מיכאי רזבאן אונגוריאנו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מיכאי רזבאן אונגוריאנו במפגש עם מזכירת המדינה של ארצות הברית, קונדוליזה רייס, במרץ 2006

מיכאי רזבאן אונגוריאנורומנית:Mihai-Răzvan Ungureanu;‏ נולד ב-22 בספטמבר 1968, יאשי) הוא היסטוריון, דיפלומט ופוליטיקאי רומני, שהתמנה לראש ממשלת רומניה ב-7 בפברואר 2012, אך ממשלתו הודחה בהצבעת אי אמון בפרלמנט באפריל 2012. בעבר כיהן שר החוץ של רומניה בין השנים 2007-2004 וכמנהל שירות ביון החוץ של רומניה בין השנים 2012-2007. התמנה על ידי הנשיא טראיאן בססקו לראשות הממשלה אחרי התפטרותו של אמיל בוק. הוא אינו חבר מפלגה ומכהן כפרופסור להיסטוריה מודרנית באוניברסיטת בוקרשט.

פרטים ביוגרפיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיכאי-רזבאן אונגוריאנו נולד ביאשי בשנת 1968 כבנו של פרופסור לכימיה פיזיקלית, שטפאן אונגוריאנו, לימים סגן ראש העיר יאשי בין השנים 2000-1996.

הוא למד בבית הספר התיכון למתמטיקה - פיזיקה ע"ש קוסטקה נגרוצי בעיר הולדתו, שבו סיים את לימודיו בצטיינות, כראשון במחזורו. בעת השלטון היחיד של המפלגה הקומוניסטית ברומניה, התקדם אונגוריאנו בהייררכיה של איגוד הנוער הקומוניסטי הרומני והיה לחבר משנה בוועד המרכזי של הארגון.

לימודיו האקדמיים ובהוראה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1988 התקבל ללימודי היסטוריה ופילוסופיה באוניברסיטת "אלכסנדרו יואן קוזה", של יאשי. בעת לימודיו בלט כמנהיג בארגוני הסטודנטים ונבחר לחבר בסנאט של האוניברסיטה בין השנים 1992-1990. כמו כן היה למזכיר מנהל של האיגוד הבינלאומי של הסטודנטים להיסטוריה בין השנים 1993-1990. בשנת 1992, בתום לימודיו באוניברסיטת יאשי, התחיל ללמד לזמן קצר כמורה להיסטוריה בבית הספר תיכון "מיכאי אמינסקו" ביאשי ולאחר מכן התקבל לסגל החוג להיסטוריה מודרנית של רומניה באוניברסיטת "אלכסנדרו יואן קוזה" ביאשי: בין השנים 1992-1995 כמדריך, בין השנים 1995-1998 כ"אסיסטנט", בין השנים 1998-2004 כ"לקטור", ובין השנים 2004-2006 כמרצה. בשנים 1992-1993 השתלם אונגוריאנו באנגליה וסיים את עבודת המסטר שלו במסגרת המרכז ללימודים יהודים ועבריים במכללת "סנט קרוס" של אוניברסיטת אוקספורד.

בשנת 2004 סיים את עבודת הדוקטור בהיסטוריה מודרנית תחת הדרכתו של אלכסנדרו זוב, בנושא "המרת דת והתבוללות בחברה הרומנית בתחילת התקופה המודרנית". החל משנת 2007 התמנה לפרופסור להיסטוריה מודרנית של רומניה בפקולטה להיסטוריה של אוניברסיטת בוקרשט.

