אל-מלכ אל-מעט'ם עיסא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

אל-מלכ אל-מעט'ם עיסא שרף א-דיןערבית: الملك المعظم عيسى شرف الدين, נהגה: אל-מַלֶכּ אלמוּעַזם עיסא שַרַף א-דין; נפטר ב-1227) היה הסולטאן האיובי ששלט בדמשק בשנים 1218-1227, בנו של אל-מלכ אל-עאדל ואחיינו של צלאח א-דין מייסד השושלת. אל-עאדל חילק את הממלכה לשניים, ובשנת 1201 מינה את אל-מעט'ם למושלה של דמשק, ואת בנו השני אל-מלכ אל-כאמל למושלה של מצרים. שני אחים נוספים שהיו פחות בולטים באישיותם קיבלו תחת שליטתם אזורים קטנים יותר. אל-אשראף קיבל את ג'זירה, ועבד אל עזיז עות'מאן קיבל את הבניאס. בשנת 1218, עם מותו של אל-עאדל, הפך אל-מעט'ם לסולטאן דמשק. לאחר פטירתו, החליף את אל-מעט'ם בנו אל-מלכ נאצר דאוד. אל-מעט'ם בנה וביצר את ארץ ישראל, אך גם הרס מבצרים וחומות רבים.

חומות וביצורים בירושלים ובגליל[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמעט מאה שנה נמצאה ירושלים תחת שלטון נוצרי-צלבני. ב- 2 בספטמבר 1187, נכבשה העיר על ידי חילותיו של צאלח א-דין, וירושלים שבה לשליטת האסלאם[1]. כדי למנוע את שובם של הצלבנים, החלו השליטים האיוביים, במסע חיזוקים וביצורים של החומה בירושלים ובניית מגדלים‏[2]. כן הוקמו וחוזקו על ידם, מבצרים בגליל בגלעד ובגולן. מרבית הביצורים הללו נעשו על ידי אל-מעט'ם, או בהוראתו, עוד בחיי אביו אלמלכ עאדל, בהיותו שליטה של ירושלים, אך מאוחר יותר כסולטאן, כשחשב שטובת שלטונו היא הרס הביצורים, הוא לא היסס להרוס את החומות והמבצרים שהוא בעצמו בנה. כך בשנת 1217 כשצבאו של אנדראש השני מלך הונגריה הגיע לחופי הארץ, חיזק אל-מעט'ם את ביצוריה של ירושלים‏[3], ובשנת 1219 הרס את ביצורי הר תבור שבנה אביו, כדי לעזור לאחיו אלמלכ אל-כאמל, ולהסיח את דעתם של הכוחות האירופיים שצרו על מצרים. את מבצר נמרוד השוכן למרגלות הר חרמון בנה שליט הבניאס אלעזיז עת'מאן, במימונו של אחיו אל-מעט'ם. מעברו של הקטע הדרומי של חומת ירושלים נמצאו בחפירות חדשות שרידי חומה ומגדלים איוביים, אלו נבנו בשלהי תקופת צאלח א-דין, בתקופת אלמלכ אל-עאדל, ובראשית שלטונו של אל-מעט'ם, אך בשנים 1219 ו- 1220 פקד אלמעט'ם להרוס אותם‏[2]. במהלך ספטמבר ואוקטובר של שנת 1227 יצא שוב אל-מעט'ם מדמשק, והחל בהחרבה שיטתית של ביצורי ירושלים ומבצרים בגליל כגון: כוכב הירדן, המצודה בתבנין ומצודת צפת - אסטרטגיה בה נהג צלאח א-דין, ברצונו למנוע התבססות הצלבנים בארץ. בחודש נובמבר מת אלמלכ אל-מעט'ם עיסא, ומותו שינה את המפה הפוליטית של ממלכת ירושלים ואויביה‏[4].

מדרשת (מאדראסת) אלמעט'מיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1218 נבנתה בצו הסולטאן אלמלכ אלמעט'ם עיסא, מדרשה ללימודי האסלאם, על פי האסכולה החנפית, אשר קיבלה את שמה על שם הסולטאן - אלמעט'מיה. מבנה המדרשה נמצא בעיר העתיקה סמוך לשער האריות ובקרבת תחילתה של הויה דולורוזה. במקום נמצאה כתובת בשפה הערבית:

Cquote2.svg

בשם אללה הרחמן והרחום. בבתים נתן אללה להקים...לערוך התפילה ולתת הצדקה, יפחדו יום יתהפכו בו הלבבות. ציווה בעבודת אדוננו הסולטאן אלמאלכ אלמעט'ם...שרף א-דיניה וא-דין... אבו בּכּר בן איוֹבּ, המקדיש מדרשה זאת לכבוד...חברי האימאם‏[5] הגדול, אבי הכפה, רצון אללה עליו... וזה בחודש שנת ארבע עשרה ושש מאות אלהג'רה‏[6] הנבואית, יקבל אללה ממנו, ויסלח לו ותפילת אללה על אדוננו‏[7][8].

Cquote3.svg

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יהושע פראוור, ספר ירושלים, התקופה הצלבנית והאיובית, עמוד 41
  2. ^ 2.0 2.1 יהושע פראוור, ספר ירושלים, התקופה הצלבנית והאיובית, עמוד 13
  3. ^ יהושע פראוור, ספר ירושלים, התקופה הצלבנית והאיובית, עמוד 52
  4. ^ הערך מסע הצלב השישי
  5. ^ אימאם = מנהיג דתי בכיר
  6. ^ להג'רה = לוח השנה המוסלמי
  7. ^ אדוננו = מוחמד
  8. ^ המקור לכתוב בכתובת - אנציקלופדיה וילנאי לירושלים, כרך א', עמוד 82