עיתונות מקוונת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף אתר חדשות)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

עיתונות מקוונת היא זרם בעיתונות שנוסדה במהלך שנות ה-90 עם התפתחות רשת האינטרנט. היא חוללה שינוי משמעותי בתפיסה של העיתונות המסורתית. ייחודיותה בפלטפורמה האינטראקטיבית, המאפשרת זמינות ונגישות גבוהה של מידע עדכני ללא מגבלות זמן ומקום, וכן מאפשרת לקורא להביע דעתו על הכתוב, ולעתים אף לתפוס את תפקיד העיתונאי וליצור כתבות בכל נושא.

אתרי העיתונות המקוונת מציעים מגוון רחב של מידע ופרשנויות שמתעדכנים בכל שעות היממה. הם זוכים לפופולריות רבה ברשת בקרב הגולשים בשל ההפצה ההמונית והחינמית, ומשנים את ההיררכיה שקיימת באמצעי התקשורת ואת המודלים הכלכלים שמיוחסים לעיתונות המסורתית.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך שנות ה-80 של המאה ה-20 התפתחה טכנולוגיה שאפשרה שיגור מידע מודפס למערך הטלוויזיה הביתי, אך השימוש בה הופסק למרות שהושקע בה ממון רב, בין היתר בשל היותה בלתי ידידותית למשתמש.

הבשלת טכנולוגיית הרשת והתרחבות תפוצתה הביאה ליצירת חידושים מבוססי רשת. בתחילת שנות ה-90, הקים בית הספר לעיתונות של אוניברסיטת פלורידה אתר עיתונות באינטרנט, הנחשב לראשון מסוגו שהתבסס על טכנולוגיית הרשת בדור הראשון. מקובל לראות באתרים Chicago Tribune ו-Mercury Centre משנת 1993 את חלוצי העיתונות המקוונת. מגמה זו של עיתונות חופשית זכתה להתייחסות חיובית מצד המשתמשים והביאה את העיתונים הגדולים להיענות לדרישת הצרכנים. במקביל להתפתחות העיתונות המקוונת פותחו כלים טכנולוגים כמו שפת בניית אתרי האינטרנט, ה -HTML, ודפדפנים שמציגים בשפה גרפית מתוחכמת את הטקסט בשילוב של קטעי וידאו.

העיתונות המקוונת המשיכה להתפתח, תוך שהיא מעניקה יותר ויותר יכולת לקוראים לפקח על המידע שזורם אליהם. הופעת הדור החדש של הרשת, "וב 2.0" אף שינתה את ההיררכיה בין יוצר החדשות וצרכן החדשות, שיכול ליצור את התכנים ללא תלות בגוף החדשות.‏[1]

אמצעים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיתונות מקוונת כוללת את הפלטפורמות הבאות:

בלוגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אפקט הבלוגוספירה (blogosphere), מוגדר כשלב נוסף בהתפתחותה של "העיתונות החדשה" שמיוחס לדור השני של האינטרנט, "וב 2.0", אשר מאיים על העיתונות המסורתית ופוגע לעתים ביוקרת תכניה. עם התבססות הבלוגים אף החלה זליגה של עיתונאים שפתחו בלוגים משלהם, בהם הם כותבים חוויות ודעות אישיות ללא מגבלות עריכה ותוכן של הרשת אותה הוא מייצג. גופי תקשורת רבים לא מקבלים את תופעת זליגת העיתונאים לכתוב גם ברשת, ומחייבים אותם לסגור את הבלוג האישי שלהם ולפעול על פי כללי העיתון שהם מייצגים.‏[2]

פרסום[עריכת קוד מקור | עריכה]

תעשיית העיתונות המסורתית סובלת מקיצוץ לאורך שנים ארוכות, תחום האינטרנט הצליח למשוך מקורות כלכלים רבים ולהוות מוסד כלכלי רב עוצמה. פרסום הוא אחד ממקורות הפיננסים המשמעותיים ביותר של אמצעי התקשורת. בעיתונים המודפסים יש חשיבות רבה למודעות כחלק מהפעילות הכלכלית של העיתון בנוסף להכנסותיו ממכירות, וכל פגיעה בו תביא לצניחה ברווחיות העיתון. בשנים האחרונות האינטרנט תפס תאוצה והחל לכלול בתוכו אתרי חדשות מקוונים רבים אשר התחיל לנגוס במקורות הכלכליים של העיתון וברלוונטיות, לכן העיתונים המודפסים מצאו פתרון אשר יגביר את תפוצתם ויכניס להם מימון מפרסום. הפתרון הוא הפצתם של העיתונים ללא עלות כספית מצד הלקוח וכדי לממן את המהלך יש לפרסם מודעות רבות, אך למרות הפתרון היצירתי מצד העיתונים הגדולים הם עדיין אינם מצליחים להגיע לרווחיות של העיתונים המקוונים מפרסומות.‏[3]

