אלכסנדרו אוורסקו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אלכסנדרו אוורסקו

אלכסנדרו אוורסקורומנית: Alexandru Averescu‏; 9 במרץ 1859 - 2 באוקטובר 1938) היה גנרל, תאורתיקן צבאי ופוליטיקאי רומני, יליד בסרביה. שירת כמפקד בצבא הרומני במהלך מלחמת העולם הראשונה. כיהן כשר המלחמה בשנים 19061909. לאחר המלחמה היה שר החוץ ונבחר שלוש פעמים כראש ממשלת רומניה. בשנת 1930 הועלה לדרגת מרשל (יחד עם יריבו קונסטנטין פרזאן). היה חבר באקדמיה הרומנית.

רקע משפחתי וראשית דרכו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלכסנדרו אוורסקו נולד בכפר באבלה (בימינו, באוקראינית - אוזרנה) על יד איסמאיל (בימינו איזמאיל) בחבל בוג'אק בדרום בסרביה. בן לקצין רומני ששרת בצבא האימפריאלי הרוסי, למד בנעוריו בסמינר תאולוגי בעיר איזמאיל. הפסיק את לימודיו אחרי שנה ונסע לבוקרשט כדי להתגייס כמתנדב לצבא הרומני ולהשתתף במלחמת העצמאות של רומניה, נגד הטורקים. בתום המלחמה החליט לעשות בדומה לאביו קריירה צבאית ונרשם לבית הספר הצבאי החטיבתי שעל יד מנזר דיאלו. לאחר מכן למד בבית הספר הצבאי הגבוה בטורינו באיטליה, אותו סיים בשנת 1886.

הקריירה הצבאית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשובו לרומניה עלה בהתמדה בהיררכיה הצבאית. בשנים 1895-1894 כיהן כמפקד בית הספר הצבאי הגבוה בבוקרשט וב-1898-1895 היה נספח צבאי של רומניה בברלין.

בגיל 48 התמנה לשר המלחמה בממשלת דימיטריה סטורדזה וכיהן בתפקיד זה בשנים 1906-1909. בתפקיד זה ניהל את הדיכוי האלים של מרד האיכרים משנת 1907 שנותר זכור לדראון עולם בתולדות רומניה. בחזרתו לצבא בנובצבר 1911 התמנה אוורסקו לראש המטה הכללי ובשנת 1912 קודם לדרגת גנרל. כעבור שנה פיקד ביולי 1913 על המתקפה הרומנית על אדמת בולגריה בימי מלחמת הבלקן השנייה והביא לסיפוח הקדרילטר (דרום דוברוג'ה) לרומניה. אוורסקו זכה לתהילה בהיסטוריה של רומניה הודות לניצחונות בקרבות מרשט ואויטוז במלחמת העולם הראשונה.

בזירה הפוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ממשלת אוורסקו הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעיצומה של המלחמה, כשחלק גדול מהממלכה הרומנית, כולל בוקרשט הבירה נכבשה על ידי צבאות גרמניה ואוסטרו-הונגריה, אוורסקו נתבקש על ידי המלך פרדיננד של רומניה להרכיב ממשלה שתדון עם המעמצות המרכז על חתימת הסכם השלום. אחרי משא ומתן מפרך הצליח לחתום רק על מסמכים מקדימים וב-20 בפברואר 1918 הוחלף בראש הממשלה על ידי אלכסנדרו מרגילומן הפילו-גרמני.

"מפלגת העם"[עריכת קוד מקור | עריכה]

המלחמה הסתיימה בסופו של דבר בתבוסת המעצמות הכובשות על ידי מעצמות ההסכמה, בנות בריתה של רומניה, ובהישגים גדולים לעם הרומני (בראש ובראשונה "האיחוד הגדול" עם שטחי טרנסילבניה, בוקובינה ובסרביה). עטור הילה של גבור המלחמה, אוורסקו, הקים בשנת מפלגה משלו, "ליגת העם", שנקראה החל מ-1920 "מפלגת העם", שעוררה תקוות רבות בקרב הרומנים, בעיקר בקרב מעמד האיכרים המקופח. רבים מתומכיהן לשעבר של המפלגות השמרנית, הליברלית, הלאומית רומנית מטרנסילבניה ומקבוצות פוליטיות לאומניות קיצוניות הצטרפו לסיעתו.

