אל-ראזי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אל-ראזי
محمد بن زکریا الرازی
865 –‏ 925
Al-RaziInGerardusCremonensis1250.JPG
תרומות עיקריות
ספרים בנושא אלכימיה

אבו בכר מחמד אבן זכריא אל-ראזי (865 - 925) היה פילוסוף פרסי חשוב שכתב בערבית, ואחד מגדולי הרופאים בעולם המוסלמי.

רפואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספרי הרפואה שכתב, שילב אל-ראזי שיטות מהרפואה היוונית, הערבית ואפילו ההודית, ועליהם הוסיף דברים רבים מניסיונו האישי. אל-ראזי העז לבקר את גלנוס שנחשב לסמכות רפואית עליונה:

מבלי להתחשב בגאונותו של גלנוס, או במדע שלו, או בעובדה שהיה בקיא ומעמיק בכל תחומי הפילוסופיה, או בעמדה שהשיג במדע הזה. ובכן, התברר לי שכתיבת הספר הזה הייתה כורח אשר הוטל עלי. צר היה לי להתנגד לאותו אדם אשר השפיע עלי טובות והיה לי לעזר יותר מכל ואשר דבריו הנחוני, אשר אחריו עקבתי צעד אחר צעד, הים אשר בו שתיתי לרוויה - בעודי עומד נגדו באומץ לב באופן שאינו הולם את העבד לעומת אדונו, את התלמיד בנוכחות רבו...למרות זאת אומנות הרפואה פילוסופיה היא ואינה כוללת הסכמה עם דבריהם של ראשי בית המדרש; אין קבלה עיוורת של דעותיהם ואין משוא פנים בדיון..אף אין ויתור על בחינה מעמיקה של טענותיהם...ולו היה חי בינינו, אדם גאון זה לא היה טוען כנגדי על שחיברתי ספר זה, ולא היה נפגע בגללו, וזאת כיון שהעדיף את האמת..הוא היה דורש ביתר תוקף לבחון את הספר הזה מקרוב

– תרגום שלמה פינס, מתוך "המחשבה הפיזיקלית בהתהוותה", בעריכת שמואל סמבורסקי

אל-ראזי היה הראשון שתיאר את תגובת האישון לאור, וחיבורו "הרגל ההופך לטבע" נחשב לתיאור הראשון של רפלקס מותנה. הוא כתב את הספר הראשון על רפואת ילדים.

אבעבועות שחורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אל-ראזי, בתפקידו כרופא הראשי בבית חולים בבגדד היה הראשון שתיאר תיאור מדעי מלא את מחלת האבעבועות השחורות והחצבת והגדיר את ההבדלים בין המחלות.

Cquote2.svg

אבעבועות שחורות מופיעות כשהדם "רותח", מה שמוביל ליציאת אדים. דם צעיר הופך לדם עשיר בצבע של יין בשל. בשלב זה האבעבועות נראות כ"בועות ביין" ... המחלה יכולה להתרחש גם בגילים אחרים (לא רק בילדות). הדבר הטוב ביותר לעשות בשלב הראשון הוא להתרחק אחרת המחלה עלולה להפוך למגפה

Cquote3.svg

ספרו של אל-ראזי אל-ג'דרי ו-אל-חצבה הוא המקור הראשון שנותן תיאור של סימני האבעבועות ושלבי המחלה וכן תיאור של מחלת החצבת ותורגם פעמים רבות ללטינית ושפות אירופיות אחרות.

Cquote2.svg

להתפרצות אבעבועות שחורות קודמים חום ממושך, כאב גב, גירוד באף וסיוטי לילה ... מופיעה התנפחות של הפנים שבאה ונעלמת לסירוגין, ומורגש צבע דלקתי כאודם חזק של הלחיים וסביב העיניים. החולה מרגיש כבדות בגוף וחוסר מנוחה המתבטאת בפיהוקים ובהתמתחויות. יש כאב בגרון ובחזה וקושי בנשימה ובשיעול... שים לב להבדל: חוסר מנוחה, בחילה וחרדה שכיחים יותר בחצבת מאשר באבעבועות שחורות. מצד שני, כאב גב אופייני יותר לאבעבועות שחורות מלחצבת.

Cquote3.svg
– אל-ג'דרי ו-אל-חצבה

אלרגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אל-ראזי תיאר לראשונה בחיבורו "מאמר על הסיבה לדלקת האף ממנה סבל אבו זייד כשהריח ורדים באביב" קצרת הנגרמת מאלרגיה (קדחת השחת) וכתב על אלרגיות וחיסון. אל ראזי תיאר לראשונה חום כמנגנון הגנה טבעי של הגוף מפני מחלות.

פילוסופיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אל-ראזי בנה שיטה עצמאית השונה מאוד מהמקובל בין הפילוסופים בדורו שהיו אריסטוטליים או נאופלאטוניסטיים. בשיטתו היו שני יסודות שקוממו עליו את הפילוסופים שבדורו ולאחריו:

  1. הוא שילב בשיטתו יחדיו את האטומיזם של דמוקריטוס, תאוריית הזמן של אפלטון, ותאוריית בריאה גנוסטית.
  2. הוא התנגד בנחרצות לכל סוג שהוא של דת ונבואה.