עם הגעתו של האינטרנט, צצו אפשרויות פרסום רבות ללא כל המגבלות אשר קיימות בעיתון המסורתי. הפרסום בעיתון המודפס מבוסס על חשיפה גדולה שפונה לקהל רחב במיוחד ,לעומתו באינטרנט יש יכולת לייצר פרסום ממוקד במיוחד לקהל יעד מצומצם שאליו המפרסם מכוון. היתרונות בפרסום באינטרנט הוזיל באופן משמעותי את עלויות הפרסום שהיו יקרות בעיתונות המודפסת, ההוזלה היטיבה עם העסקים הקטנים שלראשונה יכלו להרשות לעצמם מבחינה פיננסית לפרסם והוביל אותם לצמיחה כלכלית רחבה. האינטרנט הפך תוך שנים ספורות למדיה החזקה ביותר בעולם הפרסום, תנועת המשתמשים ותנועת התכנים הינה עצומה שבכל יום התכנים החדשים עולים על התכנים של העיתונים המודפסים. ריבוי המידע ברשת הינה תופעה שנחקרת בחקר התקשורת והטכנולוגיה שנקראת "התפוצצות המידע" שהמין האנושי חווה בשנים האחרונות.

עסקים רבים החלו להפנות את מרבית תקציב הפרסום מהעיתונות המודפסת לעיתונות המקוונת וזאת מתוך הבנה שהרלוונטיות של אתרי החדשות האינטרנטיים היא חזקה בהרבה מהגרסה המודפסת של העיתון. האלמנט המרכזי שהוביל את המפרסמים להשתמש ברשת כבמת פרסום מרכזית מבטא את הרצון למקד את קהל המטרה של הפרסום שלהם וכך לגרום לרלוונטיות הפרסום אצל המשתמש. הנהירה ההמונית של עסקים לרשת האינטרנט העצימה את כוחו מבחינות רבות וגרמה לירידה בחשיבות של העיתון המסורתי בקרב מוסדות הכלכלים ותרבותיים בחברה. הירידה בפרסום וברלוונטיות של העיתון המודפס הינה מכה כלכלית קשה עבור העיתונים אשר מעמידה בספק את כושר הישרדותו בקרב השינויים הטכנולוגים שעוברים על האדם. אולי בעקבות זאת ניתן לטעון שנוכח הדברים אפשר להתחיל לחזות שאחרי מאה שנים ממהפכת הדפוס והתחלת יצור עיתונים המוניים היא מתחילה לפנות את מקומה לטובת מהפכה אחרת. התחושות בקרב החוקרים הרבים היא שעד שתחום העיתונות המודפסת יעלם מן העולם ייקח זמן רב אך הם ישתנו בצורה ניכרת בצורה שתעמוד לצידה של העיתונות המקוונת מבחינה טכנולוגית, אך השאלה הגדולה היא האם יש עוד צורך בז'אנר מסוג זה איננה פתורה ורק שנים יפתרו סוגיה זאת.

שימוש והשפעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

החברה המודרנית משתנה באופן משמעותי בעקבות ההתפתחות הטכנולוגית שחלה במהלך המאה ה-20 והמאה ה-21. השינויים מאיימים על מוסדות תרבות ותיקים אשר מהווים חלק חשוב מהקונצנזוס החברתי. הטכנולוגיה שינתה ללא הכר את צריכת המידע של המין האנושי; אם בעבר חלק מהמידע הרחב היה בידי האליטה התרבותית-חברתית, כיום המידע הפך יותר לנחלת הכלל. העיתונות המודפסת, שהייתה במשך שנים ספקית המידע העיקרי, מאבדת את כוחה ובמידה מסוימת אף הופכת להיות בשולי ספקיות המידע, כאשר את מקומה היוקרתי וההיסטורי תופסת העיתונות המקוונת שתפוצה גדלה עם התרחבות רשת האינטרנט.

