאית וג'יפ המעוטרים בצבע ובסמלים של יחידת חימוש המחזיקה במחסן במחנה. הם לבשו מדי צבא בריטי ונכנסו למחנה בעזרת תעודות מזוייפות. הם נגשו מייד למחסן ובאיומי אקדחים כפתו את הבריטים שהיו בו. מיד החלו להעמיס מאות כלי נשק על המשאית. זמן קצר לאחר הנסיגה, שקעה המשאית בבוץ ולא היתה אפשרות לחלצה. על מנת להימלט במהירות מהבריטים נדחסו 17 הלוחמים לתוך הג'יפ ונמלטו בשלום.[2]

במרץ 1948 הוציאו הבריטים את הבסיס למכירה במכרז[3] והוא נרכש על ידי הקרן הקיימת[4]. באמצע מרץ 1948 פונה הבסיס והתנהל קרב בין כוחות יהודיים לכוחות ערביים על השליטה בו‏[5] והבסיס עבר לשליטת "ההגנה".

[עריכה] מלחמת העצמאות

במלחמת העצמאות במבצע בלק החל מיום 12 במאי 1948 ("בלק 2") נחתו במקום מטוסי תובלה עם משלוחי נשק שהגיעו מצ'כוסלובקיה ואשר בעזרתו נלחם צה"ל במלחמת העצמאות. בימי הרכבת האוירית הזו מצ'כוסלובקיה כונה שדה התעופה בשם "שדה עקרון".

ב-20 במאי 1948 נחת במקום מטוס תובלה מסוג "סקיימסטר" (Douglas C-54 Skymaster), "בלק-5" שבבטנו מטוס הקרב הראשון, אוויה S-199 מפורק, פצצות, כדורי תותח, חלקי חילוף וחמישה טייסי קרב שסיימו את הכשרתם בצ'כוסלובקיה בהם עזר ויצמן ומודי אלון[6]. מטוסי קרב נוספים הגיעו כשהם מפורקים ואז החלה בבסיס מלאכת ההרכבה של ארבעת מטוסי הקרב הראשונים של חיל האוויר.

ב-29 במאי 1948 יצאה מתל נוף הטיסה המבצעית הראשונה של טייסת 101, טייסת מטוסי הקרב הראשונה של חיל האוויר הישראלי, כאשר ארבעה מטוסי אוויה S-199 תקפו את הטור המצרי באזור "ג'סר איסדוד" היום שמו גשר עד הלום.

[עריכה] פתיחת בסיס תל נוף

ב-17 באוגוסט 1948 נפתח תל נוף כבסיס חיל האוויר הישראלי בטקס חגיגי במעמד ראשי המדינה, הצבא וחיל האוויר. היה זה טקס חנוכה ראשון מסוגו של בסיס מבצעי בחיל האוויר. במסגרת ההכנות לטקס, עיצב מפקד הבסיס אלכס זילוני סמלים ודרגות לבסיס ולמשרתים בו. ברם, הסמלים והדרגות לא אומצו בסופו של דבר בחיל מלבד הדגל שעוצב על ידי אדריכל הבסיס, שמואל רוזוב, ונרקם על ידי אשתו רבקה, אשר התנוסס בטקס ואומץ כדגלו הרשמי של חיל האוויר.

את השם "תל נוף" טבע איש העסקים ראובן שיינצויט (Schenzvit), שהיה בשנות השלושים סוחר קרקעות, איש עסקים וקבלן בניין. רוב אדמות תל נוף היו בבעלותו, והוא שיווק אותן כאדמות עיר האמורה להיבנות במקום. לפרויקט קרא "תל נוף", על מנת שיזכיר את שמה של העיר תל אביב, שהחלה לשגשג באותה תקופה בעקבות גלי העלייה הרביעית והעלייה החמישית. ראובן שיינצויט הורשע בהריגת המהנדס צוואנגר בפרשת הרצח בחולות תל נוף.

