אמיליו אגינלדו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-emblem-development-2.svg הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית.
אם הדף לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחת הכותבים.
אמיליו אגינלדו
(22 במרץ 1869; קאוויטה אל וייחו, בימינו קאוויט, מחוז קאוויטה ,באיי הודו המזרחיים הספרדים, בימינו פיליפינים
 - 6 בפברואר 1964; קזון סיטי, פיליפינים) (בגיל 94)
Emilio Aguinaldo (ca. 1898).jpg

אמיליו אגינלדו בסביבות שנת 1898
שם בשפת המקור Emilio Aguinaldo; כינויים:"מאגדאלו", "הגנרל של המהפכה"
מדינה פיליפינים
מקום קבורה "מזבח אגינלדו" בקאוויט, פיליפינים
מפלגה "קאטיפונאן"
המפלגה הלאומית סוציאליסטית
בת-זוג הילריה דל רוסאריו
מריה אגונסיו
יושב ראש הממשלה המהפכנית ה-1
תקופת כהונה 22 במרץ 1897 - 2 בנובמבר 1897 (32 שבועות ויומיים)
סגן מריאנו טריאס (1897)
הקודם בתפקיד תפקיד חדש
הבא בתפקיד התפקיד בוטל
נשיא הרפובליקה בביאק נא באטו
תקופת כהונה 2 בנובמבר 1897 - 15 בדצמבר 1897 (6 שבועות ויומיים)
הקודם בתפקיד תפקיד חדש
הבא בתפקיד התפקיד בוטל
דיקטטור,ראש הממשלה הדיקטטורית
תקופת כהונה 24 במאי 1897 - 22 ביוני 1897 (4 שבועות ויומיים)
הקודם בתפקיד תפקיד חדש
הבא בתפקיד התפקיד בוטל
יושב ראש ממשלה מהפכנית נוספת
תקופת כהונה 23 ביוני 1898 - 22 בינואר 1899 (30 שבועות ו-4 ימים)
הקודם בתפקיד תפקיד חדש
הבא בתפקיד התפקיד בוטל
נשיא הרפובליקה הפיליפינית הראשונה ה-1
תקופת כהונה 23 בינואר 1899 - 1 באפריל 1901 (שנתיים ו-9 שבועות)
הקודם בתפקיד תפקיד חדש
הבא בתפקיד התפקיד בוטל
תחת ראש ממשלה אפולינריו מביני, פדרו פאטרנו
חתימתו

אמיליו אגינלדו אי פאמיפיליפינית:Emilio Aguinaldo y Famy,‏ 22 במרץ 1869 - 6 בפברואר 1964) היה מהפכן, איש צבא מהפכני ופוליטיקאי פיליפיני, בעל שורשים סינים, נשיא ראשון של פיליפינים בשנים 1901-1899. אגינלדו הנהיג את המאבק הצבאי של עמו נגד ספרד בשלהי המהפכה הפיליפינית בשנים 1897-1896 ובימי מלחמת ארצות הברית-ספרד בשנת 1898, ובהמשך את המאבק של פיליפינים במלחמתן נגד ארצות הברית בשנים 1901-1899. נשבה על ידי האמריקאים בשנת 1901. בשנת 1935 כמועמד בבחירות לנשיאות פיליפינים האוטונומיים נכשל מול מנואל קזון. אחרי הפלישה היפנית לארצו בשנת 1941, שיתף פעולה עם הכובש וקרא ברדיו לכניעת הכוחות הפיליפינים והאמריקאים בבטאן. אחרי שיבת האמריקאים לפיליפינים נעצר באשמת שיתוף פעולה עם האויב אך שוחרר מאוחר יותר במסגרת חנינה כללית.

ילדותו וצעירותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אגינלדו נולד בפיליפינים, אז מושבה של ספרד, בקאוויטה אל וייחו במחוז קוויטה באי לוזון, כילדם השביעי מבין שמונה של קרלוס אגינלדו אי חאמיר ושל טרינידד פאמי אי ואלרו, בני מעמד מבוסס בעלי שורשים סיניים. בילדותו התחנך אגינלדו אצל אחת מדודותיו ובבית הספר העממי בכפרו. בשנת 1880 נרשם לימודים תיכוניים במכללת "סן חואן דה לטראן" (יוחנן הקדוש מלטראנו), אולם בשנה השלישית נאלץ להפסיקם עקב מות אביו. הוא חזר לבית אמו האלמנה על מנת לעזור לה ולנהל את נכסיה החקלאיים.