בסתירה לתורת אריסטו, האמין אל-ראזי בקיום מרחב מוחלט שאינו תלוי בקיום גופים ובקיומו של זמן מוחלט הזורם לנצח ואינו תלוי בתנועה:‏[1]

אני גורס שיש זמן מוחלט וזמן מוגבל. המוחלט הוא ההמשך והנצח והוא הקדמון הנע ללא הרף. ואילו המוגבל הוא זה שבתנועות הגלגלים ומהלך השמש והכוכבים. כאשר תבחין הבחנה זו ותתאר בדמיונך את תנועת הנצח, הרי מדמה אתה את הזמן המוחלט ... ואם תדמה את תנועת הגלגל הרי מדמה אתה את הזמן המוגבל ... גם לגבי המקום אומר אני שיש מקום מוחלט ומקום יחיד. המקום המוחלט משול לכלי המכיל גופים. כאשר תיטול את הגופים מן הדמיון אין הכלי ניטל.

הפילוסופים בזמנו ולאחריו שללו באופן מוחלט את שיטתו וחלקם אפילו בזו לה. גם הרמב"ם כותב (באגרתו למתרגם מורה הנבוכים, שמואל אבן תיבון) שאין להתייחס לכתביו הפילוסופיים מכיוון ש"אל-ראזי היה רופא בלבד". יחס זה הוא אולי הסיבה לכך שמספרי הפילוסופיה שלו שרדו רק קטעים בודדים בספרים של פילוסופים שתקפו אותו, בעוד כתביו הרפואיים שרדו ברובם.

אלכימיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אל-ראזי כתב שני טקסטים אלכימיים, "אל-אסראר" (הסוד) ואחר כך, לבקשתו של חברו ותלמידו המתמטיקאי אבו מוחמד אבן יוניס מבוכרה, את הספר "כתאב סר אל-אסראר" (ספר סוד הסודות) שהוא אוסף מרשמים טכניים באלכימיה. הספר עוסק במכשירים, חומרים ודרכי עבודה ומתאר שיטת מיון מסובכת של החומרים. הספר עוסק בשלושה נושאים:

  • זיהוי תרופות ממקור צמחי, מן החי או ממינרלים והתאמתם לטיפול במצבים שונים.
  • ציוד ושיטות לאלכימיה ולרוקחות.
  • תהליכים אלכימיים כנידוף ועיבוי של כספית, שיקוע גפרית וארסן, טיפול בחום (calcinations) למינרלים.

מרשמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרשם אופייני מספרו של אל-ראזי, לדוגמה:‏[2]

Cquote2.svg

קח שני חלקים של סיד לא כבוי וחלק אחד של גפרית צהובה ואכל כל זה בכמות מים כבדים מהם פי ארבעה, עד שהכל יהיה אדום. סנן וחזור על התהליך הזה עד שיהיה אדום. אסוף את כל המים ובשל עד שיפחתו לחצי, והשתמש בהם

Cquote3.svg
– כתאב סר אל-אסראר

מקום חשוב במרשמיו האלכימיים של אל-ראזי תופסים "מים חריפים" הממסים חומרים שונים. המים החריפים כללו בסיסים חזקים וחומצות.

Cquote2.svg

קח מנות שוות של אל-קילי (נתרן פחמתי) קלוי וסיד לא כבוי (סידן אוקסיד CaO), צוק עליהם מים פי ארבעה מכמות החומרים ההם והשהה שלושה ימים. סנן את התערובת והוסף עוד אל-קילי וסיד בכמות של רבע מהתמיסה המסוננת. עשה כך שבע פעמים. צוק את זה אל חצי (בנפח) סאלמוניאק מומס (מלח אמוניום). אלה הם מיצים חריפים ביותר, הם ימיסו טלק מיד

Cquote3.svg
– כתאב סיר אל אסראר

כלי עבודה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אל-ראזי תיאר בספרו בפירוט רב את כלי העבודה הנדרשים לביצוע התהליכים.‏[3]אל-ראזי מיין את כלי המעבדה לשתי קבוצות:

  • כלים המיועדים להמסה והתכה של חומרי הגלם: תנורים, כורים, מפוחים, סירים, מוטות ערבוב, מטחנות וכו'.
  • כלים לביצוע הטרנסמוטציה (הפיכת מתכת נחותה לאצילה) עצמה כגון: כלי זיקוק ועיבוי וכלי קיבול לתוצרי התגובות.

ציפוי מתכות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנוסף לאלכימיה ולרוקחות, אל-ראזי תיאר בספר גם תהליכי ציפוי להזהבה של כסף ולהחזרת צבעו של הכסף, וכן להזהבה ולהכספה של חומרים אחרים דוגמת מלחי סידן, אלומינה, ברזל ונחושת. לתהליכים אלו לא היו מטרות אלכימיות, אלא מסחריות וטכניות, והמחבר דן במחירי חומרי הגלם והתוצרים וביתרונות התהליכים לאומנים.

בשל בהירותם של כתביו האלכימיים והיעדר מרכיב מיסטי וסמלי מהם, הם זכו לפופולריות בקרב האלכימאים האירופים בימי הביניים.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שלמה פינס, החיבה המדעית בימי הביניים, "המחשבה הפיזיקלית בהתהוותה, בעריכת שמול סמבורסקי
  2. ^ ה. מ. לסטר, הרקע ההיסטורי של הכימיה, תרגום פרופ' י. קלוגאי, הוצאת יחדיו 1966
  3. ^ Arabic Alchemy During the Fourth/Tenth Century