[עריכה] מלחמת יום הכיפורים

במלחמת יום הכיפורים פיקד על הבסיס אל"מ רן רונן (פקר). במהלך המלחמה פעלו בבסיס שבע טייסות טיסה: טייסת 119 שהפעילה מטוסי F-4 פנטום; טייסת 116 וטייסת 115 שהפעילו מטוסי A-4 סקייהוק; טייסת 118 שהפעילה מסוקי CH-53 סי סטאליון; טייסת 114 שהפעילה מסוקי סופר פרלון; טייסת 124 שהפעילה מסוקי בל 205; וטייסת 103 שהפעילה מטוסי נורד נוראטלס.

[עריכה] הגעת מטוסי ה-F-15

ביום שישי ה-10 בדצמבר 1976 נחתו בבסיס שלושת מטוסי ה-F-15 הראשונים של חיל האוויר הישראלי, ובכך הפכה ישראל למדינה הראשונה בעולם, מחוץ לארצות הברית, שברשותה מטוסי F-15. המטוסים נקלטו בטייסת 133 ("טייסת אבירי הזנב הכפול") שהוקמה כבר ב-1 ביוני 1976 לקראת קבלת המטוסים. בגלל איחור בנחיתת המטוסים התאחר טקס קבלתם והסתיים בסמוך לכניסת השבת, ועקב כך חלק משרי הממשלה לא הספיקו לחזור לביתם לפני כניסת השבת. חילול השבת גרם למשבר ממשלתי, ובסופו של דבר להתמוטטות הקואליציה של ממשלת יצחק רבין הראשונה.

[עריכה] שנות ה-80 של המאה העשרים

בשנת 1982, עם פתיחת בסיס נבטים, הועברו אליו שתי טייסות ה-A-4 סקייהוק, טייסת 115 וטייסת 116.

ב-13 ביוני 1982 נפתחה בבסיס טייסת 106 ("טייסת הבז השנייה", כיום: "טייסת חוד החנית") עם הגעת מטוסי F-15 נוספים.

בעקבות תוכנית הקיצוצים בחיל האוויר, ומתוך מטרה לאחד תשתיות הועברה לבסיס ב-19 ביוני 1988 טייסת 201 ("האחת") מבסיס חצור.

[עריכה] העשור הראשון של המאה העשרים ואחת

בעקבות ההחלטה בשנת 2003 להוציא את מטוסי ה-F-4 פנטום משירות בחיל האוויר הישראלי עזבו את הבסיס שתי טייסות הפנטום - טייסת 119 ו-טייסת 201 (שתי הטייסות נפתחו לאחר מכן כטייסות F-16I בבסיס רמון).

כיום תל נוף נחשב לאחד מישובי המועצה האזורית ברנר וקיימת בו פעילות של תנועת הנוער בני המושבים.

[עריכה] מפקדי הבסיס

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

[עריכה] הערות שוליים

  1. ^ The RAF in Palestine
  2. ^ מנחם מלצקי: אמת אחת ולא שתיים, הוצאת ידיעות אחרונות, עמ' 92-95, 1995
  3. ^ מכירת רכוש הצבא וחיל התעופה המלכותי בא"י, על המשמר, 5 במרץ 1948
  4. ^ יוסף ויץשינוי ערכין בדרכי התנחלותינו בתש"ח, דבר, 3 באוקטובר 1948
  5. ^ העיתונים הערביים מודיעים על קרב לכבוש עקיר, מעריב, 17 במרץ 1948
  6. ^ אליעזר (צ'יטה) כהן, צבי לביא, השמים אינם הגבול סיפורו של חיל-האוויר הישראלי, ספרית־מעריב, 1990, עמ' 50-52

[עריכה] קישורים חיצוניים


כלים אישיים

גרסאות שפה
מרחבי שם
פעולות
ניווט
קהילה
תיבת כלים
דף זה בשפות אחרות
הדפסה/יצוא