במלאת 17, נבחר אגינלדו לראש (קאבסה דה ברנגאי cabeza de barangay) שכונת בינאקאיאן, רובע שנחשב למתקדם ביישוב הולדתו, קאוויטה אל וייחו. הוא כיהן בתפקיד זה למשך שמונה שנים. במשך תקופה זו התעניין במיוחד בהובלה הימית ונסע תכופות. בשנת 1893 נכנס לתוקפו "החוק המאורי" שנגע לארגון מחדש של ההנהלות העירוניות המקומיות והחליף את תפקיד ה- ""gobernadorcillo בזה של "קפטן מוניציפילי" שנהנה מאוטונומיה רבה. ב-1 בינואר 1895 אגינלדו נבחר כ"קפטן מוניציפלי" הראשון של מחוז קוויטה.

חייו הפרטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1 בינואר 1896 אגינלדו התחתן עם הילריה דל רוסאריו (1921-1877). לזוג נולדו חמישה ילדים:כרמן אגינלדו מלנסיו, אמיליו אגינלדו הבן, מריה אגינלדו פובלטה, כריסטינה אגינלדו סונטאי ומיגל אגינלדו. הילריה מתה מצרעת ב6 במרץ 1921 בגיל 45 בלבד. כעבור תשע שנים , ב14 ביולי 1930 נשא אגינלדו לאשה את מריה אגונסיו (15 בפברואר 1879 - 1963) בכנסיית ב באראסואין. היא הלכה לעולמה ב-29 במאי 1963, בגיל 82, שנה לפני אגינלדו עצמו.

הקריירה המהפכנית והפוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

המהפכה הפיליפינית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1894 הצטרף אגינלדו ל"קאטיפונאן", אירגון חשאי בראשותו של אנדרס בוניפסיו שנאבק בגירוש השלטון הספרדי והגשמת העצמות של הפיליפינים בכוח הזרוע. אגינלדו אימץ את השם הקונספירטיבי מאגדאלו, לכבוד מרים המגדלית. גם השלוחה המקומית של קאטיפונאן הפיקוד בן דודו, בלדומרו אגינלדו,נקראה מאגדאלו. באותה תקופה תנועת הבונים החופשיים שיחקה תפקיד חשוב במאבק הפוליטי של תושבי פיליפינים. ב-1 בינואר 1895 אגינלדו עצמו הצטרף ללשכת פילאר מס. 203 באימוס, קאוויטה. מאוחר יותר הוא הכריז" המהפכה המוצלחת משנת 1896 קיבלה השראה מהבונים החופשיים, הונהגה על ידי הבונים החופשיים ובוצעה על ידי הבונים החופשיית. ואני מעז לומר שהרפובליקה הפיליפינית הראשונה שנשיאה היה עבדכם הנאמן, היה הישג שאנחנו חבים במידה רבה ללבונים החופשיים ולתנועתם.

המהפכה הפיליפינית בהנהגת חברי קאטיפונאן פרצה בשבוע האחרון של אוגוסט 1896 בסן חואן דל מונטה (בימינו חלק מהמטרופולין מנילה). עם זאת אגינלדו ומורדים נוספים מקאוויטה סירבו בהתחלה להתורף במתקפה בטענה שאין להם נשק. בנסיבות אלה נחל אנדרס בוניפסיו תבוסה ונסוג למלחמת גרילה. אגינלדו ומרעיו מקאוויטה הצליחו לבסוף לגרש את הספרדים מהאזור שלהם,זאת בקרבות פנים אל פנים. ב17 בפברואר 1897 בקרב על גשר זאופטה (Zapote) בקאוויטה, בראש קבוצת קאטיפונרוס ניצח אגינלדו כוח ספרדי בפיקודו של הגנרל קמילו דה פולאווייחה. מחוז קאוויטה היה לעריסת המהפכה.

האסיפה בטחרוס והוצאתו להורג של בוניפסיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסכסוך בין שני הפלגים של האירגון קאטיפונאן, "מאגדאלו" ו"מאגדיוואנג" הוביל להתערבותו של בוניפסיו במחוז קאוויטה. המורדים בקאוויטה הציעו להקים ממשלה מהפכנית שתחליף את קאטיפונאן. אז בוניפסיו, שבעיניו ה"קאטפונאן" עצמו היווה כבר סוג של ממשל, הסכים לכך וכינס אסיפה גדולה בטחורס בקאוויטה, ב-22 במרץ 1897. הוא הכריז שם את הרפובליקה של פיליפינים, כשאגינלדו נבחר לנשיאה. בוניפסיו נבחר לכהן כמעין שר פנים. אולם כשדניאל טירונה העמיד את סמכויותיו של בוניפסיו בסימן שאלה, הוא זעם והצהיר שהוא מפזר את האסיפה ומבטל את כל החלטותיה.