מיכאי רזבאן אונגוריאנו לימד כמרצה אורח במוסדות לימוד רבים ברומניה ובחו"ל, בין היתר בחוג להיסטוריה אירופית באוניברסיטת אלברט לודוויג בפרייבורג אים ברייסגאו (1997-1993), בבית הספר ללימודים סלאביים ומזרח-אירופיים באוניברסיטת לונדון (1998-1996), בבית הספר של הברית הצפון-אטלנטית נאט"ו באוברמרגאו, בגרמניה (החל משנת 2001), בבית הספר הלאומי ללימודים פוליטיים ולמנהל בבוקרשט (החל משנת 2002), במרכז ללימודי ביטחון "ג'ורג' מרשל" בגארמיש-פרטנקירכן בגרמניה (החל משנת 2003). הוא מכהן גם כפרופסור שלא מן המניין באוניברסיטה הלאומית לביטחון של רומניה, החל משנת 2005.

מיכאי רזבאן אונגוריאנו חבר בחברות מדעיות רבות, בין השאר בחברה הרומנית להרלדיקה, סיגילוגרפיה וגנאלוגיה של האקדמיה הרומניה, הסניף יאשי (החל משנת 1993), היה חבר בהנהלת הקרן סורוס לחברה פתוחה, ביאשי ובבוקרשט (1996-1998), ניהל את המרכז למחקרים רומניים ביאשי של הקרן הרומנית לתרבות (1999-1996), הוא חבר באיגוד האירופי ללימודים יהודיים ועבריים במכללת סנט קרוס באוקספורד (החל משנת 1998), חבר במועצת המכון ללימודים גנאלוגיים והרלדיקה ע"ש סבר זוטה ביאשי (החל משנת 1998).

פעילותו הדיפלומטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל משנת 1998 התקבל אונגוריאנו לשרות הדיפלומטי של רומניה. בין השנים 2000-1998 היה מזכיר מדינה במשרד החוץ הרומני בתקופת כהונתו של אנדריי פלשו ובין השנים 2001-2003 היה מנכ"ל- נציג מיוחד בווינה של הברית ליציבות בדרום-מזרח אירופה (הנקראת כעת "המועצה לשיתוף פעולה אזורית" בדרום מזרח אירופה) ובין השנים 2004-2003 סגן האחראי על תאום פעילויות של אותו ארגון בווינה.

במקביל לתפקידים אלה נבחר אונגוריאנו ליושב ראש המכון הרומני למלימודים אסטרטגיים (החל מ-2001), חבר בהנהלת מכללת אירופה החדשה בבוקרשט (החל משנת 2002) וחבר בהנהלת המרכז למדיניויות ביטחון בסגד,הונגריה (החל משנת 2003). אחרי שנת 2003 קיבל את המשרה הדיפלומטית של שר יועץ. בשנת 2004 נכנס אונגוריאנו לפוליטיקה כחבר במפלגה הלאומית ליברלית.

שר החוץ של רומניה 2007-2004[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל מ-29 בדצמבר 2004 התמנה לשר החוץ בממשלת קלין פופסקו טריצ'אנו. על רקע פרשת שני הפועלים הרומנים נלו איליה ואדריאן גנצ'אן שעבדו בבסיס צבאי אמריקאי בעיראק ונתפסו שם מצלמים ללא אישור והואשמו בריגול, נאלץ מיכאי רזבאן אונגוריאנו להתפטר מתפקידו כשר החוץ ב-4 בפברואר 2007. זאת מפני שראש הממשלה טריצ'אנו התלונן כי נודע לו על המקרה מהעיתונות, באיחור של 3 חודשים, בעוד אונגוריאנו שיתף בפרשה את הנשיא טראיאן בססקו ימים אחדים אחרי מעצר הפועלים. אונגוריאנו הודה שלא הודיע לראש הממשלה על מעצר הפועלים מפני שסבר כי העיניין הצריך טיפולו הבלעדי של משרד החוץ, כנושא להתערבות קונסולרית. הוא שיתף את הנשיא כבעל הסמכות היחידה להכריע בנושא מן הסוג הזה. כמחוות כבוד הסכים אונגוריאנו להתפטר, למרות שהצהיר שעמד על דעתו. ראש הממשלה דאז טריצ'אנו הצהיר בזמנו על כוונתו להציג את מועמדותו של אונגוראינו לחברות בפרלמנט האירופי בראש רשימת המפלגה הלאומית ליברלית. רק בחודש מרץ 2007 הסכים הנשיא בססקו לקבל את סיום תפקידו של שר חוץ אונגוריאנו ואף התנגד למועמדותו לתפקיד של אדריאן צ'ורויאנו, שהוצעה על ידי המפלגה הלאומית ליברלית.