התפתחות זו היא חלק מהדטרמיניזם הטכנולוגי שהחברה עוברת, בחיפוש פיתרונות טכנלוגיים ומדעיים כמענה לצרכים אנושיים. כך למשל, בעבר שימשה הטכנולוגיה לפיתוח אמצעי תקשורת המונים כגון הטלוויזיה, הרדיו והעיתונות המודפסת, שדרכם צרכה החברה מידע וגיבשה בעקבות זאת אידאולוגיה משותפת כחלק מההגמוניה התרבותית. לאחר מספר עשורים, מעמדה של התקשורת כהגמוניה נחלש, בעקבות השינויים החברתיים שהחברה עברה מחברה מגובשת לחברה בעלת אידאולוגיה אינדיבידואליסטית יותר. משום כך, הצרכנים מחפשים אפיקים חדשים שישמשו לצורכי החברה המשתנית, ואחת הפתרונות היותר משמעותיים, בנוסף לערוצי הלוויין והעיתונות המודפסת, היא העיתונות המקוונת. עיתונות זו עונה על הצורך של האינדיבידואל לצרוך מידע אשר יתאים לדרישותיו. למרות שגם העיתונות המודפסת עונה על צרכי החברה בצורה טובה וחדשנית, המרחב האינסופי והמיידיות של חדשות הרשת עולים על החידושים שנוקטים העיתונים המסורתיים.

החברה המודרנית מנצלת את יתרונות העיתונים המקוונים ומאתגרת את תפקידו המסורתי של העיתון המודפס כספק החדשות והמידע. המשתמש יכול לבחור את החדשות שהוא צורך ולתפוס את תפקיד העיתונאי ולבנות לעצמו את תיאור המציאות על ידי עיון במסמכים נוספים שמשקפים את המציאות, כך יכול המשתמש להשוות בין כתבות שונות ולדלות את המציאות שיראה בה כנכונה ביותר, וכן לצרוך מגוון רחב יותר של סוגי אמצעים תקשורתיים כגון אודיו ווידאו, בנוסף לטקסט וצילום עיתונאי האופייניים לאמצעי התקשורת המסורתיים. היתרון החברתי-תרבותי הוא בכך שהאינטרנט מאפשר לכל אדם שברשותו מחשב להפיק "מכבש דפוס" משלו, בלוג, מה שמביא לריבוי דעות ויצירת מערכות לא מסורתיות לחדשות ומידע.‏[4]

בשנת 2008 נמצאו לראשונה יותר אמריקאים שמקור החדשות העיקרי שלהם הוא האינטרנט ולא עיתונים.‏[5] בשנים 2010-2009 דיווחו לפחות 25 אחוז ממשתמשי אינטרנט בוגרים ב-16 מדינות על שימוש יומי בעיתונות מקוונת: ישראל (59 אחוזים), טייוואן (56 אחוזים), איחוד האמירויות הערביות (50 אחוזים), ארצות הברית (47 אחוז), ניו זילנד ושבדיה (43 אחוז); הונגריה, יפן, פולין (42 אחוז), אוסטרליה (37 אחוז); קולומביה ומקסיקו (35 אחוזים). בבריטניה, צ'ילה, קפריסין, מקסיקו ויפן הופיע המספר הגבוה ביותר, 20 אחוז ומעלה, של משתמשי אינטרנט שמעולם לא גלשו באינטרנט כדי לקרא חדשות.

ביוני 2000 נמנו בישראל 1.1 מיליון גולשים בני 13 ומעלה ש-29 אחוז מהם עשו שימוש קבוע בעיתון מקוון,‏[6] ובשנת 2010 כבר היו קרוב ל-5 מיליון משתמשי אינטרנט בני 18 ומעלה ש-60 אחוז מהם גלשו לעיתונים מקוונים לפחות פעם ביום.‏[7] 35.5% מהגולשים מהמגזר הערבי אף דיווחו על קריאת חדשות באינטרנט מספר פעמים ביום, אחוז כפול מהנתון במגזר היהודי (כ-17 אחוז). במגזר החרדי, שבו התלות בעיתונות החרדית הממוסדת והכפופה לכללי עריכה והוראות רבנים גבוהה יותר מבציבור הכללי, גולשים לפי הערכות משנת 2007 למעלה מ-32% מהמגזר, 24% מהם צורכים חדשות מקוונות.‏[8]