בוניפסיו סירב להכיר בממשלה המהפכנית בראשות אגינלדו וניסה להחזיר לעצמו את מעמדו כמנהיג, תוך הטחת האשמות בגידה נגד אגינלדו והוצאת הוראות שסתרו את אלה של אגינלדו ואנשיו. משום כך אגינלדו הורה על מעצרם של בוניפסיו ואחיו ואחרי משפט דמה שנמשך יום אחד, הם נידונו למוות. בהתחלה אגינלדו היסס וביטל את עונש המוות אך בסופו של דבר, ב-10 במאי 1897 אנדרס ופרוקופיו בוניפסיו הוצאו להורג על ההר בונטיס, במאראגונדון (קאוויטה), על ידי כיתת יורים.

ביאק-נה-באטו והגלות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביום שבו הוצאו האחים בוניפסיו להורג יצא הצבא הספרדי למתקפה ואילץ את כוחות המורדים ואגינלדו בראשם לבצע נסיגה כללית. אגינלדו הגיע לביאק-נה-באטו בסן מיגל, מחוז בולאקאן, וקבע שם את מפקדתו. המקום נמצא בימינו בפארק הלאומי ביאק-נה-באטו, במה שנקרא "מערת אגינלדו". בסוף אוקטובר 1897 כינס אגינלדו אסיפת מפקדים בביאק נה באטו והיא הצביעה על הקמת רפובליקה חוקתית. את החוקה חיברו לפי דגם קובני איסבלו ארטאצ'ו ופליקס פרר. בהתאם לחוקה עמדה לקום מועצה עליונה שכללה נשיא, סגן נשיא, שר המלחמה ושר אוצר. גם הפעם אגינלדו התמנה לנשיא.

החל משנת 1897 המושל הכללי הספרדי של פיליפינים, פרננדו פרימו דה ריברה, עודד נכבדים פיליפינים ליצור מגעים עם אגינלדו על מנת לפתור את הסכסוכים. ב-9 באוגוסט 1897 העורך-דין פדרו פטרנו ממנילה נפגש עם אגינלדו בביאק-נה-באטו והציג בפניו הצעת שלום המבוססת על רפורמות וחנינה. בחודשים הבאים המשיך פטרנו לערוך מסעות דילוגים ולתווך בין ריברה ואגינלדו. ב14 בדצמבר וב-16 בדצמבר 1897 אגינלדו חתם על מה שיוודע כ"הסכם ביאק נה באטו". לפי הסכם זה, החליט אגינלדו לשים קץ לעימות הצבאי ולפזר את ממשלתו תמורת הבטחות לרפורמות, חנינה ופיצויים בשווי 800,000 דולרים מקסיקנים. המסמכים נחתמו ב-14 בדצמבר -15 בדצמבר 1897. אגינלדו יחד עם קצינים שלו יצאו מרצונם לגלות הונג קונג . מחצית הסכום שהובטח לו הופקדה בחשבונו בבנקים בהונג קונג. בגלות אירגן אגינלדו מחדש את ממשלתו המהפכנית תחת השם "חונטת הונג קונג" אחר כך הרחיב אותה למה שהוא כינה "המועצה העליונה של האומה".

שובו לפיליפינים והכרזת העצמאות של פיליפינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-25 באפריל 1898 פרצה מלחמת ארצות הברית-ספרד. בעוד שהמלחמה התמקדה בעיקר בקובה, הפלגה האסייתית של חיל הים האמריקאי התמקמה בהונג קונג ובפיקודו של קומודור ג'ורג' דיואי הפליגה לפיליפינים, שהייתה אז אחת משתי המושבות של ספרד באוקיאנוס השקט (השנייה הייתה גואם). בקרב מפרץ מנילה ב-1 במאי 1898 נכנסה הפלגה האמריקאית לקרב עם "הפלגה הפציפית" של חיל הים הספרדי, הרסה אותה והתכוננה להטיל מצור ימי על מנילה. כעבור ימים אחדים ב-26 במאי 1898 גייס דיואי את אגינלדו למאבק נגד הספרדים ודאג להסיע אותו מהונג קונג לפיליפינים.

