זאב וילנאי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
זאב וילנאי בצעירותו (1935)
הזמנה לטיול עם וילנאי, 1935

זאב וילנאי (וילֶנְסְקי; 1900 - 1988) היה גאוגרף והיסטוריון ישראלי, נחשב לאחד מגדולי חוקרי ארץ ישראל ועתיקותיה בדורות האחרונים, חתן פרס ביאליק ופרס ישראל.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

וילנאי נולד בשנת 1900 בקישינב, אז חלק מהאימפריה הרוסית. בשנת 1906 עלתה משפחתו לארץ ישראל. הוא למד בבית הספר הריאלי בחיפה והיה תלמידו של פנחס כהן וחבר באגודת המשוטטים שהקים מורו. לאחר תום לימודים התיכוניים למד במכללה לחינוך ע"ש דוד ילין ולאחר סיום לימודיו בה בשנת 1922, עסק בהדרכה בידיעת הארץ בטיולים מטעם ועדת התרבות של הסתדרות העובדים וכן נתן הרצאות בליווי תמונות שהוקרנו בפנס קסם[1]. לאחר מכן יצא ללימודים גבוהים בלונדון ופילדלפיה וקיבל דוקטורט על שמות היישובים בארץ ישראל.

במהלך חייו כתב ספרים, מאמרים ומחקרים רבים בנושא חקר ישראל ועתיקותיה, בהם הספרים "מדריך ארץ ישראל" ואנציקלופדיית "אריאל". בנוסף למחקריו נודע וילנאי בסיורים הרבים שהדריך בכל רחבי הארץ, בהרצאותיו על טבע הארץ ותולדותיה בפורומים שונים ובהנחלתו את אהבת הארץ לשומעיו.

לאחר מלחמת ששת הימים היה ממייסדי "התנועה למען ארץ ישראל השלמה".

בשנת 1974 הוענק לו התואר "יקיר ירושלים". וילנאי היה חתן פרס ביאליק לחכמת ישראל לשנת תשמ"א, וחתן פרס ישראל לשנת ה'תשמ"ב (1982).

עם הקמת המועצה לשימור אתרים בשנת 1984, עמד וילנאי בראשה והיה נשיאה הראשון. היה חבר בוועדת השמות הממשלתית, והיה אחראי לרבים משמות היישובים בישראל.

בנו הוא שגריר ישראל בסין ולשעבר חבר כנסת ושר מתן וילנאי. בנו הבכור הוא פרופסור אורן וילנאי, מומחה להנדסת מבנים שהקים באוניברסיטת בן-גוריון מחלקה חדשה להנדסת בניין.

בשנת 1974 פרסם את ספרו האוטוביוגרפי ואהבת לארצך כמוך ובו תיאור על חייו כילד בשכונת חראת אל יאהוד בחיפה, חוויותיו מהכיבוש הבריטי במלחמת העולם הראשונה, מלימודיו בסמינר למורים בירושלים ועוד. הוא מתאר מספר מתגליותיו בארץ ישראל:

  • גילוי מצבת כריסטופר קוסטיגן שהיה צעיר אירי שהגיע ביולי 1835 לחוף הארץ עם סירה קטנה אותה העביר דרך היבשה לכנרת ודרך נהר הירדן הגיע לים המלח וסייר בחופיו. עקב המסע המאומץ הוא חלה, הועבר למנזר הפרנציסקני בעיר העתיקה בירושלים שם נפטר. הוא נקבר בהר ציון. לאחר מלחמת ששת הימים מצא וילנאי את מצבתו מושלכת בחצר , המצבה נוקתה והונחה בקיר בית הקברות הקתולי. על שמו של קוסטיגן היה נקרא הקצה הצפוני של חצי האי "הלשון".
  • גילוי סירתו של תומאס הווארד מולינה שהגיע באוגוסט 1847 באנייה לחיפה, שם הוריד את סירתו והעבירה דרך היבשה לכנרת ומשם הגיע דרך הירדן לים המלח וחקר את חלקו הצפוני. גם הוא חלה במסעו זה. הוא הועבר לאנייתו אך מת כשהגיעו לנמל בירות ב-12 בספטמבר 1847. סירתו הועברה לאנגליה. וילנאי חקר ומצא שהסירה משמשת כגג לסוכה באחת החוות ליד העיירה טורקי ועליה כתובת: "ספינה זו נבנתה ב-1836. בשנת 1837 עברה דרך עכו, קנה שבגליל, ים טבריה, ירדן, ים המלח, ירושלים, יפו". הסירה הועברה לישראל והייתה מוצגת במוזיאון בית היוצר בנווה זוהר, היום מוצגת בכניסה למבנה המשרדים של מפעלי ים המלח בבאר שבע. לפני שים המלח התייבש היה הקצה הדרומי של חצי האי "הלשון" קרוי על שם מולינה.
  • ב-1928, עם ייבוש ביצות כבארה, גילה וילנאי על אמת המים כתובות של הלגיון הרומי שאנשיו בנו אותה.

פטירתו והנצחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפני מותו ביקש וילנאי להיקבר ליד בית שמש, בסמוך למושב נחם, מפני שבצעירותו ביקר בין צרעה ואשתאול, ודמותו של שמשון הגיבור הותירה בו רושם כה עז, עד כי ביקש להיקבר שם באחרית ימיו לצד קברה של אסתר רעייתו.

לאחר מותו הוקם על שמו 'מרכז וילנאי' ובו ספרייה גדולה בחצר סרגיי בירושלים[2]. המרכז שם לו למטרה להוות מוקד מידע בתחום חקר ירושלים ושימור האתרים ההיסטוריים המצויים בה. על שמו רחובות בחיפה ובבאר שבע, כמו כן יש רחוב על שמו בירושלים "דרך זאב וילנאי " ובו בתי מלון ידועים. חטיבת הביניים 'דקל וילנאי' ותיכון 'דקל וילנאי אורט' במעלה אדומים נקראים על שמו.

בנו אורן ומשפחתו הוציאו לאור, על פי מצוותו, את מדריך ארץ ישראל באנגלית לקראת המילניום (The Vilnay Guide to Israel), סיימו לערוך את "אנציקלופדית וילנאי לירושלים" וסדרה בעלת 3 ספרונים של אגדות ארץ ישראל לילדים - "אגדות ארץ ישראל שסבא סיפר לאסתר".

אישיותו המיוחדת של וילנאי ואהבתו לארץ ישראל באה לידי ביטוי בדברי ההספד שכתב עליו ידידו רחבעם (גנדי) זאבי.

נפטר ב-1988 והותיר אחריו שני בנים וחמישה נכדים.

מספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רשימות של פרסומיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ וילנאי (וילנסקי), זאב, אתר בית יגאל אלון
  2. ^ הספרייה ע"ש פרופסור זאב וילנאי, אתר החברה להגנת הטבע ירושלים
Stub Israelis.png ערך זה הוא קצרמר בנושא ישראלים. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.