קהל יעד[עריכת קוד מקור | עריכה]

עוצמתו הגוברת של מדיום האינטרנט סוחפת אחריו את מוקד הכוח העיקרי של העיתונים המסורתיים, והוא אוכלוסיית הצרכנים של העיתונים המודפסים. מכה זו יכולה לבסוף לנטרל את הרלוונטיות של העיתון המסורתי. על-פי מחקרים רבים בתחום התקשורת עולה כי התפלגות הצרכנים משתנה, יותר ויותר אנשים צעירים רואים באתרי החדשות באינטרנט מקור המידע העיקרי והנהירה רק נמשכת ללא יכולתו של העיתונות המודפסת לעצור את התופעה. כיום נוצר מצב שמרבית הקוראים של העיתון המודפס הם אוכלוסייה בני 50 פלוס אשר מתקשים לקבל ולהבין את היתרונות של הטכנולוגיה. המציאות התקשורתית בונה מצב אבסורדי של שני מקורות מידע בעלי אידאולוגיות שונות ותחומי עניין שונים שפונים לקהלי יעד שונים. מסקר שנערך בשנות התשעים של המאה ה-20 נמצא שכל שכבת גילאים בין אם צעירים ובין אם מבוגרים מגלה עניין בתחום סיקורי חדשות שונה. השוני בצריכת סוגי האקטואליה מטיב עם אתרי האינטרנט המקוונים וזאת עקב המרחב האין סופי של המידע אשר יכול לשרת את הצופה להבנת התכנים וזוויות ראיה שונות מבלי לקבל את המידע כמובן מאליו.‏[4]

מערכת היחסים בין העיתונות המסורתית למקוונת[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיתונות המודפסת נאלצת לעמוד בקשיים רבים עקב המפכה המקוונת, שאולי אף תגרום להיעלמותה. חלק ניכר מהגורמים שמאיימים על העיתונות המסורתית נובעים מיכולת של העיתון המקוון למלא את כל תפקידי העיתון הקלאסי באופן יעיל, זול יותר ופונה לאוכלוסייה רחבה יותר. זה בא לידי ביטוי בכך שהעיתון המקוון מאפשר הוצאת "עיתון ללא נייר" וחוסך עלויות בהדפסה ובהפצה. כמו כן, מעבר מעיתונות מודפסת לעיתונות מקוונת מצריך שינוי מוסדי והוספת אמצעים ויזואליים, ולכן תפקיד העיתונאי וחלוקת העבודה שונים. זה בא לידי ביטוי בהיחלשות מעמדו של העורך משום שהעדכונים הם שוטפים ונעשים מיידית, עיתונאים נדרשים לגלות מיומנויות של כתב ושדרן, כלומר פחות כישורי כתיבה ויותר כישורי הופעה מול מצלמה. יתרון נוסף של העיתון המקוון הוא אפשרות הבעת דעה ואינטראקטיביות על ידי טוקבקים. הטוקבק מעניק לקוראים הרגשה של השתתפות בתהליך הפקת התכנים‏[3]

כמו כל מהפכה שנרשמה בדפי ההיסטוריה, גם לעיתונות המקוונת יש יתרונות וחסרונות, אשר ישפיעו בצורה רבה על ההרכב החברתי-תרבותי בחברה המודרנית, ולכן הכחדתה של העיתונות המסורתית אינה רצויה. נקודת מבט אחרת רואה בעיתונות המקוונת כלי עזר לעיתונות המסורתית במאבק נגד אמצעי השידור. זה בא לידי ביטוי במספר היבטים: ראשית, האינטרנט שחרר את העיתון מאילוצי ה-deadline ושיפר באופן ניכר את יכולות העדכון, כתוצאה מכך העיתונות הכתובה מסוגלת להתמודד עם מה שנחשב לאחד היתרונות הבולטים בעבר של השידור בטלוויזיה וברדיו – המיידיות של מסירת מידע לצופים. בנוסף, האפשרות להתעדכן באמצעות העיתונות המקוונת נוחה יותר מפני שהקוראים הם אלה שמחליטים למה להיחשף לפי רצונום, בניגוד לשידור שפועל על פי לוח שידורים מוכן מראש.‏[3]