ב-24 במאי 1898 הכריז אגינלדו בקוויטה כי מינה את עצמו מפקד של כל הכוחות הפוליפינים והקים ממשל דיקטטורי בראשותו. ב-12 ביוני 1898 הוא הכריז על עצמאות פיליפינים כלפי ספרד וב-18 ביוני הוציא צו שבו הודיע על הקמת ממשלו הדיקטטורי. ב-23 ביוני הודיע בצו על החלפת ממשלו הדיקטטורי בממשלה מהפכנית. בספטמבר אותה שנה גם אסיפה מהפכנית אשרה את הכרזת העצמאות.

הנשיא הפיליפיני הראשון[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרפובליקה הפיליפינים הראשונה המורדת קמה עם אימוץ החוקה במאלולוס (מחוז בולקן) ב-21 בינואר 1899 ונמשכה עד נפילתו של אגינלדו בשבי האמריקאי ב-23 במרץ 1901 בפאלאנאן, איזבלה. בימי כהונתו מינה אגינלדו שני ראשי ממשלה - אפולינריו מאביני ופדרו פטרנו. אולם לרוב ניהל אגינלדו את עינייני המדינה באמצעות צווים.

מלחמת ארצות הברית בפיליפינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-12 באוגוסט 1898 כוחות אמריקאים כבשו את מנילה בעקבות קרב מנילה וב-14 באוגוסט 1898 השכינו בה ממשל צבאי אמריקאי בראשות הגנרל מיי'גור טסלי מריט שהתמנה למושל צבאי. תנאי ההסכם בנחתם ב-10 בדצמבר 1898 בפריז בין ארצות הברית ולספרד כללו ויתורה של ספרד על פיליפינים, גואם ועל פורטו ריקו לטובת ארצות הברית.

בלילה של 4 בפברואר 1899 זקיף אמריקאי ירה למוות תושב פיליפיני. התקרית היוותה טריגר למלחמת ארצות הברית בפיליפינים ולקרב מנילה השני בין צבא ארצות הברית ולכוחות פיליפינים. כוח האש של האמריקאים הכריע ודחף את לוחמים המקומיים מחוץ להעיר הבירה. במהלך המערכה נאלצה ממשלת אגינלדו לעקור ממקום למקום. אגינלדו ניסה להמשיך בהתנגדות לכיבוש האמריקאי ונסוג בחודש נובמבר 1899 אל צפון לוזון כשהאמריקאים בעקבותיו. משם ניהלו לוחמיו מלחמת גרילה ממושכת.

ב-23 במרץ 1901 תוך כדי מבצע שאורגן על ידי הגנרל האמריקאי פרדריק פונסטון, נשבה אגינלדו על ידי חילים אמריקאים במפקדה החשאית שלו בפאלאנאן, איזבלה. בשבי ב-19 באפריל 1901. אגינלדו נשבע אמונים לארצות הברית, הצהרה שסימלה את קץ הרפובליקה הפיליפינית הראשונה, והכיר בחסות של ארצות הברית על ארצו. קיבל קצבה מהשלטונות האמריקאיים ויצא מן החיים הפוליטיים אחרי כניעתו של אגינלדו, מפקדים פיליפינים אחדים ניסו להמשיך במאבק. ב-30 ביולי 1901 פירסם הגנרל מיגל מלוואר מנשר שבו נאמר "קדימה, מבלי להביט אחורה, ... כל מלחמות העצמאות הועמדו (בעבר) במבחנים נוראים!". לבסוף גם מלוואר נאלץ ב-16 באפריל 1902 להיכנע בפני החיילים האמריקאים בליפה, בטנגס. המלחמה הסתיימה רשמית עם הכרזה חד צדדית של נשיא ארה"ב תאודור רוזוולט על חנינה כללית בפיליפינים ב-4 ביולי 1902.

השלטון האמריקאי בפיליפינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופת השלטון האמריקאי תמך אגינלדו בקבוצות שדרשו הענקת עצמאות מידית וסייע לווטרנים של המאבק הלאומי. הוא אירגן את "איגוד הווטרנים של המהפכה" שפעל למען הבטחת קצבאות לחבריו ולמעו הסדרים שאיפשרו להם לקנות אדמות מן הממשלה הקולוניאלית.

החוק בנוגע להתמרדות משנת 1907 אסר על הנפת הדגל הפיליפיני. ב-30 באוקטובר 1919 הוא בוטל ובעקבות זאת הפך אגינלדו את ביתו למוזיאון של הדגל, של המהפכה ושל הכרזת העצמאות. בית זה העומד על תילו עד ימינו כ"מזבח של אגינלדו".