ממשלת אוורסקו השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נדחף אל ידי יונל ברטיאנו, ראש המפלגה הלאומית-ליברלית, הסכים אוורסקו להרכיב שוב את הממשלה. בבחירות במאי 1920 מפלגתו זכתה ברוב מוחץ. בעת כהונתו פוזרה המועצות שניהלו את עיניני טרנסילבניה, בוקובינה ובסרביה. ב-4 ביוני 1920 חתמה ממשלת אוורסקו את הסכם השלום בטריאנון שנכפה על ידי מעצמות ההסכמה על הונגריה והקימה במסגרת הממשלה מזכיות מדינה לעיניני המיעוטים האתניים.

למרות שהצליח לבצע את איחוד המטבעות והתחיל רפורמה פיננסית ואגררית, במהרה ציפיות מצביעיו התבדו. ברומניה - "רגאט" (ללא האזורים שהצטרפו בשנת 1918) הולאמו כ-2 מיליון הקטאר. מעל 1 מיליון הקטאר הולאמו בטרנסילבניה. אולם האיכרים נחלו אכזבה גדולה, מפני שקצב יישום הרפורמה היה איטי מאוד ואף לא קיבלו את חמשת ההקטארים (50 דונם) המובטחים. אוורסקו הציע בשלב מסוים להלאים את מפעלי הפלדה ברשיצה בניגוד לרצון ה"ליברלים". ב-13 בדצמבר 1921 ננטש על ידי בן בריתו, יונל בריטיאנו, נאלץ אוורסקו להתפטר מראשות הממשלה.

ממשל אוורסקו השלישית[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחרי תקופה באופוזיציה, שוב בברית עם ברטיאנו, נדרש לעמוד, פעם שלישית, בראשות הממשלה. הגיע מהר לסכסוך עם הליברלים ונאלץ שוב להתפטר. בבחירות הפלמנטריות הבאות לא הצליח לעבור את הסף המינימלי של 2% מהקולות ומפלגתו לא נכנסה לפרלמנט.

סוף שנותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות שנשאר סנטור, יצא אוורסקו בהמשך למדבר הפוליטי עד שנת 1938 כשהמלך קרול השני שזכר את תמיכתו בשנת 1930 בהחזרתו לכס המלכות, מינה אותו לשר מדינה, ואחר כך ליועץ מלכותי. אוורסקו הועלה בימי קרול השני לדרגת מרשל.

אוורסקו נפטר בשנת 1938.

מספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1888 - 1891 "טקטיקה. תאוריות ויישומים" Tactica. Teorii şi aplicaţiuni שלושה כרכים.
  • 1891 "זירת הפעולות האוסטרו-רומנית" Teatrul de operaţiuni Austro-Român‏
  • 1895 "שיעורים בגאוגרפיה" Lecţiuni de geografie‏
  • 1903 "משחק המלחמה" Jocul de razboi‏
  • 1903 "מורה הדרך של הקצין" Călăuza ofiterulu‏
  • 1924 "הפעולות בפלמנדה" Operaţiile de la Flamânda‏
  • 1937 "רישומים יומיים מהמלחמה" Notiţe zilnice de război, שני כרכים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Magazin al Fundaţiei "Mareşal Alexandru Averescu, Cadran militar buzoian,Anul III,. nr.5, martie 2009,Buzău "Străjer în calea furtunilor",


 
המרשלים של רומניה

אלכסנדרו אוורסקו | קונסטנטין פרזאן | יון אנטונסקו