בראשית המהפכה ראשי העיתונים הגדולים ראו באתרי התוכן טרנד חולף אשר אינו מספק את אמינות המידע ואת חווית המשתמש כמו העיתון המודפס, ושמבזה את יוקרתו של תוכן המידע ושאינו מדבר באותה "שפה" כמו זו שלהם. לכן הם יצאו בשיטות הדחקה שונות כדי להחריבו. הצעדים שנקטו העיתונים הוותיקים היו מגוונים. הפיתוח הטכנולוגי המואץ שהוביל לכך שכמעט בכל בית, משרד בעולם המערבי וגם במדינות נוספת האינטרנט נכנס לשימוש בהיקף אוכלוסייה רחב מאוד ולכן התנגדות העיתונים לא הצליחה. העיתונים המסורתיים אשר בתחילה עמדו נגד הפיתוח הפסידו כספים רבים וכעבור זמן מה, הבינו שאינטרנט אינו הולך להיעלם.

מנהלי העיתונים שהתקשו לקבל בתחילה את העיתונאות המקוונת אך נאלצו ללכת בעקבותיה בקושי רב, עומדים כעת מול מכשול חדש אשר משנה את סדר זרימת המידע. העיתונים שהבינו שאין באפשרותם ללכת כנגד הפיתוחים הטכנולוגים ורחשי החברה. לכן הם ניסו לשלב בלוגרים לתוך העיתונות המודפסת וכך גם להיפך, להכניס גורמים רשמיים של העיתון לתוך מערך הבלוגים כדי להראות שהעיתון כמוסד תרבותי וחברתי לוקח חלק מהמהפכה החדשנית ולשמור על שמו של העיתון כספק חדשות. הכנסת הבלוגרים לתוך העיתונות המודפסת אומנם נראה למראית עין כדבר שמטרתו לקחת חלק מהעידן הדיגיטלי, אך בחקר הפעילות נראה כי העיתונאים עשו זאת כאמצעי להסחת הקוראים להתייחסות לכתיבה החופשית של הציבור בבלוגים ללא כל צנזורה.‏[1]

במשך הזמן, כשהפופולריות של עיתוני הרשת התגברה, העיתונות המודפסת הבינה את מגבלותיה, ולכן מוסדות העיתונים נכנעו למהפכה ונאלצו לקיים את העיתון גם במהדורה מקוונת, שמטרתה לשמור על קשר עם הקוראים ולשם צורכי תדמית וקידום מכירות של העיתון המודפס. בדרך כלל המהדורה האינטרנטית של העיתון הייתה צמודה בתכניה למהדורה המודפסת ועם הזמן עקב התחרות הגוברת מצד העיתונים השונים נאלצו המנהלים לשנות את תוכן העיתון המקוון. השינויים כללו מבזקי חדשות בזמן אמת, מבזקים ומאמרי דעות, כל זאת נעשה לשם יצירת הבדלה בין העיתון המודפס למקוון כדי שלא תהיה תחרות בין שתי המהדורות ולשמר את ההגמוניה של המהדורה המודפסת. אך ככל שהמהדורה המקוונת הפכה לפופולרית יותר ויותר בקרב הקוראים והמפרסמים, מנהלי העיתונים נאלצו להשקיע ולשפר את הרכיב האינפורמטיבי של המהדורה המקוונת, גם אם יהיה חשש של תחרות בין שתי המהדורות. כאמור מטרתו של העיתון המקוון הוא לפרסם את העיתון המודפס ולכן יש חשיבות רבה לנקיטת צעדים אשר יעלו את הפופולריות של עיתון הרשת, כדי להביא להצלחתו של העיתון המודפס. למרות התחרות הנראית לעין, שתי המהדורות מחזיקות אחת את השנייה, מבחינה כלכלית ומשמרות את שמו היוקרתי של העיתון.‏[3]

בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

צמיחתה של העיתונות המקוונת בישראל מתרחשת כחלק מתהליך גלובלי אדיר ממדים. התפתחות העיתונות המקוונת בישראל מזכירה את פריצת המקומונים בשנות ה-60: שניהם עוררו חששות בממסד התקשורתי ובממסד העיתונאי בפרט ושניהם סבלו מדימוי כללי נמוך. מצד שני, יש הבדל מהותי בין המקומונים לעיתונות המקוונת בישראל, העיתונות המקוונת היא אמצעי תקשורת חדש שמאיים על אמצעי התקשורת הוותיק בעוד שהמקומונים הם אמצעי תקשורת מודפס נוסף.‏[3]

סוגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

דן כספי[3] ממיין את העיתונות המקוונת בישראל על פי קריטריונים מסורתיים:

  • שפה – הבחנה בין עיתונים בעברית השומרים על ההגמוניה בחברה הישראלית לבין עיתונים בשפות המיעוט, למשל ברוסית ובערבית.
  • בעלות – רוב העיתונים המקוונים הם יוזמה פרטית, אבל יש עיתונים מקוונים בבעלות ציבורית. אתרי החדשות הבולטים הם בבעלות המו"לים של העיתונות המודפסת.
  • תדירות – הבחנה בין עיתונים מקוונים המתפרסמים בתדירות יומית, שבועית וכו' לבין עיתונים עם "מהדורה פתוחה" אשר מתעדכנים בכל עת באופן שוטף.
  • תוכן – הבחנה בין עיתונים מקוונים בנושאים כלליים לבין עיתונים מקוונים עם התמחות בתחום מסוים, כמו ספורט, עיתוני פנאי וכו'.
  • קהל – הבחנה בין עיתונים מקוונים הפונים לכלל הציבור לבין עיתונים מקוונים הפונים לקבוצות מסוימות, למשל לנשים, לסטודנטים, לחיילים וכו'.

קנה מידה נוסף אשר ייחודי לעיתונות המקוונת בישראל הוא טיב הזיקה בין העיתון המקוון לעיתון המודפס. כספי[3] מזהה ארבעה סוגים של עיתונים מקוונים בישראל לפי טיב הזיקה, כל אחד מהווה דפוס הסתגלות של העיתונים המודפסים והעיתונים המקוונים למציאות התקשורתית החדשה.

  • מהדורה מקוונת של עיתון מודפס הייתה אחת התגובות הראשונות של העיתון המודפס לניצני העיתונות המקוונת. מהדורה מקוונת של עיתון מודפס מציעה חלק או את כל תכני העיתון באינטרנט. בהתחלה כדי למנוע תחרות בין שני המהדורות, העדכונים נעשו באמצעות העיתונאים של העיתון המודפס בלבד, וזאת כדי לשמר את ההגמוניה של העיתון המודפס. עם הזמן, ככל שצברה המהדורה המקוונת פופולריות, עורכי המהדורה המקוונת לא יכלו להתעלם מאירועים דרמטיים שסוקרו בשידור ישיר באתרים אחרים וגם בשל עדכון שוטף באתרי חדשות של תחנות טלוויזיה ורדיו, ולכן שיפרו את יכולות העדכון. עיתון העסקים "גלובס" היה הראשון לפרסם מהדורה אנגלית של העיתון בשנת 1996, בהמשך גם התווספה מהדורה בעברית. מיד לאחר מכן גם עיתון "הארץ" העלה אתר משלו ובעקבותיהם גם עיתונים אחרים, כמו "הצופה", "ג'רוזלם פוסט" ו"ג'רוזלם ריפורט".

•מהדורה מקוונת לצד עיתון מודפס – עם התפתחות הפופולריות של העיתונות המקוונת, העיתונים המודפסים הבינו כי הם צריכים לקיים עיתון מקוון או אתר מידע באינטרנט. חלק מהעיתונים המודפסים הסתפקו בהרחבת עמודים מקומיים או הוספת אזורים בתוך העיתון ואחרים פתחו מקומונים עצמאיים. הפורטל הראשון שהציג מידע כללי היה Israel on Line בשנת 2000 שבהמשך התאחד עם וואלה!. ynet הוקם כאתר חדשות מקוון של קבוצת ידיעות אחרונות, שהפך במהרה לעיתון המקוון הפופולרי ביותר בארץ. כתגובה לעלייתו של ynet הוקם גם עיתון מקוון למעריבnrg.