אגינלדו עזב את החיים הציבוריים לשנים רבות. בשנת 1935 כשהוחלט על הקמת "קהילית הפיליפינים" (Commonwealth of the Philippines] כשלב לקראת העצמאות, הוא רץ לנשיאות אך הפסיד הספד מובהק מול יריבו, מנואל ל. קזון. בעד קזון הצביעו 67.99% מהבוחרים, בעוד שאגינלדו השיג רק 17.54%. השניים התפיסו בשנת 1941 כש הנשיא קזון העביר את חג הדגל ל-12 ביוני, שהוא יום הכרזת העצמאות מ-1898.

בימי הכיבוש היפני בפיליפינים בעת מלחמת העולם השנייה אגינלדו שיתף פעולה עם היפנים באמצעות נאומים, מאמרים ופניות ברדיו בתמיכתם, כולל קריאה ברדיו לגנרל דאגלס מקארתור שנמצא אז במפקדתו בקורחידור להיכנע כדי "לחסוך בחיים התמימים של הנוער הפיליפיני.

אחרי שהפיליפינים נכבשו בחזרה על ידי כוחות משותפים אמריקאים ופיליפינים, אגינלדו נעצר יחד עם פעילים אחרים שהואשמו בשיתוף פעולה עם יפאן, ונכלא למשך מספר חדשים בבית הספהר ביליביד. שוחרר מן הכלא בעקבות חנינה נשיאותית.

אגינלדו היה בן 77 כשנחתם הסכם מנילה משנת 1946,שהתבסס, בין השאר, על המסמך טיידינגס-מקדאפי משנת 1934 ושדרכו הכירו ארצות הברית בעצמאות פיליפינים.

במדינה העצמאית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1950 מינה הנשיא אלפידיו קירינו את אגינלדו לחבר במועצת המדינה. אחרי פרישתו שוב הקדיש את זמנו ואת מרצו לאינטרסים ולרווחתם של הווטרנים הפיליפינים. בנשנת 1953 כיבדה אותו אוניברסיטת הפיליפינים עם התואר דוקטור למשפטים לשם כבוד. ב-1962 החליט הנשיא דיוסדאדו מקאפגאל להעביר את חגיגות יום העצמאות מ-4 ביולי ל-12 ביוני. ההחלטה ("ההכרזה הנשיאותית מס.28") נחתמה על ידי מקאפגאל ב-2 במאי 1962. כעבור שנתיים בוצע תיקון על ידי מסמך הרפובליקה מס.4166 שהכריז על 12 ביוני ביום העצמאות ועל 4 ביולי כ"יום הרפובליקה הפיליפינית". בשנת 1962 קם אגינלדו ממיטת חוליו כדי להשתתף בחגיגות העצמאות 64 שנים אחרי שהכריז עליה לראשונה.

מותו ומורשתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-5 באוקטובר 1962 הובא אגינלדו באופן דחוף למרכז הרפואי הממוריאלי של הוטרנים בקזון סיטי אושפז שם למשך 469 יום עד פטירתו בגיל 94 מאוטם שריר הלב ב-6 בפברואר 1964. שנה לפני מותו הוא ציווה לשלטונות את ביתו ואת אדמתו. על ידי כך התאפשרה הקמתו במקום של "מזבח אגינלדו" שנועד להנציח את רוח מהפכת 1896.

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ביתו הפך ל"מזבח אגינלדו" , אתר זכרון לאומי.
  • 1985 - הבנק המרכזי של פיליפינים הדפיס שטר של 5 פסוס שנשא את דיוקנו של אגינלדו.בצד השני של השטר מוצגת הצהרת העצמאות מ- 12 ביוני 1898. בשנת 1995 שטר זה הולף במטבע שגם עליו מתנוסס דיוקנו של אגינלדו.
  • 2012 - הופק בפיליפינים הסרט הביוגרפי El Presidente, המבוסס על חיי אגינלדו כנשיא ראשון של הפיליפינים, כשבתפקיד אגינלדו שיחק א.ר.אחרסיטו, הידוע כחאורחה אסטרגן, אז מודל המחוז לגונה.


לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

Aguinaldo, Emilio , Mga Gunita ng Himagsikan, 1964 Zaide, Gregorio F. Philippine History and Government, National Bookstore Printing Press, 1984