ב-14 במרץ 2007 הציג מיכאי-רזבאן אונגוריאנו במסיבת עיתונאים את מאזן פעילות משרד החוץ תחת ניהולו. לדבריו השתדל למנות שגרירים על בסיס מקצועי (דיפלומטים מקצועיים או אנשי אקדמיה), תוך צמצום מינויים פוליטיים. בזמנו הפרסונל הדיפלומטי עבר ריענון, כשאחוז הדיפלומטים הצעירים (בגילים 25-35) עלה מ25ֵ% ל40%. לדעתו ההישג העיקרי של מדיניות החוץ הרומנית בזמנו היה אימוץ נושא הים השחור במסגרת מדיניות השכנות של האיחוד האירופי וכיעד אסטרטגי מיוחד אמריקאי. הושגה "מהלך יציב, על בסיס צפי ואמון" בשיח הפוליטי עם רפובליקה מולדובה והשגה הסכמת מדינה זאת לפתיחת שתי קונסוליות רומנית זמניות בערים קחול ובלץ. נעשו מאמצים להגיע להפגת מתחים ביחסים עם אוקראינה, בלי שרומניה תימנע להביע בקול חזק את דעתה בסכסוכים בנוגע לאי הנחשים ולתעלת ביסטרויה. משרד החוץ הרומני רכש נסיון בפתרון בעיות הקשורות למשבר בני הערובה בעיראק, בהחזרה למולדת של כאלף אזרחים רומנים מלבנון בימי מלחמת לבנון השנייה, שהיו מצבי חדשים ובלתי צפויים. לראשונה אחרי 1948 רכש משרד החוץ נכסים, לרבות שטח שעליו מתכוונים לבנות עבורו בניין חדש מנהל המכון התרבותי הרומני, הוריה-רומאן פאטאפייביץ' הצהיר כי אונגוריאנו שיחק תפקיד מהותי בהפיכת המכון לכלי יעיל לקידום התרבות הרומנית. באותה שנה ויתר אונגוריאנו על חברותו המפלגתית.

בסופו של דבר אונגוריאנו הוחלף בתפקיד על ידי ראש הממשלה טריצ'אנו והוא עצמו חזר לתפקיד שלו כסגן מתאם בווינה של הפעילויות המועצה לשיתוף פעולה אזורי בדרום מזרח אירופה בין החודשים מרץ -דצמבר 2007.

ראש שירות ביון החוץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-26 בנובמבר 2007 הציע הנשיא בססקו את מינויו של מיכאי רזבאן אונבוריאנו בראש שרות ביון החוץ של רומניה אחרי שהתפקיד לא אוייש ממרץ 2007 אחרי התפטרותו של קלאודיו ספטויו. ועדות הפרלמנט אישרו את המינוי עם 295 קולות מתוך 318.

ראש ממשלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ממשלתו של אונגוריאנו לא האריכה ימים. אחרי 78 יום פוטרה עקב הצעת אי אמון שהוצגה נגדה על ידי האיחוד הסוציאל-ליברלי שבראשות ויקטור פונטה. הצעת אי האמון אושרה על ידי הפרלמנט ב-235 קולות בעד ו-9 נגד, 4 קולות מבוטלים.

ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Convertire şi integrare religioasă în Moldova la începutul epocii moderne ‏ (2005)

(המרת דת והתבוללות דתית במולדובה בתחילת התקופה המודרנית)

הספר דן בין השאר בסטטיסטיקה של ההתנצרויות בקרב היהודים במולדובה, בעיקר לנצרות האורתודוקסית בין השנה 1755 ובין מחצית המאה ה-19, דן באסטרטגיות אישיות של השתלבות חברתית ותרבותית , בהתנהגויות חברתיות, ביוגרפיות של כמה מהיהודים המומרים המפורסמים, כמו של הצנזור הראשון של ספרים יהודיים - מיכאיל ביטלימסקו, בגנאלוגיה של משפחת באיארדי, בחיי המורה ומנהל בית הספר סמואיל בוטזאטו, כמו כן בתדמית הציבורית של היהודים המומרים, ב"הזדוויגויות נגד הטבע הנוצרי" וב"שכנויות המביכות", וכו'

  • המרת דת והתבוללות בחברה הרומנית בתחילת התקופה המודרנית

(יחד עם תדה קאהל ומיכאל מצלטין)2004 וינה, מינסטר 2006 (Convertire și integrare în societatea românească la începutul epocii moderne)

  • תעודות סטטיסטיות בנוגע לעיר יאשי (1755-1828), 2 כרכים, יאשי 1997 (יחד עם פרופ יואן קאפרושו)

(Documente statistice privitoare la orașul Iași (1755–1828), 2 vol )

  • Marea Arhondologie a boierilor Moldovei- Iași, 1998

(ארכונדולוגיה גדולה של הבויארים של מולדובה אונגוריאנו פרסם מעל 80 מאמרים. כיהן כעורך או עורך ראשי של כמה כתבי עת היסטוריים, כולל "דיאלוג" של אוניברסיטת "אלכסנדרו יואן קוזה" ביאשי (1992-1988), "ארכיבה ג'נאלוג'יקה" של האקדמיה הרומנית בבוקרשט (החל מ-1993), Revue des Études Roumaines (כתב עת ללימודים רומניים, בצרפתית) של קרן קרול השני-האקדמיה הרומנית (החל משנת 1994),רביסטה דה איסטוריה סוצ'יאלה" של אוניברסיטת יאשי, (החל משנת 1996). הוא עורך מתאם של הסדרה "היסטוריה" של הוצאה לאור פולירום ביאשי ובוקרשט.

חיים פרטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיכאי רזבאן אונגוריאנו שולט בשמונה שפות, כולל הונגרית, כשיודע אנגלית, צרפתית וגרמנית על בוריין. הוא נשוי ואב לבן.

פרסים ואותות כבוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1992 הפרס הלאומי של כתב העת "22"
  • 1996-1997 ו 1997-1998 הפרס "פליקס פוזן" של האוניברסיטה העברית בירושלים
  • 1998 - הפרס וסילה פוגור מטעם עירית יאשי על מחקריו בנוגע לתולדות העיר יאשי
  • 1999 - הפרס קורנליו קופוסו של ארגון הנוער של המפלגה הלאומית של האכרים- לאומית נוצרית - על פעילותו הדיפלומטית
  • 2000 הפרס דומיטרו אונצ'ול של הקרן לתרבות "מגזינול איסטוריק" בשביל ההוצאה לאור של ספר "היחסים רומניים-סובייטים. תעודות 1934-1917" כרך א, בוקרשט 1999 (בשיתוף פעולה עם משרד חוץ של הפדרציה הרוסית)
  • 2000 - קצין בכיר של המסדר הלאומי "להצטיינות" של רומניה
  • 2000 - מפקד בדרגה א של המסדר המלכותי דאנברוג מדנמרק
  • 2004 - פרס מיכאיל קוגלניצ'אנו של האקדמיה הרומנית על ספרו "המרת דת והתבוללות בחברה הרומנית בתחילת התקופה המודרנית"
  • 2007 - העיטור להצטיינות דיפלומטית של רומניה - דרגת קצין

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]