  • מהדורה מודפסת של עיתון מקוון – כניסתם של תאגידי תקשורת לרשת אפשרה שליטה בתחרות בין העיתונות המודפסת למקוונת. דוגמה לכך – היא TheMarker לאחר שהעיתון המקוון התבסס ברשת, התקבלה החלטה בתאגיד שוקן להרחיב את המוסף הכלכלי של עיתון "הארץ" ולמתג אותו מחדש כ- TheMarker. עם הצלחת המהדורה היא החלה להתפרסם בתדירות יומית.
  • עיתונים מקוונים עצמאיים – העיתונים המקוונים מסוג זה עצמאיים ופרי יזמים קטנים ובינוניים. בדרך כלל בשל ריבוי של עיתונים מקוונים באינטרנט, תאגידי התקשורת קונים או מחסלים את העיתונים הללו, אולם עיתונים מקוונים עצמאיים אחדים ממשיכים להתקיים. עיתונים מקוונים עצמאיים מוכרים הם – "עניין מרכזי". עיתון נוסף הוא "חדשות המחלקה הראשונה". בנוסף, ישנם מגוון עיתונים מקוונים עצמאיים אשר מתמחים בנושא מסוים או פונים לקהל מסוים, למשל בתחום הספורט פורטל One.

בנוסף על ארבעת הסוגים שמויינו לפי טיב הזיקה בין העיתון המקוון להעיתון המודפס, יש עוד שני סוגים נוספים של אתרי מידע מקוונים:

  • אתרים של יזמים פרטיים – בתחילת דרכו של האתר היזם הפרטי עושה את כל התפקידים וככל שהאתר צובר פופולריות, מתווספים עובדים ונוצרת חלוקת עבודה. אתר ידוע שהוקם ביוזמה פרטית הוא אתרו של נועם רוטר - רוטר.נט
  • אתרי מידע חלופי – קבוצות וארגונים פוליטיים לעתים עושים שימוש באתרים כדי להציג את עמדותיהם שמנוגדים לזרם המרכזי בתקשורת. דוגמה: אתר העוקץ.

אתיקה עיתונאית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ועדת האתיקה שעוסקת בכללי האתיקה שמטילים הגבלה על העיתונות החליטה ליישם את כללי האתיקה שקיימים על העתונות המסורתית גם על העיתונות המקוונת, אך באופן חלקי וזאת עקב השינויים הרבים שעוברים העיתונאים המקוונים ומתוך חוסר יכולת להגדיר מהו עיתון מקוון בשלל אתרי האינטרנט אשר מספקים מידע. הכללת כללי האתיקה אשר מטרתם להגן על פרטיות ועל פגיעות לא מוצדקות בשם הטוב, לכן יש צורך שהכללים האתים יחולו על העיתון המקוון מתוך מטרתו למלא את תפקידו החברתי. הכללת עיתוני הרשת בחוקי האתיקה נחוצה מבחינה חברתית וגם מבחינה כלכלית. אם קובעים שהעיתונות המקוונת לא מוגבלת לחוקי האתיקה, צפויה להחלטה זאת השפעה מרחיקת לכת על כל כלי התקשורת הקיימים, הרי ברגע שלמדיום מסוים יש היתרון על מתחריו התחרות מוגדרת כלא אתית. העיתונאים המקוונים מקבלים את הכללים וזאת עקב כך שקשה לגוף עיתונאי לפעול בלי חיסיון עיתונאי.‏[9]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 יעקב הכט, הביטוי העצמי המקוון - המקרה של הבלוג, איגוד האינטרנט הישראלי, 2006.
  2. ^ מור ג' (2005). הבלוגים לא מאיימים על התקשורת .18.05.2005
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 3.4 3.5 3.6 כספי, ד. (2007) העיתונות המקוונת בישראל – מיון ראשוני" בתוך עיתונות דוט קום: עיתונות מקוונת בישראל. שוורץ אלטשולר (עורכת). המכון הישראלי לדמוקרטיה, עמ' 50-31.
  4. ^ 4.0 4.1 הרפר. כ (2001)‬, וכן עיתונות בעידן הדיגיטלי ע’ 113-328. מתוך: שנער, דב (עורך). אינטרנט - תקשורת, חברה ותרבות. רמת אביב, האוניברסיטה הפתוחה, תשס"ב 2001
  5. ^ "Tossed By A Gale", The Economist (May 14, 2009). 
  6. ^ גל מור, סקר: כ-40 אחוז מהישראלים גולשים באינטרנט, באתר ynet
  7. ^ World Internet Project - International Report
  8. ^ גלישה באינטרנט בחברה החרדית, באתר אנשים ישראל
  9. ^ קרמינצר. מ, בירנהק. מ. (2005). החלת כללי האתיקה העיתונאית על עיתונים מקוונים. תמליל מיום העיון 'העיתונות המקוונת בישראל' (פברואר 2005)